דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף טז
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר טו,ב)
ואף רבי אושעיא
סבר (דרבי יוסי לא אמר 'דמטמא) למפרע' (אלא) מדרבנן, דתניא: 'רבי אושעיא אמר: '<אבל (ומהדר
אהא דאמר לעיל 'מאי למפרע מדרבנן')>
הרואה זב בשביעי שלו - סותר את שלפניו' ואמר ליה רבי יוחנן: 'לא נסתור אלא
יומו'.
[אומרת
הגמרא:] מה נפשך: אי סתר (דלמפרע
טמאה) - כולהו [את
כל הימים הנקיים] סתר (דהא לא הוו להו שבעה נקיים כלל); (אלא אימא) אי לא סתר - לא נסתור ולא יומו (משום דמכאן
ולהבא מטמאה, ולמפרע הויא טהורה ממש)!?
אלא אימא [שאמר רבי יוחנן] 'לא נסתור ולא יומו'.
(נזיר טז,א)
ואמר ליה (לרבי
יוחנן): רבי יוסי קאי כותיך, דאמר
'מכאן ולהבא מטמא'.
והא רבי יוסי -
למפרע הוא דאמר?!
מאי 'למפרע' –
מדרבנן.
ורבי יוסי,
מכדי סבר מקצת היום ככולו (דכל האי דקא משנינן לעיל ד'מכאן
ולהבא מטמא' - שינויי דחיקי נינהו, ומיהו שמעתין איתא כרב), זבה גמורה דמייתא קרבן (דבעינן
שלשה ימים רצופים, כדאמר מר- מי תלה הכתוב את הזבה בימים) היכי משכחת לה?: כיון דחזיא בפלגיה דיומא (ביום
שני מחצות ואילך) - אידך פלגיה דיומא
(דמבקר עד חצות) - סליק לה לשימור (עולה לה לשימור כאילו נשמר יום אחד בטהרה, והוה לה
הפסק)!
(ענין
אחר: ורבי יוסי. מכדי שומרת יום כנגד יום - בין דקאמר דטעמא הוי משום
ד'מקצת היום ככולו', אי נמי משום דקסבר ד'מכאו ולבהא היא מטמאה'- זבה דמתייא קרבן היכי משכחת לה? והכי
נמי מיבעיא לן ב'כיצד צולין', דאליבא דרבי יוסי דאמר מכאן ולהבא היא מטמאה - זבה
גמורה דמייתא קרבן היכי משכחת לה?)
אי בעית אימא:
דקא שפעה (כל היום) תלתא
תלתא יומי בהדי הדדי, ואי בעית אימא: דחזיא תלתא יומי (בין
השמשות) סמוך לשקיעת החמה, דלא הואי
שהות דסליק ליה למניינא (דכי ראתה בשבת אחר שקיעת החמה - הוי טמאה כל יום
ראשון, וכי חזרה וראתה ביום ראשון שנית סמוך לשקיעת החמה - הויא טמאה כל יום שני,
וכן שלישי: דלא הויא שהות דטהרה ביני וביני כלל, ולא הוי סליק למניינא דשומרת יום
כנגד יום, דהא לא הואי שהות).
הדרן עלך 'הריני נזיר'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מסכת נזיר פרק שלישי 'מי שאמר'
משנה:
מי שאמר
"הריני נזיר" - מגלח יום שלשים ואחד (לרב מתנא
כדאית ליה: דאנזירות סתם קאי, ואין נזירות פחות משלשים יום; ולבר פדא כדאית ליה:
דמוקי לה כגון דנעשה כאומר 'שלימים'; וכולה מתניתין הכי מפורש בפרק קמא לרב מתנא
כדאית ליה ולבר פדא כדאית ליה), ואם
גילח ליום שלשים – יצא.
"הריני
נזיר שלשים יום" - אם גילח ליום שלשים לא יצא.
מי שנזר שתי
נזירות - מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השניה יום ששים ואחד, ואם גילח את
הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים, ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא.
וזו עדות העיד
רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות: שאם גילח את הראשונה יום שלשים - מגלח את השניה
ליום ששים, ואם גילח ליום ששים חסר אחד – יצא, שיום של שלשים עולה לו מן המנין.
מי שאמר
"הריני נזיר": נטמא יום שלשים - סותר את הכל;
רבי אליעזר
אומר: אינו סותר אלא שבעה.
"הריני
נזיר שלשים יום": נטמא יום שלשים - סותר את הכל;
"הריני
נזיר מאה יום": נטמא יום מאה - סותר את הכל;
רבי אליעזר אומר:
אינו סותר אלא שלשים.
