(נשף)
הסיום/ ברבי
הערה:
הסיפור מתחיל ב"נשף הסיום" מיד
אחרי שזאנדר ואניה מדברים עם קורדי ו-ווסלי,
קורדי מודה לזאנדר על השמלה ששילם
עליה בשבילה, וזאנדר אומר שהיא נראית
בה נפלא (ואז זאנדר ואניה הולכים).
במקור חלק מהסיפור הזה היה אמור
להיות בפרק, אך נקטע בגלל חוסר זמן.
אני יודעת שהשיר לא נמצא במקום הנכון
מבחינה כרונולוגית של הפרק, ושהפגישה
בין החבורה נערכת באמצע הפרק ולא
בסופו, אבל אני מקווה שתתמודדו- ככה
זה התאים לי. בעיקרון הפנפיק הזה הוא
רק פירוט של רגע אחד בסידרה, משהו
שנראה לי נורא משמעותי, ושפספסנו
אותו- גם בגלל שהוציאו חלק ממנו
בעריכה.
אני הייתי רוצה שככה זה יהיה. שיהיה
סיום לקורדי וזאנדר, שהיו *ה*זוג
בשבילי, משהו שהתבקש לחלוטין בפרק
הזה.
היא הביטה בו מתרחק, שלוב בזרועותיה
של אחרת. לפתע נזכרה בשיחה שהייתה להם
בטיול האחרון יחד לחוף הים. הם היו
בפיקניק על החוף, ותוך כדי השיחה הוא
הזכיר את נשף ההומקומינג, שהיה מספר
שבועות קודם לכן. "אוי, אל תזכיר לי
את זה..." היא אמרה לו "סיוט של
לילה- הייתי צריכה להסתובב ערב שלם עם
באפי, להלחם בערפדים ומפלצות משונות,
ובסוף הגעתי לנשף מלוכלכת לחלוטין, ו-
לא זכיתי בתואר מלכת הנשף. אני חושבת
שהערב הזה זוכה בקלות בתחרות היום
הכי גרוע בחיים שלי." "אוי, באמת,
זה לא היה כזה נורא." הוא אמר לה,
פותח להם בקבוק שתיה. "ז"א, אני
דווקא חשבתי שהשמלה נראתה יותר טוב
אחרי כל הבלאגן שעברתם..." "זאנדר!"
היא אמרה לו, ונתנה לו מכה קטנה עם
המרפק. "אני מקווה שאתה לא מנסה
לרמוז משהו על איך שהיא נראתה
כשקניתי אותה..." "מי, אני?!"
הוא היתמם, "אני לא רומז כלום."
הוא חייך ונישק אותה. "בכל מקרה,
תמיד תוכלי לשפר את הרושם שנתת שם
בנשף הסיום." "יש בזה משהו"
היא ענתה, מחייכת אליו "ואני מצפה
ממך להתלבש רשמי, וקלאסי. אני לא רוצה
שתביא לי איזה חליפה מזוויעה כדי
להראות מתאים יותר כשתזכה בתואר ליצן
הכיתה..." "הי! הטעם שלי לא כ"כ
נורא." "תתפלא. נראה לי שאני
אצטרך לחפש לך חליפה כבר מעכשיו."
"קורה, תרגעי, הנשף עוד מלא זמן..."
"כן, אבל איתך, מי יודע מה יהיה..."
הוא הביט בה במבט כאילו נעלב. "אוי,
אני מצטערת, זה פגע בך?" היא אמרה
בקו משועשע, ונישקה אותו. "אני
מסכימה שנחכה קצת עם השופינג לפרום,
אוקי?" הוא חייך שוב, ונישק אותה
חזרה. "ועד אז- בואי נאכל." הוא
אמר לה. "אתה יכול לאכול" היא
ענתה, "אני צריכה לשמור על איך שאני
נראית בשביל הנשף..." "קורדי..."
