דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף כח

המשך נזיר פרק רביעי 'מי שאמר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר כז,ב)

מתיב רבא:

[ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ו] '[ויקרא ד,כב: אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם [[ויקרא ד,כג] או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את] קרבנו [שעיר עזים זכר תמים]: בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו;

יכול לא יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה (שהפריש אביו מן עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות ושבועת ביטוי) על החמורה (שהבן חטא כגון שאכל חלב ודם או שנתחייב בחייבי מיתות בית דין) או מן החמורה על הקלה אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה?

תלמוד לומר 'קרבנו' [דלעיל, בשעיר, ועוד פעם בשעירה: ויקרא ד,כז: ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם (ויקרא ד,כח) או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא] קרבנו [שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא]: בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבנו של אביו;

יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה, שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות (כדתנן (לקמן ל,א): מי שהיה הוא ואביו נזירין, והפריש אביו מעות סתומין כו': מדקאמר 'מעות' ולא אמר 'בהמה' - שמע מינה דעל מעות הוא דמגלח ולא על בהמה), אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה, שהרי אדם מגלח על מעות אביו בנזירות

 

(נזיר כח,א)

בזמן שהן סתומין (כדתנן בשילהי מתניתין) ולא בזמן שהן מפורשין?

תלמוד לומר ([ויקרא ד,לב: ואם כבש יביא] קרבנו [לחטאת - נקבה תמימה יביאנה] (ואית דדרשי ליה מקרבנו קמא): בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן אביו;

יכול לא יצא במעות שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה (משבועת העדות לשבועת הפקדון או לשבועת ביטוי), מן החמורה על החמורה (מחלב לדם מחייבי מיתות לחייבי כריתות בשוגג), אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה מן החמורה על הקלה? –

תלמוד לומר (ויקרא ד,כח, לעיל) קרבנו על חטאתו - עד שיהא קרבנו לשום חטאו;

יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה שכן אם הפריש בהמה על החלב (שאכל בשוגג) והביא על הדם (שאכל בשוגג), או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל (לפי שהוא קדושת הגוף, ואי אפשר לו להוציאה לחולין) ולא כיפר (לפיכך לא כיפר, וכדאמרינן בפרק [בתרא] דכריתות: דכיון דלא מצי מעיל - כפורי נמי לא מכפר), אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה מן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה, שכן אם הפריש לעצמו מעות מן החלב והביא על הדם, על הדם והביא על החלב - שהרי מעל (דכיון דלקח בהן חטאת אחר, שלא הופרש לשמן - הוה ליה כמפיק להו לחולין, ומעל) וכיפר (וכיון דמעל בו - אמרינן 'וכפר', דהוא קרבן מעליא)?

תלמוד לומר [שם] '(וכפר עליו הכהן) על חטאתו' - (דלעולם לא כפר) עד שיהא קרבנו לשם חטאו' (שאף על פי שמעל - לא כיפר, שהרי מעל במעות; כל דבר שיוצא לחולין - אית ביה מעילה, והואיל דאית ביה מעילה - כיפר);

קתני מיהת 'בהמה' (שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו; מאי טעמא? לאו משום דכמפורשת דמיא?) - מאי לאו אפילו בעלת מום?

לא, תמימה.

אבל בעלת מום – מאי? כסתומה דמיא? מאי איריא דקתני '(אבל יוצא ב)מעות שהפריש אביו'? ליתני 'בעלת מום'!?

הכי נמי; דלמאי חזיא? לדמי! דמי היינו 'מעות'.

 

 

 

משנה:

נזרק עליה אחד מן הדמים - אינו יכול להפר.

רבי עקיבא אומר: אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות - אינו יכול להפר.

במה דברים אמורים?  - בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה – יפר, שהוא יכול לומר: "אי אפשי באשה מנוולת (שאינה שותה יין)".

רבי <מאיר> אומר: אף בתגלחת הטהרה יפר, שהוא יכול לומר "אי אפשי באשה מגלחת".

תוד"ה נזרק עליה אחד מן הדמים - כגון שגמרה נזירות בטהרה והביאה קרבנות נזירות טהרה שהן שלש בהמות: כבשה לחטאת, וכבש לעולה, ואיל לשלמים, ונִזְרק עליה אחד מן הדמים - חטאת או עולה או שלמים - אינו יכול להפר נדרה לענין שלא תצטרך לגלח ולהביא שאר קרבנות, דלפי שאין כאן עוד עינוי נפש: דביין מותרת; ואי משום שצריכה לגלח ומטו עליה 'אשה מתגלחת' - אפשר לה בפאה נכרית; הכי מפרש בגמרא; אבל אי לא נִזְרק הדם עדיין, דאסורה [ביין] - מיקרי שפיר 'עינוי נפש' אף על גב דלא מיתסרא אלא שעתא פורתא.

תוד"ה רבי עקיבא אומר אפילו נשחט - ולא נזרק הדם - אינו יכול להפר; בגמרא מפרש משום הפסד קדשים ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השריפה, שהיא אינה צריכה לחטאת - וגם לא יוכל לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה; יש להסתפק אם היפר לה אם מופר או שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.

