נזיר דף יב

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף יב

המשך פרק שני 'הריני נזיר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר יא,ב)

[הגמרא כאן פותחת במאמר בשמו של רבי יוחנן ומחלוקתו של ריש לקיש כדי להגיע בסוף דף יב,א לשאלה בקשר למשנתנו:]

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: האומר לשלוחו

(נזיר יב,א)

"צא וקדש לי אשה" סתם (שלא פירש לו באיזו עיר ואיזו אשה) - אסור בכל הנשים שבעולם: חזקה שליח עושה שליחותו (והלך וקידש לו אשה), וכיון דלא פריש ליה (הי מינייהו קדיש ליה) - הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה (ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא - דלמא זו היא אמהּ או בתהּ או אחותהּ של אותה האשה שקידש לו שלוחו, והן כולן אסורות לו, כדאמר התם (קדושין דף עו; מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה א) 'המקדש את אשה אוסר עליו שבע עריות').

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן [קינים פ"ב מ"א]: 'קן סתומה (אחד מחייבי קינין כגון הזב והזבה יולדת ומצורע שהפרישו להן שתי תורין או שני בני יונה ועדיין לא קראו להן שם: איזו לחטאת ואיזו לעולה) שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם, או שפרחה לבין חטאות המתות (כגון שהיו שם מחמש חטאות המתות כגון חטאת שכיפרו בעליה כו' ונתערבה ביניהן ואין ידוע איזו היא דאין לה שוב תקנה)[1][הערת ריב”ן], או שמת אחד מהן - יקח זוג לשני (יקח גוזל לשני, ואחר כך יפריש אחד לחטאת ואחד לעולה)' ואילו קן מפורשת (שפרח אחד מהן ואינו יודע איזו היא) אין לו תקנה (לפי שאין יודע איזו לחטאת ואיזו לעולה; ואף על גב דפירש - כיון דלא הוי תרוייהו קמיה - לית בהו היכרא: דלא ידע אי האי שני הוי חטאת או עולה), ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן, ואמאי? לימא כל חדא וחדא (לכל מאן דמייתי קינין) דלמא האי ניהו (היינו האי דפרח לפלוני אתמול, ונמצא מתכפר בקרבן חבירו, דהא אמרת שהוא אסור בכל הנשים שבעולם)?

אמר ליה: קאמינא אנא אשה, דלא ניידא (ד'כל כבוּדָה בת מלך פנימה' [תהלים מה,יד], והואיל דקביעה - הוה ליה כמחצה על מחצה, ואסור), ואמרת לי את (ואת מותבת לי) איסורא דנייד (דאיכא למימר דהתם בדין הוא דלישתרו, משום דאית בה טעמא: דכל דפריש מרובא דהיתירא פריש)? וכי תימא (גבי אשה): 'הכא נמי נייד – אימור: (האי בעל) בשוקא אשכח (אשכחיה לההיא איתתא בשוקא [כמו בכתובות טו,א, ועיין שם תוד"ה דלמא אזלא], דניידא, ולישתרי בה - דכל דפריש מרובא פריש) וקדיש'? - (אכתי לא דמי:) התם הדרא לניחותא (דאילו איתתא הדרא לניחותא, כיון דעיילא לביתהּ הויא לה 'קבועה') - גבי קן מי הדרא (אבל גבי קן - לעולם הויא לה איסורא דניידא)?

אמר רבא: ומודה רבי יוחנן באשה (פנויה) שאין לה לא בת (פנויה), ולא בת בת (פנויה), ולא בת בן (פנויה), ולא אם (פנויה), ולא אם אם (פנויה), ולא אחות (פנויה) - ואף על פי שהיתה לה אחות [נשואה] ונתגרשה לאחר מכאן, דההיא שריא ([ובאופן כללי:] דלאחר מכן הויא לה חדא מהני קרובותיה פנויה); מאי טעמא? - (כיון) דבההיא שעתא (דבזמן ששילח זה שלוחו) דקאמר לה הוה נסיבן לגברי (היתה האחת נשואה והאחת פנויה, ובא זה וקידש את הפנויה - אין חוששין לומר שמא שלוחו בא לכאן וקידש את אחותהּ לאחר שנתגרשה, ונמצא זה פוגע באחותהּ, ויש בו משום איסור שתי אחיות; דסתמא דמילתא): כי משוי (איניש) שליח - במילתא דקיימא קמיה (בלא איסורא), (אבל) במילתא דלא קיימא קמיה (כגון זו: דבההיא שעתא דקא משוי שליח להאי הוה מינסבא לגברא) - לא משוי (איניש) שליח; [ומכאן הסתירה עם משנתנו:]

