נזיר דף לא

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף לא

תחילת נזיר פרק חמישי 'בית שמאי'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר ל,ב)

מסכת נזיר פרק חמישי בית שמאי

משנה:

בית שמאי אומרים: הקדש טעות הקדש,

(נזיר לא,א)

[המשך המשנה]

ובית הלל אומרים: אין הקדש.

כיצד?

אמר "שור שחור שיצא מביתי ראשון (בשחרית) הרי הוא הקדש (יהא הקדש)", ויצא לבן - בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.

(וכן) "דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש", ועלה של כסף - (כשיעלה דינר של כסף) בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.

(או) "חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש" ועלתה של שמן - בית שמאי אומרים: הקדש ([לבית שמאי] כולן הקדש, הואיל ויצאו בראשונה, ואף על גב שלא נתקיימו דבריו, שהוא סבור שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה), ובית הלל אומרים: (הואיל ולא נתקיימו דבריו) אינו הקדש (אין הקדשו קדוש).

לישנא אחרינא יצא לבן - בית שמאי אומרים: אותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הראשון - הוי הקדש, וכן דינר, וכן חבית של יין.)

גמרא:

בית שמאי אומרים הקדש [טעות הקדש]:

מאי טעמייהו דבית שמאי?

דילפינן תחלת הקדש מסוף הקדש: מה תמורה אפילו בטעות[1] - אף הקדש אפילו בטעות!

ובית הלל אומרים: הני מילי תמורה, אבל אחוּתי הקדש בטעות - לא מחתינן.

ולבית שמאי, מה אילו אמר "הרי זה תחת זה לחצי היום" מי הויא תמורה מההיא שעתא? אלא עד דמטי חצי היום הוא דהויא תמורה – הכי נמי (גבי הקדש) : לכי מיגליא מילתא (דיצא שחור תחלה להוי קדוש, ולא השתא: כי נפק לבן ברישא, דהא לא איגליא מילתא כדקאמר)!?

אמר רב פפא: לכך נאמר "ראשון" (דהכי קאמר "שחור ראשון שיצא יהא הקדש", דמשמע דאית ליה שוורים שחורין הרבה, ועלייהו סמכא דעתיה, דהכי אמר "שור שחור ): לכשיצא ראשון (משאר שוורים שחורין יהא הקדש, וכשיצא שחור אחר הלבן - הרי יצא ראשון לשאר שוורים שחורין, ואיגלאי מילתא דעליה קאמר, ולא אלבן).

והא "שור שחור" קאמר (דמשמע דשחור שיצא תחילה קודם ללבן) - מי לא עסקינן דלית ליה אלא האי (אלא חד שחור, ומשום הכי קאמר דאם יצא תחלה יהא הקדש, אבל אם הקדימו לבן - לא יהא שחור הקדש)?

לא, צריכא דאית ליה תרין תלתא (שחורין, ואיזה שיצא תחלה יהא הקדש, ומש"ה לא חשיב כלום יציאתו של לבן).

ובית הלל אומרים: אם כן (כדקאמרת, דלא חשיב אלא איזה מן השחורים שיצא תחלה) 'שיצא בראשון' מיבעי ליה (ליתני 'שור שחור שיצא בראשון': תחלה לשחורין) (אלא כיון דתני 'שיצא ראשון' משמע דבעי דליפוק שחור ראשון לכולהו, ואפילו בריש לבן, וכיון דנפיק לבן תחלה - לא כלום הוי).

אמר ליה רבא [בריב"ן: רב אחא] מברניש לרב אשי: האי 'הקדש בטעות' הוא? 'הקדש בכוונה' הוא!

(אמר ליה: אִין, ודאי הקדש בכוונה הוא, דודאי להקדש שחור איכוין; ולהכי קרי ליה 'הקדש טעות':) משום דאטעייה לדיבוריה קמא (דהכי הוה ליה למימר 'שחור שיצא מביתי ראשון', דהוה משמע שיצא תחלה לשאר שוורים, אבל כיון דאמר "שור שחור" - משמע דלא סמכא דעתיה אשחור, דלבן נמי בכלל 'שור' הוא, להכי קרי ליה 'הקדש טעות' - שהטעה דיבורו, שאמר "שור").

