דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף כא
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר כ,ב)
משנה:
מי שאמר
"הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" (וכן
חבירו אמר) "ואני" - כולם
נזירים; הותר הראשון (שנשאל על נזירותו) - הותרו כולן (שכולן תלו נזירותן בראשון); הותר האחרון - האחרון מותר וכולם אסורין.
אמר
"הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "פי כפיו ושערי כשערו" - הרי זה
נזיר.
"הריני
נזיר" ושמעה אשתו ואמרה "ואני" - מיפר את שלה, ושלו קיים.
"הריני
נזירה" ושמע בעלה ואמר "ואני" - אינו יכול להפר.
"הריני נזיר, ואת" ואמרה "אמן" - מיפר את שלה, ושלו קיים. "הריני נזירה, ואתה" ואמר "אמן" - אינו יכול להפר.
גמרא:
יתיב ריש לקיש
קמיה דרבי יהודה נשיאה, ויתיב וקאמר (כי תנן במתניתין 'וכולן נזירים'): והוא (כגון) שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור (של
ראשון); וכמה 'תוך כדי דיבור'? -
כדי שאלת שלום; וכמה 'כדי שאלת שלום'? - כדי שאומר שלום תלמיד לרב (דבכדי
שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות "שלום עליך רבי" התפיסו כולן;
ומתניתין דקתני '"ואני" "ואני" - דלא תני אלא תרין - דוקא
קתני: דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר "הריני נזיר" ומצרפת ליה להנך דאמרי
"ואני" "ואני" - שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד
לרב, דהוויין נמי שלשה תיבות).
אמר ליה: תוב
לא שבקת רווחא לתלמידא (דלימא ליה אלא הנך תלת מילי, ולאו משום דאית ליה לרבי
יהודה נשיאה דלימא ליה טפי, אלא מילתא בעלמא קא משמע לן).
[ומה
המשמעות של דברי רבי יהודה נשיאה? אולי רבי יהודה אומר לריש לקיש: 'לא השארת מקום
לתלמיד להתגדר בו, שפירטת כל כך'.]
(נזיר כא,א)
תניא נמי הכי (ומסייע
ליה לריש לקיש:) (דבעינן
שיהו נתפסין בתוך כדי דבור): 'מי
שאמר "הריני נזיר", ושמע חבירו ושהה כדי דבור, ואמר "ואני" -
הוא (הראשון שאמר "הריני נזיר") אסור, וחבירו (השני
שאמר "ואני") מותר (לפי
ששהה כדי דבור; הא אם לא שהה - הרי זה נזיר כמותו); וכמה 'כדי דבור'? - כדי שאילת שלום תלמיד לרב'.
לימא מסייעא
ליה: 'מי שאמר "הריני נזיר", ושמע חבירו ואמר "ואני"
"ואני"' - ותו לא (ומדלא קתני אלא הנך תרין - שמע
מינה דמשום דאי קתני טפי - לא הוי כדי דבור של ראשון, ואנן בעינן דליהוי תוך כדי
דיבור ותו לא)?!!
(מהכא לא תסייע ליה, דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד
מאה, אלא לאו אורחיה ד)תנא כי רוכלא
(דמחזר על העיירות בפרגמטיא שלו, והולך ומכריז ומונה "יש
לי מחטין וכוסות וקערות") - (הכי
נמי) ליחשיב וליזיל?
(ואי לאו משום דווקא -) וליתני חד (ותו לא) ולשמעינן הני (הכי נמי לאו דווקא הוי
בתוך כדי דבור)?
(אִין) הכי
נמי, ומשום דקתני סיפא 'הותר הראשון - הותרו כולן, הותר האחרון - האחרון מותר
וכולן אסורין' - מכלל דאיכא אמצעי (אלא משום דלא משכחת בה
אמצעי דאיבעי ליה למיתנא), ומשום
הכי קתני "ואני" "ואני".
איבעיא להו: חד
בחבריה מיתפיס ([ולא] כריש לקיש [שאומר שכולם תוך כדי
דבור של הראשון, ולכן – היות וכל אחד תפס נזירות מקודמו]
ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין; והא דרבי שמעון בן לקיש- דלמא לאו אסמכתא [על הראשון, אלא] דדלמא
חד בחבריה מתפיס, ואפילו עד מאה מתפסן ואזלין דלא כוותיה) או דלמא בקמא מיתפסי?
[הפירוש
על פי 'נוסחת הריב"ן' הפוך – שכאן דנה הגמרא לפי ריש לקיש!? [## ולכאורה
מסתבר שכאן לא לפי ריש לקיש, שהרי בדיון כאן הגמרא חוזרת על הראיות דלעיל – אם כן
צריך לומר שכאן דיון אחר]
למאי נפקא
מינה?
