דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף כד
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר כג,ב)
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה
(נזיר כד,א)
זכתה וקדמה
ארבעה דורות בישראל למלכות (עובד ישי דוד שלמה, ואילו צעירה
לא אתת בישראל עד רחבעם, דהוה מנעמה העמונית).
משנה:
האשה שנדרה
בנזיר והפרישה את בהמתה ואחר כך היפר לה בעלה: אם שלו היתה הבהמה - תצא ותרעה
בעדר, ואם שלה היתה הבהמה: החטאת תמות (אותה הבהמה שהפרישה לשם
חטאת תמותת, וכי ההיא טעמא דפרשינן לעיל: דצריכה כפרה, והויא כחטאת שמתו בעליה
דגמירי דלמיתה אזלה), ועולה תקרב
עולה, שלמים תקרב שלמים, ונאכלין ליום אחד [כפי
שנדרש בזבחים לו,א](כלומר:
לכך יש עליהן עדיין תורת שלמים דנאכלין ליום אחד, ולענין זה אינם כשלמי נזיר דאינן
טעונין לחם), ואינן טעונין לחם.
היו לה מעות
סתומין (שלא פורש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים) - (הרי אלו) יפלו לנדבה (ולוקחים בהן עולות: הבשר למזבח
והעורות לכהנים);
מעות מפורשין: דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין בהן; דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן; דמי שלמים יביאו שלמים (ואין צריך לומר דאין מועלים בהן וכדמפרש בפרק קמא דמסכת מעילה (ו,ב)) ונאכלין ליום אחד, ואין טעונין לחם.
גמרא:
מאן (הוא) תנא (דתני) דבעל לא משתעבד לה (דקסבר
שאם היתה הבהמה שלו לא חייל עליה קדושה כלל, דאמר 'תצא ותרעה בעדר' - משום
דבעל לא משעבד לה להביא קרבנותיה כלל, וכי מפרישה לה היא לנזירות - הרי הוא כמו
שמקדיש דבר שאינו שלו, דאין בדבריו כלום)?
אמר רב חסדא:
רבנן היא; דאי סלקא דעתא רבי יהודה היא - אמאי 'תצא ותרעה בעדר'? הא משתעבד
לה (הא כיון דמשעבד בקרבנותיה אישתכח דכי הקדישה - שפיר הקדישה,
דהא שמעינן ליה בבבא מציעא (דף קד,א) שהיה
דורש לשון הדיוט)! דתניא: 'רבי
יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו (שאם היתה
עניה ונתחייבה קרבן עני ולא הספיקה להביא קרבן עני עד שניסת לו - הרי זה מביא קרבן
עשיר על אשתו), וכן כל קרבנותיה
שהיא חייבת (קודם לכן, ואפילו קרבן קבוע שאינו בעולה ויורד), שכך כתב לה: כל אחריות דאית ליך – עלי, מן קדמת
דנא (והלכך: דהואיל ומשתעבד לה - אמאי לא הוי בהמה שלו כבהמה שלה?
ואם היתה חטאת תמות, ואם עולה תקרב עולה)!?
רבא אמר: אפילו
תימא רבי יהודה: כי משעבד לה - במילתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה (כגון
הכא, דהיפר לה בעלה) – לא (לא
משתעבד לה, ומשום הכי לא קדשה, ותצא ותרעה בעדר).
איכא דאמרי:
מאן תנא?
אמר רב חסדא: רבי יהודה היא (דאמר: אדם מביא קרבן אשתו, וקמשמע לן:) וכי משעבד לה - במילתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה – לא! דאי רבנן (לא מבעיא למימר דכי הפר לה דתצא ותרעה בעדר, אלא אפילו כי לא הפר לה - נמי תצא, דלדידהו [לרבנן]) לא משעבד לה כלל; אלא היכי דמי דמשעבד לה? - (ובעי לאוקמא כרבנן) כגון דאקנייה לה (דאקנייה ניהלה לנזירותה)? (אכתי לא מיתוקמא כרבנן:) וכיון דאקני לה - הוה דנפשה (וחטאת תמות, ואנן בעינן ד'תצא ותרעה בעדר'! והלכך לא מיתוקמא כלל כרבנן)!
(נזיר כד,ב)
רבא אמר: אפילו
תימא רבנן, (והיכי דמי דמשעבד לה כגון דאקנייה לה ניהליה; והא
דאמרת 'כיון דאקנייה לה - הויא דנפשה'? - הא לא [קשיא]:) כי מקני לה נמי במלתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה לא
מקני לה (דאמר לה "אם תהא צריכה לשום כפרה - תהא בהמה שלך";
וכיון דלא צריכא לה - דהפר לה בעלה - הויא שלו ותצא ותרעה בעדר).
אם שלה היתה
בהמתה: חטאת תמות ועולה תקרב:
היא - מנא לה (הא
בהמה)? האמרת (הא קיימא
לן) 'מה שקנתה אשה קנה בעלה'?
