פרק שלישי- סיפורה של הג'יני
מאת שרון עומר

בזמן שזאנדר נתן לטלפון לצלצל, הוא הביט אחורה על המיטה שלו. המנורה היתה שם ונראתה כמו מנורה ממש רגילה. הוא קימט את המצח קצת. "מוזר, כי אני זוכר שהשארתי אותה על השולחן..." הוא חשב, ואז ווילו הרימה את הטלפון. "זאנדר!" היא אמרה בקול לחוץ. "אז גם אתה שמעת?"
זאנדר קימט את מיצחו שנית. "שמעתי מה?"
"או, אז לא שמעת," ווילו אמרה בהקלה. "פחדתי שנפגעת. עזבת את השיעור ממש בין האחרונים ו..." היא פתאום השתתקה. "אם לא שמעת מה קרה, למה התקשרת?" היא שאלה פתאום בתקווה והרגישה איך היא מסמיקה.
"אההה... השיעורים בהיסטוריה... על המהפכה הצרפתית?" זאנדר אמר מבולבל.
"זאנדר..." ווילו אמרה בקול רך וקצת מאוכזב. "אנחנו לא צריכים לעשות את השיעורים בהיסטוריה. ז-זה בדיוק מה שניסיתי לספר לך. גברת אפלגייט נעלמה." "נעלמה?" זאנדר נזכר פתאום במחשבה שלו והרגיש את פניו הופכים מאדומים ללבנים ושוב לאדומים. "מה את מתכוונת כשאת אומרת נעלמה?" "היה אחרינו שיעור לכיתה המקבילה," ווילו הסבירה. "ובאמצע השיעור היא פתחה את הספר שלה, הסתובבה בשביל לרשום משהו על הלוח ופשוט נעלמה. הם הלכו למנהל סניידר, אבל הוא לא רוצה להאמין, ועכשיו יש משטרה בכל בית הספר והם עדיין חוקרים-"
"אל תדאג. עשיתי עבודה נקייה," קול עליז של אישה צעירה נשמע מאחורי זאנדר, וגרם לו לקפוא. "הם לא ימצאו כלום."
"זאנדר?" ווילו שאלה לתוך הטלפון. "שמעתי שם קול, מי איתך?" "אף אחד" זאנדר אמר מהר. "אף אחד בכלל. אני צריך ללכת, אני אדבר איתך אחר כך," סיים במהירות. הוא פנה לאחור וקפא מרוב הלם. באפי עמדה שם שוב, שוב בבגדים הורודים האלה, ושוב חייכה אליו. "הי, אדון," היא אמרה מחייכת.
"להתעורר. אני צריך להתעורר," הוא עמד והסתובב עם הגב אליה. "את לא קיימת." "זה מה שאתה רוצה?" היא אמרה בעיניים כועסות. "אבל חשבתי שאני עושה כל מה שאתה אומר!" "את לא יכולה לעשות כל מה שאני אומר כי את אשלייה שיצרתי באחד מהחלומות שלי על באפי, ועכשיו אני צריך להתעורר," זאנדר ענה לה בכעס וצבט את עצמו. "אאוץ'!" "אתה לא חולם!" "אני כן!" "טוב, אוף." קאסילדה הרימה את רגליה למעלה והתיישבה באוויר בישיבה מזרחית. היא שילבה ידיים והמשיכה להביט עליו. "מצטערת על המבחן, דרך אגב," היא אמרה. "התכוונתי לעשות יותר אבל לא הצלחתי להכניס מספיק חומר לראש שלך לפני שקמת. בכל אופן-" היא נפנפה בידה והיומן של זאנדר עף מתוך התיק שלו לתוך ידיה. "יש לך מבחן בגאומטריה ביום רביעי הבא, ועד אז אני בטוח אספיק-" "את עשית את זה?!?!?!" זאנדר צעק. "מה הבעיה, אתה רצית להצליח במבחן," קאסילדה אמרה. הוא צבט את עצמו שוב ואז וויתר. "בסדר, בואי נגיד שאת באמת ג'יני ולא חלום שלי."
היא חלצה את הנעליים הורודות המחודדות שלה והן עפו מעצמן לפינת החדר והסתדרו שם יפה ליד הקיר. זאנדר פתאום שם לב שהחדר המבולגן שלו היה מסודר מאוד ונקי. "לא היה לי מה לעשות כל היום," קאסילדה הסבירה כשהיא שמה לב למבט שלו. "גם הכנתי לך את השיעורים בספרות וסידרתי את הארון שלך ותראה את זה-" היא נפנפה את הידיים שלה שוב וקערה הופיעה ביניהם והיא חייכה. "אתה אוהב מיני-פיצות, נכון?" זאנדר הסתכל בדברים הקטנים בפה פעור ולא ענה. "נו, תנסה," היא אמרה. "אני חושבת שהם יצאו לי בדיוק כמו לרובוט הזה. והקסם מוסיף להם המון טעם." הוא התקרב בהיסוס, לקח פיצה קטנה ונגס בקצה שלה. היה לה טעם נהדר. ומאוד אמיתי. "טוב, אז אם את באמת ג'יני... כמה משאלות יש לי?" "בלתי מוגבל," קאסילדה הסבירה. "עד שתמות או שתיתן למישהו אחר את המנורה." "ואת יכולה לעשות הכל?" "כמעט הכל. אני לא הורגת."
זאנדר הביט בה בכעס. "והמורה הזאת?" "היא עם המשפחה שלה בנברסקה. אבל היא לא רוצה יותר להיות מורה," קאסילדה הסבירה. "אני לא ג'יני רעה, באמת." זאנדר פתאום נזכר במה שהוא אמר. "אבל ג'ינים טובים אמיתיים לא גרים במנורות." "נכון ואני לא גרתי במנורה עד שהוציאו אותי מהיער שלי וכלאו אותי כאן," קאסילדה פתאום נראתה מאוד עצובה.
זאנדר בחן אותה כשהוא נגס שוב בפיצה שלו. "איך את נראית באמת?" שאל. קאסילדה הסמיקה. "אתה לא רוצה לראות איך אני נראית באמת," היא אמרה. "זה בכלל לא דומה לאיך שבאפי נראית." "אבל אני כן רוצה לראות." "לא, אני לא רוצה", קאסילדה אמרה בבכיינות ונעלמה. הוא נאנח והביט מסביבו על החדר. "בסדר, אז אני מבקש משאלה לראות איך את באמת נראית," אמר. היא הופיעה פתאום מולו באוויר והתחילה להשתנות לנגד עיניו. העור שלה שהיה העור השזוף של באפי הפך לחיוור כמו שיש, יותר משיש אפילו, והשיער הבלונדיני שלה התארך, התכהה והפך לצבע ירוק בקבוק. הפנים שלך הפכו לארוכות וקטנות יותר והשפתיים שלה לאדומות יותר והן הביטו ברצפה. רק הבגדים שלה לא השתנו. זאנדר קרב את היד בהיסוס והרים את הסנטר שלה. לעיניים הכי ענקיות שראה אי פעם היה צבע סגול עמוק. הוא בחן אותה מכף רגל ועד ראש ואז חייך.

