ללכת שבי בקסמייך
אל בין סורגי ליבך
הכולאים נפשי בו
:ואין יוצא ואין בא
ההגיעה העת לשלח בי
קלגסים מסומררי מגף
ומאוב להעלות ייסורים
?שארוכתם עלתה בי רק מקרוב
מתוך צוהר אדום
אנפנף מטפחת לבנה
בטרם תדממם אף היא
אספי שבריי מהריסות ליבך
כנסי עדרי אהבתך
ושוב נקישות לבבותנו
יסעירו אבק מדרך אהבתנו
.עד לב השמיים
