ההצגה חייבת להימשך
שם הכותב:
גבישי
הערות הכותב: אוקי , קודם כל , ברצוני
להודות לבאב , שנתן לי את הרעיון
לכתוב פאנפיק קומי , למרות שאתם כבר
יודעים שאני לא כזה כותב פאנפיקס
דגול , תנסו להנות.
אם לא תצליחו , אני לא מאשים אתכם... :)
השעה היתה 1:00 בלילה. היא עמדה באמצע
הרחוב. זה היה לילה גשום. לא היה אף
אחד ברחובות, והיא הרגישה כאילו היא
עומדת שם לבד. היא הסתכלה על שעונה ,
שהראה על השעה 1:00 בלילה. היא נאנחה.
"ערפדים יוצאים החוצה בגשם?!"
היא חשבה לעצמה.
"לא קר להם? לא , בעצם לא יכול להיות
להם קר. הם מוצצי דם. אין להן הרי
רגשות..."
תהתה באפי.
"מה לעזאזל אני עושה פה? כדאי שאני
אחזור למעונות."
היא נאנחה שוב.
למרות שלא יצאה לסיור הלילי , החליטה
באפי שאין טעם לצאת היום לסיור.
"העולם יסתדר בלעדי לילה אחד."
היא חשבה.
"אני בטוחה שאפילו ערפדים לא
יוצאים החוצה בג..."
היא לא יכלה לסיים את המשפט , כשערפד
עם שיניים בולטות , פרצוף מעוות , בירה
ביד , ורכוב על סקיטבורד , עבר לפניה.
היא היתה בשוק.
"טוב באפי , מה ציפית? שערפדים לא
יחגגו? שלא ילכו למסיבות? גם הם הרי
בני אדם.לא , רגע , מה אני אומרת?! הם לא
בני אדם! הם מוצצי דם אכזריים , מה הם
עושים במסיבות באחת בלילה?!".
סצינת ההתחלה של הסרט "בלייד"
עברה במוחה של באפי. בסצינה זו ראו
המון ערפדים חוגגים בדיסקוטק ,
זורקים על כולם דם , ומגיעים קורבנות.
במקרה הזה , זה היה נער צעיר. נער צעיר
, שבלי עזרתו של 'בלייד' לא היה
היה בחיים. עד שכמובן , הגיע בלייד ,
וכיסח לערפדים ת'צורה. היא חשבה לעצמה.
"למה לי אין משפריץ הולי ווטר
אוטומטי?"
היא חשבה.
"או אולי יתדות עשויות מכסף?".
היא חשבה לעצמה.
"באפי , בחזרה למציאות! את הסרט 'בלייד'
תוכלי לקחת מהבלוקבאסטר הקרוב לביתך
בפעם ה-400 , למרות שעד יודעת את כל
התסריט בעל פה. כרגע ראית ערפד חוגג ,
ואת לא מתכוונת לעשות משהו?!".
היא חשבה לעצמה.
כשהיא התעוררה מהחלון בהקיץ , הגיע
עוד ערפד , גם הוא רכוב על סקייטבורד ,
עם חולצה שכתוב עליה
"וומפירס רוקס!" כלומר הערפדים
שולטים.
באפי הסתכלה על החולצה שלה. היה כתוב
עליה
"וומפירס סאקס!"
כלומר , הערפדים מסריחים.היא רצה אחרי
הערפד המוזר.
"היי! אתה!".
הוא עצר את הסקיטבורד , והסתובב אליה.
הוא רכב על הסקיטבורד לאיפה שהיא
עמדה בו. הוא ראה את החולצה שלה , ואת
היתד.
"וואו בייב! יופי של תחפושת...! למה
התחפשת , לקוטלת?".
באפי חייכה.
"כן , תחפושת... שמעתי שיש כאן מסיבה
של כמה מהחבר'ה. תוכל אולי להגיד לי
איפה זה?".
"בטח! , זה ברחוב גרין , בית מס' 54."
באפי חייכה שוב.
"תודה. תגיד , אתה יכול אולי לתת לי
לבדוק עליך אם היתד לתחפושת עובד?"
"מה זאת אומרת הי..."
הוא לא הספיק לגמור את המשפט , כשבאפי
תקעה בו את היתד בלב. הוא התפורר לאבק.
ומת בצרחה אדירה.
"לאאאאאאא!"
הוא צעק שתי שניות לפני שמת לגמרי.
באפי הסתכלה על הרצפה , וראתה את האבק.
"קדימה באפי , לגרין 54."
-------------------------------------------------------------------------------------------------
דרוסילה הרימה את ראשה מדף הניר שאתו
כתבה. היא לקחה הפסקה לרגע , כדי לחשוב.
לחשוב איך להפוך את התסריט שלה ,
ליותר טוב , כשספייק הגיע מאחוריה.
"דרו? מה את עושה?"
הוא שאל בסקרנות. הוא התקדם אל
דרוסילה , וראה את דף הניר. הוא התחיל
לקרוא.
הוא קרא את הסיפור , ולא הבין.
"דרו , מותק. תקשיבי , אני יודע שאת
בטח מאוד משועממת באור היום , אבל את
יכולה אולי להפסיק להתעסק בשטויות
כאל..."
הוא לא יכל לסיים את המשפט..."
"זה בשביל VTV".
