דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף יז
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר טז,ב)
משנה:
מי שנזר והוא
בבית הקברות - אפילו היה שם שלשים יום - אין עולין לו מן המנין (כלומר:
אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא) ואינו מביא קרבן טומאה;
יצא (כגון
שהזה ושנה וטבל, כדמפרש בגמרא, ואחר כך) ונכנס - עולין לו מן המנין (נזירות), ומביא קרבן טומאה (כיון
[שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו [לאחר שיצא, והחלה הנזירות -
ונטמא שוב]).
רבי אליעזר
אומר: לא בו ביום (כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה), שנאמר [במדבר
ו,יב: והזיר
לה’ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם] והימים הראשונים יפלו [כי טמא נזרו] - עד שיהו לו ימים ראשונים (עד
שיעבור עליו שני ימים בטהרה, שנאמר 'והימים הראשונים יפלו'
– אימתי? לכשאני קורא מקרא זה: שיהיו לו ימים הראשונים דטהרה, ואין 'ימים' פחותים
משנים).
גמרא:
איתמר: מי שנזר
והוא בבית הקברות: רבי יוחנן אמר: נזירות חלה עליו, וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה
עליו:
רבי יוחנן אמר:
נזירות חלה עליו - סבר (דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות) מיתלא תליא וקיימא, כיון דמשכחא טהרה (דהיינו
לאחר שיצא והזה ושנה וטבל) – חיילא (חיילא
עליה אף על גב דלא הדר אמר "אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית
הקברות") ; וריש לקיש אמר: אין
נזירות חלה עליו: אי הדר ואמר ("אהא כמו שקבלתי בבית
הקברות") - חיילא עליה (ואף
על גב דלא מפרש "אהא נזיר"), ואי לא – לא (שאם נטמא למתים ושותה יין - אין בכך כלום).
איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש: 'מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו היה שם שלשים יום - אין
עולין מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה': קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מיחל
חיילא עליה!
אמר ליה: (מסקנא
דמתניתין בהכי הוי: דמי שנזר בבית הקברות) אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן (ליסתור ולהביא קרבן טהרה,
לפי שאין נזירות חל עליו כלל).
איתיביה [תוספתא
נזיר פ"ב ה"יד [ליברמן]]:
'מי שהיה טמא ונזר (דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות) - אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים, ואם גילח
ושתה יין ונטמא למתים – הרי זה סופג את הארבעים': אי אמרת בשלמא 'חיילא' - היינו טעמא דסופג את הארבעים,
אלא אי אמרת 'לא חיילא' - אמאי סופג את הארבעים?
(נזיר יז,א)
הכא במאי
עסקינן - ביוצא ונכנס (שיצא והזה בשלישי ובשביעי וטבל והדר אמר "הריני
נזיר" והדר נכנס - סופג את הארבעים, ולאפוקי מדרבי אליעזר דאמר 'לא בו ביום
כו'; אבל אי לא הדר ואמר - אינו אסור לגלח, וכו', שאין נזירות חלה עליו).
איתיביה [רבי
יוחנן לריש לקיש]: 'אין בין טמא
שנזר (כגון שהיה עומד בבית הקברות ונזר) לנזיר טהור שנטמא, אלא טמא שנזר - שביעי שלו עולה לו
למנין (דכיון דטבל והוי טהור - מתחיל למנות מבו ביום, לפי שאינו
מביא קרבן), ונזיר טהור שנטמא -
אין שביעי שלו עולה לו למנין' (אף
על פי ש[הזה ו]טבל והוא טהור, עד יום שמיני שמביא בו קרבנותיו, כדאמרינן בפרק
'שלשה מינין' (נזיר פ"ו מ"ו; דף מד,ב):
'[סדר] תגלחת [הטומאה] כיצד? היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא
קרבנותיו בשמיני'), ואי סלקא
דעתא לא חיילא - אמאי 'עולה לו מן המנין'?
