הערת הכותבת: זה הפנפיק הראשון שלי,ואני
כבר מבטיחה שלא תהנו ממנו. פשוט אין
לי את הכשרון שיש
לאנשים רבים שאני מכירה... אז אם אתם
עדיין רוצים לקרוא את הפנפיק הזה וכך
להפסיק את התמכרותכם
לפנפיקים,אז בבקשה. ואל תגידו שלא
הזהרתי אתכם.
ולפני שאני מתחילה,אני אשמח לקבל
תגובות (כנות!) על הפנפיק באי מייל: mely@buffymail.com
או באי סי קיו מס':50685739
פרק א'
******
10 בבוקר,יום שישי 27/8/99
עוד בוקר רגיל בבית-החולים של
סאנידייל (סימנים מוזרים על הצוואר,נשיכה
בידי כלבים מוזרים עוד יותר
וכדומה)רק שלפתע נשמעת צעקה של אחת
האחיות:"הנערה בת ה-18 מחדר 13,חשד
לקריש בלב"
פיית' מובלת אל חדר הניתוח. "סמנו
את שעת המוות:10:18. חבל... טוב,לא שככה
היא הייתה ממש *חיה
--------------------------------------------------------------------------------------------
באפי מגיעה אל בית החולים "שלום,אני
כאן לבקר את פיית',הנערה מחדר 13"
האחות בדלפק:"אני מצטערת,
היא נפטרה הבוקר" באפי:"או,היא...
מתה... כלומר,לא נושמת?" האחות:"אני
מצטערת יקירתי,אבל כן.
ניסינו להציל אותה,אבל זה כמעט בלתי
אפשרי." באפי:"אני מבינה... יש
סיכוי שאני אוכל להיפרד ממנה?
שמרתם את הגופה,נכון?" האחות:" כן
יקירה,הגופה נמצאת בחדר הגופות,קומה
שניה,חדר מס' 163,זה בצד
שמאל." באפי מחפשת במבטה את המעלית
"ולפני שתלכי,את קרובה שלה? את
מכריה את הקרובים שלה?
והמעלית נמצאת בהמשך בצד ימין"
באפי:"תודה,ואני לא קרובה שלה,אני
סתם... אמ... חברה לעבודה.
אני לא חושבת שיש לה קרובים באיזור,לפחות
לא יצא לי להכיר אותם מעולם."
באפי פונה לכיוון המעלית ועולה לקומה
שניה <חדר מס' 163... צד שמאל.. או,הנה זה>
באפי דופקת על הדלת
"יבוא" באפי נכנסת לחדר ופונה אל
אחד הבחורים שנמצאים שם: "שלום,אני
באפי סאמרס,נאמר לי שכן אני
אוכל למצוא את גופתה של נערה בשם פיית',
היא נפטרה הבוקר ורציתי להיפרד ממנה."
הבחור: הבנתי.
מכאן בבקשה." באפי
והבחור פונים לחדר צדדי. "הנה היא"
הבחור מסיר את השמיכה מעל גופתה של
פיית' "אני אשאיר אותך
לבד איתה,תקראי לי כשתסיימי." באפי
פונה אל גופתה של פיית':"רציתי רק
להיפרד,להגיד שלום בפעם
האחרונה. חבל שלא יצאנו לנו לבלות
יותר,היה כיף איתך. את יודעת,המון
דברים קרו מאז אותו יום,זאנדר
החליט לצאת למסע תרמילים,ו-ווילו
מתכוונת ללמוד בקולג' של סאנידייל
אנג'ל עובר לאל.איי, כנראה נמאס לו
ממני *דמעה מציצה מזווית עינה של באפי*.
אבל לא באתי לכאן כדי
לדבר עליי,אלא להיפרד ממך. להתראות,ושלא
תחשבי שאני לא עצובה,למרות שנדמה
שהייתה ביננו שינאה,
תמיד הערכתי אותך,ותמיד אהבתי אותך
ודאגתי לך.שלום" באפי כיסתה את
גופתה של פיית' בשמיכה שהייתה
מונחת עליה קודם באפי לחשה לפיית':"היה
טוב להכיר אותך."