היא אמרה. ספייק נראה מבולבל מתמיד.
"מה זה VTV , דרוסילה?".
דרוסילה נאנחה.
"Vampires Tele Vision , סגרתי אתם על חוזה.
אני כותבת להם את סידרת הלהיט החדשה 'היפים
והמוצצים'. הם משלמים המון דם בשביל
זה."
ספייק נדהם.
"אבל דרו , את חושבת שאת יכולה
לכתוב סידרת טלויזיה על מוצצי דם?".
הוא שאל.
"אני בטוחה. חוץ מזה , מה עוד אני
אעשה באור היום?."
ספייק נאנח.
"טוב , אני אתן לך לעשות את עבודתך."
הוא יצא מהחדר , וסגר את הדלת.
דרוסילה המשיכה לכתוב את התסריט:
באפי הגיעה לרחוב שבו התקיימה המסיבה.
"בואי נחבל קצת מוצצי דם".
היא חשבה לעצמה , ונאנחה. היא התקרבה
לעבר הבית , ונכנסה פנימה. מוזיקה
רועשת התנגנה ברקע. היא ראתה חבורה של
ערפדים , מכונסים במקום אחד , כשערפד
עם פנים מעוותות היה תלוי על הקיר.
היא לא זיהתה אותו, ופתאום - היא נזכרה.
"אנג'ל?!"
היא אמרה בתדהמה. כל הערפדים סובבו את
הראש והתסכלו על באפי.
ערפד א': "כן. שמו אנג'ל. כך לפחות,
בני האדם מכנים אותו. שמו האמיתי הוא
אנג'לוס , והוא בוגד , ועל כך , הוא צריך
למות."
באפי נדהמה.
"אבל רגע , אני לא מבינה למה צריך..."
היא לא יכלה לסיים את המשפט.
"בגלל שהוא בוגד!"
היא שמעה קול חלש מדבר אליה. קול מוכר.
קול מזוהה. אותו הקול הסתובב אליה ,
ואז זה פגע בה. ווילו , חברתה הטובה ,
עמדה שם , והנהיגה את העינויים באנג'ל.לידה
, עמדו
עמדו ג'יילס , זאנדר , קורדיליה , אוז ,
וג'ויס , כשפניהם מעוותות כפני ערפד.
"אמא?. זאת את?!"
באפי נדהמה. דמעה זלגה על לחיה.
"כן , זאת אני."
אבל... למה?."
שאלה באפי.
"תגידי , למה את חושבת שאני כל כך
מתעלמת ממך? למה את חושבת , שניסיתי
לעצור בעדך כשגיליתי שאת קוטלת? כי זה
מסוכן? לא. לא אכפת לי מזה. אכפת לי מזה
, שאני לא רוצה, שאת , תקתטלי את
הערפדים. את משפחתי."
היא אמרה. באפי בכתה. פתאום , היא ראתה
שאנג'ל משוחרר , ושהוא מתקדם לעברה.
"אוקי , אנג'ל , עכשיו שאתה משוחרר
אנחנויכולים ללכת מפ.."
היא לא יכלה לסיים את המשפט. פניו של
אנג'ל התעוותו.
"אנג'ל?"
היא שאלה. היה נראה , שהיא כבר לא כל כך
בטוחה בזה.
"לא בדיוק. בערך. אני אנג'ל , אבל...
קצת יותר משוכלל ממה שהייתי."
הוא חשף את ניביו הארוכים.
"אבל אתה הייתי תלוי על הקיר. מה
לעזאזל קורה פה?! מה קרה לכלוכם?!".
באפי שאלה , בבכי.
"אחרי כל הזמן הזה , נשארת כמו שאת ,
תמימה. ידענו , שאם תראי אותי תלוי על
הקיר , ישר תחלצי לעזרתי. וכן ,
התוכנית עבדה. וכמה שזה היה קל..."
באפי המשיכה לבכות.
"אבל אנג'ל..."
אנג'ל חשף שוב את ניביו. הוא התקדמם
לעבר צווארה של באפי , ונשך אותה.
שיניו היו מלאות בדם , בעוד באפי ,
שכבה על הרצפה. מתה.
"בפעם המיליון. השם , הוא אנג'לוס."
הוא צעק לעבר הגופה המתה.
פתאום , צצה דרוסילה מאיזה חור ,
ונישקה את אנג'ל.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
דרוסילה חיכתה במשרדו של מנהל VTV ,
כשסגרו על עסקה.
"אני חושב , שהיפים והמוצצים
היאסידרת איכות שכל ערפד ירצה לראות.
עכשיו , צריך רק לסגור על... מחיר."
פתאום , באפי פתחה את הדלת והתקדמה
לעברם. היא ירתה במנהל VTV חץ בלב, והוא
התפורר לאבק. דרוסילה ניסתה לברוח ,
אבל באפי נעלה את הדלת בזמן.
היא התקרבה אל דרוסילה עם יתד , ותקעה
אותו ישר בליבה.
"למה את חייבת להתער..."
דרוסילה לא יכלה לסיים את המשפט ,
כשהתפוררה לאבק - ומתה.
באפי הסתכלה על חולצתה. היה כתוב עליה
"וואמפירס סאקס!".
"מי שהכין את החולצה הזאת - הוא
גאון."
היא אמרה לעצמה , ויצאה מהמשרד ,
מאושרת.
הסוף.