תוד"ה בד"א - שאינו יכול להפר אחר שנזרק אחד מן הדמים בתגלחת טהרה, כדפי': שגמרה נזירות בטהרה, אבל בתגלחת טומאה כגון שנטמאת בנזירותה והביאה קרבנותיה בטומאה - אע"פ שנזרקו דמים יכול להפר, מפני שאפשר לומר לה "אי אפשי באשה מנוולת", כלומר: שהיא צריכה למנות מעתה נזירות טהרה ותאסר ביין ויש כאן עינוי נפש, וה"נ בגמרא מצינו לשון ניוול: שר"ל עינוי וקשה לישנא (דעינוי) דאי אפשי דהוי ליה למימר משום עינוי

וצ"ל דקאי אדרבי עקיבא, דקאמר שנשחטה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר מפני שאפשר [לבוא] להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד שישחטו שאר הבהמות ויזרוק דמן, ויש כאן ענוי נפש פורתא - בשביל ההוא פורתא אינו יכול להפר בשביל הפסד קדשים, אבל בתגלחת דטומאה דאיכא עינוי נפש גדול: שסותרת ובעי למימני נזירות אחרת - [מודה] שיכול לומר לה "אי אפשי [בעינוי] גדול", אי נמי: משום דר"מ קאמר האי לישנא "אי איפשי" קאמר תנא קמא נמי "אי אפשי"; הכי גרסינן: "אי אפשי באשה מגלחת", שצריכה לגלח בסוף נְזִירות טהרה, כדכתיב בהדיא; ולתנא קמא אפשר בפאה נכרית; הכי מפרש בגמרא.

 

גמרא:

מתניתין דלא כרבי אליעזר, דאי רבי אליעזר - האמר תגלחת מעכבת (כיון דתגלחת מעכבתה שלא לשתות יין כדאמרינן בפרק 'שלשה מינין' (לקמן מו,א) 'ואחר ישתה הנזיר יין' - אחר מעשים כולן, דברי רבי אליעזר)<, וכיון דלא גילחה - (הילכך) אסירה בחמרא (אסורה ביין והוה לה ניוול, כדכתיב (זכריה ט,יז) ותירוש ינובב בתולות), וכיון דאית לה ניוול - (הילכך) מצי מיפר (אף על פי שנזרקו עליה כל הדמים).

<ובהא פליגי>

 

(נזיר כח,ב)

תנא דידן סבר: כיון דאיזדריק עלה דם (אחד מן הדמים) - לאלתר שריא בחמרא, והא לית לה ניוול (וכיון דלית לה ניוול - אינו יכול לומר "אי אפשי באשה מנוולת"); ורבי עקיבא סבר: אפילו אישתחיטת בהמה אינו יכול להפר, משום הפסד קדשים (דהואיל ואין הבעלים מתכפרים בו - אין הבשר נאכל).

 

מתקיף לה רבי זירא: ואמאי (הוי בזיון קדשים)?: לזרוק דמן שלא לִשְּמָן, ויתיר בשר באכילה (בזריקת דם שלא לשמן)!? מי לא תניא [דומה לתוספתא מנחות פרק ה הלכה א (צוקרמאנדל)]: 'כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן - הדם יזרק (שלא לשמן) והבשר יאכל; ואם היתה שבת - לא יזרק (לפי שאין הבשר נאכל בשבת, שאין צליית קדשים דוחה את השבת [YH1] .), ואם זרק - הורצה להקטיר אימורין לערב (ובלבד שאימורין מקטיר לערב)'.

אמרי: אי דשחט עולה או שלמים (ברישא) – הכי נמי (דאפשר למיהוי להו תקנתא בזריקה), אלא הכא (קאמינא לך) במאי עסקינן? - כגון ששחט חטאת ברישא, (דאי מיפר לה בעל - תו לא הוי ליה תקנתא, דהויא לן כ'חטאת שנתכפרו בעליה'), (ומנא תימרא דכל מאי דבעי שחיט ברישא? -) כדתנן [נזיר פ"ו מ"ז]: 'אם גילח על אחת משלשתן יצא'; [תוספתא נזיר פרק ג הלכה יד (ליברמן) עם שנויים] במה דברים אמורים (כיון דנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר)? - בתגלחת טהרה (הואיל ושותה יין בו ביום, וכדאמרן); אבל בתגלחת טומאה (אף על פי שנזרק עליה אחד מן הדמים) - יפר <מפני שיכול לומר "אי אפשי באשה מנוולת">;

ורבי מאיר אומר: אפילו בתגלחת טהרה יפר מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת'. 

ותנא קמא?

אמר לך: אפשר בפאה נכרית (משום תגלחת לא אפשר להפר, דלא הויא עליה מנוולת, משום תגלחת דאפשר לה בפאה נכרית ומיחזיא כאינה מגלחת).

ורבי מאיר?

סבר בפאה נכרית - איידי דזוהמא (דאית לה) - לא ניחא ליה (ולכך יכול להפר לה, לפי שיכול לומר "אי אפשי באשה מגולחת").

 

 

משנה:

האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.

כיצד?

גילח (בתוך ימי נזירותו) או שגילחוהו קרוביו (בתוך ימי נזירותו), (או) מיחה (שמיחה הבן בתוך ימי נזירותו - ואפילו ביום אחרון); או שמיחו קרוביו (הרי זה בטלה נזירותו):

היתה לו בהמה מופרשת:

החטאת תמות,

והעולה תקרב עולה,

ושלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

היו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה;

מעות מפורשים:

דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין (כדאמר מר: חטאות המתות ודמי חטאת ההולכין לים המלח - בכולן לא נהנין ולא מועלין: לא נהנין מדרבנן ולא מועלין משום דלאו בני הקרבה נינהו);

דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן;

דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

 

גמרא:

איש - אִין, אבל אשה לא; - מאי טעמא?

רבי יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר (שהאיש מזיר ולא האשה);

ורבי יוסי ברבי חנינא

 

(נזיר כט,א)

אמר ריש לקיש: (טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר -) כדי לחנכו במצות.

אי הכי - אפילו אשה נמי (תהא מדרת את בנה בנזיר)?

קסבר איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"ימקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

 


 [YH1] לא הבנותי מדוע לא יזרוק, ויצלה או יבשל הבשר במוצאי שבת ויאכל למוצאי שבת?