מאת: סער
לוינסון
פרק מספר 4 – "הטעות האיומה"
"זאנדר, הכל בסדר?" שאלה באפי
בתמיהה. "מי זאת מי, ואיפה היא
בדיוק?". זאנדר היה המום מהתגובה של
באפי. הוא ציפה שהיא תיבהל או תופתע
למראה הכפילה שלה. כאשר הסתובב
לקאסילדה כדי להציג אותה בשנית ראה
שהיא נעלמה. לאחר כמה שניות של תדהמה
פנה אל באפי ו-ווילו. "לא חשוב…"
אני בגמגום. "אני חוזר… בעצם אני
צריך ללכת, ביי!" אמר ומיהר לכיוון
היציאה.
"הוא תמיד היה מוזר" שאלה באפי
את ווילו בטון ציני. "יש לו קטעים
כאלה, בטח שמת לב, אבל נראה לי שמשהו
באמת מטריד אותו". אמרה ווילו
בדאגה. "אולי כדאי ללכת לברר מה
עובר עליו" הציעה ווילו לבאפי.
באפי ענתה לה בוותרנות: "אני לא
חושבת… הוא בטח סתם מדמיין, הרי את
חושבת באמת שיש מישהי שקוראים לה
קאסילדה כיום?". ווילו גיחכה. "את
בטח צודקת… הוא בטח מתנהג ככה בגלל
כל הגילויים בזמן האחרון." את
יכולה להגיד את זה שוב סיס…". ענתה
לה באפי בקוליות. באפי קמה מהשולחן
ואמרה: "אני צריכה ללכת לפטרל… ביי".
ווילו נפנפה לה לשלום. "אני מקווה
שאני צודקת…" אמרה ווילו בלחש.
זאנדר מיהר אל ביתו. מחשבותיו היו
מבולבלות. "אולי באמת אין ג'יני
כזאת, אני באמת מדמיין" חשב בתמיהה.
"הרי כל הסיפור הזה באמת מופרך… ג'יני
בצורת באפי… ואפילו אם באמת יש ג'ינים
למה שאחד מהם יופיע אצלי… אני בטוח
מדמיין". חשב בניסיון לשכנע את
עצמו. פתאום אמר בקול: "אם היא לא
הייתה אמיתית, רקדתי לבד מול כולם
כשאני מדמיין שיש לי בת זוג… איזה
השפלה… לרקוד סלאוו לבד… בטח כולם
חשבו שאני אדיוט, יותר מה שהם כבר
חושבים שאני." הבעת ייאוש עלתה על
פניו. "תירגע זאנדוש…" נשמע קול
מוכר מאחוריו. כשהסתובב ראה דמות
מוכרת. "זאת באפי" חשב לעצמו.
"עכשיו אני יותר מושפל ממושפל אם
היא שמעה מה שאמרתי". "זאת לא
באפי, זאת קאסידלה טיפשון". "קראת
את המחשבות שלי… וואי מגניב". ענה
זאנדר בהתרגשות. "עכשיו לא נצטרך
אפילו לדבר אלא רק אני יחשוב ואת
תקראי לי את המחשבות". "כן זאנדר,
אבל אם נתחיל לדבר ככה, כל השיחה שלנו
תהיה על סקס." אמרה לו בשלילה. "וחוץ
מזה אל תדאג! לא רקדת לבד ואתה לא
מדמיין… אני אמיתית". "אז איך
באפי ו-ווילו לא ראו אותך?" שאל. "כי
נעלמתי ברגע שהלכת לשולחן…" ענתה
לו. לפי ההבעה על פניו היא ראתה שהוא
מחכה להסבר. "תאר לך מה היה קורה אם
באפי פתאום הייתה רואה את הכפילה שלה
פתאום באמצע הברונז… היא יכולה
הייתה לחשוב שאת כפילה ערפדית כמו
שקרה אם ווילו… ואז היה מתפתח קרב
ואני לא רוצה לפגוע בה." זאנדר בהה
בה בתדהמה. "איך היא יודעת את כל
הדברים האלה". חשב לעצמו, ולפני
שקאסילדה הספיקה להוציא הגה אמר לה
בקול: "כן אני יודע… קראת את
המחשבות שלי…" "את צודקת, אני
פשוט…" שאגה קטעה את השיחה.
זאנדר וקאסילדה הסתובבו לכיוון הקול
וראו 3 ערפדים שנראו כאילו הרגע קמו
לתחייה. בגדיהם היו קורעים ולפי
עיוותי הפיות שלהם היה אשפר להבין
שהם לא אכלו כבר זמן ממושך. לפתע
זאנדר הכריז בקול: "לא כדאי לכם
להתעסק איתי! האישה שלידי היא ג'יני.
ואם חשבתם שהקוטלת מפחידה אז תכף
תיראו משהו הרבה יותר מפחיד." מרות
שניסה להישמע מאיים ומלא ביטחון יצא
לו כל מפוחד ומגמגם. לאחר מספר שניות
של שקט, פרצו הערפדים בצחוק רועם. "אנחנו
ממש מפחדים, תראה – הרגליים שלנו
משקשקות, אני הולך לעשות פיפי…"
צחוקם נקטע לקולה של קאסילדה. "כן…"
אמרה בביטחון, "סתכלו על זה…".
הערפדים היו המומים למראה עיניהם. 3
יתדות הופיעו לצידה של הג'יני
והתעופפו לעברם. הערפדים לא הספיקו
להניד אפילו עפעף והיתדות שיפדו אותם
כמו חמאה. "אמרתי להם לא להתעסק
איתי, הא… איתך!" צחק זאנדר.
