דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף ח
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר ח,א)
משנה:
(האומר)
"הריני נזיר כשער ראשי" (דאמרינן נזירוֹת כשער ראשו קבל
עליו), [וכן] ו"... כעפר הארץ", ו"... כחול
הים" - הרי זה נזיר עולם (לפי ששערות ראשו מרובין משני
חייו), ומגלח (כל ימיו) אחת לשלשים יום (בסוף
שלשים, ויביא קרבן).
רבי אומר: אין
זה מגלח אחת לשלשים יום (והאי דקאמר "כשער ראשי" - חדא נזירוּת
אריכא קבל עליו, כשיעור שער ראשו, ואינו יכול להשלימה, ואינו מגלח לעולם); ואיזהו מגלח אחת לשלשים? האומר "הרי עלי
נזירוֹת כשער ראשי" ו"כעפר הארץ" ו"כחול הים" (דהואיל
ואמר "עלי נזירוֹת" - משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות, ויהא מגלח
בסוף כל שלשים ומביא קרבן).
"הריני
נזיר מלא הבית" או "מלא הקופה" - בודקין אותו: אם אמר "אחת
גדולה נזרתי" - נזיר שלשים יום (ותו לא; והא דאמר "מלא
הבית" משמע כאילו אמר "אריכא לי מילתא כמלא הבית" או "כמלא
קופה"), ואם אמר "סתם
נזרתי" - (נעשה כאילו אמר "מלא חרדל":) רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ונזיר כל
ימיו (דאמרינן נזירוֹת כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו, ואין להם
הפסקה כל ימיו);
"הריני
נזיר מכאן עד מקום פלוני" - אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני: אם פחות
משלשים יום - נזיר שלשים יום, ואם לאו - נזיר כמנין הימים.
"הריני
נזיר כמנין ימות החמה" - מונה נזירוֹת כמנין ימות החמה.
אמר רבי יהודה:
מעשה היה: כיון שהשלים - מת.
גמרא:
"רואין
את הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו" – ואמאי? וליחזייה (לההיא
קופה) כאילו מלאה קישואין ודלועין (ואי
מחזקא מינייהו עשר נימא דעשר נזירוֹת של שלשים שלשים קבל עליו), ותיהוי ליה תקנתא (אחר אותם
עשרה נזירות לשתות ביין)?
אמר חזקיה:
במחלוקת שנויה (דאיכא מאן דסבירא ליה כוותך, ומתניתין לא תני הכי) ורבי שמעון היא [משנתנו], דאמר אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי
(דאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, ואילו על ספיקו לא
מצי מגלח, דהכי מפרש ב'אלו מותרים' במסכת נדרים [יט,א-ב]), דתניא: '"הריני נזיר על מנת שיהא בכרי
זה מאה כור", והלך ומצאו שנגנב או שאבד: רבי שמעון אוסר (שחייב
בנזירות, דהואיל דהוי ספק אי הוו ביה מאה כור - אמרינן דהוי ביה ודאי מאה כור,
וליהוי נזיר), שספק נזירות
להחמיר (שכל ספק נזירות להחמיר, דספיקו בנזיר חמור מודאו:
דאילו ודאי שלא היו בו מאה כור לא הוי נזיר, השתא דהוי ספק - אמרינן דנזיר הוא;
הכי נמי במתניתין: דהואיל דספקא הוא, דלא ידעינן אי אדעתא דמלאה קשואין אי בחרדל
קאמר - אמרינן ביה ספק נזירות להחמיר, וכמאן דמלאה חרדל קאמר, ואין לו תקנה); רבי יהודה מתיר, שספק נזירות להקל' (אבל אליבא דמאן דאמר שכל ספק
נזירות להקל - לדידיה אמרינן 'רואין אותה כאילו מלאה קשואין').
