נזיר דף כב

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף כב

תחילת נזיר פרק רביעי 'מי שאמר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר כא,ב)

תא שמע [נזיר פ"ד מ"ג]: 'האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה יין ומטמאה למתים - הרי זו סופגת את הארבעים': היכי דמי?: אילימא דלא היפר לה בעל צריכא למימר? אלא פשיטא דהיפר לה בעל (וקתני דסופגת את הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה), ואי סלקא דעתא בעל מיעקר עקר - אמאי סופגת ארבעים? אלא לאו שמע מינה בעל מיגז גייז!

לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר (והכא במאי עסקינן דסופגת את הארבעים? כגון דלא היפר לה; ודקאמרת 'אי לא היפר לה בעל צריכא למימר'? - ודאי לא צריכא, אלא) ומשום דקתני סיפא: 'היפר לה בעלה והיא לא ידעה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים' (דצריכא למימר דסלקא דעתא דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא)' -

(נזיר כב,א)

תנא נמי רישא 'סופגת' (את הארבעים, [אף על פי] דאינה צריכה).

תא שמע: 'האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף (דאפילו אמרינן דתיהוי כחטאת שמתו בעליה - כיון דבעל מיעקר עקר לה לא אשכחן בה דתיזיל למיתה) ואינה מביאה עולת העוף'; ואי סלקא דעתא בעל מיגז גייז, תייתי נמי עולת העוף (ומאשם לא פריך דתייתי נמי אשם, דאין אשם בא אלא במקום שצריך ליכנס בנזירות אחרת, כי היכי דתיחול עליו נזירות בטהרה)!? ואלא מאי - מיעקר עקר? חטאת העוף נמי לא תייתי!?

הכי נמי, והא מני (דתני אף על גב דתיעקר ליה נזירות - מייתי ליה חטאת העוף) - רבי אלעזר הקפר היא (דאמר דצריך כפרה על שציער עצמו מן היין), דתניא: 'רבי אלעזר הקפר [בריבי] אומר: מה תלמוד לומר [במדבר ו,יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו] מאשר חטא על הנפש [וקדש את ראשו ביום ההוא]? וכי באיזו נפש חטא זה? אלא מפני שציער עצמו מן היין נקרא חוטא; והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא - המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה!'

תא שמע דתניא בהדיא: 'האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה "ואני", ובא בעלה של ראשונה והפר לה - היא מותרת וחבירתה אסורה

שמע מינה בעל מיגז גייז!

(ומסיים הברייתא) 'רבי שמעון אומר: אם אמרה לה "הריני כמותיך" (דמשמע "אם נתקיים נזירותיך עלי לקיים ואם לאו לא", וכיון שהפר לה בעלה לראשונה) - שתיהן מותרות.'

(נזיר כב,ב)

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: האי (הא דמיבעיא לן הכא 'אשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה' - אפילו למאן דאמר בעל מיגז גייז) - היינו דרמי בר חמא, דבעי רמי בר חמא (בפרק קמא דמסכת נדרים): "הרי עלי כבשר זבח שלמים" (כגון שמונח לפניו בשר זבח שלמים, ומחית נמי דהיתרא קמיה, ואמר "זה כזה") - מהו? כי מתפיס איניש - בעיקרא מתפיס (כדהויין הני זבחי שלמים קודם זריקה ואסירא) או דלמא בצננא מתפיס (בהתירא דאית ביה, והיינו לאחר זריקה, שהותר בשר באכילה ושריא בצננא, היינו לבסוף; דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף, והכא נמי לגבי הך איתתא: כי אמרה "ואני" - אי אמרת דבעיקרא מתפיס הויא לה כקודם הפרה, ואסירא, ואי אמרת דמיתפסה בצננא - הויא לה כלאחר הפרה ושריא)?

מי דמי?! התם, כיון דאמר "הרי עלי כבשר זבח שלמים", אף על גב דלאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה בחוץ (אפילו אמרת דבצננא מיתפיס - אפ"ה אסור, דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים) - מיקדש קדיש (דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד, דאיכא למימר: הכי איתפיס בציננא, דאם לא כן מאי אהני דיבוריה), אבל הכא - אי סלקא דעתא בצננא קא מתפיס - הא הפר לה בעלה (ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט)!

איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא (דאמר אף על גב דלאחר זריקת דמים מיקדש קדיש - כיון דמצי אכיל ליה חוץ לחומת עזרה בכל העיר - אי אמרת 'בציננא תפיס' ודאי שרי; אלא הכי איבעיא לך): דאי[1] אמרה לה "הריני נזירה בעיקביך" (ובא בעלה של ראשונה והפר לה) - מהו?: ([מי] אמרינן הא דקאמרה לה) "הריני בעיקביך" בכולא מילתא (משמע אם לנזירות לנזירות אם להיפר היפר) ושריא (וכיון דהיפר בעלה לראשונה מישתריא נמי חבירתה, [והאי] 'בעיקביך' משמע בסוף)? או דלמא כמיקמי דליפר לה בעלה (משמע, דמשמע כמו דאמרה "הריני נזירה כמותיך עד סוף נזירותיך", דהיינו סמוך להפרה דבעל דנזירותה משכה ואזלה עד שהפר לה בעל, וכשהפר לה בעל אזלה לה בסוף נזירותה, ולעולם מיקמי דליפר לה בעל אמרה) (וכי הפר לה בעלה לראשונה) – ואסירא (אסורה חבירתה)?

תא שמע: 'האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ואמר "ואני" אינו יכול להפר' - ואי סלקא דעתך כי אמר לה "הריני בעיקביך" (כמעיקרא, מקמי הפרה משמע, וקיימא לן נמי דבעל מיגז גייז, וכל שכן היכא דאמר "ואני" סתם ולא אמר "בעיקביך" דמשמע) בעיקרא קא מתפיס (אם כן אשתכח דכי קאמר לה "ואני" - משמע דניחא ליה דתתקיים עילוה נזירות עד דלימא איהו "ואני" ולקביל עילויה נזירות) - ליפר לה לדידה ולוקים דידיה (הא לאו איתפיס בנדרה אלא במקמי הפרה)! אלא לאו שמע מינה (מדאינו יכול להפר לה - ד)בכולא דמילתא מתפיס, והלכך הוא דלא מצי מיפר (דאי מיפר את שלה - נמצא מיפר את שלו), הא אשה (אחרת) דאמרה (לה) "הריני בעיקביך" (כיון דהיפר בעל לראשונה) - היא נמי מותרת?

לא! לעולם (אימא לך) בעיקרא מתפיס, והכא (טעמא מאי הוא דלא מצי מיפר לה) - כיון דאמר לה "ואני" - כאומר "קיים ליכי" דמי; ואי מתשיל אהקמתו מצי מיפר, ואי לא לא.

[במשנה:] "הריני נזיר, ואת" ואמרה "אמן" - מיפר את שלה (והאי דאמר לה "ואת" - לא הוי קיום, לפי שאין אדם יכול להזיר את אשתו בנזיר), ושלו קיים:

ורמינהו: '"הריני נזיר ואת" ואמרה "אמן" - שניהם אסורין, ואם לאו שניהם מותרין, מפני שתלה נדרו בנדרה' (דמשמע דקאמר "הריני נזיר אם את תהא נזירה" וכיון דלא אמרה 'אמן' - שניהם מותרין)!?

אמר רב יהודה: תני 'מיפר את שלה ושלו קיים' [במקום 'שניהם מותרים'[2]].

אביי אמר: אפילו תימא כדקתני ('שניהם מותרין') (ולא קשיא; ובמאי עסקינן) - ברייתא כגון דקאמר לה "הריני נזיר ואת", דקא תלי נדרו בנדרה, (דמשמע דקאמר לה "הריני נזיר אם תהא נזירה" והלכך היכא דאמרה "אמן" - שניהם אסורין; וכי לא אמרה "אמן" - שניהם מותרין, שכן הוא תולה נזרו בנזרה)

(נזיר כג,א)

ומתניתין כגון דאמר לה "הריני נזיר (לגמרי), ואת מאי (מי הוית נזירה)?" משום הכי מיפר את שלה ושלו קיים (והלכך אי אמרה "אמן" דניחא לה בנזירות - הרי בעל יכול להפר, לפי שלא תלה נדרו בנדרה (ומתניתין, דקתני דיכול להפר את שלה, וברייתא קתני, דשניהן יכול להפר¹³)).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[2] לפי הסבר זה, דברי רב יהודה מתאים להיות פתיחה לדברי אביי; אך ניתן לפרש אחרת: שבברייתא גם יהא כתוב שיכול להפר, ויהא כתוב בברייתא כך: "הריני נזיר ואת" ואמרה "אמן" - שניהם אסורין, ומיפר את שלה ושלו קיים, ואם לאו - שניהם מותרין, מפני שתלה נדרו בנדרה'; והמשנה – בשלא תלה נדרו בנדרה; ואולי זה פירוש דברי הריב"ן בסוף: ' ומתניתין, דקתני דיכול להפר את שלה, וברייתא קתני, דשניהן יכול להפר'.