הזדמנות שניה/ גבישי
הערה קטנה: זהו כבר הפאנפיק השני שלי.
בבקשה תגידו לי אם השתפרתי עוד
איכשהו מאז הראשון… קריאה נעימה!.
7 ליולי 1999 , בית החולים של סאנידייל.
באפי נכנסה אל בית החולים , ועמדה
בדלפק. "לפני בערך שבוע הובאה לכאן
נערה צעירה בשם פיית' , היא במצב אנוש
עכשיו , ואני רוצה לראות אותה."
הרופאה הסתכלה אל באפי במן מבט מסקרן
, ואמרה "בואי אחרי." באפי נכנסה
אל תוך החדר של פיית' וראתה אותה , שם
ללא הכרה. היא התחילה לדבר. היא ידעה
שפיית' לא יכלה לשמוע אותה , אבל היא
פשוט דיברה. "פיית' אני… אני
מצטערת. באמת. על כל מה שגרמתי לך , על
זה שעכשיו את בבית חולים בגללי , ועל
זה שהחברות שלנו נהרסה. את , ראש העיר
וכולם צדקו. לי ולאנג'ל אין עתיד. אנג'ל
הוא היסטוריה , הלך. הוא נתן בי מעין
מבט של להתראות ופשוט הסתובב לו
ונעלם אל תוך האפלה. אני לא יודעת למה
, אבל פשוט קשה לי להאמין. משום מה ,
אני עדין מאמינה שהיום בלילה אני
אפגוש אותו. בבית הקברות , כמו תמיד.
אני מנסה לשכנע את עצמי שזה מה שיקרה ,
אבל אני פשוט לא יכולה. אנג'ל עזב אותי
, הוא היסטוריה. אני לא יודעת למה אני
מדברת אליך. אני יודעת שאת לא יכולה
להקשיב לי. אבל משום מה , אני מרגישה
כאילו את החברה הכי טובה שלי עכשיו.
בדר , אני זזה אני אבוא שוב מחר. ושוב
פעם: אני מצטערת." באפי התחילה לצאת
מהחדר אבל כשכמעט הגיעה לדלת היא
שמעה קול שמוכר לה. "אל תלכי , באפי."
זאת היתה פיית'. באפי התפלאה "את
שמעת את כל מה שאמרתי?" פיית' צחקקה
קצת. "לא. רק את החלקים הטובים. של
הסוף. מה את מתכוונת לעשות?." באפי
הסתכלה אל פיית' ישר לעיינים. "אני
לא יודעת. כל מה שאני יודעת , זה שאני
לא יכולה לחיות בלי אנג'ל. אני חושבת
שאני הולכת לצאת מהעיר לכמה זמן. כמה
שבועות , חודשים , אולי אפילו שנים.
אני נוסע לאל. איי. לפגוש את אנג'ל.
פשוט רציתי לבוא לכאן לפני שאני
הולכת." פיית שוב צחקה. "למה?"
"כדי להתנצל בפניך , על כל מה
שגרמתי לך , על הכל. אני התפטרתי
מהמועצה , ועכשיו אני הולכת אל אנג'ל.
אני חייבת לנסות להשיג אותו בחזרה."
פיית הסתכלה אל באפי ישר לתוך
העיניים. "להתראות". באפי יצאה
מהחדר. היא הגיעה להחלטה. היא ביררה
מתי יוצא המטוס הבא לאל איי. הוא יוצא
בשתיים בלילה. באפי ארזה כמה דברים
למזוודה אחת קטנה והלכה לישון.
כשהתעוררה השעה היתה 12:30 בלילה. היא
עמדה לצאת מהבית אבל אז נזכרה. פתק ,
היא לא כתבה פתק לאמא שלה , כדי שתדע
איפה היא. באפי לקחה נייר , ועט כחול
והתחילה לכתוב:
"אמא , נסעתי לאל איי כדי למצוא את
אנג'ל. אל תדאגי , אני אחזור בקרוב.
לפני שיתחילו הלימודים בקולג'.
באפי."
עכשיו היא יכלה ללכת. היא יצאה מהדלת ,
נתנה מבט אחרון בבית שלה , ולקחה
מונית אל שדה התעופה.
באפי הגיעה לשדה התעופה. הוא היה מלא
באנשים אנשי עסקים , תיירים , ילדים
ומבוגרים. כולם רצים ממקום למקום
בהיסטריה. היא ראתה שיש דלפק אחד פנוי.
היא התקרבה אליו. "יש לי כרטיס פתוח
אחד לאל איי לטיסה של שתיים בלילה."
אחרי בדיקות ביטחוניות , ושליחת
המזוודה היחידה שלה , באפי עלתה למטוס.