קאסילדה הביטה עליו בחיבה אך לא אמרה
דבר.
כאשר התהלכו להם לכיוון ביתו של
זאנדר, עלתה לו לפתע שאלה מפתיעה
במוחו. אך רק כאשר הגיעו לביתו ונכנסו
לחדר החליט בסוף לשאול אותה: "תגידי,
זה נכון שהמשאלה הגדולה ביותר של ג'יני
זה להיות אנושי. קאסילדה הופתעה
מהשאלה וענתה לא בהססנות: "כן… אני
משארת". "אז כמו בסיפור אלאדין,
אני יכול לבקש שתהיי אנושית."
קאסילדה ענתה לו במהירות. "אתה
יכול… אבל אני לא מציעה לך!!!"
זאנדר הופתע מהתשובה. "למה לא?"
שאל. קאסילדה הרהרה מעט וענתה לו בטון
מתחמק: "כי אז לא תוכל לבקש ממני
יותר משאלות…". "לא אכפת לי יותר
מהמשאלות" ענה. "אני מאד מחבב
אותך ואני משאר שאת אותי כי איך שאת
מתנהגת אליי זה לא יכול לבוא משנאה או
סלידה. וחוץ מזה ראית מה גרמו המשאלות
שלי… המורה שלי נעלמה ואין יותר
מהפיכה צרפתית… אמא'לה, עכשיו כולנו
נהיה שמרניים. חסל סדר פלייבוי… את
רואה למה זה גורם?". "וחוץ מזה, את
אמרת בעצמך – זה החלום של כל ג'יני
להיות אנושי, כך אני יחזיר לך טובה על
העזרה המועילה במבחן להיסטוריה."
"כן, אבל…" קאסילדה גמגמה. "בלי
אבל!" קטע אותה והכריז: "אני רוצה
שקאסילדה תהיה אנושית…". "זאנדר
לא…!" צעקה. אך זה היה מאוחר מידי.
אורות צבעוניים עטפו את קאסילדה מכל
עבר ולאחר מספר רגעים הכל רגע. זאנדר
התקרב לקאסילדה ששכבה על הרצפה ללא
תזוזה. הוא יכול היה לשמוע אותה בוכה.
לפתע סובבה את ראשה אליו ואמרה: "זאנדר,
עשית כרגע את הטעות האיומה של חייך…".
זאנדר התחיל לשקשק ובטון מבוהל שאל:
"טעות, למה טעות… את הרי לא תעשי לי
כלום נכון?"
קאסילדה התרוממה מהרצפה ועמדה מולו.
זאנדר יכול היה לראות את הדמעות
הזולגות מעיניה. לפתע היא תפסה את
זאנדר וחיבקה אותו. "אילו היית
נותן לי לסיים את דברי…" אמרה בבכי.
"אני לא רוצה שֶיקרה לך כלום
ועכשיו מאוחר מידי… ". "למה, למה
מאוחר מידי?" שאל. קאסילדה ניגבה את
הדמעות מעיניה והושיבה את זאנדר על
המיטה. "אתה חייב להבטיח לי שאחרי
שתשמע את הסיפור לא תשתולל או תשתגע!".
הבעה מבוהלת כיסתה את פניו של זאנדר,
ובטון מעורער משהו ענה: "אני מבטיח".
"אז ככה." קאסילדה ניסתה לדבר
בטון מרגיע. "המנורה הזאת מקוללת.
מוצאה מהגיהינום. בינתיים היא לא
יכולה לפגוע בך – להפך, היא מגשימה לך
את כל משאלותיך אבל אתה היית צריך
להיפתר מהמנורה לפני מותך!" "למה?"
שאל. קאסילדה ניסתה לענות בקול מרגיע
אך הקול שיצא לה היה יותר מבוהל מאשר
מרגיע. "מפני שאם תמות כאשר המנורה
עדיין בבעלותך, במקום ללכת לעולם הבא
– גן עדן, אתה תשוגר ישר לגיהינום –
שם תסבול עינויים לנצח. המנורה הוכנה
לפני 200 שנה בידי השד "סומארי" –
שהוא היה או עדיין עוזרו של השטן.
מטרת המנורה הייתה להעניק כוח לשדי
השאול שיספיק להם כדי להשתלט על גן
עדן. אך המנורה נגנבה בידי הרב מלאך
מיכאל לפני שהשטן הספיק להשתמש בה.
כעסו של סומארי היה כל כך גדול עד
שהוא הטיל קללה על המנורה שמי שימות
כשמנורה ברשותו, גורלו יהיה ללכת
לגיהינום כדי להשיב אליו את המנורה."
"אז מה הבעיה?" שאל זאנדר. "אני
פשוט יזרוק אותה לפח וזהו. לפתע
הופיעה הבעת רחמים על פניה של
קאסילדה. "אני מצטערת, זה לא עובד
ככה. אם תזרוק אותה, ולא משנה כמה רחוק,
היא תמיד תחזור אליך בדרך קסם. הדרך
היחידה להעביר את הבעלות למישהו אחר
היא למכור לו את המנורה במחיר נמוך
ממה שהוא קנה אותה, ולא סנט אחד פחות
– במקרה שלך, פחות מ2- דולר." "נו…
אז אני ימכור את זה למישהו בפחות משתי
דולר" ענה זאנדר שכבר נרגע ולא
הבין מה בעיה בכל הדבר. עד לשומעו את
דברי קאסילדה. "לא… עכשיו זה כבר
אבוד!!! מכיוון שהפכת אותי לאנושית,
הקסם של המנורה נעלם ואתה נגזרת
להיות אם המנורה לנצח!!!"