נזיר דף יא

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף יא

המשך פרק שני 'הריני נזיר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר יא,א)

משנה:

מזגו לו את הכוס, ואמר "הריני נזיר ממנו" – הרי זה נזיר.

מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה, ומזגו לה את הכוס, ואמרה "הריני נזירה ממנו"! אמרו חכמים: לא נתכוונה זו אלא לומר "הרי הוא עלי קרבן". (כיון דשיכורה היא ואינה זקוקה לשתיה נראין הדברים שלא נתכוונה זו לקבל עליה זה לשם נזירות אלא לומר "יאסר עלי כוס זה כקרבן" ואינה אסורה אלא בכוס יין זה בלבד.) [YH1]

גמרא:

מעשה לסתור!? אמרת רישא 'הרי זה נזיר' והדר תני 'מעשה באשה אחת', אלמא בהאי הוא דאסור, הא יינא אחרינא שרי!?

חסורי מיחסרא והכי קתני: מזגו לו את הכוס ואמר "הריני נזיר ממנו" הרי זה נזיר; ואם שיכור הוא ואמר "הריני נזיר ממנו" - אינו נזיר; מאי טעמא? - כמאן דאמר "הרי עלי קרבן הוא".

וכי תימא (אי לאו דנתכוונה לקבל עליה נזירות אלא להיות נידורה ממנו) - לימא הכי (בהאי לישנא "הרי הוא עלי קרבן")? - (להכי הוא דלא אמרה הכי) סבר (דסברה:) "(אי אמינא הכי - סבירא להו שלא אסרתי עלי אלא כוס זה בלבד, ו)מייתין לי (כוס) אחרינא (ואמרי לי "אִשתי") ומצערן לי (דשתויי אנא ולא מצינא למשתי לי); אימא להו הא מילתא דפסיקא להו (בהאי לישנא דפסיקנא להו מילתא דהואי אסירא נמי בכסא אחרינא ותו לא מייתין לי)" ומעשה נמי באשה אחת...

משנה:

"הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" (וקיבל עליו את השאר) - הרי זה נזיר ואסור בכולן (שכל דקדוקי נזירות עליו).

(אבל אם אמר:) "יודע אני שיש נזירות (בעולם), אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין" (ואמר "הריני נזיר" [בדברי ריב”ן יתכן לפרש שאמר אחר כך, אך נראה לפרש שאמר קודם "הריני נזיר", ואחר כך הסביר מה שחשב באותה עת, ככתוב במשנתנו]) - הרי זה אסור (והיינו רבנן, דאמרי 'אפילו לא נדר אלא מחד מינייהו - הוי נזיר בכולם').

ורבי שמעון מתיר (דהואיל שלא קיבל עליו אלא חצי הנזירות, שלא היה יודע שהנזיר אסור ביין - הרי זה מותר בכולן; ורבי שמעון לטעמיה, דאמר: אינו אסור עד שיזיר מכולן).

(ואם אמר) "יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי (כשהזרתי מן היין) שחכמים מתירין לי (שיהו חכמים מתירין לי) מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין" או ("יודע אני שהנזיר אסור לקבור מתים, וכשקבלתי עלי נזירות סבור הייתי שיהו חכמים מתירין לי) מפני שאני קובר את המתים (מפני שאומנתי לקבור מתים)" - הרי זה מותר (דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קביל עילויה נזירות מיין, ומטומאת מתים, ולא קיבל עליו אלא חצי נזירות).

ורבי שמעון אוסר (וטעמא מפרש בגמרא).

גמרא:

ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] (כי היכי דפליג רבי שמעון א"יודע אני שיש נזירות" דלא חייל עליה נזירות משום דלא קיבל כל דקדוקי נזירות)?

אמר רבי יהושע בן לוי: חלוק היה רבי שמעון אף ברישא (דראשונה נמי קאמר ר"ש כיון דאמר "על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למת" - לא נדר אלא בתגלחת לבד, ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן').