תנן [במשנתנו]: '"הריני נזיר ועלי לגלח נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני ועלי לגלח נזיר" ... אם היו פקחין מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים': בשלמא בתראה (להכי מגלח את הראשון:) - איכא קדמאה קמיה (דזה קאים קמיה האיך נזיר קדמאה, ואיכא למימר דהואיל וקאים קמיה - מיחייב בקרבן תגלחתו), אלא קדמאה (אמאי מגלח את השני?) - מי איכא בתראה קמיה (והא בההוא שעתא לא הוה האי נזיר קמיה, ואת הוא דאמרת 'מילתא דלא קאים קמיה דאיניש לא מסיק אדעתיה לקבולי עילויה', ואמאי אמרת דמגלחים זה את זה)?

(נזיר יב,ב)

אלא [אם תאמר] הכי קאמר: "אי משכחנא דהוי נזיר – אגלחיה"? הכא נמי - הכי קאמר ליה "אי משכחת דמיגרשה [אשה שעומדת להתגרש] - קדיש לי"!?

אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד (איהו גופיה) השתא (כגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא ליה); במילתא דלא מצי עביד ליה השתא - לא משוי.

ולא? תא שמע: 'האומר לאפוטרופוס שלו "כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני - הפר לה" - והפר לה (שלוחו של אדם כמותו) - יכול יהו מופרין? - תלמוד לומר [במדבר ל,יד: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש] אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו - דברי רבי יאשיה; ורבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו'; טעמא דאמר רחמנא 'אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו', הא לאו הכי - אפוטרופוס מיפר, ואילו גבי דידיה תניא 'האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני יהו קיימין" - לא אמר כלום; "הרי הן מופרין": רבי אליעזר אומר 'מופר', וחכמים אומרים 'אינו מופר'!?

קא סלקא דעתא כי אמר רבי יאשיה ('אין אפוטרופוס מיפר') אליבא דרבנן דאמרי (גבי דידיה דבעל:) '(איהו נמי) לא מצי מיפר' ואי לאו דאמר רחמנא 'אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו' אפוטרופוס הוה מיפר (ואף על גב דבעל לא מצי מיפר השתא! אלמא 'במילתא דלא מצי איניש למיעבד השתא - משוי ליה שליח')!

ודלמא אליבא דרבי אליעזר, דאמר מצי מיפר?

אי הכי (דמצי מיפר) למה לי לשוויי שליח? ליפר לה איהו (בעל, לאלתר)! [ומכאן שהברייתא אינה לפי שיטת רבי אליעזר, אלא לפי רבנן!]

[אפילו לרבי אליעזר יש אפשרות:] קסבר (האי בעל: לא צריכנא להפר לה אלא בשעה שאצא לדרך) דלמא (בההוא שעתא) משתלינא או רתחנא או מיטרידנא (הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד איהו [YH1] ).

משנה:

"הרי עלי לגלח חצי נזיר" (דאמר "הרי עלי להביא חצי קרבנותיו של גילוח נזיר אחד") ושמע חבירו ואמר "ואני עלי לגלח חצי נזיר" - זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם (שלא מצינו נזיר לחצאין ולא קרבן לחצאין), דברי רבי מאיר (והוא סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה); וחכמים אומרים: זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר (יביאו שניהן קרבנותיו של נזיר אחד ויהיו פטורין, שהרי לא נזרו כל אחד אלא חצי נזיר).