רבי יוחנן אמר:
אפילו תימא רבי יהודה: התם (טעמא מאי אמר רבי יהודה דספק
נזירות להקל? דדלמא לא הוו ביה מאה כורין) לא נחית ליה לנזירות (ולא נחית ליה לנזירות כלל, ומספיקא
לא אמרינן ליה דליהוי נזיר כי היכי דלא לייתי חולין לעזרה לכי משלים נזירותו), (אבל) הכא נחית ליה לנזירות (כיון
דנחית ליה לנזירות - אי משום מלאה קישואין אי משום מלאה חרדל - נזירות חיילא עליה
ממה נפשך, וכיון דנחית לנזירות) -
במאי לסלוקיה מיניה? (משום הכי אית לן למימר דנזירות כמנין גרעיני חרדל
קיבל עליו, ולעולם כל ימיו יהא אסור ביין).
אמאי לא (אמאי
לא ליסלקיה)? ליחזיה לקופה כאילו
מלאה קישואין ודלועין (ולכי משלים ליה נזירות כמנין קישואין שיכולין ליכנס
בתוך הקופה ומייתי ליה קרבן) ותיהוי
ליה תקנתא!?
הא - סלקא דעתא?
(לא מצית אמרת:) נזירות הוא דקביל עילויה (דנזירות קבל עליו),
(נזיר ח,ב)
דרבי יהודה סבר
לה כרבי, דתנן: 'רבי אומר: (כי אמר "הריני נזיר כשער
ראשי") אין זה מגלח אחת
לשלשים יום (משום דנזירות אריכתא קביל עילויה, ולעולם אין לו
תקנה, שהרי שערות ראשו מרובין משני חייו – הכא נמי: "הריני נזיר מלא
הקופה" - נזירות אריכתא קביל עילויה ואינו מגלח ומביא קרבן בסוף כל שלשים;
וכיון דההוא חד נזירות משיך כמלא הקופה - לא מצית אמרת דליחזייה כאילו היא מלאה
קישואים, ולכי משלים נזירות כמנין קישואים שיכולין ליכנס לתוכה לייתי קרבן: דהואיל
ועייל נפשיה לנזירות ואיכא למימר דחדא נזירות אריכתא כמנין חרדל קיבל עליו - לא
מייתי קרבן מספיקא: דדלמא פגע לאיתויי חולין לעזרה! והלכך לרבי יהודה נמי לא מצי
לסלוקי נפשיה מנזירות דלייתי קרבן, ומשום הכי לית ליה תקנתא), ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום? האומר
"[הרי] עלי נזירוֹת כשער ראשי", ו"כעפר הארץ", ו"כחול
הים"'!
ורבי יהודה מי
סבר לה כרבי? והתנן: '"הריני נזיר כמנין ימות החמה וכו' (מונה
נזירוֹת כמנין ימות החמה': שיהא מונה שס"ה נזירוֹת של שלשים [יום],
ונמצא שיהא נוהג נזירות שלשים שנה); אמר רבי יהודה: מעשה היה (באחד שאמר "הריני נזיר כמנין
ימות החמה") ... וכיון
שהשלים (נזירוֹתיו לסוף שלשים שנה) – מת':
אי אמרת בשלמא 'נזירוֹת (של שלשים שלשים) קא מקבל עליה (כמנין ימות החמה)' - היינו טעמא (משכחת
לה) דכיון דהשלים - מת; אלא אי אמרת
'חדא נזירות (של שס"ה ימים) קבל עילויה' (וכל חדא וחדא תהוי
שס"ה ימים, וצריך דיהוי נזיר שס"ה פעמים שס"ה ימים כמנין ימות
החמה, וכדברי רבי דאמר דאין זה נזיר - שיהא מגלח בסוף שלשים, אלא כל שס"ה
ימים יהא נוהג נזירותו) - מי הוי
השלמה כלל (בשני דרבי יהודה - מי הוי איניש דחיי כולי האי כשס"ה
ימים שס"ה פעמים שצריך לנהוג נזירות בעצמו? אלא מדקאמר רבי יהודה 'כיון
שהשלים מת' – שמע מינה לא סבירא ליה כרבי.