אמר רב פפא:
שקמצתה מעיסתה (כגון דהשרה לה מזונות על ידי שליש, ותנן בפרק 'אף על
פי' (כתובות סד,ב) דלא יפחות לה בשבוע משני קבין
חיטין, והלכה זו וקיפחה ממזונותיה על יד עד שלקחה בהן בהמה זו).
איבעית אימא:
דאקני לה אחר ואמר לה "על מנת שאין לבעליך רשות בהן" (דאי
קימצתה מעיסתה - אמרינן נמי: מה שקמצתה אשה קנה בעלה).
העולה תקרב
עולה, והשלמים [תקרב שלמים, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם]:
אמר ליה שמואל
לאבוה בר איהי: לא תיתיב על כרעיך עד דאמרת לי הדא מילתא: 'ואלו הן ארבעה אילים
שאינן טעונין לחם: שלו, ושלה, ושלאחר המיתה, ושלאחר כפרה.'
'שלה' - הא
דאמרן (במשנתנו, דאין טעונים לחם);
'שלו' – דתנן:
'האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר; גילח או שגילחוהו קרובים
(בתוך ימי נזירותו), (או)
מיחה או שמיחוהו קרובים (אף על פי שלא נתגלח) - (בטלה נזירות): היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה, מעות מפורשין:
דמי חטאת ילכו לים המלח, דמי עולה יביאו עולה (ויביאו
מהן עולות לקיץ המזבח, דאין חוששין לדמי חטאת שבהן, כדלקמן: שהלכה היא בנזיר כך) ומועלין בהן, דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין
ליום אחד ואינן טעונין לחם (שאין כאן נזיר, ואין אני יכול
לקרות בו על כפי הנזיר [במדבר ו,יט]).
'שלאחר מיתה' – מנלן?
דתניא: 'המפריש
מעות לנזירותו (והיו סתומין) - לא נהנין ולא מועלין בהן מפני שהן ראויין להביא בכולן
שלמים (דבכל מעה ומעה שלהן יכול להביא בהן שלמים, ובשלמים אמרינן (מעילה
דף ו,ב) דליכא מעילה לפני זריקת דמים); מת והיו לו מעות סתומים - יפלו לנדבה; מעות מפורשין -
דמי חטאת יוליך לים המלח, לא נהנין ולא מועלין; דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן;
דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.'
הריב"ן כתב: 'מעות מפורשין דמי עולה יביאו
עולה והוא הדין דהוה ליה למיתני דדמי חטאת ילכו לים המלח –
כנראה בגירסתו מילים אלה לא היו כתובים.
'שלאחר כפרה' (שאם
הפריש בהמתו ואבדה, או מעות ואבדן, והפריש אחרים תחתיהן ואחר כך נמצאו: חטאת או
דמי חטאת יוליך לים המלח, והעולה תקרב עולה, והשלמים לשלמים ונאכלים ליום אחד
ואינן טעונין לחם) - סברא הוא;
'שלאחר המיתה'
- מאי טעם? דלא חזיא לכפרה!? שלאחר כפרה נממי - הא לא חזיא לכפרה!
ותו ליכא (אלא
הני ארבעה אילים שלא יהו טעונין לחם)? והאיכא (דתני לוי במתניתיה, דאמר במסכת מנחות (מח,ב) ובתוספתא
דנזיר (פ"ד)) 'ושאר כל שלמי
נזיר (לעיל איירי בשלמים) ששחטן שלא כמצותן (דמצותן
להביא בן שתי שנים לשם שלמי נזיר) כשרים, ולא עולין לבעלים לשום חובה ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לא לחם
ולא זרוע'!?
כמצותן קא חשיב
(דלא הוו אלא ארבעה), שלא כמצותן לא קא חשיב.
היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה:
(נזיר כה,א)
והלא דמי חטאת
מעורבין בהן?
אמר רבי יוחנן:
הלכה היא בנזיר (כך דהואיל וסתומין הן אע"פ שמעורבין הן - יפלו
לנדבה).
ריש לקיש אמר: [ויקרא
כב,יח: דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, ואמרת אלהם: איש
איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו] לכל נדריהם ולכל נדבותם [אשר
יקריבו לה' לעלה]: התורה אמרה:
מוֹתר נדר יהא לנדבה (והכא נמי: כיון דהני מעות לא צריכי, שכבר מת, הוו להו
מותר, ויפלו לנדבה, ואין חוששין לדמי חטאת שבהן).
בשלמא לרבי
יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אמטו להכי סתומין אין (תנן
דיפלו לנדבה), מפורשין לא (דאין
הלכה בידינו אלא מסתומין); אלא לריש
לקיש (דמפיק ליה מן קרא) 'לכל נדריהם ולכל נדבותם' - מאי איריא סתומין? אפילו מפורשין (כיון
דמת - הוה ליה מותר, ואמאי תני 'דמי חטאת ילכו לים המלח')!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com