לשון אחר למאי דפרישית במתניתין:

דבית שמאי אומרים דלבן הוי הקדש - ילפינן ליה תחלת הקדש כדמחית איניש מידי בקדושה מסוף הקדש, דהיינו תמורה, שהיא באה מכח הקדש אחר - מה תמורה אפילו בטעות, כדאמרינן במסכת תמורה בפרק 'יש בקרבנות' (דף יז,א) 'והיה הוא ותמורתו יהיה קודש' [ויקרא כז,לג] – 'יהיה' לרבות שוגג כמזיד, שאם סבור לומר 'זו תמורת עולה' ואמר 'זו תמורת שלמים' או [התכוין לומר] 'תמורת שלמים' ואמר 'זו תמורת עולה' - הרי זו תמורה - אף הקדש: אפילו בטעות: שאם סבור להקדיש שחור והקדיש לבן או לבן והקדיש אדום - הרי לבן ואדום מוקדשים; וב"ה אומרים: הני מילי – תמורה, משום דאתיא מכח הקדש! אבל אחותי מידי בהקדש - דמעיקרא הוי חולין - בטעות לא מחתינן ליה בהקדש.

ולבית שמאי אמאי הוי שור לבן שיצא עכשיו הקדש? - [מדאמר] "שור שחור שיצא ראשון ליהוי הקדש" - לכשיצא ראשון לשאר שוורים שחורים שיצאו אחריו מן הרפת, מידי דהוה אתמורה: אילו לגבי תמורה אמר "הרי זה תחת זה תמורה לחצי היום" - מי הוי תמורה מההיא שעתא דקאי בה? אלא לא הוי תמורה עד דמטי פלגא [דיומא] דאמר! הכא נמי: לא איגליא מילתא עד דנפיק שחור מקמי הנך שחורים דקיימי ברפת, ולא ליהוי קדוש לבן כלל.

אמר רב פפא: לכך נאמר "ראשון": דכל מאן דיצא ראשון - בין שחור בין לבן - ליהוי קדוש:

הכי גרסינן: והא "שור שחור" קאמר - דמי לא עסקינן דאית ביה תרין או תלת? לא, צריכא דלית ליה אלא האי,

והא "שור שחור" קאמר? ומדקאמר "שור שחור" שמע מינה דלא ניחא ליה לקדושי אלא שחור, והאי דקאמר "ראשון" - משום דהוו ליה תרי תלתא שחורין, וקאמר דההוא שחור דנפק קמא מבינייהו ליהוי קדוש, ולא אחר:

לא צריכא דלית ליה שחור אלא חד, והלכך: האי דאמר "ראשון" משום דניחא ליה דכל מאן דנפיק ברישא: או שחור או לבן להוי קדוש. ובית הלל סברי: אם כן דניחא ליה דקדיש נמי לבן - לימא "שיצא בראשון"! אלא מדאמר "ראשון" – שמע מינה דאי נפיק [שחור] ראשון ניחא ליה לקדושי, אבל בלבן - לא ניחא ליה, והוה ליה טעות הקדש וכל טעות בהקדש אינו הקדש:

אמר ליה רב אחא מברניש לרב אשי האי הקדש בטעות הוא הקדש בכוונה הוא. דכיון דאמרת דלכך אמר "ראשון" דדעתיה להקדיש כל מי שיצא ראשון תחלה, בין לבן בין שחור הוה הקדש בכוונה - ואמאי קרי ליה 'הקדש בטעות'?

הכי נמי דהקדש בכוונה הוא. אלא להכי קרי ליה 'הקדש טעות': משום דאמר "שחור דיצא ברישא" דאטעייה לההוא דיבורא קמא דמיחזי כמאן דלא ניחא ליה לקדושי אלא שחור:

וסברי בית שמאי הקדש בטעות לא הוי הקדש (דמדקא מוקמת לה בכגון דאית ליה כוונה - אלמא דאית להו לב"ש דהקדש טעות לא הוי הקדש)? והתנן (בהאי פירקא לקמן [משנה ג במשניות], דף לא,ב): 'מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים (לפי שנדר), והתירו (לו), והיתה לו בהמה מופרשת - תצא ותרעה בעדר. אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים שהקדש בטעות הוא, ותצא ותרעה בעדר (עם שאר בהמות חולין לפי שאין בה קדושה כלל)?' (אמרו להם בית הלל לבית שמאי: עכשיו חזרתם להורות כדברינו, דהקדש טעות אינו הקדש, כגון זו: שבשעה שהפרישה היה סבור שהוא נָזִיר, וטעה, ואתם אומרים שאינו הקדש ותצא ותרעה בעדר! ומדקאמרי להו בית הלל הכי) - מכלל (שמע מינה דשמיע להו מינייהו) דסברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש (דבית שמאי דאינהו אמרי דהקדש טעות הוי הקדש)!

