דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף כג
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר כב,ב)
[במשנה:] "הריני נזיר, ואת" ואמרה
"אמן" - מיפר את שלה (והאי דאמר לה "ואת" - לא
הוי קיום, לפי שאין אדם יכול להזיר את אשתו בנזיר), ושלו קיים:
ורמינהו: '"הריני
נזיר ואת" ואמרה "אמן" - שניהם אסורין, ואם לאו שניהם מותרין, מפני
שתלה נדרו בנדרה' (דמשמע דקאמר "הריני נזיר אם את תהא נזירה"
וכיון דלא אמרה 'אמן' - שניהם מותרין)!?
אמר רב יהודה:
תני 'מיפר את שלה ושלו קיים' [במקום 'שניהם מותרים'[1]].
אביי אמר:
אפילו תימא כדקתני ('שניהם
מותרין') (ולא
קשיא; ובמאי עסקינן) - ברייתא כגון
דקאמר לה "הריני נזיר ואת", דקא תלי נדרו בנדרה, (דמשמע
דקאמר לה "הריני נזיר אם תהא נזירה" והלכך היכא דאמרה "אמן" -
שניהם אסורין; וכי לא אמרה "אמן" - שניהם מותרין, שכן הוא תולה נזרו
בנזרה)
(נזיר כג,א)
ומתניתין כגון
דאמר לה "הריני נזיר (לגמרי), ואת מאי (מי הוית נזירה)?" משום הכי מיפר את שלה ושלו קיים (והלכך
אי אמרה "אמן" דניחא לה בנזירות - הרי בעל יכול להפר, לפי שלא תלה נדרו
בנדרה (ומתניתין, דקתני דיכול להפר את שלה, וברייתא קתני, דשניהן יכול להפר13)).
משנה:
האשה שנדרה
בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים – הרי זו סופגת את הארבעים; הפר לה בעלה והיא
לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים - אינה סופגת את הארבעים (מפרש
לה לעיל (כא,ב)) .
רבי יהודה
אומר: אם אינה סופגת את הארבעים (אם לא נתחייבה במלקות מן התורה) - תספוג מכת מרדות (תהא לוקה
מכות מדרבנן כדי להוכיחה שלא תהא מזידה).
גמרא:
תנו רבנן: '[במדבר
ל,יג: ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו - כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר
נפשה לא יקום] אישה הפרם
וה' יסלח לה (במה
הכתוב מדבר? אם באשה שנדרה והפר לה בעלה - סליחה זו למה? אלא על כרחך) באשה שהפר לה בעלה, והיא לא ידעה הכתוב מדבר (דהא
כבר כתיב 'ואם ביום שמוע אישה יניא אותה' דהיינו שהפר לה בידיעתה), שהיא צריכה כפרה וסליחה; וכשהיה מגיע רבי עקיבא
אצל פסוק זה - היה בוכה: ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ('מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ואכל
בשר טלה' גרסינן) טעון כפרה
וסליחה - המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ('המתכוון לאכול בשר חזיר'
גרסינן) ועלה בידו בשר חזיר על
אחת כמה וכמה!
כיוצא בדבר
אתה אומר [ויקרא ה,יד: ואם נפש
כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה] ולא ידע ואשם ונשא עונו: ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו
בשר חזיר, כגון חתיכה ספק של שומן ספק של חלב - אמר קרא 'ונשא עונו' - מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר
על אחת כמה וכמה!?
איסי בן
יהודה אומר: 'ולא ידע
ואשם ונשא עונו' - ומה מי
שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת
של שומן, 'ונשא עונו' - המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר
חזיר על אחת כמה וכמה! על דבר זה ידוו הדווים.'
וכל הני למה
לי?
צריכין: דאי
תנא גבי אשה - התם הוא דבעיא כפרה וסליחה, משום דמעיקרא לאיסורא איכוון (דהא
לא ידעה דהפר לה בעלה, ומשום הכי צריכה כפרה וסליחה), אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן - דלהיתרא איכוין -
לא בעי כפרה וסליחה!
ואי איתמר הדא
- דאיכא איסורא, אבל אשה דהפר לה בעלה - דהתתירא (דקאי גבה
בהתירא) - (אימא) לא תיבעי כפרה וסליחה!
ואי איתמר הני
תרתי, הוה אמינא: הני תרתי הוא דסגי להון בכפרה וסליחה, דלא איקבע איסורא (דהוא
סבור דשומן הוא), אבל שתי חתיכות
אחת של חלב ואחת של שומן (כההיא דאיסי בן יהודה) - דאיקבע איסורא (דהא מיהא
הוה ידע דחדא מינייהו של חלב) - לא
סגי ליה בכפרה וסליחה (דכמזיד דמי)!? קא משמע לן דלא שנא (ידע כולו, ולא שנא ידע מקצתו -
מביא אשם תלוי ומתכפר לו).
אמר רבה בר בר
חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב [הושע יד,י:
מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם] כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם: משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן; אחד אכלו
לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה (או מחמת תאוה שאכלו ברעבון): זה שאכלו לשום מצוה 'וצדיקים ילכו בם' וזה שאכלו לשום אכילה גסה 'ופושעים יכשלו בם'.
