דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף לב
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר לא,ב)
מי שנדר בנזיר (ונזכר שטעה בנְזִירותו והתחיל להתחרט בו, והלך ועבר על
נְזִירותו ושתה יין ונטמא למתים), (ואחר
כך הלך) ונשאל לחכם (להתיר נזירותו) ואסרו (שהכירו שנדר גמור הוא) - מונה (נזירותו) משעה שנדר
(כלומר:
אותן [ימים] שזלזל בנזירותו - עולה למניין שלשים עם אותן שנשתיירו לו משאסרו, ואין
צריך למנות איסור במנין הימים שזילזל בנזירותו, אלא עולין לו להשלמת הנזירות).
(מי
שנָזַר ושמר עצמו בכל דקדוקי נזירות, ואחר כך) נשאל לחכם
והתירו (לו, מפני
שטעה בנְזִירות) – (אם) היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר.
אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בזה שהוא הקדש
טעות, שתצא ותרעה בעדר?[1]
אמר להן בית שמאי: אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי
'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - שהוא מקודש?
אמרו להם בית הלל: לא השבט קידשו (כלומר: לא לכך מקודש תשיעי)! ומה אילו
טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר - שמא עשה כלום? אלא כתוב שקידש העשירי -
הוא קידש התשיעי
(נזיר לב,א)
[המשך
המשנה:]
ואת אחד עשר (ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט: שעבר עליהן בטעות וקורא לו
'עשירי').
(ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט: מה
אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר, וסקרו בסיקרא - מי יש בהקדשו כלום?
אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר? שאותו כתוב שקידש את העשירי - קידש את התשיעי
ואחד עשר, אבל לא שמיני ושנים עשר; דהכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת בכורות (ס,ב): 'תנו רבנן: מנין שאם
קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשים? תלמוד
לומר: 'וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש' [ויקרא כז,לב]: עשירי
לרבות את כולן; יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר? אמרת: מה עשרה בסמוך לו - אף כל
בסמוך לו, יצאו ח' וי"ב.)
גמרא:
מני מתניתין? לא רבי יוסי ולא רבנן, דתניא [דומה לתוספתא נדרים פרק א
הלכה ו (ליברמן)]:
'מי שנדר ועבר על נזירותו -
אין נזקקין לו אלא אם כן מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר (שאם קיבל נזירותו סתם, ועשה מהן
בטהרה עשרה ימים, ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים, ואח"כ נשאל לחכם - אין
אומרים שאותן ימי איסור עולין לו מן המנין, אלא עושה עוד עשרים ימים בטהרה; וכן
נמי בנזירות מרובה); רבי יוסי אומר: דיו שלשים יום':
אי רבנן קשיא נזירות מועטת (דאילו במתניתין תנן שימי איסור
עולין לו מן המנין, והכא תנינא דלא; [והאי דקאמר 'נְזִירות מועטת' - לאו דוקא,
דהוא הדין נמי לנזירות מרובה, אלא איידי דלא מצי למיפרך מדרבי יוסי אלא מנזירות
מרובה - נקיט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת]), אי רבי יוסי קשיא נזירות
מרובה (דאילו
במתניתין תנן דאפילו קיבל עליו נזירות מרובה של מאה יום, ועשה מהן (עשרה) בטהרה
(ועשרה) באיסור, ואחר כך נשאל - צריך להשלים לה עד מאה, ואילו רבי יוסי אומר הכא
דדיו שלשים יום)!?
איבעית תימא רבי יוסי ואיבעית תימא רבנן:
איבעית תימא רבי יוסי: כאן (מתניתין) בנזירות
מרובה: כאן (וברייתא) בנזירות
מועטת (והכי
קאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: את אמרת דמונה בהן איסור כימים שנהג בהן היתר, וימי
איסור אין עולין לו מן המנין; אומר אני: דיו שלשים יום, דימי איסור עולין לו מן
המנין, ואינו צריך למנות אלא משעה שנזר - דאית ליה [לרבי יוסי] כתנא דמתניתין);
ואיבעית תימא רבנן (ותתרגם מתניתין כעין ברייתא, ואימא הכי): לא תימא
'משעה שנזר', אלא אימא 'כמשעה שנזר' (מאי 'משעה שנָזַר' דקתני? כמשעה שנָזַר יעשה בטהרה, דימי
איסור אין עולין לו מן המנין).
(לישנא אחרינא: והכי תניא בתוספתא: 'רבי יוסי אומר: במה דברים
אמורים דינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר? - בנזירות מועטת מיירי, אבל בנזירות מרובה:
אם נָזַר מאה יום וְזִלְזֵל חמישים יום - דיו שינהוג איסור שלשים; וקיימא לן דכל
'במה דברים אומרים' אינו אלא לפרש, כלומר: דתנא קמא נמי - דהיינו רבנן - בנזירות
מועטת קמיירי, דינהוג איסור, ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת: דמתניתין מיירי בין
בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת, וקתני 'משעה שנָזַר', ואי רבי יוסי כו', כדמפרש.)