גמרא:

אמר רבא: הכל מודים כל היכא דאמר "חצי קרבנות נזיר עלי" - חצי קרבן מייתי; "קרבנות חצי נזיר עלי" - כוליה קרבן בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; וכי פליגי - בלישנא דמתניתין (היכא דאמר "הרי עלי לגלח") פליגי: רבי מאיר סבר: כיון דאמר "הרי עלי (לגלח)" - איחייב אכוליה קרבן נזירות, וכי קאמר (והאי דהדר אמר) "חצי נזירות" - לאו כל כמיניה; ורבנן סברי: (כל כהאי גוונא) - נדר ופתח עמו הוא (ובין שניהם מביאין קרבן, דנדר אחד הוא).

(ואיכא ספרים דלא כתיב בהו הך 'אמר רבא', אלא הכי כתיב בהו: קרבן בעי איתויי כלומר: נזיר מיהא לא מיפטר בקרבנותיהן דהנך, הואיל דכל חד וחד קיבל עילוייה פלגא דנזירות, ותו לא אשכחן נזירות לפלגא; והאי דקא מייתי ליה אינהו - לייתי ליה משום נדבה; כי פליגי בלישנא דמתניתין כגון דאמר "הרי עלי לגלח" ולא אמר בסתם "חצי נזירות עלי": דר"מ סובר כיון דאמר "הרי עלי לגלח" אכוליה קרבן נזירות, ומיפטר ביה נזיר בהאי קרבן נזירות; והאי דהדר אמר "חצי נזירות" - מיהדר הוא דקא בעי, ולאו כל כמיניה; ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא, ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו דהאיך; ושניהם מיהא קרבן אחד בעי איתויי.

[ל"א] אילו אמר אחד בלבד "הרי עלי לגלח חצי נזיר" - אפילו רבנן מודו דקרבן שלם בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; כי פליגי אלישנא דמתניתין, דאיכא תרי, דבין שניהם מביאין קרבן שלם: ר"מ סבר כי אמר הרי עלי מיחייב אכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כל כמיניה, דתפוס לשון ראשון; הלכך זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם; ורבנן סברי כיון דתרי אינון - לא הוי קרבן לחצאין, והוי נדר ופתחו עמו, דכי אמר "לגלח חצי נזיר" - פירוש "עלי" דאמר – לכתחלה; הלכך זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ד,כיון דבין שניהם מביאין קרבן שלם - לא הוי קרבן לחצאין).

משנה:

"הריני נזיר לכשיהיה לי בן" - ונולד לו בן - הרי זה נזיר. נולד לו בת, טומטום ואנדרוגינוס - אינו נזיר.

אם אמר "כשיהיה לי ולד" - אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר (דולד מיהא מיקרי).

(נזיר יג,א)

[המשך המשנה]

הפילה אשתו - אינו נזיר (דדילמא האי דהפילה לא הוה בן קיימא, שלא כלו לו חדשיו, ולא ולד הוי; וספק נזירות להקל).

רבי שמעון אומר: (אין דרך זו מוציאתו מידי נזירות, אלא) יאמר "אם היה בן קיימא - הרי אני נזיר חובה, ואם לאו הרי אני נזיר נדבה" (דקסבר ספק נזירות להחמיר).

חזרה וילדה (לאחר שהפילה) – הרי זה נזיר (דהשתא מיהא ולד הוא דאית ליה, וחיילא עליה נזירות).

רבי שמעון אומר: (שמא הראשון הוה בן קיימא, וחל עליו נזירות, והשתא כי ילדה לא חייל נזירות, ואם כדבריך יעשה נמצא זה מביא חולין לעזרה; אלא יחזיר וימנה נזירות שנייה ו)יאמר: "אם הראשון (שהפילה היה) בן קיימא - הראשון (נזירות הראשונה) חובה וזו נדבה, ואם לאו (ואם לא היה בן קיימא) - הראשון (נזירות הראשונה) נדבה וזו חובה".

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[1] גליון: להכי קאמר בין חטאות המתות דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו מצי למיסב חד מינייהו ועביד ליה זוג להאי והא דלא נתערב הוה קריב לה עולה