אמר ליה ריש
לקיש: האי – 'רשע' קרית ליה? נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר - פסח מיהא קא עביד!?
אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו, וזה אשתו ואחותו עמו; לזה נזדמנה לו
אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו: זה שנזדמנה לו אשתו 'צדיקים ילכו בם' וזה שנזדמנה לו אחותו 'ופושעים יכשלו בם'.
מי דמי? אנן
קאמרינן חדא דרך (הולך אחד ונכשל אחד), הכא שני דרכים (אשתו ואחותו: דלזה נזדמנה
לו אשתו, ולזה אחותו)!?
אלא משל ללוט
ושתי בנותיו עמו: הן, שנתכוונו לשם מצוה –'וצדיקים ילכו בם'; הוא -
שנתכוין לשם עבירה 'ופושעים
יכשלו בם'.
ודלמא הוא נמי
לשום מצוה איכווין?
אמר רבי יוחנן:
כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר (ולכך אי אתה יכול לדונו לכף זכות) [ורבי
יוחנן דורש את חלקי הפסוק:]:
(בראשית יג,י) וישא לוט [את עיניו וירא את
כל ככר הירדן, כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ
מצרים באכה צער];
[בראשית לט,ז: ויהי
אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה] ותשא אשת אדוניו את עיניה [אל
יוסף ותאמר "שכבה עמי"];
[שופטים יד,ג: ויאמר
לו אביו ואמו: האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה, כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים
הערלים; ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי] כי היא ישרה בעיני;
(בראשית לד,ב) וירא אותה שכם בן חמור [החוי נשיא הארץ; ויקח
אתה וישכב אתה ויענה];
'את כל ככר הירדן' - (משלי ו,כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [ואשת
איש נפש יקרה תצוד.]
'כי כלה משקה' - [הושע ב,ז: כי
זנתה אמם הבישה הורתם, כי אמרה:]
אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושיקויי.
והא מינס אניס?
תנא משום רבי
יוסי בר רב חוני: 'למה נקוד על וי"ו (בראשית
יט,לג) [ותשקין
את אביהן יין בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה] ובקומה - של בכירה? לומר שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע.'
ומאי הוה ליה
למיעבד? מאי דהוה הוה?
נפקא מינה
דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא.
דרש רבא: מאי דכתיב (משלי יח,יט) אָח נפשע מקרית עֹז
(נזיר כג,ב)
ומִדיָנִים
כּבְרִיחַ אַרְמוֹן:
'אח נפשע מקרית עוז': (אח נפשע) זה לוט (שנקרא אח לאברהם, כדכתיב 'אל
נא תהי מריבה ... כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג,ח)) שפירש מאברהם ('מקרית
עוז' זה אברהם, דכתיב 'הביטו אל צור חוצבתם (ישעיהו
נא,א)),
'ומדינים כבריח ארמון': (בשביל) שהטיל מדינים כבריחין וארמון (מריבה
בינו ובין אברהם, כדכתיב אל נא תהי מריבה
גרם לו שנפרדו זה מזה ונעשו זה כנגד זה כבריחים שנועלין לארמון שאין החיצונים
יכולין להיכנס בתוכו, כן נעשו עמונים ומואבים שאינן מותרין לבא בקהל ישראל, כדכתיב) (דברים כג,ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' [גם דור
עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם.]
דרש רבא
ואיתימא רבי יצחק: מאי דכתיב (משלי יח,א) לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע?
'לתאוה יבקש נפרד' (לדבר עבירה יבקש מי שנפרד, ואיזה?) - זה לוט (שנפרד
מעל אברהם, כדכתיב 'ויפרדו איש מעל אחיו (בראשית יג,יא)',
וסמיך ליה [לפניו בפסוק] 'ויסע
לוט מקדם' - שהוא נפרד תחילה);
'ובכל תושיה יתגלע' ('ובתושיה' לא נאמר כאן, אלא 'ובכל
תושיה') - (יתגלע:
כמו 'ולפני התגלע הריב נטוש' (משלי
יז,יד) שהוא לשון גילוי, דגרסינן במסכת סנהדרין (דף
ו,ב) 'קודם שנגלה לך הדין כו', לומר לך) שנתגלה קלונו (בשתי
תורות, דתורה נקראת 'תושיה', דכתיב: 'הפליא עצה הגדיל תושיה (ישעיהו
כח,כט): תורה שבכתב ותורה שבעל פה: בתורה שבכתב) בבתי כנסיות (כדכתיב 'לא
יבא עמוני ומואבי בקהל ה'' [דברים
כג,ד]) ובבתי
מדרשות, דתנן: 'עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם'.
אמר עולא: תמר
זינתה (ונתכוונה לשם מצוה: כדי להעמיד זרע, כדכתיב: כי
ראתה כי גדל שלה (בראשית לח,יד)), זמרי זינה (ונתכוון לשם עבירה):
תמר זינתה - יצאו
ממנה מלכים ונביאים (מלכים מדוד, ונביאים מישעיה, כדאמר מר (סוטה
י,ב) 'אמוץ ואמציה אחים הוו', וגמירי (מגילה
טו,א): כל מקום שהזכיר הכתוב נביא ושם אביו בנביאות - בידוע שהוא
נביא בן נביא); זמרי זינה - נפלו
עליו כמה רבבות מישראל!
