דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף כט
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר כח,ב)
משנה:
האיש מדיר את
בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.
כיצד?
גילח (בתוך
ימי נזירותו) או שגילחוהו קרוביו (בתוך
ימי נזירותו), (או) מיחה (שמיחה הבן בתוך ימי
נזירותו - ואפילו ביום אחרון); או
שמיחו קרוביו (הרי זה בטלה נזירותו):
היתה לו בהמה
מופרשת:
החטאת תמות,
והעולה תקרב עולה,
ושלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
היו לו מעות
סתומין - יפלו לנדבה;
מעות מפורשים:
דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין (כדאמר
מר: חטאות המתות ודמי חטאת ההולכין לים המלח - בכולן לא נהנין ולא מועלין: לא
נהנין מדרבנן ולא מועלין משום דלאו בני הקרבה נינהו);
דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן;
דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.
גמרא:
איש - אִין,
אבל אשה לא; - מאי טעמא?
רבי יוחנן אמר:
הלכה היא בנזיר (שהאיש מזיר ולא האשה);
ורבי יוסי ברבי חנינא
(נזיר כט,א)
אמר ריש לקיש: (טעמא
שהאיש מדיר את בנו בנזיר -) כדי
לחנכו במצות.
אי הכי - אפילו
אשה נמי (תהא מדרת את בנה בנזיר)?
קסבר איש חייב
לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.
בשלמא לרבי יוחנן
דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אמטו להכי בנו אִין, בתו לא (דהכי היא
הלכה ואין משיבין כלל); אלא לריש
לקיש - אפילו בתו (נמי ליהוי נזירה)!?
קסבר: בנו -
חייב לחנכו, בתו - אינו חייב לחנכה.
בשלמא לרבי
יוחנן, דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אהכי בנזירות אִין (לשון
נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני), בנדרים (ובלשון נדרים) לא; אלא לריש לקיש - אפילו נדרים נמי!?
'לא מיבעיא'
קאמר: לא מיבעיא בנדרים (בשאר נדרים, כגון להדירו להביא קרבן), דלית ליה ניוול (מותר
לשתות ביין דיכול להדירו), אלא (בכולה
שמעתא גרסינן 'אלא' דריש לקיש; וספרים שכתוב בהן 'רבי יוסי ברבי חנינא' - שבשתא
היא) אפילו בנזירות דאית ליה ניוול
- אפילו הכי חייב לחנכו.
בשלמא לרבי
יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - היינו דקתני 'מיחה או שמיחוהו קרוביו' (דכי
היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו - הכי נמי הלכה שיכולין למחות), אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש - כל
כמיניהון קרובים [וכי
יש להם כח לקרובים] דאמרין ליה לא תיגמריה מצות [שיכולים
לומר שלא ילמד האב מצוות לבנו]?
קסבר (ריש
לקיש): כל חינוך דלא חשיב (כגון
חינוך דנזירות, דבזיונא הוא: דקא מגלח ראשו) לא ניחא ליה (לבריה, ומשום הכי יכולים
למחות).
בשלמא לרבי
יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - משום הכי מגלח (מותר לו
לגלח) ועביד הקפה (ואף
על גב דעביד הקפה וקעבר על לאו ד'לא תקיפו', דהכי הוא הלכה למשה מסיני), אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש 'כדי
לחנכו במצות' - הא קעביד הקפה (היכי עבר על הקפה, דהוי
מדאורייתא, משום חינוך)!?
קסבר הקפת כל
הראש (לא מיתסר אלא)
מדרבנן, וחינוך מדרבנן, ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן!
בשלמא לרבי
יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' אהכי מגלח מייתי קרבן (ולית ביה
משום חולין בעזרה) אלא לרבי יוסי
ברבי חנינא אמר ריש לקיש (דאמר דלא הוי טעם אלא) כדי לחנכו במצות (משום
חינוך) - (כיון דלא
חל עליה נזירות מדאורייתא) הא (אישתכח
ד)קא מייתי חולין לעזרה!?
קסבר חולין
בעזרה לאו דאורייתא.