נטמא יום מאה
ואחד - סותר שלשים יום;
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.
גמרא:
'מי שאמר
"הריני נזיר" ונטמא יום שלשים - סותר את הכל; רבי אליעזר אומר: אינו
סותר אלא שבעה' (כדי שיביא קרבנו בטהרה וכדפרשינן בפרק קמא לבר פדא
כדאית ליה):
(נזיר טז,ב)
קסבר רבי
אליעזר: כל אחר מלאת - שבעה סותר (אחר מלאת הוא, שאין נזירות אלא
כ"ט, ולכך אינו צריך לסתור אלא שבעה, וכדאמרינן נמי: קים להו לרבנן דאין
תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות משבעה יום; ולרב מתנא כדאית ליה: דטעמא דרבי
אליעזר משום דמקצת היום ככולו).
'"הריני
נזיר שלשים יום", ונטמא יום שלשים - סותר את הכל' לא פליג רבי אליעזר?
דאמר
"שלימין" (ואפילו לבר פדא, דאכתי 'תוך מלאת' קרינא ביה).
'"הריני נזיר מאה יום", ונטמא יום מאה - סותר את הכל (דתוך מלאת קרינא ביה); רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים' (כדאמר ריש לקיש בפרק קמא (לעיל ו,ב) דטעמא דרבי אליעזר משום דקאמר קרא 'זאת תורת הנזיר ביום מלאת' [במדבר ו,יג]: התורה אמרה: נטמא ביום מלאת - תן לו תורת נזיר, ואפילו בנזירות מרובה), וכולה (טעמא דמתניתין עד השתא) כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא (בפרק קמא (דף ה ודף ו)).
משנה:
מי שנזר והוא
בבית הקברות - אפילו היה שם שלשים יום - אין עולין לו מן המנין (כלומר:
אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא) ואינו מביא קרבן טומאה;
יצא (כגון
שהזה ושנה וטבל, כדמפרש בגמרא, ואחר כך) ונכנס - עולין לו מן המנין (נזירות), ומביא קרבן טומאה (כיון
[שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו [לאחר שיצא, והחלה הנזירות -
ונטמא שוב]).
רבי אליעזר אומר: לא בו ביום (כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה), שנאמר [במדבר ו,יב: והזיר לה’ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם] והימים הראשונים יפלו [כי טמא נזרו] - עד שיהו לו ימים ראשונים (עד שיעבור עליו שני ימים בטהרה, שנאמר 'והימים הראשונים יפלו' – אימתי? לכשאני קורא מקרא זה: שיהיו לו ימים הראשונים דטהרה, ואין 'ימים' פחותים משנים).
גמרא:
איתמר: מי שנזר
והוא בבית הקברות: רבי יוחנן אמר: נזירות חלה עליו, וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה
עליו:
רבי יוחנן אמר:
נזירות חלה עליו - סבר (דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות) מיתלא תליא וקיימא, כיון דמשכחא טהרה (דהיינו
לאחר שיצא והזה ושנה וטבל) – חיילא (חיילא
עליה אף על גב דלא הדר אמר "אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית
הקברות") ; וריש לקיש אמר: אין
נזירות חלה עליו: אי הדר ואמר ("אהא כמו שקבלתי בבית
הקברות") - חיילא עליה (ואף
על גב דלא מפרש "אהא נזיר"), ואי לא – לא (שאם נטמא למתים ושותה יין - אין בכך כלום).
איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש: 'מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו היה שם שלשים יום - אין
עולין מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה': קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מיחל
חיילא עליה!
אמר ליה: (מסקנא
דמתניתין בהכי הוי: דמי שנזר בבית הקברות) אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן (ליסתור ולהביא קרבן טהרה,
לפי שאין נזירות חל עליו כלל).
איתיביה [תוספתא
נזיר פ"ב ה"יד [ליברמן]]:
'מי שהיה טמא ונזר (דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות) - אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים, ואם גילח
ושתה יין ונטמא למתים – הרי זה סופג את הארבעים': אי אמרת בשלמא 'חיילא' - היינו טעמא דסופג את הארבעים,
אלא אי אמרת 'לא חיילא' - אמאי סופג את הארבעים?
(נזיר יז,א)
הכא במאי
עסקינן - ביוצא ונכנס (שיצא והזה בשלישי ובשביעי וטבל והדר אמר "הריני
נזיר" והדר נכנס - סופג את הארבעים, ולאפוקי מדרבי אליעזר דאמר 'לא בו ביום
כו'; אבל אי לא הדר ואמר - אינו אסור לגלח, וכו', שאין נזירות חלה עליו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com