(לא! לעולם בית שמאי סברי דהקדש טעות אינו הקדש, והכא) אלא בית הלל הוא דקא טעו: (דאינהו) סברי (דאמרי גבי שור שחור דהוי הקדש) טעמייהו דבית שמאי משום דהקדש בטעות הוי הקדש, ואמרי להון בית שמאי : לאו משום הקדש בטעות הוא (לאו להכי אמרי דהוי הקדש: דלדידן סבירא לן דהקדש בטעות לא הוי הקדש), אלא (הכא) - משום (בכוונה) דאטעייה לדיבוריה קמא (כדלעיל[YH1] ).

וסברי בית שמאי הקדש בטעות לא הוי הקדש? תא שמע [נזיר פ"ה מ"ה; דף לב,ב]: 'היו מהלכין בדרך,

(נזיר לא,ב)

ואחד בא כנגדן, (ופתח אחד מהללו השנים) ואמר אחד: "הריני נזיר שזה פלוני" (כלומר "הריני נזיר אם זה פלוני" - דודאי אינו איש פלוני), ואחד אמר "הריני נזיר שאין זה פלוני (אם אין זה פלוני)", (ובא (אותו) אחד ואמר) "הריני נזיר שאחד מכם נזיר" (אם אחד מכם נזיר), (ובא הרביעי ואמר) "שאין אחד מכם נזיר" (אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר), (ובא חמישי לאותן שנים הראשונים ואמר) "(הריני נָזיר אם) ששניכם נזירים" (דודאי אינכם נזירים), (ובא ששי ואמר לכולן:) "(הריני נזיר) שכולכם נזירים (אם כולכם נזירים)": בית שמאי אומרים: כולם נזירים' (הואיל ואין לך אחד מהן שלא אמר "הריני נזיר") - והא הכא הקדש בטעות הוא (ואף על פי שכולן טועין, שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים), וקתני (וקאמרי בית שמאי) 'כולם נזירים'!?

אמרי: סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש (מהכא איכא למשמע מינה דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי הקדש מההיא דשור שחור), (אבל) הכא (מההיא דשור שחור) לא (ליכא למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש בכוונה, וכדפרישית[YH2] ).

אביי אמר (ומאי דקשיא לך לבית שמאי 'מה אילו אמר הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי תמורה כו'): (הכא נמי: לכי מיגלי מילתא בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו קדוש ולא לבן - לא תקשה לך ולא מידי ד)לא קא סלקא דעתא דקאים בצפרא (וכדמפרש לה רב פפא לעיל), אלא הכא במאי עסקינן? - דקאים בטיהרא (בצהרים), ואמר "שור שחור שיָצָא מביתי ראשון (היום) ליהוי הקדש", ואמרו ליה: "לבן נפק (ההוא דנפק - לבן הוה, ולא שחור)"! ואמר להון: "אי הוה ידענא דלבן נפק - לא אמרי שחור" (אלא "לבן", והוי טועה בהקדש, ומשום הכי הוי הקדישו הקדש, והוי לבן הקדש; ובית הלל סברי אינו הקדש, דטעות אינו הקדש.

ואם נפש אדם לומר: לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא, ואמר "שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש" ויצא לבן, וכמתניתין, ואתרמי דלבן נפק, ואמר להו: "אי הוה ידענא דלבן עתיד למיפק - לא אמרי 'שחור' אלא 'לבן'" - הא לא קשיא: דעל העתיד לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו).

ומי מצית אמרת דקאים בטיהרא עסיק? והקתני 'דינר של זהב שיעלה'?

תני 'שעלה' (ואחר כך נזכר לדבר שהיה של כסף, או [להלן] חבית של שמן).

'חבית של יין שתעלה'?

תני 'שעלתה'.

אמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא (שור שחור בין הלבנים - כָּחוּש הוא, דשור לבן עדיף טפי), חיורא באוכמא לקיא (כלומר: ואף על גב דשור לבן מעלי - אפילו הכי כי איכא כתמים חיורין במשכא דתורא אוכמא - לקותא היא).

תנן: "(שור) שחור שיצא מביתי ראשון הקדש"' קא סלקא דעתא כי מקדיש בעין רעה מקדיש, ואמרי בית שמאי (דלבן) הוי הקדש (שמע מינה דלבן הוה גרוע טפי! ואם איתא לרב חסדא, דלבן עדיף טפי - אמאי הוי הקדש? והא 'מאן דמקדיש בעין רעה מקדיש', ושור שחור הוא שהקדיש, ולא לבן! אלא שמע מינה דליתא לדרב חסדא)!?