לאתפוסי ומיזל:
אי אמרת 'חד בחבריה מתפיס' - מתפסין ואזלין לעולם, ואי אמרת 'בקמא מתפסי' - טפי
מכדי דבור לא מתפסין; מאי?
תא שמע: '"הריני
נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" "ואני"' - ותו לא מידי
- שמע מינה (מדלא קתני טפי דהיינו טעם) בקמא הוא דמתפסי, דאי סלקא דעתא חד בחבריה מיתפיס -
ליתני טובא "ואני"!?
תנא כי רוכלא
ליחשיב וליזיל?
וליתני חד
ולשמעינן כולהון?
איידי דקתני 'הותר
הראשון - הותרו כולן, הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין' - מכלל
דאיכא אמצעי; משום הכי קתני '"ואני" "ואני"'.
תא שמע: 'הותר
הראשון - הותרו כולן': ראשון הוא דשרו (כלומר: משום ראשון דאישתרי
- אישתרו נמי כולהו), הא (אם
הותר) אמצעי - לא (לא
יהא מותר אחרון שלמטה הימנו), שמע
מינה (דטעמא הוי משום ד)בקמא מתפסין!
אימא לך: לעולם
חד בחבריה מתפיס (וכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון), (והא דלא קתני לה משום דלא אפשר:) ואיידי דבעי מיתנא '(כי הותר
ראשון) הותרו כולן' (משום
שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון) - דאי תנא אמצעי (לא מצי למיתנא 'הותרו כולן' דהא) איכא ראשון דלא משתרי - משום הכי קתני 'ראשון'.
תא שמע: 'הותר
האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין': דלא איכא אחרינא בתריה, אבל אמצעי -
דאיכא אחרינא בתריה – משתרי (כלומר: דאי לא דייקת מינה להאי
גיסא - דוק מינה לאידך גיסא: דמדקאמר 'האחרון מותר וכולן אסורין', דליכא
אחרינא בהדיה, מכלל דאי הותר אמצעי - דאית ליה אחריני בהדיה - דאישתרי נמי ההוא
בתרא דמיתפיס ביה), שמע מינה חד
בחבריה מתפיס!
(גירסא נוספת בריב"ן: מדקאמר
'האחרון מותר וכולן אסורים', ואפילו אותו שהתפיסו לאחר שלישי - שמע מינה דבקמא
מיתפסין, ומשום הכי לא מישתרו.)
לעולם אימא לך
בקמא מיתפסין, ומאי 'אחרון' דקתני? - (היינו) אמצעי (וקאמר לך דאפילו של אחרון
לא הותר משום דבקמא מיתפסין), (והאי
דקאמרי ליה 'אחרון' - לאו דוקא) ואיידי
דתנא 'ראשון' - תנא 'אחרון'.
(גירסא אחרת בריב"ן: אמר
ליה: מהכא ליכא למשמע מידי, דהכא מיירי דליכא אחרינא בהדיה; והא דקאמר 'וכולן
אסורים' - אאמצעי ואראשון קאי.)
תא שמע דתניא
בהדיא 'הותר הראשון - הותרו כולן, הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין,
הותר אמצעי - הימנו ולמטה מותר (דהיינו אחרון), הימנו ולמעלה אסור' - שמע מינה חד (דכל חד וחד) בחבריה מתפיס!
שמע מינה.
"הריני
נזיר" ושמע חבירו, ואמר "פי כפיו ושערי כשערו וכו' [ה"ז נזיר]:
משום דאמר "פי כפיו ושערי כשערו" (דמשמע דקאמר "פי נזיר, ושערי נזיר") הרי נזיר (מי הוי נזיר)?
(נזיר כא,ב)
ורמינהו: '"ידי
נזירה", ו"רגלי נזירה" - לא אמר כלום; "ראשי נזירה",
"כבדי נזירה" - הרי זה נזיר; זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו - הרי זה
נזיר' (ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך
לניב שפתים לא מיית)!
אמר רב יהודה:
דאמר הכי: "יעשה פי כפיו מיין, ושערי כשערו מלגוז" (דהואיל
דפריש הכי - הוי נזיר).
(אמרה) "הריני נזירה", ושמע בעלה ואמר
"ואני" - (שניהם נזירין, ו)אינו יכול להפר (דכיון דאמר
"ואני" - גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי, והשתא מקיים לה):
איבעיא להו:
בעל מיעקר עקר או דלמא מיגז גייז?
