שביט, אבני-שפה וערפד
כוכב שביט ממהר בדרכו
נדהם אוסף זנבו
חדל לרגע קט מעופו,
לשבריר של נצח נכשל אלי.
אבני שפה משתוממות פוערות פה של
שיניי כחול שחור, אדום לבן
מעולם לא ניבטו כך לעברי
בתקופה זאת של שנה.
ערפד נתלה באילן גבוה
שומט קורה מבין עיניו
משתאה נוקש במקורו
מתעקש גורלי להבין.
לו אני הם הייתי מוחל.
יחרישו אזובי הקיר באשר
אף פסיעה, תפנית במשעול חיי
אינה תירוץ עוד ליסמין לפרוח אלי.