רבינא אמר: ברישא (ודאי) לא פליג רבי שמעון (דאילו התם כיון דאמר "הריני נזיר" - קיבל עליו כל תורת נזיר); מאי טעמא? - משום (והאי דאמר 'על מנת' -) דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל (ואין בתנאו כלום, והוה ליה נזיר גמור, דהוי ליה כמי שאמר "על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה" - שאין בתנאו כלום, ויתחייב לה בכולן).

ורבי יהושע בן לוי אמר לך: (ברישא נמי פליג רבי שמעון) [דהאי] 'על מנת' – כ'חוץ' דמי. (כיון דקבל עליו נזירות במקצת - לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה; דאילו לגבי מאן דאמר "על מנת שאין ליך עלי לא שאר ולא כסות ולא עונה" לא קיבל עליו כלום, אבל הכא - קבל עליו במקצת, ומשום הכי הוי תנאו קיים, ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום, משום דלרבי שמעון לא הוי נזיר עד שיזיר בכולן.)

תניא כוותיה דרבינא: 'אמר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" - הרי זה נזיר ואסור בכולן, מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.'[YH2]

יודע אני שהנזיר אסור ביין:

והאמרת רישא 'אסור ורבי שמעון מתיר' (דחצי נזירות קיבל עליו, ואין נודרין לחצאין)!?

אימא נמי 'הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר'.

ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך! התם

(נזיר יא,ב)

רישא כגון דנזר מחדא (ואילו ברישא דרישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] מודה רבי שמעון לרבנן דאסור אף על גב דלא נדר בכולהו, משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל): [מציעתא דרישא: יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור ור' שמעון מתיר] לרבנן דאמרי ד'אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר', ואסור; לרבי שמעון, דאמר 'עד שיזיר מכולם' – מותר; סיפא, דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא (דקאמר "אבל סבור הייתי שחכמים מתירין"): לרבנן, דאמרי 'אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר', (הכי נמי) כי מתשיל מחדא מינייהו – אישתרי (נמי אכולהו, והלכך הוא מותר); לרבי שמעון, דאמר (לעולם אינו נזיר) 'עד שיזיר מכולם (בבת אחת, כגון דאמר "הריני נזיר סתם")' (הכי נמי) - כי מתשיל (לחכם) נמי מההוא (אחדא מינייהו) - (לא מפקע נזירותיה מיניה) עד דמתשיל מכולהו (והלכך: הואיל דלא איתשיל אלא חדא ) - משום הכי קתני 'ורבי שמעון אוסר'[YH3] .

ואי בעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי (במתניתין: הואיל דנדרי אונסין הן, הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה;

לישנא אחרינא: דבמתניתין להכי קרי להו 'אונסין': דלבו אונסו, שהוא סבור שיתירו לו חכמים, דבכהאי גוונא קרי ליה 'אונס', כדאמרינן נמי במסכת שבועות (כו,א) דרב כהנא ורב אסי: מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב, וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו, אמר ליה אידך "ואנא בשיקרא אישתבעי?" אמר ליה רב: לבך אנסך ומיפטרת), ובפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן (בנדרים פ"ג מ"א בבלי כ,ב): 'ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות [ו]נדרי אונסין' (והתם מפרש להו), ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: 'תנא קתני 'התירו חכמים' ואת אמרת 'צריכין שאלה לחכמים?' - רבנן סברי (דאין צריך שאלה) כשמואל (ומשום הכי שרי), ורבי שמעון כרב אסי (דאוסר [מדרבנן] בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו)[YH4] .

משנה:

"הריני נזיר, ועלי לגלח נזיר" (ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו)" ושמע חבירו ואמר "ואני, ועלי לגלח נזיר" - אם היו פקחים מגלחין זה את זה (מביא זה קרבנותיו של זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים מלהביא קרבן אחר), ואם לאו - מגלחין נזירים אחרים (כל אחד ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר אחר).