למאי נפקא
מינה?
לאשה שנדרה
בנזיר, ושמעה חברתה, ואמרה "ואני", ושמע בעלה של ראשונה והפר לה: אי
אמרת מיעקר עקר (בעל את הנדר מעיקרו) - (אישתכח [נמצא] דבההיא שעתא דקאמרה
חבירתה "ואני" - דלא חייל עלה נזירות כלל -) ההיא נמי אישתראי, ואי אמרת מיגז גייז (דמכאן
ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה) - איהי אישתראי, חברתה אסירא (דלכי
אמרה "ואני" - הוות חבירתה נזירה מעליא).
מאי?
תא שמע: '"הריני
נזירה" ושמע בעלה ואמר "ואני" - אינו יכול להפר' - ואי סלקא
דעתא בעל מיגז גייז (את הנדר מכאן ולהבא) - ליפר לאשתו והוא ליתסר (את הנדר
מכאן ולהבא - אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר "ואני"? נימא דהאי דאמר
"ואני" - להכי הוא דקאמר הכי: דתהוי נזירה לפי שעה, עד דליקבל עליה
נזירות; וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא, ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא,
דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע) אלא לאו
שמע מינה בעל (כי מיפר לנזירות אשתו) מיעקר עקר (לה, ומשום הכי אינו יכול להפר לה:
שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו, דמיעקר עקר; והיינו טעמא דאינו יכול להפר את
שלה משום דבההיא שעתא דאמר "ואני" - ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה
נזירות, דהא קיים לה לפי שעה, ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר, משום דבעל מיעקר
עקר, דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע, והכא למפרע לא מצי מיפר, דהא
קיים לה לפי שעה)?
לא: לעולם מיגז
גייז, ובדין הוא דליפר לה; והיינו טעמא דלא מצי מיפר: כיון דאמר לה
"ואני" - כמאן דאמר "קיים ליכי" דמי; (והלכך) אי מתשיל אהקמתו (אהא דקא
מקיים לה ברישא) - מצי מיפר, ואי לא
לא מצי מיפר.
תא שמע [נזיר
פ"ד מ"ד]: 'האשה שנדרה
בנזיר, והפרישה את בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה: אם שלו היתה הבהמה - תצא ותרעה
בעדר, ואם שלה היתה הבהמה (וכגון שהקנה לה אחר לנזירותה,
ואמר לה "על מנת שאין לבעליך רשות בה") - החטאת תמות' ואי סלקא דעתא בעל מיעקר עקר תיפוק לחולין!? אלא לאו שמע מינה בעל מיגז
גייז!!
לעולם אימא לך
בעל מיעקר עקר, והיינו טעמא (דתמות): (דכיון שהפרישה לשם חטאת מעיקרא,) [ו]כיון (והשתא) דלא צריכה כפרה (דהא היפר
לה בעלה ועקר את הנדר מעיקרו) - הות
כחטאת שמתו בעליה, וגמירי דחטאת שמתו בעליה תמות (דגמירי
דלמיתה אזלא לפי שאין כפרה למתים)
(ואית דמפרשי: כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן
היין, והשתא לא צריכה - דהיפר לה בעלה מעיקרא - הויא לה כחטאת שמתו בעליה, דגמירי
דלמיתה אזלא; דאפילו ר"א הקפר מודה דלא קרבה אפילו על הצער, משום דהויא לה
כחטאת שמתו בעליה: משום דבחטאת בהמה גמרינן דתמות - בל בחטאת העוף לא גמרינן
דתמות).
[##
ותהיה כחטאת שנתכפרו בעליה?]
תא שמע [נזיר
פ"ד מ"ג]: 'האשה שנדרה
בנזיר, והיתה שותה יין ומטמאה למתים - הרי זו סופגת את הארבעים': היכי דמי?:
אילימא דלא היפר לה בעל צריכא למימר? אלא פשיטא דהיפר לה בעל (וקתני
דסופגת את הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה), ואי סלקא דעתא בעל מיעקר עקר - אמאי סופגת
ארבעים? אלא לאו שמע מינה בעל מיגז גייז!
לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר (והכא במאי עסקינן דסופגת את הארבעים? כגון דלא היפר לה; ודקאמרת 'אי לא היפר לה בעל צריכא למימר'? - ודאי לא צריכא, אלא) ומשום דקתני סיפא: 'היפר לה בעלה והיא לא ידעה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים' (דצריכא למימר דסלקא דעתא דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא)' -
(נזיר כב,א)
תנא נמי רישא 'סופגת'
(את הארבעים, [אף על פי]
דאינה צריכה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com