באפי יצאה מהחדר הצדדי וסגרה אחריה
את הדלת "סיימתי.אני הולכת."
באפי יצאה מבית החולים והלכה הביתה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------
צילצול נשמע בביתו של ג'יילס,הוא ניגש
לטלפון "שלום" באפי השיבה:"היי
ג'יילס,זאת באפי,הייתי הרגע
בבית-החולים,ויש לי חדשות רעות... ג'יילס
בקול מבוהל:"מה קרה?!" באפי:"זאת
פיית'..." ג'יילס:מה היא
כבר עשתה? באפי:"היא לא עשתה כלום.היא
מתה." ג'יילס:אני מבין... איך זה קרה?"
באפי:"אני לא יודעת,
לא שאלתי,וחבל."
------------------------------------------------------------------------------------------------
פרק ב'
******
9 בערב. לואיזינה,ארה"ב.
אשלי התכוננה למסיבה שעומדת להיערך
בעוד כשחצי שעה. היא סרקה את שערה
השטני והשאירה אותו פזור.
היא לבשה את החצאית החדשה שקנתה
בתוספת החולצה האהובה עליה שקנתה לה
אמא שלה, כמובן שהיא לא שכחה
את נעלי הפלטפורמה שלה,שקנתה יחד עם
חברתה הטובה ביותר,כריסי. היא לבשה את
ז'קט העור שקנה לה
החבר שלה, נפרדה מאמא שלה ויצאה
לכיוון ביתה של כריסי,משם תיכננה
ללכת למסיבה ולהיפגש עם פול
החבר שלה,לאחר שלא ראתה אותו שלושה
ימים. הרחוב היה שקט וחשוך,ואשלי
הרגישה
באווירה מוזרה ששררה באיזור,היא לא
פחדה במיוחד,כיוון שאשלי הייתה נערה
אמיצה.היא המשיכה ללכת,
ולפתע הגבירה את מהירות צעדיה כששמעה
רחש מוזר מכיוון השיחים שבצדי הכביש.לפתע
קפץ עליה משהו מכיוון
השיחים,אשלי לא ידעה מה הדבר הזה,והיא
חשבה שזה רק כלב הזאב של גב' בירקמן,שאהב
אותה מאוד,
ולכן היא לא חששה ממנו.היא הסתובבה
לכיוון שאליו קפצה המפלצת,וראתה יצור
דמוי אדם,עם פנים מעוותות
ושינים חדות ובולטות. היצור זינק
עליה בשנית והיא היכתה בו בבטן וברחה
אל ביתה של כריסי.
כשהגיעה כריסי כבר חיכתה לה מחוץ
לבית "מה קרה אשלי? את נראית נורא!"שאלה
אשלי,כשעל פניה מבט מודאג.
"ראיתי משהו בדרך...מ..מ..מפלצת כזאת.אני
לא יודעת מה זה היה...היו לה שיניים
חדות ופנים מעוותות,
היא נורא דמתה לאדם." "אולי זה...
לא,אומרים שזה רק אגדה..." "מה
כריסי? אני חייבת לדעת מה זה היה
ומאיפה זה בא." "תראי,זה יכול
להיות... ערפד..." "כריסי! מתי
תתבגרי ותפסיקי להאמין לסיפורים
שאחיך הקטן קורא?."
-----------------------------------------------------------------------------------------------
אשלי והחבר שלה פול רקדו את הסלואו
החמישי שלהם להערב,כשהפעם התנגן ברקע
השיר
do what you have to do של שרה מכלכלין,אשלי
אהבה אותו. כריסי הביטה בזוג המושלם
הזה,וכל מה שיכלה
לעשות היה לקנא בהם,היא הייתה תקועה
עם האוי,האחרון שנשאר ללא בת-זוג.
"הי,אשלי,רוצה לצאת קצת החוצה,להתאוורר
קצת ולהביט על הירח?" "ברור,כל
עוד אני איתך."