אמר מר בר רב
אשי: מיחל - כולי עלמא לא פליגי דחיילא (דכיון דמשכחת טהרה - חיילא
ממילא [כמו שאמר רבא בסוגיא יש נדר חל על נדר (נדרים יח,א: אמר רבא: אם נשאל על הראשונה - שניה חלה
עליו], שהנדר רובץ וממתין עד שיוכל לחול]), אלא כי פליגי – למלקי: רבי יוחנן סבר: כיון
דחיילא – לקי (אפילו אטומאה דמעיקרא דנזר בבית הקברות), וריש לקיש סבר: לא לקי, וחיילא (אף
על גב דחיילא: שהוא צריך לשמור מכל דקדוקי נזירות - לא לקי אפילו אטומאה דבסוף -
אי לא הדר ואמר).
תוספות
מסכת נזיר דף יז עמוד א ד"ה הגה"ה מיחל דכ"ע דחייל - ולכשיטהר אין
צריך לחזור לידור בנזיר דחייל עליו מנזירות ראשון וניחא השתא דשביעי עולה לו מן
המנין ואפילו לא יחזור ויקבל והוא הדין נמי דמודה ר' שמעון בן לקיש (נמי אם שותה
יין) דלקי תוך ימי טומאתו אשתיה ואתגלחת וכי פליגי למלקי פירוש אטומאה לחוד אי
התרו בו אטומאה ר' יוחנן סבר כיון דחיילא נזירות [לשאר] מילי אשתיית יין ואתגלחת
[חיילא] נמי אטומאה אם התרו בו לצאת ולא יצא דרחמנא לא מעטיה אלא מקרבן לחודיה
לקמן ולא ממלקות דטומאה ורבי שמעון בן לקיש סבר אע"ג דחיילא לשאר מילי ליין
ולתגלחת לא לקי אטומאה דכיון דמיעטיה רחמנא מקרבן טומאה - מיעטיה מכל דין טומאה אף
ממלקות.
איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש [ממשנתנו]: 'מי שנזר והוא בבית הקברות - אפילו היה שם שלשים יום - אין עולין לו מן
המנין ואינו מביא קרבן טומאה'; קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מילקי לקי עליה!?
בדין הוא
דליתני 'אינו לוקה', אלא משום דקא בעי למיתנא סיפא 'יצא ונכנס עולה לו מן המנין
ומביא קרבן טומאה' - תנא רישא 'אינו מביא קרבן טומאה';
תא שמע [מהברייתא
לעיל]: 'אין בין טמא שנזר לנזיר
טהור שנטמא, אלא שטמא שנזר - שביעי שלו עולה לו מן המנין, ונזיר טהור שנטמא - אין
שביעי שלו עולה לו מן המנין' - הא למלקות זה וזה שוין (ששניהם
לוקין על הטומאה ולדקדוקי נזירות)!?
אמר ליה: לא!
לתגלחת זה וזה שוין (ששניהם מגלחין ביום שביעי שלהן).
תוספות
מסכת נזיר דף יז עמוד א ד"ה לא הא לתגלחת זה וזה שוין - י"מ דלקי אתגלחת
[ולא נהירא דלימא] לתגלחת ויין זה וזה שוין כיון דבאיסור תגלחת קמיירי; לכן נראה
לי 'הא לתגלחת' - פירוש למצות תגלחת: לענין שמגלח בשביעי לטהרתו, אף על גב
דלקמן בעיא היא ואיפשיטא דנזיר טמא דמעיקרא אינו מגלח בשביעי לטהרתו - אפילו הכי
לא קפיד לשנויי הכי [דבלא"ה] איתותב רבי שמעון בן לקיש בסוף.
אבל לענין
מלקות מאי? זה לוקה וזה אינו לוקה? ליתנייה ('אין בין
טמא שנזר כו' אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ואינו לוקה וטהור
שנזר אין שביעי שלו עולה לו מן המנין ולוקה)!??
בתקנתיה קא
מיירי (אימת מתחילין למנות זה משביעי וזה משמיני), (אבל) בקלקוליה (דלוקה) לא קא מיירי.
(ואמר לן רבי: דהכי נמי מצי למיתני 'אלא טמא שנזר -
אין מגלח תגלחת טומאה, ונזיר טהור שנטמא מגלח בשביעי וטמא שנזר אין מגלח בשביעי'
אלא תנא שביעי שלו וכל מילי כדמפרש לקמן).