נשאל לחכמים והתירוהו [היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר]:
אמר רבי ירמיה: מדבית שמאי נשמע לדבית הלל (דכי היכי דאמרי בית שמאי דהקדש
בטעות הוי הקדש – הכי נמי אמרי בית הלל דתמורה בטעות דהויא תמורה): לאו אמרי
בית שמאי 'הקדש בטעות הוי הקדש' (דאף
על גב דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש), (קאמרי נמי) כיון
דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר (דהיכא
דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נדר ונשאל על נזירותו והותר ההיא בהמה שהפריש על אותו
נזירות) - תצא ותרעה בעדר (הואיל דמיתעקר עיקר נזירות), לבית הלל
נמי: אף על גב דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה – הני מילי היכא דאיתיה לעיקר הקדש (דסבר לומר 'תמורת עולה' ואמר
"תמורת שלמים"), אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש (אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה
וחזר ואמר "הרי זו תמורת שלמים" - כיון דהפרישה ושוב טעה, אגלאי מילתא
דלאו שפיר המיר) איתעקר נמי תמורה (ולא הויא תמורה). [תוספות הרא"ש: כיון דאיגלאי מילתא
דטעות הוה מעיקרא על ידי התרת חכם, או שאומר לו החכם דלאו נדא הואי, תצא ותרעה
בעדר - הוא הדין לבית הלל בתמורה:
אם המיר בהמה בבהמה, ואחר כך נשאל על הראשונה – פקעה קדושת תמורה.]
אמר מר (מתניתין
היא, אבל לשון ירושלמי כך הוא): אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי' [ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי'
- שהוא מקודש?]:
איתמר: מעשר - רב נחמן אמר: טעותו (כשטעה וקרא לתשיעי 'עשירי'
ולעשירי 'תשיעי' הוי הקדש) ולא כוונתו (אבל אם נתכוין לכך - לא הוי הקדש
(אבל מעשר, דבחושבנא תליא מילתא - בין בטעות בין בכוונה הוי קדוש)).
רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: טעותו, וכל שכן כוונתו.
אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך, דאמרת טעותו ולא כוונתו -
דקאמרי בית שמאי לבית הלל 'אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי
'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשין' ואישתיקו בית הלל (דלא מהדרי להו מגופיה דמילתא)? - לימרו
להון: 'מה למעשר (לכך
הקדישו בטעות דהוי הקדש) - שכן אינו קדוש בכוונה (שאם נתכוין על שלשתן להחליף
ולקרותן בכך - אינו הקדש, תאמר בהקדש שיהא טעות הקדש - שכן עיקר מעשה שלו אינו אלא
בכוונה: הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכוונה - לכך אין טעותו הקדש, אלא מדלא
קמהדרי להו הכי – שמע מינה דאית להו לבית הלל דטעותו וכל שכן כוונתו, וקשיא לרב
נחמן)?
אמר רב שימי בר אשי: (לעולם טעותו ולא כוונתו;) היינו
טעמא דלא אמרי להון (והאי
דלא אמרו להון הכי): (דאם
כן יפה כח לבית שמאי, דקאמרי להו) דקל וחומר הוא: מה מעשר, שאינו קדוש בכוונה -
קדוש בטעות, הקדש - שקדוש בכוונה - לא כל שכן?
ולא היא (דהאי
קל וחומר לא מצי למיהדר להו בית שמאי): דהקדש - בדעתא דמריה תלי (שאינו קדוש אלא בכוונה לדעת
בעלים, ולא בטעות בעלים, אבל מעשר - בחושבנא תלי - קדוש אפילו בטעות, ולעולם אימא
לך מדלא מהדרי להו בית הלל לבית שמאי 'מה למעשר שכן אינו בכוונה', דאית להו לבית
הלל ד'טעותו וכל שכן כוונתו' - וקשיא לרב נחמן).
משנה:
מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו (שהפריש לנזירותו) ומצאה שנגנבה - אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר (אע"פ שעכשיו נגנבה, ובא לפני חכם לפתוח לו, ולומר "אילו היית יודע שתגנב בהמתך מי היית נוזר"? ואמר "לאו") - הרי זה נזיר (שאין פותחין לאדם בנולד).
(נזיר לב,ב)
[המשך
המשנה]
ואם משנגנבה בהמתו נזר (שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה
בהמה, ובשעה שנזר לא היתה ברשותו) - (הרי זה) אינו נזיר (דנזירות בטעות הואי).
