פרק 2 מאת שירה

קרן אור בוהקת חדרה להכרתו והוא התעורר בבהלה. "או מי גוד! בוקר! מבחן סמסטר בביולוגיה! חלום מפחיד ביותר…" הוא קם ברעדה מן הכיסא והתלבש, מנסה לשנן את החומר למבחן במהירות וגילה שכרגיל, הוא לא זוכר הרבה. "טיפש, טיפש, טיפש, הייתי צריך להתכונן" הוא רק רצה לעבור. אבל הוא היה כל- כך עייף אחרי ההצגה הקטנה של באפי, והחלום הזה… איך ווילו תמיד מצליחה כל-כך במבחנים? צריך לברר את העניין!
ווילו פגשה את באפי בכניסה למעבדה. "מה נכנס בך אתמול? ממש הפחדת את זאנדר!" אמרה לה בחיוכון. "נו טוב, באמת היה משעמם לי. את יודעת משהו, המוכרת הייתה קצת מוזרה. היא לא התמקחה בכ…" הצלצול קטע אותה והן נכנסו למבחן. "איפה זאנדר בכלל?" לחשה לה באפי. ווילו רק משכה בכתפיה. "כולם לשבת במקומותיהם. אף אחד לא מתחיל את המבחן עד שאני מסיים לחלק…"
זאנדר רץ במסדרון בדרך למעבדה. הוא פתח את הדלת בסערה. "טוב שהצטרפת אלינו, האריס. התיישב במקומך בשקט. יש לכם 50 דקות למבחן מעכשיו. בהצלחה." זאנדר הביט בדף. להפתעתו, השאלות היו קלות למדי. הוא פתר כמעט את כולן במהירות ואף סיים מעט אחרי ווילו.
הם התיישבו באחת הפינות בהול. באפי ניסתה לדבר איתו, אבל הוא היה עדיין פגוע. "בחייך, רק צחקתי קצת! לא התכוונתי לפגוע" "על חשבון הלב הרגיש שלי… וכן נפגעתי." "טוב, לי אין מה לעשות כאן," היא פנתה לווילו, "תודיעי לי כשהוא ירגע". ווילו קראה אחריה "לא, רגע, הוא לא התכוון לזה!" "ועוד איך שכן! מה את יודעת על להתאהב במישהו שלא מחזיר לך אהבה?" רטן. ווילו התרגזה. "הרבה יותר ממך", צעקה. "אני מאוהבת במישהו שלא מחזיר לי אהבה כבר קרוב ל 17- שנים!" חבורת ילדים התאספה מסביבם. "בחייך, וויל, כולם מסתכלים" "תשתוק כבר! שנה אני שומעת על ההתאהבות שלך בבאפי. באפי, באפי, באפי. היא החברה הכי טובה שלי. אני יודעת שהיא לא הייתה פוגעת בי בחיים." היא הנמיכה את קולה ."לך לא אכפת, לא?" "רגע אחד." ההבנה כירסמה בו. "את…" "דההההה". "היום הזה מוזר מידי. אני מצטער, וויל. לא ידעתי." אתה יודע מה? נשכח מזה. נחזור אחורה. אני אשרוד. אם תסלח לה." " לא הייתי צריך לכעוס עליה, את צודקת."
למחרת בבוקר, הוא התעורר בזמן, למרבה הפתעתו. אולי היום לא יאחר, חשב. הוא גם לא כעס על באפי. הוא הסתכל על המנורה שעל השולחן, ומיד הסיט את מבטו.
הפעם פגש את ווילו בדרך לכיתה. הם דיברו על המבחן, אבל התנהגו קצת כמו… זרים. מישהו נתקל בהם, ומתיקו נפל יתד. זו הייתה באפי, כמובן. "אה… הי ווילו, הי זאנדר" "הי" החזירו לה. זה מזכיר לי משהו, חשב זאנדר. ביום הראשון שלה כאן. היא הרימה את היתד במהירות והם מיהרו לשיעור ביולוגיה.