גמרא:

איבעיא להו: '(אמר "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר", ו)שמע חבירו, ואמר "ואני" (ולא אמר תו מידי) – מהו?: (מי אמרינן האי דאמר) "ואני" - אכוליה דיבורא משמע (והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר אחר)? או דלמא (הא דאמר "ואני" -) אפלגיה דדיבורא משמע (דחדא מינייהו הוא דקביל עילויה: או נזירות או לגלח, אבל אתרוייהו לא משמע)?

אם תיתצי לומר אפלגיה דדיבורא משמע - ארישא או אסיפא (ארישא משמע "ואני בנזירות כמותך" או אסיפא משמע "ואני אגלח נזיר כמותך")?

תא שמע: '"ואני, ועלי לגלח נזיר" - אם היו פקחים - מגלחין זה את זה' מדקאמר (מדקתני לתרוייהו") "ואני" "ועלי" שמע מינה (דהאי דאמר) "ואני" (לא קאי אלא) אפלגיה דדיבורא (ומינה מדקאמר "עלי לגלח" - שמע מינה "ואני" - אתחלת דיבוריה קאי, והכי משמע [שאמר "ואני, ועלי לגלח נזיר"]: "ואני בנזירות כמותך, ועלי לגלח נזיר כמותך").

אמרי: אין, אפלגיה דדיבורא משמע.

מיהו ארישא או אסיפא מינה?

מדקאמר "ועלי לגלח" - שמע מינה "ואני" על תחילת דיבורא משמע.

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ממאי דהכי (כדקאמרת: ד"ואני" - אפלגא דדיבוריה קאי? ואי אמרת לי:) לעולם אימא לך (דלמא) "ואני" - אכוליה דדיבורא ואי (אמרת לי) משום (כיון ד"אני" אכוליה דיבוריה משמע) "ועלי" מאי קאמר ("עלי" למה לי? איהו ודאי לא מיצטריך, אלא פירושי קמפרש למילתא, דמשמע כמו דאמר) "ועלי" - בהא מילתא [שלכך התכוונתי כשאמרתי "ואני"]!?

דאי לא תימא הכי (דפירושי קא מפרש לה, אלא ד"ואני" קאי אדיבורא דרישא, "ועלי" - אדיבורא דסיפא - סיפא דמתניתין) דקתני סיפא [המשנה הבאה, דף יב,ב]: '"הרי עלי לגלח חצי נזיר", ושמע חבירו ואמר "ואני, עלי לגלח חצי נזיר"' התם (למה לי?) מי איכא תרתין מילי? אלא מאי קאמר? "עלי" בהא מילתא! הכא נמי: כי קאמר "עלי" בהא מילתא.

אמר ליה רבא: הכי? השתא: אי אמרת בשלמא רישא (דתני "ועלי") צריכא (לך למימר, משום דקא מקבל בה בדיבורה (דסיפא),) סיפא לא צריכא - תני סיפא דלא צריכא (אהכי תנא בסיפא אידך מתניתין "עלי" דלא צריך) משום רישא דצריכא; אלא אי אמרת רישא (דעלי דרישא) לא צריכא (דהא קאי "ואני" אכוליה דיבוריה) סיפא לא צריכא (השתא איכא למימר: מי עבידת כי הא מילתא: למיתני) תני ("עלי") רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא (אלא לאו שמע מינה "ואני" אפלגא דדיבוריה קאי - שמע מינה)!?

[הגמרא כאן פותחת במאמר בשמו של רבי יוחנן ומחלוקתו של ריש לקיש כדי להגיע בסוף דף יב,א לשאלה בקשר למשנתנו:]

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: האומר לשלוחו

(נזיר יב,א)

"צא וקדש לי אשה" סתם (שלא פירש לו באיזו עיר ואיזו אשה) - אסור בכל הנשים שבעולם: חזקה שליח עושה שליחותו (והלך וקידש לו אשה), וכיון דלא פריש ליה (הי מינייהו קדיש ליה) - הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה (ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא - דלמא זו היא אמהּ או בתהּ או אחותהּ של אותה האשה שקידש לו שלוחו, והן כולן אסורות לו, כדאמר התם (קדושין דף עו; מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה א) 'המקדש את אשה אוסר עליו שבע עריות').

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com