ענתה אשלי שכשהבעה חלומית נמתחה על
פניה,הם היו מאוהבים.ללא ספק.
פול ואשלי הביטו על הירח והתחבקו,פול
קרב את ראשו אל צווארה של אשלי "אל
תדאגי,זה לא כואב" הוא לחש
כמעט ללא קול. אז הגיח אדם שנראה בסוף
שנות החמישים לחייו,דחף את פול והניף
צלב. פול דחף במהירות
את האדם ההוא,והאדם היכה בו באגרופו.
אשלי צעקה על האדם :"אל תגע בחבר
שלי! מה את ה נדחף לכאן?!"
האדם השיב לה,תוך כדי לחימה בפול:"זה
לא החבר שלך,הוא..." ברגע זה דחף פול
את האדם אל הקיר,ראשו
של האיש פגע בקיר והוא נפל. פול פנה אל
אשלי:"את יודעת,כשלא הייתי בבי"ס
קרה לי משהו נהדר,פגשתי
איזה איש אחד,והוא גרם לי להיות טוב
יותר.אני שומע הכל,רואה הכל,ומריח הכל,זה
כמעט כמו להיות
אדם על טבעי.בעצם,אני באמתאדם על טבעי.ואת
יודעת מה הטוב ביותר? אני אחיה לנצח,ואני
יכול להפוך
גם אותך לכזאת,כל מה שצריךלעשות זה..."
קול נשמע מאחוריהם:" אל תקשיבי לו!
זה לא החבר שלך,זה
ערפד!"
"יהיו לך חיי נצח!"
"לא את תחיי,מפלצת תשתמש בגוף שלך
כדי לזרוע רוע בעולם!"
"תהיה כל-יכולה! תהפכי לאחת מהזן
המובחר!"
"את לא יכולה! את הקוטלת!"
ברגע זה,פול,שהתחיל כנראה לפחד,ברח
מהמקום בריצה.אשלי נשראה המומה,ולאחר
מס' דקות של שתיקה אמרה:"
תראה מה עשית,עכשיו הוא לא יחזור
לעולם! אני...אני..." אשלי פרצה בבכי.
האיש התקרב אליה והציג את עצמו:
"אני ג'ורג'.ואני הצופה שלך. כפי
שהבנת,את הקוטלת,הנבחרת של הדור הזה.נבחרת
לאחר מותה של קוטלת
בשם פיית'. היא נפטרה הבוקר ואת נקראת
לשרת אחריה. את ממשיכת השושלת."
"אני לא מאמינה.החבר שלי בורח ממני,וכל
מה שיש לך לעשות זה לשגע אותי עם כל
האגדות האלה על הקוטלת?
למה שאתה וכריסי לא תקימו את מועדון
המשוגעים?" ג'ורג' הביט בפניה ואמר
ברכות:"שלא תחשבי שאני
לא מבין אותך,גם אני הייתצי נער פעם,גם
הלב שלי נשבר לא פעם,הפעם העצובה
והמשתמעותית ביותר הייתה
כשאן נפרדה ממני... אבל הסיפורי בפעם
אחרת,כרגע עלינו להתרכז בהיותך קוטלת.אני
חייב להסביר לך את
משימתך,זה לא ילך אחרת." "אולי
אתה צודק,אולי באמת אני פשוט צריכה
להתגבר על פול. אני פשוט לא חושבת
שאני מסוגלת לזה.אני מכירה אותו מהגן,ואנחנו
חברים כבר מאמצע השישית.אני לא חושבת
שאי-פעם אוכל
להתגבר עליו,הוא הדבר שהכי חשוב לי."
"אני יודע,ואני מבין.עכשיו יקירתי,נתפנה
לעיסקונו. תואילי
בטובך לסור עימי לביתי להדרכה? אני לא
אעקב אותך זמן רב."
אשלי הינהנה בראשה "כנראה שאין לי
ברירה."
----------------------------------------------------------------------------------------------