מאת: ג'גה

פרק 5- "לדבר עם סומארי"

זאנדר חש את האדמה נשמטת מתחת לרגליו. רקותיו הלמו בפראות והוא יכל לחוש את הדם אוזל מפניו. "ל- לנצח?"
קאסילדה הנהנה בעצב. "הו, זאנדר... ניסיתי לומר לך... אבל... אני כל כך מצטערת!"
זאנדר נשטף גל של בחילה. ראשו נשמט לאחור אל הקיר והוא עצם את עיניו.
"זאנדר! אתה בסדר?" קאסילדה התכופפה אליו וטפחה על לחיו בעדינות.
"אם אני בסדר?" זאנדר קפץ על רגליו בפתאומיות שהרתיעה את הג'יני. "אני נראה לך בסדר?"
קאסילדה השפילה את ראשה. שאלה טיפשית.
זאנדר צעד הלוך ושוב בחדר, אפילו לא מנסה להשתלט על מזגו הנסער.
לפתע נעצר באמצע החדר והביט בג'יני ששישבה על הרצפה ליד המיטה ונשאה אליו את עיניה. "בואי!" אמר, חוטף בפראות את מנורת המתכת הזהובה מהשולחן ומושך את קאסילדה בידה אחריו.
הלילה היה קר וצלול כשזאנדר וקאסילדה, הולכת מאחוריו בצייתנות, פנו לעבר הרחוב החשוך של היריד. זאנדר סקר במבטו את הביתנים החשוכים וחיפש את האוהל הסגול. הוא איתר אותו במורד הרחוב, ופנה לשם. בתנועת יד מהירה הסיט את דש האוהל ונכנס פנימה, קאסילדה הנבוכה נגררת אחריו.
"בסדר, גברת 2 דולר, אני חושב שגיליתי למה מכרת לי את המנורה כל כך בזול" המוכרת נעצה בו את עיניה מאחורי הרעלה הסגולה. היא ישבה בישיבה מזרחית, רגלייה יחפות באמצע מעגל מואר באור נרות. "סליחה?" קולה היה צרוד ומהדהד.
זאנדר זרק את המנורה לעברה, והיא נחתה לרגלייה של המוכרת בקול חבטה עמום של מתכת.
"אני מצטער, היה נורא כיף, אבל עכשיו אני רוצה שתקחי את הדבר הזה בחזרה"
המוכרת נעמדה על רגלייה ופסעה לעברו. ואז הבחינה בקאסילדה מאחוריו. היא הסיטה את מבטה אל הג'יני.
"קאסילדה! נא ברא פל טק?"
פניו של זאנדר לבשו הבעת בלבול מוחלטת. הוא העביר את מבטו בין שתי הנשים.
קאסילדה הביטה לעברו, ואחר צעדה קדימה אל האישה. "נרי, פל רה מין זרק טור. ניל זאן רון פה"
המוכרת נתנה בזאנדר מבט נוקב. "אתה הבעת משאלה שהיא תהייה אנושית?"
זאנדר הביט בקאסילדה והיא הנהנה לעברו. "כ כן" הוא לא ידע מה אמרו שתי הנשים, אך שיער שקאסילדה הגנה עליו.
המוכרת נאנחה. "ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר" זאנדר ניסה לחייך. "אבל, זה לא רע, נכון? אתם תוותרו לי על הגהינום? אני חושב שאני אלרגי לבריכות לבה" המוכרת נעצה בו מבט חמור. "זה לא זמן לבדיחות, בחור צעיר. מצבך חמור משחשבתי" היא שוב פנתה אל קאסילדה.
"בל מרטוק רא ארלה לה טומת. רה ני מר קרל סטור יא אורי"
בלי שהבין למה, הבחין זאנדר שקאסילדה מפוחדת. הג'יני נעצה עיניה במוכרת בתדהמה. "אורי? לה פאס רנה אוטק"
"רואל פלקור מרטק" המוכרת הסתובבה והלכה אל קצה האוהל. זאנדר ראה שהרימה משהו, אך לא ראה בדיוק מה. היא חזרה אליהם ודברה אליו.
"הבנתי שקאסילדה סיפרה לך על סומארי והמנורה. אתה מבין שהקללה תפסה אותך ואם לא תפתר מהמנורה תלך לגיהינום לנצח" זאנדר הנהן בדריכות. "לפי האגדות, יש רק דרך אחת להיפתר מהמנורה הזאת, למרות הקללה" המוכרת נעצה עיניה בקאסילדה והחזירה את מבטה אליו. "כדי להסיר את הקללה, עלייך ללכת לגיהינום, לדבר עם סומארי הגדול עצמו"
זאנדר חש שהוא מחוויר. "ל- לגיהינום? את מתכוונת, למטה?" זאנדר הוריד את מבטו אל הרצפה המכוסה בשטיח עבה.
הוא הרגיש בידה של קאסילדה על גבו. "זאנדר, זאת הדרך היחידה. רק כך תוכל להציל את נשמתך" זאנדר הסתובב אליה והביט בעינייה הסגולות עמוקות. "אבל אני, אני עדיין לא מוכן לגיהינום. יש כל כך הרבה דברים שעדיין לא הספקתי! ל- לגמור בית ספר, לטייל בעולם, לקרוא את חוברת אפריל של פלייבוי!" המוכרת הושיטה לעברו את החפץ אותו הביאה לפני כן. זאת הייתה מסכה, מגולפת מעץ צבוע שחור ואדום, בצורת פרצוף מרושע למראה של שד עם שלוש קרניים בוקעות ממצחו. "זה סומארי?" הוא שאל בחשש, לא רוצה לדעת. המוכרת הנהנה. "זאת הדרך היחידה, בחור צעיר. עלייך ללכת לגיהינום, לדבר עם סומארי. אך עלייך להיות מוכן" היא הניחה את המסיכה על הרצפה. "קאסילדה, טא מניל לוק קרא" קאסילדה הנהנה ופסעה לעבר המוכרת. היא הפנתה את מבטה אל זאנדר. "כשתגיע, סומארי ייתן לך חמש משימות. אם תבצע את כולן, תשוחרר מעול המנורה. אבל אם תכשל, סומארי יכלא את נשמתך ותשאר בגיהינום לנצח" זאנדר בלע את רוקו. "איך אני מגיע לשם?" קאסילדה הושיטה לעברו את המסיכה. "חבוש אותה". זאנדר לקח את המסיכה ובידיים רועדות קירב אותה אל פניו. הוא ראה את השתקפות פניו בעץ הממורק והחליט שהוא חייב לעשות את זה. במהירות, לפני שיספיק להתחרט, הצמיד אותה אל פניו. ממקום כלשהו, שמע את קולה של קאסילדה. "בהצלחה".
זאנדר ניתק את המסיכה מעל פניו וצמצם את עיניו לכדי סדק. הוא עמד במקום כלשהו, מואר באור אדום והרגיש שחום בוער עומד להמיס אותו. הוא היה כולו רטוב מזיעה, אך התאמץ לסקור את המקום. אדי חום אדומים התאבכו מול עיניו וטישטשו את החודים המשוננים של אדמה צהובה מזדקרת. לפתע, הדהד במוחו קול רועם. "ברוך הבא" הוא הסיט את מבטו, ועיניו נפערו באימה כשראה שד עצום בגודלו, מחייך אליו ברשעות. "לגיהינום"