אמר רב נחמן בר
יצחק: גדולה עבירה לשמה (כלומר לשם מצוה) ממצוה שלא לשמה.
והאמר רב יהודה
אמר רב: 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן' (אלמא
דמצוה שלא לשמה חשיבא, דלידי מצוה היא מביאה, ואת אמרת דעבירה לשמה גדולה הימנה)?
אלא אימא
'כמצוה שלא לשמה' (ששתיהן שוות), דכתיב (שופטים ה,כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני (תבורך על שעשתה עבירה
לשמה, כדי להתיש כחו של אותו רשע, כדי שתהא יכולה להורגו) מנשים באהל תבורך' (כלומר: כאותן נשים שמצינו בהן
שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן 'אהל').
מאן 'נשים
שבאהל'?
שרה [רבקה] רחל
ולאה (שרה רחל ולאה, שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן, ולא לשם מצוה
נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו: רחל באחותה, ושרה ולאה באמהות, וכולן נאמר בהן
'אהל' כדכתיבי קראי).
תוד"ה ומאן אינון נשים באהל שרה ורבקה ורחל ולאה
- בשרה כתיב והנה באהל (בראשית יח,ט);
ברבקה כתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו (בראשית כד,סז)
ברחל ולאה כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל (בראשית לא,לג)
ו-מנשים היינו דכתיב נשים.
אמר רבי יוחנן:
שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר (שופטים ה,כז) בין רגליה כרע נפל שכב [בין רגליה כרע נפל,
באשר כרע, שם נפל שדוד] (בין כריעה ונפילה ושכיבה אית בהו שבע בהאי קרא);
והא קא מתהניא
מבעילה דיליה!?
אמר רבי יוחנן:
כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר [בראשית
לא,כט: יש לאל ידי לעשות עמכם רע, ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר:] השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע; בשלמא רע – שפיר! אלא טוב אמאי (מזהר
ליה) לא (לדבר עמו)? אלא לאו שמע מינה: טובתו - רעה היא! (ומאי
רעה איכא? - דאי מפיש במילי בהדיה אתי לאשתבועי ליה בשם עבודת כוכבים שלו, והתורה
אמרה לא ישמע על פיך (שמות כג,יג);
וגבי יעל אשת חבר - מאי רעה איכא גבה? - דהטיל בה אותו רשע זוהמא, דאמר מר: בשעה
שבא נחש וכו' ישראל וכו' (יבמות קג,ב)) - שמע מינה.
גופא אמר רב
יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא
לשמן; שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע (משבע
מזבחות שערך, בשלשה מקומות, ועל כל אחד ואחד העלה פר ואיל שהם י"ד לכל מעמד
ומעמד, ושלש פעמים י"ד עולין מ"ב; וקרבנותיו של בלק הוו שלא לשם מצוה) - זכה ויצאה ממנו רות (שיצא
ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ובתשבחות), ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות - בת בנו של עגלון מלך
מואב היתה.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה? - דאילו בכירה דקריתיה 'מואב' (משמע
'מאבי') אמר לה רחמנא [דברים
ב,יט: ויאמר ה' אלי] אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה [כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה] - מלחמה הוא דלא, אבל צעורי צערינן; ואילו צעירה
דקריתיה 'בן עמי' (בלשון נקיה הוא: דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה) אמר ליה [דברים ב,יט: וקרבת מול בני עמון] אל תצורם ואל תתגר בם [כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה] (ומדלא כתיב בהו 'מלחמה' -
שמע מינה ד)אפילו צעורי לא תצערינן
כלל (ולא עוד דאפילו בכירה דקריתיה 'מ[ו]אב' הכתוב פרסמה, דכתיב 'ותשכב
את אביה' [בראשית יט,לג] ובצעירה כתיב 'ותשכב
עמו' [בראשית יט,לה]).
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה
(נזיר כד,א)
זכתה וקדמה
ארבעה דורות בישראל למלכות (עובד ישי דוד שלמה, ואילו צעירה
לא אתת בישראל עד רחבעם, דהוה מנעמה העמונית).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] לפי הסבר זה, דברי רב יהודה מתאים להיות פתיחה לדברי אביי; אך ניתן לפרש
אחרת: שבברייתא גם יהא כתוב שיכול להפר, ויהא כתוב בברייתא כך: "הריני נזיר ואת" ואמרה
"אמן" - שניהם אסורין, ומיפר את שלה ושלו קיים, ואם לאו - שניהם מותרין,
מפני שתלה נדרו בנדרה'; והמשנה – בשלא תלה נדרו
בנדרה; ואולי זה פירוש דברי הריב"ן בסוף: ' ומתניתין, דקתני דיכול
להפר את שלה, וברייתא קתני, דשניהן יכול להפר'.