נזיר דף ל

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף ל

סיום נזיר פרק רביעי 'מי שאמר'

ותחילת נזיר פרק חמישי 'בית שמאי'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר כט,ב)

לימא הני תנאי כי הני תנאי, דתניא: 'מעשה ברבי חנינא [בר חמא?] שהדירו אביו בנזיר, והביאו לפני רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא; רבי יוסי [ברבי חנינא?] אומר: לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו. אמר לו: רבי! אל תצטער לבודקני! אם קטן אני - אהיה בשביל אבא; אם גדול אני - אהיה בשביל עצמי! עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו; אמר 'מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל'! אמרו לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.' בשלמא לרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר (האיש אינו מדיר את בנו אלא) 'עד שיגיע לעונת נדרים' - היינו דקאמר 'אם קטן אני (שלא הגעתי לעונת נדרים) אהיה (נזיר) בשביל אבא (ואם גדול אני שהגעתי לעונת נדרים אהא בשביל עצמי)' אלא לרבי (הא אף על גב דהוי גדול דהגיע לעונת נדרים - ברשותיה דאבוה קאי להזירו) דאמר 'עד שיביא שתי שערות (ביד האב להזיר את בנו)' – "ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי" -

(נזיר ל,א)

הא ברשותיה דאבוה קאים!

אלא (אליבא דרבי כגון) דאמר "אהא בשביל אבא [וגם? או?] אהא בשביל עצמי";

אי אייתי שתי שערות מעיקרא (כלומר: הניחא דמתרצת מתניתין כוותיה דרבי דלא מיחייב אלא בחדא נזירות אילו אייתי שתי שערות מקמי הזירו אבוה) - קאים בנזירות דיליה (כדקאמר איהו 'אם אני גדול שהבאתי שתי שערות, שאיני נתפס בשל אבא - אהא בשביל עצמי), ולבסוף (ואי אייתי שתי שערות לבסוף - דהדירו אביו) - קאים בנזירות דאבוה (ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל, דהא לא קביל עליה נזירות אלא אם אינו נתפס בשביל אביו; וכיון דעדיין לא הביא שתי שערות - חל עליה נזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל), ואי אייתי במצעי - מאי (לא ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו אביו אייתי שתי שערות אי לא - מי ניחא? והא כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי" - אם אינו נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים בשתים עשרה והגיע לעונת נדרים ועדיין לא הביא שתי שערות, וחל עליו נזירות שלו ונזירות של אביו - כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת - והא מיחייב למיקם בנזירות על שלו ועל של אביו)?

הניחא לרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'עד שיגיע לעונת נדרים' (כלומר: לרבי יוסי, דאמר דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים - ניחא דלא חייל עליה אלא נזירות אחת), אלא לרבי דאמר 'עד שיביא שתי שערות' (כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי", ושניהם יכולין להזיר) מאי איכא למימר (אמאי לא מיחייב בשתי נזירות)?

אמרי לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי[YH1] .

לישנא אחרינא:

אלא לרבי דאמר כו' הא ברשותיה דאבוה קאים כל זמן שלא הביא שתי שערות, ושתי נזירות קביל עילויה, דאפילו רבי מודה דלכשהגיע לעונת נדרים מצי מזיר עצמו - ואפילו לא הביא שתי שערות; ואהדירו אבוה הוא דפליגי.

ומשני אלא דאמר בלשון זה אהא בשביל אבא כו'. כלומר: "אי אבא מצי להדירני - אהא נזיר בנדר אבא, ואם לאו אהא נזיר בשביל עצמי" וכיון דאביו יכול להדירו - חד נזירות קביל לחודיה.

אי אייתי ב' שערות מעיקרא. קודם שהדירו אביו - קאים בנזירות דיליה ולא בנזירות דאביו דיצא מרשות אביו.

ולבסוף. לאחר שבא לב"ד קאים בנזירות דאבוה דהא יש לאביו רשות בו, וכיון דמצי אביו להדירו לא קביל עליה נזירות דיליה.

ואי דאייתי במצעי. אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני שתי שערות הוו ביה כשהדירו אביו אי לא הוו ביה עד השתא - הא השתא על כרחיך ימנה שתי נזירות מספיקא: דדילמא לא הוו ביה שתי שערות מעיקרא עד השתא ונמצא נדור בשביל אביו, וכשבא לפני ב"ד ואמר "אהא בשביל עצמי" ויהא נזיר נמי בשביל עצמו דהא הביא שתי שערות במיצעי! ואי מייתי במיצעי מאי? דודאי השתא אייתי שתי שערות, ונמצא דנדר אביו נדר, וכשבא לב"ד ואמר נמי "אהא בשביל עצמי" הוי נזיר בנדר דידיה וימנה שתי נזירות!

משנה:

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

כיצד?

מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות [ריב"ן לא גורס סתומים] על נזירותו ומת, ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא": אמר רבי יוסי: הרי אלו יפלו לנדבה; אין זה [ריב"ן: זה אינו] מגלח על נזירות אביו.

[ריב"ן לא גורס איזהו שמגלח על נזירות אביו?] מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת - זה הוא שמגלח על נזירות אביו.