היא התיישבה , חשבה והתרגשה. באפי
הוציאה מהכיס פתק , שאנג'ל שלח לה ,
כנראה לפני שהוא עזב. היה כתוב בו:
"אני נוסע לאל איי. הכתובת שלי שם
תהיה רחוב ליינר 12 , אם את צריכה משהו.
תמיד אוהב אותך ,
אנג'ל."
היא הכניסה את הפתק בחזרה לכיס ופשוט
נרדמה. כשהטיסה נחתה , העירה אותה
הדיילת. "גברתי , הגענו ללוס אנג'לס!."
באפי התרוממה והסתכלה בשעון. השעה
היתה 4:00 בבוקר. היא יצאה מהמטוס , הלכה
לקחת את המזוודות שלה , יצאה משדה
התעופה , ונכנסה למונית. "רחוב
ליינר , בבקשה." באפי אמרה בהתרגשות.
היא היתה עיפה. כשהם הגיעו לשם היא כל
כך התרגשה , שהיא אפילו נתנה לנהג
המונית טיפ של 20 דולר. היא חיפשה את
בית מספר שתיים עשרה , וכשמצאה אותו ,
עלתה במדרגות , וצלצלה בדלת של אנג'ל.
היא לא חששה האם הוא ישן. היא ידעה
שהוא היה ער. אנג'ל פתח את הדלת. הוא
הסתכל על באפי במעין הפתעה ואמר "באפי?
מה את עושה כאן?" באפי צחקקה
"לא בדיוק קבלת הפנים שציפיתי לה."
אנג'ל נראה מופתע. כאילו עדין לה הבין
מה קורה. "אני מצטער , תיכנסי. פשוט
לא ציפיתי שתבואי." באפי הסתכלה
עליו ישר לתוך העיניים. "אנג'ל , אני
לא יודעת איך להגיד לך את זה. אבל אני
מתגעגעת אליך." אנג'ל הסתכל אל באפי
במעין חוסר סבלנות. "כבר דיברנו על
זה. אני לא חוזר לשם." באפי הסתכלה
אל אנג'ל במבט מתחנן "אז אני אעבור
לפה , אני אעשה כמיטב יכולתי. פשוט
תשתף פעולה. זה לא יכול להזיק!." אנג'ל
נאנח. "אוקי , בסדר , אני מוכן לנסות.
פשוט תחשבי אם אני שווה את זה."
באפי ניסתה לשנות נושא. "נו , אז איך
באל איי?." אנג'ל הסתכל אליה לתוך
העיניים , ואמר. "מה את חושבת? את
חושבת שלהיות כאן זה דבר שאני רוצה
לעשות? , את חושבת שזה כיף?." באפי
התרגזה קצת. "אוקי , אתה יודע מה ?
בסדר! להתראות , אני הולכת נדבר בקרוב!."
אנג'ל נראה כאילו התחרט על מה שאמר
"ומה את הולכת לעשות? יש לך איפה
להתגורר?." באפי הסתכלה עליו במבט
מסכן. "כן , יש לי המון אפשרויות! כל
הרחובות של אל איי עומדים לרשותי!. לא
, אין לי איפה! אין לי עלי כסף , אין לי
איפה להתגורר , אני לא מכירה כאן אף
אחד חוץ ממך , ובלי להעליב , גם אתה לא
עוזר הרבה!. הגעתי את כל הדרך
מסאנידייל לכאן רק כדי לחפש אותך ,
חשבתי , שאולי יש עוד איזושהי תקווה
בשבילנו!. אבל אתה מתנהג כאילו שממש
לא אכפת לך!." אנג'ל נראה כאילו בעוד
רגע הוא הולך להרביץ לעצמו "אני
מצטער. את יכולה להישאר כאן. מחר
בבוקר נדבר על הכל."
באפי הלכה לישון , כשהתעוררה מחר
בבוקר , השעה היתה 11:00 אנג'ל ראה שהיא
התעוררה והתחיל לדבר. "בוקר טוב"
הוא אמר. באפי נראתה כאילו היא עדין
לא התעוררה. "בוקר טוב" היא ענתה
לו בחזרה. "תראי , חשבתי על השיחה של
אתמול. אני חוזר לסאנידייל. אני רוצה
לתת לנו הזדמנות שניה." עינייה של
באפי נפתחו. "באמת? וואו! זה נהדר.
אז אנחנו חוזרים?. אנג'ל נאנח. "כן ,
אנחנו חוזרים. כבר הזמנתי לנו כרטיסי
טיסה להיום בלילה. אולי עוד איכשהו יש
לנו עתיד. באפי חייכה.