תא שמע [תוספתא
נזיר פ"ב ה"יד [ליברמן]]:
'מי שהיה טמא ונזר - אסור לגלח ולשתות יין, ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים -
הרי זה סופג את הארבעים' (ושמע מינה דכיון דחיילא עליה
נזירות דהוי אסור לגלח - לוקה)!
תיובתא (דריש
לקיש). (וביוצא
ובנכנס לא מצי לתרץ ליה כדלעיל, דהא אוקימנא דמודי ריש לקיש דחיילא וקאי ליה
באיסורא אבל מילקי לא לקי, ואילו הכא משמע דכיון שאסור - לוקה אף על גב דלא הדר
ואמר).
בעי רבא (הואיל
דאמר רבי יוחנן דלוקה ותנן במתניתין כוותיה): 'נזיר והוא בבית הקברות' מהו?: בעי שהייה למלקות (דלא
לילקי עד דלישהי ביה כדי שיעור השתחויה, כדמפרש במסכת שבועות, בפרק 'ידיעות
הטומאה' (דף יז,א)) או לא?
היכי דמי?
אילימא דאמרי ליה "לא תינזור" - למה לי שהייה? נזיר (טהור הנכנס בבית הקברות) מאי טעמא לא בעי שהייה? דקא מתרי ביה ("אל תכנס לבית הקברות")? הכא נמי קא מתרי ביה ("לא תינזור", ושהייה למה לי)?
תוספות
מסכת נזיר דף יז עמוד א ד"ה אילימא דאמרי ליה לא תנזור - והוא עומד בבית
הקברות למה לי שהייה פשיטא דלקי בלא שהייה דנזיר טהור מאי טעמא דלא בעי שהייה ולא
משכחת ליה [כלל] דבעי שהייה משום דקמתרין ביה שלא יטמא והוא נזיר טהור הכא נמי
מתרין ביה שלא ידור בו בנזיר והוא עובר לקי כמו היכא דהוה טהור ומתרין ביה שלא
יטמא ולאו האי כלאו שאין בו מעשה במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו
יוצא משם כשנודר בנזיר.
(נזיר יז,ב)
אלא (היכי
דמי שאילתא דרבא?) כגון שנכנס בשידה
תיבה ומגדל (בבית הקברות, שמפסיק בינו לבין הטומאה, ונדר בעודו
בשידה שהוא טהור) ובא חבירו ופרע [מעליו]
מעזיבה (ואחר כך בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל
ראשו): כי גמירין שהייה בבית המקדש (כשנטמא
בבית המקדש בפרק 'ידיעות הטומאה': נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב), אבל אבראי לא (כגון
בבית הקברות; לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אף על גב דלא שהה חייב)? או דלמא לא שנא (דהכא
והכא בעינן שיעור כדי השתחויה)?
תיקו.
בעי רב אשי:
נזר והוא בבית הקברות, טעון גילוח (ביום השביעי שלו) או לא?: כי בעי תגלחת - טהור שנטמא דקא מטמא
לנזירותיה, אבל טמא שנזר לא? או דלמא לא שנא?
תא שמע [ממשנתנו]: 'מי שנזר והוא בבית הקברות - אפילו היה שם
שלשים יום - אינו עולה לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה': קרבן טומאה הוא
דלא מייתי (משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה) אבל גלוחי בעי!?
'מה טעם (אינו
מביא קרבן)' קאמר: מה טעם אינו מביא
קרבן טומאה? - משום דלא בעי גלוחי (אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח).
תא שמע [הברייתא
דלעיל]: 'אין בין טמא שנזר לנזיר
טהור שנטמא, אלא טמא שנזר - שביעי שלו עולה לו מן המנין, ונזיר טהור שנטמא - אין
שביעי שלו עולה לו מן המנין' מאי לאו - הא לתגלחת זה וזה שוין (דזה
וזה מגלחין בשביעי שלהן)!?
לא! הא למלקות
זה וזה שוין (וכדרבי יוחנן לעיל).
אבל תגלחת מאי?
זה מגלח וזה אינו מגלח? ליתנייה תנא 'שביעי שלו' וכל מילי (דהכי
משמע: שביעי שלו עולה לו מן המנין לפי שאינו מביא קרבן; ומה טעם אינו מביא קרבן?