גמרא:

מאי טעמא (אין האשה מגלחת על נזירות אביה)?

אמר רבי יוחנן: 'הלכה היא בנזיר' (שהבן מגלח, ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת הוא בידינו: בן ולא בת).

פשיטא (שהבן מגלח ולא הבת, דאין לבת במקום הבן כלום, והלכה למה לי)?! מאי למימרא? דבן יורש את אביו, בת לא?

לא, צריכא דלית ליה אלא בת: מהו דתימא 'יורשין' גמירין לה (שמגלחין על נזירות האב, ולא שנא בן לא שנא בת במקום שאין בן)

(נזיר ל,ב)

קא משמע לן 'הלכה' (בן ולא בת).

איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יוסי או לא פליגי? ואם תימצי לומר פליגי – ארישא (הוא דפליגי רבנן, דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא [כשהבן נזר לאחר מות אביו] לסיפא [כשהבן היה נזיר בזמן שאביו הפריש את המעות], שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו)? או אסיפא (דלרבנן סבירא להו איפכא: דלמא מאי דשמיע להו מרבי יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקאמר רבי יוסי בסיפא דהוי מגלח - סבירא להו לרבנן דאינו מגלח)?

תא שמע:

'כיצד אמרו 'האיש מגלח על נזירות אביו'?

מי שהיה אביו נזיר, והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" [כשהבן נזר לאחר מות אביו] - זהו שמגלח על מעות אביו [שלא כרבי יוסי במשנתנו],

אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת - הרי אלו יפלו לנדבה - דברי רבי יוסי [שלא כרבי יוסי במשנתנו];

רבי אלעזר ורבי מאיר ורבי יהודה אמרו: זה הוא שמגלח על מעות אביו.

[הקושי כאן הוא שדברי רבי יוסי הפוכים מאשר במשנה; ומכאן ראיה לגירסת הריב"ן:]

ה"ג ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירות ומת - זהו שמגלח על נזירות אביו, אבל מי שהיה אביו נזיר, והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" - הרי אלו יפלו לנדבה - דברי רבי יוסי; רבי אלעזר ורבי מאיר ורבי יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו.

(כלומר: מדקאמרי רבי אלעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא 'זהו שמגלח' - אלמא דארישא ואסיפא פליגי, והכי משמע" 'זהו שאמרו (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו, אבל מי שהיה נזיר בחיי האב, שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו - אין מגלח על נזירות אביו', ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי – שמע מינה.)

בעי רבה: יש לו שני בנים נזירים – מהו? הילכתא גמירין לה כל דקדים גלח (נזירותיה) - גלח (מגלח על נזירות אביו)? או דילמא 'ירושה' גמירין לה, (וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו) ופלגא הוי (וחולקין אותו בשוה: זה יביא חציו וזה חציו, ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן)?

בעי רבא: (היו לו בנים נזירין:) בכור ופשוט (לגלח על נזירות אביו) - מאי (היכי שקלי ביה)? הילכתא גמירין לה (שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה), והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל (אלא בפלגא)? או דילמא 'ירושה היא' (שמגלחין בנזירות אביהן), וכי היכי דשקיל (האי בכור) פי שנים (בכל הנכסים) - הכי (בהאי נמי) מגלח (פי שנים)? ואם תימצי לומר 'ירושה היא', ולפום דשקיל מגלח, - ובחולין הוא דאית ליה (לבכור) פי שנים, אבל בהקדש (לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו) לא (לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה)? או דילמא כיון דקני ליה לגלוח (כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן) לא שנא (הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן: אע"ג דמוקדשין הן - שקיל בהו פי שנים)? אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם, אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם – מאי? כי גמירין הילכתא בסתם נזירות (היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות, אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא), או דילמא לא שנא? ואם תימצי לומר הכא (כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא) אידי ואידי נזירות טהרה (מגלח הבן על נזירות האב)?

בעי רב אשי: אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור (מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות), (וכן אם) אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא מאי (מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו)?

תיקו.

הדרן עלך מי שאמר

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מסכת נזיר פרק חמישי בית שמאי

משנה:

בית שמאי אומרים: הקדש טעות הקדש,

(נזיר לא,א)

[המשך המשנה]

ובית הלל אומרים: אין הקדש.

כיצד?

אמר "שור שחור שיצא מביתי ראשון (בשחרית) הרי הוא הקדש (יהא הקדש)", ויצא לבן - בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.

(וכן) "דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש", ועלה של כסף - (כשיעלה דינר של כסף) בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.

(או) "חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש" ועלתה של שמן - בית שמאי אומרים: הקדש ([לבית שמאי] כולן הקדש, הואיל ויצאו בראשונה, ואף על גב שלא נתקיימו דבריו, שהוא סבור שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה), ובית הלל אומרים: (הואיל ולא נתקיימו דבריו) אינו הקדש (אין הקדשו קדוש).

לישנא אחרינא יצא לבן - בית שמאי אומרים: אותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הראשון - הוי הקדש, וכן דינר, וכן חבית של יין.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com