"אני צוחקת!" היא חייכה, ונשכבה,
מניחה את ראשה עליו. "ואני אפילו
חושבת שאני יודעת איזו שמלה אני אלבש..."היא
התחילה לומר, והוא קטע אותה "קורדי,
בואי נפסיק לדבר על הנשף- תאכלי קצת.
אני מבטיח לך שהנשף יהיה מושלם.
לשנינו." "אוקי, אוקי. אני אשתוק
בקשר לנשף." היא חייכה אליו,
מתיישבת. "רק תביא לי איזה סנדוויץ',
אני מתה מרעב..." היא חייכה כשנזכרה
בעוגה שהביא לה, ואיך שמרח על האף שלה
קצפת, ואח"כ ליקק אותה והיא צרחה
עליו בצחוק. איך שהלכו חזרה באותו
הערב יד ביד הביתה, ואיך שנפרד ממנה
לשלום בפתח ביתה, ונשאר בפתח הדלת עד
שעלתה לחדרה ואמרה לו ללכת לפני
שאיזה ערפד יאכל אותו.
"זאנדר?" היא אמרה לפתע. הוא
הסתובב לפתע לאחור, וחברתו מעדה. אניה
הביטה בו במבט כועס, ואמרה "אני
הולכת להביא לי משהו לשתות" מתרחקת
מהם. הוא הביט בה במבט שואל, כמו שעשה
גם בן זוגה, שידיהם עדיין היו שלובות.
"שום דבר" היא מלמלה בשקט,
משפילה מבטה לרצפה. זאנדר הביט באניה
המתרחקת, ואז שוב בה. "הי- רוצה
לרקוד?" הוא הביט בה, מחייך את אותו
החיוך שהכירה כ"כ טוב. היא הביטה
אליו, פניה מאירות. "בטח" היא
חייכה אליו, והוא הושיט לה את ידו. היא
הלכה אליו, והשם הלכו אל רחבת
הריקודים שלובי ידים. "אמ, אני, אמ,
כמובן, אחכה לך כאן" ווסלי מלמל
מאחוריהם, לא זוכה לשום תגובה
מהשניים, שהביטו אחד בשני בדרכם אל
הרחבה. השיר "wild horses" התחיל
להתנגן ברקע, והם עמדו אחד מול השניה,
מובכים לרגע, ואז הוא שם את ידיה עליו,
והם התחילו לרקוד.
היא הניחה את ראשה על כתפו, ונצמדה
אליו. היא הרגישה דמעות עולות בעיניה,
ועצרה את עצמה. חשבה על החודשים שלא
היו מדברים כלל, או רק מחליפים העלבות.
על כל הזמן שבזבזו. זמן שלא נותר להם
עוד. היא הרימה את ראשה, מביטה אליו.
"אז..." הוא אמר "את הולכת
ללמוד איפה שהוא שנה הבאה בסוף?"
הוא שאל. "אמ, לא. אני... אני עוברת
לגור בלוס אנג'לס." "מה?!" הוא
שאל בקול רם, מופתע. "כן, אמ, אני
עוזבת את סאנידייל. הולכת לנסות
לעשות קריירה כשחקנית." היא השפילה
את עיניה ממנו, מצטערת שהייתה צריכה
לספר לו על זה. "את רצינית" הוא
אמר, המום. "כן" היא אמרה לו. "לפחות
לא תוכלי לטעון שלא נתתי לך מתנת
פרידה" הוא אמר, מחייך. "כן, אני
חייבת לך עוד תודה על זה." "זה
בסדר. את באמת נראית נפלא." הוא אמר
לה, בדיוק כשהשיר גווע. "אני... אני
צריכה לחזור. ווסלי מחכה לי." "כן"
הוא אמר, עוזב אותה. היא התחילה
להתרחק, והוא הסתכל עליה עוזבת אותו.
"הי" הוא קרא לה, והיא הסתובבה
אליו. "בהצלחה." הוא חייך, מרים
אליה יד לשלום." "ביי" היא
ענתה לו, מתרחקת, דמעות עולות בעיניה,
מחנק בגרונה.
"ביי, זאנדר."