לישנא אחרינא:
והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה
כלומר: כל זמן שהחמה זורחת, דהיינו עד סוף העולם?
מונה נזירות כמנין ימות החמה. כלומר:
כל ימיו יהא מונה נזירות של שלשים ומגלח ומביא קרבן, ואמר רבי יהודה 'מעשה באחד
שהזיר בכך, וכיון שהשלים - מת':
אי אמרת בשלמא נזירות של שלשים קיבל עליו - היינו דקאמר כיון שהשלים מת,
דכל קרבן וקרבן דמייתי לסוף תגלחת חשיבי ליה כ'משלים'; אלא אי אמרת דחדא נזירות
קיבל עילויה עד ימות עולם, ואסור לגלח כל ימיו - מאי השלמה איכא הכא? הא אכתי אילו
הוה קיים הוה מיבעי ליה למיקם בנזירות!
תוספות מסכת נזיר דף ח עמוד ב ד"ה ורבי יהודה
מי סבר ליה כרבי - דהאומר חרדל, והתנן "הריני נזיר (מן החרצן) כמנין
וכו' אמר רבי יהודה מעשה וכו' אי אמרת בשלמא נזירות הרבה קביל עליה, דכיון
שהשלים – מת, כלומר: נראה נופל בו לשון השלמה שהרבה נזירות שחייבוהו חכמים כיון
שהשלים אותם – מת; אלא אי אמרת חדא נזירות ארוך קביל עליה, מי הויא השלמה כלל?
פירטש: מי שייך ביה לשון השלמה כלל והרי הוא נזיר נזירות אחת שלא יגלח כמנין ימות
החמה ואין שייך בו לשון השלמה כלל! (אלא מאי) לרבי יהודה נזירות הרבה קביל עליה
היינו טעמא מכיון שהשלים מת = [שאחר] שלשים יום מת, כמו מילתא דת"ק, דאמר
'מונה מנין נזירות כמנין ימות החמה'; אלא אי אמרת חדא נזירות מי הויא השלמה דידיה
[כהשלמה דת"ק] - ואם כן הוא מעשה לסתור, ומדמייתי ר' יהודה בתר מילתא
דת"ק 'ומעשה וכו' מכלל דמייתי ראיה למילתיה דת"ק כמו שכתבתי,
(הגה"ה).
ועוד: מי סבר
לה כרבי? והא תניא (בהדיא):
'רבי יהודה אומר "הריני נזיר מנין הילקטי קיץ" (כמנין
שבילים שעושים קייצי תאנים בין הקציעות כדי שיהו מהלכים בינתיים ולא יהו
נדרכים ברגל), ו"מנין שבלי
שמיטה" (דבשנת השמיטה אין השדות נזרעות, ומניחין בהן שבילים
של אשתקד; ולפי שהן מועטין ונוח למנותן קאמר הכי.
ואית דגרסי כמנין שבילי שמיטה שהשדות הפקר וכל
העם עושה שבילים בתוכו ואין בעל השדה מעכב על ידו) - מונה נזירות כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבלי שמיטה' (ויהא מגלח כל שלשים ושלשים למנין
הילקטי קיץ, אף על גב דלא אמר 'נזירות עלי' - אלמא לית ליה לרבי יהודה הא דרבי;
דאי לרבי - אי הוי התם מאה לקיטי קיץ צריך להיות מונה נזירות אריכא מאה פעמים
שלשים יום, או נזירות אריכא מאה יום)!
[כשאמר] 'מנין' [במפורש] – שאני (דהיכא דאמר "כמנין
ימות החמה" או "כמנין הילקטי קיץ" - אפילו רבי מודה דנזירוֹת קביל
עליה, ומגלח אחת לשלשים, והיינו נמי דקאמר רבי יהודה לעיל "כיון שהשלים –
מת"; אבל גבי קופה: דנזירות אריכא קביל עליה - אפילו רבי יהודה מודה דספק
נזירות להחמיר, וכדפרישנא).