ואלא מאי (קאמרת לרב חסדא דמקדיש) 'בעין יפה מקדיש' (ומשום הכי קאמרי בית שמאי דלבן עדיף טפי הוי הקדש)? (ואלא הא דקתני) '"דינר של זהב שיעלה בידי ראשון" ועלה כסף" - בש"א: (של כסף) הקדש' (ואמאי: הא מאן דמקדיש בעין יפה מקדיש)!?

ואלא מאי - בעין רעה מקדיש? (אי הכי) '"חבית של יין שתעלה בידי ראשון", ועלה של שמן - בית שמאי אומרים: הקדש' והא שמן עדיף מיין (חבית של שמן אמאי הוי הקדש לבית שמאי, הואיל דהוא יפה מחבית של יין)!?

אי משום הא - לא קשיא: בגלילא שנו, דחמרא עדיף ממשחא (דלדידהו נפיש משחא, כדגרסינן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא צא,א), וניחא להו טפי בחמרא, ואין שותין אלא יין; ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין, משום הכי הויא הקדש; ומיתוקמא לכולהו מתניתין דבעין רעה מקדיש, ו)רישא קשיא לרב חסדא!

אמר לך רב חסדא: כי אמרי (חיורא מעלי טפי) - בתורא דקרמנאי (של חרישה - חיורא מעלי טפי אבל לבישרא אוכמא עדיף טפיי מחיורא, ומשום הכי אמרי ב"ש גבי הקדש דלבן הוי הקדש, דגריע טפי) ואמר רב חסדא: אוכמא למשכיה (מעלי טפי), סומקא לבשריה (מעלי), חיורא (מעלי) לרדיא (לחרישה).

והאמר רב חסדא 'אוכמא בחיורא לקיא' (דמשמע בין למשכא בין לרדיא הוי אוכמא גרוע) ? כי אמרי (רב חסדא דאוכמא לקיא) - בתורא דקרמונאי (לרדיא, אבל למשכיה הוי עדיף).

משנה:

מי שנדר בנזיר (ונזכר שטעה בנְזִירותו והתחיל להתחרט בו, והלך ועבר על נְזִירותו ושתה יין ונטמא למתים), (ואחר כך הלך) ונשאל לחכם (להתיר נזירותו) ואסרו (שהכירו שנדר גמור הוא) - מונה (נזירותו) משעה שנדר (כלומר: אותן [ימים] שזלזל בנזירותו - עולה למניין שלשים עם אותן שנשתיירו לו משאסרו, ואין צריך למנות איסור במנין הימים שזילזל בנזירותו, אלא עולין לו להשלמת הנזירות).

(מי שנָזַר ושמר עצמו בכל דקדוקי נזירות, ואחר כך) נשאל לחכם והתירו (לו, מפני שטעה בנְזִירות) – (אם) היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר.

אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות, שתצא ותרעה בעדר?[2]

אמר להן בית שמאי: אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - שהוא מקודש?

אמרו להם בית הלל: לא השבט קידשו (כלומר: לא לכך מקודש תשיעי)! ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר - שמא עשה כלום? אלא כתוב שקידש העשירי - הוא קידש התשיעי

(נזיר לב,א)

[המשך המשנה:]

ואת אחד עשר (ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט: שעבר עליהן בטעות וקורא לו 'עשירי').

(ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט: מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר, וסקרו בסיקרא - מי יש בהקדשו כלום? אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר? שאותו כתוב שקידש את העשירי - קידש את התשיעי ואחד עשר, אבל לא שמיני ושנים עשר; דהכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת בכורות (ס,ב): 'תנו רבנן: מנין שאם קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר: 'וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש' [ויקרא כז,לב]: עשירי לרבות את כולן; יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר? אמרת: מה עשרה בסמוך לו - אף כל בסמוך לו, יצאו ח' וי"ב.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[1] למעשה כל תמורה היא הקדש בטעות: העושה תמורה מתכוין להוציא מההקדש את הבהמה שהקדיש מקודם ולהכניס תמורתה בהמה אחרת, וטעה בחושבו שהוא יכול לעשות זאת, אך התורה אמרה "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", ואם כן הקדשת הבהמה לתמורה היא הקדש טעות!

[2] גם כאן יש להעיר שלכאורה אין בית שמאי מסכימים לראש משנה זו, שהרי למדנו בדף ט,א: אלא ב"ש סברי לה כרבי מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה (ומש"ה) וכיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר כי קאמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה" - לאיתשולי הוא דקאתי וב"ש לטעמייהו, דאמרי: 'אין שאלה בהקדש'; וכיון ד'אין שאלה בהקדש' - אין שאלה בנזירות!?