בשלמא לרבי
יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפרין ואכיל כהן מליקה (ולית
ביה לא משום חולין לעזרה ולא משום מליקה, דהכי הלכה למשה מסיני), אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש (כיון
דמדאורייתא לא מיחייב בנזירות) - (אשתכח
דקמייתי חולין לעזרה) הא קאכיל (כהן) נבילה!?
קסבר [ריש
לקיש] כרבי יוסי
ברבי יהודה (דאמר) דאין
שחיטה לעוף מן התורה, וחולין בעזרה לאו דאורייתא (והילכך:
כיון דמדאורייתא לא בעי שחיטא - לא חשיבא נבילה, ולא מייתי חולין לעזרה; דאיסור
חולין בעזרה - ליתיה לרבי יוסי אלא מדרבנן; ולמאן דקא מתרץ - ידע ליה הכי היכא אמר
רבי יוסי הכי).
וסבר רבי יוסי
הכי? והתניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק (כגון
דלידה או דזיבה) שאינה נאכלת?
תלמוד לומר [ויקרא טו,לג: והדוה
בנדתה] והזב את זובו לזכר
ולנקבה [ולאיש אשר ישכב עם טמאה]: מקיש נקבה לזכר: מה זכר מביא קרבן (בהמה) על הודאי (אכל חלב
בשוגג; והוא הדין לודאי זיבה) -
אף נקבה מביאה קרבן על הודאי (על ודאי לידה - חטאת העוף); ומה זכר מביא (אשם תלוי) על הספק - אף נקבה מביאה על הספק (על
ספק לידה); (אבל
עדיין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין העוף:) ומה זכר ממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק (אלא
ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי: שלעולם מביאין בהמה) - אף נקבה ממין (העוף) שהיא מביאה על הודאי מביאה על הספק (לידה
וזיבה);
אי מה זכר
מביא קרבן (על הספק) ונאכל (שהרי אשם תלוי נאכל) - אף נקבה מביאה קרבן (מן העוף על ספק) ונאכל (יהא נאכל)?
אמרת [האם אמנם כך]?
תוד"ה
לזכר ולנקבה ומקיש נקבה לזכר - שהרי שוין הם בהך דינא דזכר מביא קרבן על הודאי
כגון חטאת בהמה אם אכל חלב והא הדין נקבה דזה דבר פשוט בלא היקש הילכך נקיש מה זכר
מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק וצ"ע דזה נמי דבר פשוט [דפרשה]
באשם תלוי כתיב (כגון) גבי איש וגבי אשה דכל התורה כולה (ובע"א יש לפרש)
בלשון זכר נאמרה
ונראה
לר"י דמיירי בזב שבא על הזבה מה הזכר מביא חטאת אף נקבה מביאה [חטאת] ומה הוא
מביא נמי כשהוא ספק זב אף היא נמי מביאה חטאת עוף היכא שבא עליה כשהיא ספק זבה,
[והוא הדין דמצי למימר מה זכר וכו'] אף נקבה מביאה על הספק; ספק זבה מביאה על הספק
כמו בסמוך 'ומה זכר ממין שהוא מביא קרבן על הודאי' דהיינו בהמה לחטאת הוא מביא על
הספק דמביא בהמה לאשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי דהיינו חטאת העוף תביא על
הספק עוף לחטאת
וה"ה
דמצי למימר כי היכי דמביא הוא אשם על [ספק] חלב [היא נמי] מייתי לספק זיבה חטאת
העוף על הספק.
(נזיר כט,ב)
לא! אם אמרת
בזכר (לכך הוא נאכל): שכן (אין בו אלא) איסור אחד (דדילמא שומן הוא מאי דאכל,
והשתא קמייתי חולין לעזרה) -
תאמר בנקבה (דדילמא רוח הפילה, או דבר שלא נתחייבה עליה קרבן) ששני איסורין (וקא פגע
בשני איסורין)!' [זה
סוף ציטוט הברייתא, ומכאן מקשים על הדעה לעיל שרבי יוסי ברבי יהודה סובר שאין
שחיטה לעוף מן התורה, וחולין לעזרה אינה דאורייתא:]
מאי 'שני
איסורין'? (דקאמר דקא משוי לה למליקה) לאו (ואית בה) איסור נבילה וחולין בעזרה (אלמא
דסבירא ליה לרבי יוסי דשחיטת העוף מן התורה וחולין בעזרה מן התורה)?