"ווילו, מי הבחורה הזאת עם השמלה השחורה שרוקדת עם זאנדר?" באפי שאלה, מנסה להציץ מעבר למעגלי הרוקדים. "למה, את מקנאת?" ווילו שאלה בערמומיות. היא קיבלה מיד מבט יבש מבאפי וענתה יותר ברצינות ומאוד בדיכאון, "אני לא יודעת, גם אני לא ראיתי אותה עד היום. ומה הקטע עם השיער?" "רק טבעי שיצור כמו זאנדר ימשוך אליו פריקים," קול סרקסטי אמר מאחוריה. "הוא בטח שילם לה." "אני לא יודעת, קורדליה," באפי לא טרחה אפילו לסובב את הראש. "זה נראה כאילו היא נהנית." קורדליה נחרה בבוז וקימטה את המצח כששיר הדאנס שהתנגן נגמר והתחיל השיר Jeanne In A Bottle של כריסטינה אלגירה. "ומאיפה הדבר ההיסטורי הזה הגיע?!" שאלה בגועל והתרחקה מהם. על רחבת הריקודים, זאנדר התחיל לצחוק כמעט בטירוף והנערה שרקדה איתו הצטרפה לצחוקו. השיר הסתיים ושניהם התקרבו אל השולחן. "באפי, ווילו, תכירו," הוא אמר כשהוא התיישב ומשך את הנערה שחייכה אליהם בביישנות לצידו. "זאת קאסילדה."

המשך יבוא...