ומי שאני ליה
לרבי מנין? והתניא [תוספתא נזיר פ"א ה"ג [ליברמן] בשנויים]: '"הריני נזיר כמנין ימות החמה" -
מונה נזירות כמנין ימות החמה; "כימי הלבנה" - מונה כימי הלבנה. רבי
אומר: עד שיאמר "נזירוֹת עלי כמנין ימות החמה וכמנין ימות הלבנה"' (לא
יהא מגלח אחת לשלשים; הא אם לא אמר 'נזירוֹת' אלא 'הריני נזיר' כמנין ימות החמה -
חדא נזירות הוא קביל עליה: כמנין ימות החמה עד עולם, כדלעיל; או לאידך לישנא
שס"ה פעמים שס"ה ימים).
רבי יהודה סבר
לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כותיה בחדא נזירות קביל עילויה, ופליג עליה
בחדא: דאילו רבי יהודה שני ליה 'מונה' (דמנין שני ליה, והוי כמאן
דאמר "נזירות עלי"), ורבי
לא שני ליה 'מונה'.
תנו רבנן [תוספתא
נזיר פ"א ה"ד [ליברמן] בשנויים]: '"הריני נזיר כל ימי חיי", "הריני נזיר עולם" - הרי
זה נזיר עולם; אפילו "מאה שנה" אפילו "אלף שנים" - אין זה
'נזיר עולם' אלא 'נזיר לעולם' (דחדא
נזירות אריכתא הוא דהויא, משום דאית ליה קיצותא, כדאמרינן לעיל)'.
תנו רבנן [תוספתא
נזיר פ"א ה"ב [ליברמן] בשנויים]: '"הריני נזיר ואחת" - מונה שתים (כי אמר
"ואחת" - כמאן דאמר "ונזירות אחרת" דמי); (האומר "הריני נזיר
ואחת) ועוד" - מונה שלש (נזירוֹת); (אמר) "(הריני
נזיר ואחת ועוד) ושוב" -
מונה ארבע'.
פשיטא?
מהו דתימא (הא
האי דקאמר) "ושוב" - כי
כולהו (משמע כאילו אמר "ושוב ליהוי עלי נזירות כי הנך דאמרינן"), והויא ליה שית - קא משמע לן דלא.
תנו רבנן: '"הריני
נזיר": סומכוס אומר "( הריני נזיר) הן" – (חייב
בנזירות) אחת; (ואם
אמר) "(הריני
נזיר) דיגון" – (מונה) שתים; "טריגון" – (מונה) שלש; "טטרגון" – (מונה) ארבע; "פונטיגון" – (מונה) חמש (שכן מונין בלשון יון; ואשמועינן
דבכל לשון יכול אדם לקבל עליו נזירות)'.
תנו רבנן: 'בית
עגול (שאין לו זויות), (או)
דיגון (שאין לו אלא שתי זויות), (או) טריגון (שאין לו אלא שלשה), (או) פונטיגון (שיש לו
חמש זויות) - אינו מטמא בנגעים;
טטרגון (שיש לו ארבע זויות) מטמא בנגעים'.
מאי טעמא?
למטה הוא אומר
'קיר' 'קירות' [ויקרא יד,לט: ושב
הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ריב”ן: ואם פשה הנגע בקירות הבית) למעלה הוא אומר 'קיר' 'קירות' (והנה
הנגע בקירות הבית) [ויקרא
יד,לז: וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת
או אדמדמת, ומראיהן שפל מן הקיר]-
הרי כאן ארבע (מדהוה ליה למיכתב בתרוייהו 'קיר' דמשמע חד, וכתב
'קירות' - דמשמע תרי - אלמא ארבעה
בעינן, כדמדכר להו בלישנא דקרא; 'ומראיהן שפל מן הקיר' לא קא חשיב, אלא הני דכתיב
בהו לישני יתירי קחשיב).
הדרן עלך כל כנויי
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com