מתקיף לה רב
אחא בריה דרב איקא: (מאי 'שני איסורין'?) ודילמא מיחייב עליה משום דמיתחזי כתרין איסורין, (בתרין
איסורין) מדרבנן (דאיסור
מליקה ואיסור חולין בעזרה ליתא אלא מדרבנן)!?
לימא כתנאי: 'עד
מתי מדיר את בנו בנזיר? - עד שיביא שתי שערות (דהיינו
עד בן שלש עשרה שנה; דמבן י"ב שנה ועד י"ג שנה - אם אדם יודע לשם מי נדר
ולשם מי הקדיש - דבריו קיימין; והכי תנן במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (מה,ב)) - דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגיע
לעונת נדרים', מאי לאו תנאי
היא: דרבי (דאמר 'עד שיביא שתי שערות') סבר 'הלכה היא בנזיר' (שהאיש
מדיר את בנו בנזיר, ומשום הכי מדיר ליה עד שיביא שתי שערות), ואף על גב דהגיע לעונת נדרים מדיר ליה ואזיל עד דמייתי
שתי שערות, ורבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'עד שיגיע לעונת נדרים' סבר (דטעמא
לא הוי אלא) 'כדי לחנכו במצות', (והילכך) וכיון (דהגיע לעונת נדרים ו)דנפיק מרשותיה - תו לא מיחייב (לחנכו
במצות והיינו דקאמר עד שיגיע לעונת נדרים)?
תוד"ה כיון דנפק ליה מרשותיה - בעצמו מצי לידור
בנזיר אם ירצה תו לא מיחייב וכ"ע מופלא סמוך לאיש מדרבנן.
אמרי: לא!
דכולי עלמא 'הלכה היא בנזיר', והכא במופלא הסמוך לאיש (קטן
שיודע להפלות ולומר - בזמן שהוא סמוך לאיש, דהיינו בן י"ג - לשם מי נדר, לשם
מי קידש) קמיפלגי: רבי סבר מופלא
הסמוך לאיש דרבנן (מדרבנן הוא דבודקין את נדריו: אם יודע למי נדר,
שמקיים את דבריו, והילכך הלכה למשה מסיני היא בנזיר דהאב מדיר את בנו בנזיר), ואתיא דאורייתא דחיא דרבנן; ורבי יוסי ברבי
יהודה סבר: מופלא הסמוך לאיש דאורייתא (נדרי מעליא הוו, וכיון
דמדאורייתא נפיק ליה מרשותיה דאב - תו לא חיילי עלויה נדרי דאב. 'איש' הוי מבן
י"ג שנה, ולא בפחות, שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי 'איש' בפחות מבן
י"ג, אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב 'איש' כדכתיב (בראשית
לד,כה) 'ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו'
וגמירי: שמעון ולוי בההיא שעתא בני י"ג שנה הוו; והרוצה לחשוב - יצא ויחשוב).
ואיבעית אימא:
דכולי עלמא 'כדי לחנכו במצות', ומופלא הסמוך לאיש דרבנן היא: רבי (דאמר
עד שיביא שתי שערות) סבר אתי חינוך
דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש דרבנן, ורבי יוסי ברבי יהודה - דאמר עד שיגיע לעונת
נדרים - קסבר לא אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש.
לימא הני תנאי כי הני תנאי, דתניא: 'מעשה ברבי חנינא [בר חמא?] שהדירו אביו בנזיר, והביאו לפני רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא; רבי יוסי [ברבי חנינא?] אומר: לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו. אמר לו: רבי! אל תצטער לבודקני! אם קטן אני - אהיה בשביל אבא; אם גדול אני - אהיה בשביל עצמי! עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו; אמר 'מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל'! אמרו לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.' בשלמא לרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר (האיש אינו מדיר את בנו אלא) 'עד שיגיע לעונת נדרים' - היינו דקאמר 'אם קטן אני (שלא הגעתי לעונת נדרים) אהיה (נזיר) בשביל אבא (ואם גדול אני שהגעתי לעונת נדרים אהא בשביל עצמי)' אלא לרבי (הא אף על גב דהוי גדול דהגיע לעונת נדרים - ברשותיה דאבוה קאי להזירו) דאמר 'עד שיביא שתי שערות (ביד האב להזיר את בנו)' – "ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי" -
(נזיר ל,א)
הא ברשותיה
דאבוה קאים!