לפי שאינו טעון גילוח טומאה בשביעי, וזה - אין שביעי שלו עולה, לפי שיש לו לגלח
בשביעי ולהקריב קרבן בשמיני, ומאותו יום שמקריב קרבן חל עליו נזירות,
כדכתיב (במדבר ו,יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש
וקדש את ראשו ביום ההוא, דמשמע מאותו יום ואילך נזירות
דטהרה).
תא שמע: 'אין
לי אלא ימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין (כדכתיב: והזיר
לה' את ימי נזרו וקדש את ראשו ביום ההוא [במדבר
ו,יב] דמשמע: מאותו היום ואילך שהביא קרבנותיו יתכפר ויתחיל למנות
לימי נזרו), ימי חלוטו (שאם
נצטרע בימי נזירותו, והוחלט - שלא יהו עולין למנין נזירותו) מנין?
ודין הוא:
מה ימי טומאתו מגלח (תגלחת טומאה) ומביא קרבן (צפרים), אף ימי חלוטו מגלח ומביא קרבן (דכתיב
'וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו (ויקרא יד,ח),
וכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים (ויקרא
יד,ח) וגו') ומה
ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין אף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין!
לא: אם אמרת
בימי טומאתו, שכן מבטל בהן את הקודמין (כדכתיב: והימים
הראשונים יפלו [במדבר ו,יב]) - לפיכך אין עולין לו מן המנין - תאמר בימי
חלוטו, שאינו מבטל את הקודמין (כגון בנזירות מרובה, כדלקמן בפרק
'כהן גדול ונזיר' (נו,ב) תנן לה, והואיל ואינו מבטל את
הקודמין) – לפיכך (יהו) עולין לו (ימי
חלוטו) מן המנין!
אמרת: ומה
נזיר בקבר (נזיר והוא בבית הקברות) ששערו ראוי לתגלחת - אין עולין לו מן המנין, ימי חלוטו
שאין ראוי לתגלחת לא כל שכן שאין עולין לו מן המנין!' מאי? לאו תגלחת טומאה (דכיון שהזה
ושנה וטבל מגלחין – אותו, ושמע מינה דטעון גילוח; והכי משמע: מה נזיר בקבר ששערו
ראוי לתגלחת שבעה אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו, שאין שערו ראוי לתגלחת טומאה
אלא לתגלחת צרעת - לא כל שכן דאין עולה לו)?
לא, תגלחת טהרה
(שאם לא נכנס לקבר; אי נמי נכנס לקבר ונטהר ואחר כך השלים ימי
נזרו - שהוא טעון גילוח לסוף שלשים, דהכי משמע 'ששערו ראוי לתגלחת טהרה': שאין
מגלח תגלחת טומאה אלא תגלחת לסוף מיירי, אבל בימי חלוטו אינו מגלח תגלחת טהרה, אלא
תגלחת צרעת לסוף שבעה);
הכי נמי מסתברא,
(נזיר יח,א)
דאי סלקא דעתא תגלחת טומאה - ימי
חלוטו מי לא בעי תגלחת (והכתיב 'וכבס המטהר את בגדיו [וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו
שבעת ימים] [ויקרא יד,ח]!? וההוא דינא דקא מייתי
'ומה נזיר בקבר כו' - היכי קאתי? והא זה וזה ראויין לתגלחת)?!
(לעולם אימא לך) לא (תגלחת דטומאה - כיון שהוזה ושנה
וטבל - מתגלח בשביעי שלו; והאי דקא פריך 'ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת')! תגלחת דנזירות קתני (בתגלחת
דנזירות קאמר, דאילו נזירות בקבר - כשהוא מגלח מעכשיו - מתגלח על נזירות, אבל נזיר
מצורע כשמתגלח - תחילה מתגלח על שנתרפא מצרעתו; והכי קתני 'ימי חלוטו שאין ראוי
לתגלחת טומאה דנזיר אלא לתגלחת דצרעת' - לא כל שכן שאין עולין מן המנין דנזירות
דטהרה, ולעולם אימא לך: היכא דנזר והוא בבית הקברות טעון גילוח דטומאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com