הם יצאו מהמעבדה. זאנדר היה מופתע. הוא קיבל B- (+80). הוא אפילו לא פתח את הספר לפני המבחן פעם אחת. ווילו הייתה גאה בו. "פעם אחת בכל זאת למדת, הא?" "אני לא… "לא צריך להצטנע. אמרתי לך שאתה יכול להצליח אם תלמד. והמבחן הזה היה אפילו קשה במיוחד." הם נכנסו לספריה. "משהו חדש, ג'יילס?" שאלה באפי. "אנא, הוצאני ממקום זה, הגידו אלאדין. לא טרם הביאות לי המנורה…" קראה מעבר לכתפו את התרגום שנכתב משמאל לטקסט המקורי שנראה כמו ציור במכחול. "מה אתה קורא?" "אה, זה? מצאתי ספרי אגדות קלאסיים. זה עותק נדיר. כמעט מהזמן המקורי בו לכאורה קרה הסיפור." באיזה שפה זה?" "בערבית עתיקה. אני לא יודע אותה. לפחות לא לגמרי. בשביל זה התרגום, גם הוא לא מודרני במיוחד."
"סיפור הג'יני, הא? הוא לא אמיתי, נכון?" אמר זאנדר בתקווה. "לפי עדויות ומפי שדים אחרים, לא." "שדים? שדי שאול, רעים, לא מגשימי משאלות." ווילו הסתכלה על זאנדר. הוא הפך חיוור מרגע לרגע. "אה… גם וגם. ישנם שדים ממלאי משאלות, אף שהם נדירים ולא מתגוררים במנורות," ענה לו ג'יילס ,"אלא בצמחים עתיקים. בשל כך נוצרו אגדות נימפות היער במיתולוגיה היוונית- רומית, לדוגמא". "אז… הם לא יכולים להיות במנורות שמן , כן?" הצבע חזר לפניו. "לא ידוע על הרבה … מה מקור ההתעניינות הפתאומית, זאנדר?" "זאנדר פגש מנורה ביריד שלשום." ענתה במקומו ווילו. "אל תדאג," אמרה באפי. "אם הייתה במנורה ג'יני, המוכרת לא הייתה נפטרת ממנה כל-כך מהר." "ובכן," הפריע לה בעדינות ג'יילס, " הג'יני האלו לא עושים רק טוב. הם יכולים לפגוע אם מזניחים אותם או מתעלמים מהם. אבל לא ידוע על התגלות ג'יני כבר לפחות 80 שנה."
למה זה לא מרגיע אותי? חשב זאנדר. לא מספרים לך על כל הקטע של "ג'יני יכול לפגוע בכך" כשמוכרים לך את הסיפורים האלו, הא? מה אם הג'יני אמיתית? הרי לא למדתי למבחן ולא נכשלתי. אפילו קיבלתי ציון לא רע בכלל! "הי, זאנדר! תתעורר!" ווילו נופפה בידה מולו. "צריך לגלף יתדות." "כן, אלו היו שני ימים עמוסים למדי בבית הקברות. איבדתי לפחות 6 יתדות." אמרה באפי. "בקצב הזה, אני אצטרך להתחיל להשתמש בעפרונות בקרוב".

בדרך הביתה שוב חשב על הג'יני. לא יכול להיות שהיא אמיתית. זה שוב אחד החלומות שלי על באפי. הוא פתח את הדלת הביתה, רץ במדרגות לחדרו זרק את התיק בפינה ואת עצמו על המיטה. המורה להיסטוריה שוב העמיסה שיעורים. סתם נודניקית חסרת חיים שרוצה לאמלל אותנו. היא גם לא מתה עלי באופן אישי. הקודמת הייתה הרבה יותר נחמדה. שתעלם כבר יחד עם המהפכה הצרפתית האידיוטית מהחיים שלי. הוא התיישב באנחה ליד השולחן וטלפן לווילו שתעזור לו.
המשך יבוא….