אלא (אליבא
דרבי כגון) דאמר "אהא בשביל
אבא [וגם? או?] אהא
בשביל עצמי";
אי אייתי שתי
שערות מעיקרא (כלומר: הניחא דמתרצת מתניתין כוותיה דרבי דלא מיחייב
אלא בחדא נזירות אילו אייתי שתי שערות מקמי הזירו אבוה) - קאים בנזירות דיליה (כדקאמר
איהו 'אם אני גדול שהבאתי שתי שערות, שאיני נתפס בשל אבא - אהא בשביל עצמי), ולבסוף (ואי אייתי שתי שערות לבסוף
- דהדירו אביו) - קאים בנזירות
דאבוה (ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל, דהא לא קביל עליה נזירות
אלא אם אינו נתפס בשביל אביו; וכיון דעדיין לא הביא שתי שערות - חל עליה נזירות
דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל), ואי אייתי במצעי - מאי (לא ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו
אביו אייתי שתי שערות אי לא - מי ניחא? והא כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא
בשביל עצמי" - אם אינו נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים בשתים עשרה והגיע לעונת
נדרים ועדיין לא הביא שתי שערות, וחל עליו נזירות שלו ונזירות של אביו - כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת - והא מיחייב
למיקם בנזירות על שלו ועל של אביו)?
הניחא לרבי
יוסי ברבי יהודה, דאמר 'עד שיגיע לעונת נדרים' (כלומר:
לרבי יוסי, דאמר דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים - ניחא דלא חייל עליה
אלא נזירות אחת), אלא לרבי דאמר 'עד
שיביא שתי שערות' (כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי",
ושניהם יכולין להזיר) מאי איכא
למימר (אמאי לא מיחייב בשתי נזירות)?
אמרי לרבי ליכא
תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי[YH1] .
לישנא אחרינא:
אלא לרבי דאמר כו' הא ברשותיה דאבוה קאים כל
זמן שלא הביא שתי שערות, ושתי נזירות קביל עילויה, דאפילו רבי מודה דלכשהגיע לעונת
נדרים מצי מזיר עצמו - ואפילו לא הביא שתי שערות; ואהדירו אבוה הוא דפליגי.
ומשני אלא דאמר בלשון זה אהא בשביל אבא כו'.
כלומר: "אי אבא מצי להדירני - אהא נזיר בנדר אבא, ואם לאו אהא נזיר בשביל
עצמי" וכיון דאביו יכול להדירו - חד נזירות קביל לחודיה.
אי אייתי ב' שערות מעיקרא. קודם
שהדירו אביו - קאים בנזירות דיליה ולא בנזירות דאביו דיצא מרשות אביו.
ולבסוף. לאחר שבא לב"ד קאים
בנזירות דאבוה דהא יש לאביו רשות בו, וכיון דמצי אביו להדירו לא קביל עליה
נזירות דיליה.
ואי דאייתי במצעי. אחר
שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני שתי שערות הוו ביה כשהדירו אביו
אי לא הוו ביה עד השתא - הא השתא על כרחיך ימנה שתי נזירות מספיקא: דדילמא לא הוו
ביה שתי שערות מעיקרא עד השתא ונמצא נדור בשביל אביו, וכשבא לפני ב"ד ואמר
"אהא בשביל עצמי" ויהא נזיר נמי בשביל עצמו דהא הביא שתי שערות במיצעי! ואי
מייתי במיצעי מאי? דודאי השתא אייתי שתי שערות, ונמצא דנדר אביו נדר, וכשבא
לב"ד ואמר נמי "אהא בשביל עצמי" הוי נזיר בנדר דידיה וימנה שתי
נזירות!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1] האם התכוין לומר "וגם אהא בשביל
עצמי"? או כוונתו "או אהא בשביל עצמי"? אם התכוין "או" –
מדוע לפי רבי יהא חייב שתי נזירויות?