וזו טעות (של נולד) טעה נחום המדי (שהוא סבור שפותחין בנולד): כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב (לאחר בית שני) - אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב, הייתם נוזרים? אמרו לו: לא! והתירן נחום המדי, וכשבא הדבר אצל חכמים – אמרו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש (ואף על פי שלאחר כך חרב) – נזיר (דאין פותחין לו לאדם בנולד), ומשחרב בית המקדש (שיכול לומר לו "אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר") - אינו נזיר (וכה"ג לא הוי 'נולד', שהרי כבר חרב).
גמרא:
אמר רבה: שטפוהו רבנן לרבי אליעזר (והעבירוהו מדעתו כמו 'שטף מים' (בבא מציעא ק,ב)), ואוקמיה בשיטתייהו (והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין
בנולד), (דאילו
במסכת נדרים) דתנן (בפרק
'רבי אליעזר'): 'פותחין בנולד - דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין'
(ואילו כי
הדר אתי להכא במסכת נזיר - אודויי אודי להו, מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתניתין
כבמסכת נדרים, דנדרים מקמי נזיר נשנית, וכדמפרש ברישא דמסכתא: דאיידי דתני כתובות
דאית בה המדיר - תנא נדרים, ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר).
ואמר רבא: אף על גב דאמור רבנן 'אין פותחין בנולד' אבל
פותחין בתנאי נולד (ואפילו
להנהו דנדרו עד שלא חרב בית המקדש).
היכי דמי?
אמרי להון: אילו אתא איניש (בההיא שעתא דנדריתון), ואמר
לכון דחרב בית המקדש - מי הוה נדריתון?
אמר רב יוסף: אי הואי התם (להנהו דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בית
המקדש אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי הוה קאי) - הוה
אמינא להון: (ואמאי לא
ידעין דליחרב) הכתיב [ירמיהו ז,ד: אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר] היכל
ה' היכל ה' היכל ה' המה [ובהמשך
ירמיהו
ז,יד: ועשיתי
לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר
עשיתי לשלו] (דקאמר
להו נביא לישראל: אל תבטחו אל דברי הנביאים היכל ה', כי מתנבאים 'לא תבא עליכם רעה
- "היכל ה' – בשבועה! עוד היום לבוא שייאמרו "היכל ה' היכל ה' המה":
שנים הם:) זה מקדש ראשון ומקדש שני!
נהי דידעין להון דיחרוב - מי יודעין לאימתי?
אמר אביי: ולא ידעין לאימת? והכתיב (בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן
בית ראשון): (דניאל
ט,כד) שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך [לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר
עון ולהביא צדק עלמים, ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים] (שבועים שבעים: שמיטין עתידין לבא מכאן ועד
חורבן בית שני, והם שבעים שנה שהיו בבבל, וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני - הרי
שבעים שמיטין; אלמא ידעי לאימת חרב)!
(אמרי לך
רבנן:) ואכתי מי ידעינן בהי יומא (מסתמא אדעתא דבנוי נדרו)?!
משנה:
היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן:
"הריני נזיר שזה פלוני", ואחד אמר "הריני נזיר שאין זה
פלוני", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "שאין אחד מכם
נזיר", "ששניכם נזירים", "שכולכם נזירים":
בית שמאי אומרים: כולן נזירין;
ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו (ובגמרא מפרש מאי קאמרי).
ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר (שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה,
שיהא מברר דבריו, ויאמר "הריני נזיר", ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר).
(ראה איש
פלוני בא כנגדו, ואמר "הריני נזיר אם זה שמעון") הרתיע
לאחוריו (וחזר זה
לאחוריו ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו) - אינו נזיר (דספק נזירות להקל).
רבי שמעון אומר: יאמר: אם היה כדברי - הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה (ורבי שמעון לטעמיה דאמר ספק נזירות להחמיר, ובגמרא מפרש).
גמרא:
'מי שלא נתקיימו דבריו' אמאי הוי נזיר?
אמר רב יהודה: אימא 'מי שנתקיימו דבריו'
(נזיר לג,א)
אביי אמר: כגון דאמר "אי נמי לאו פלוני הוא אהוי [מהר"ב רנשבורג] (וחבריה
אמר "הריני נזיר שזה פלוני; אי נמי לאו פלוני הוא אהוי נמי נזיר") – נזיר.
ומאי 'לא נתקיימו דבריו' (דקאמרי בית הלל)?
לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו אחרונים (הכי קאמרי: לא מיבעיא כי נתקיימו
דבריו הראשונים הוי נזיר; אלא אפילו לא נתקיימו דבריו הראשונים הרי זה נזיר - משום
דבריו האחרונים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] גם
כאן יש להעיר שלכאורה אין בית שמאי מסכימים לראש משנה זו, שהרי למדנו בדף ט,א: אלא ב"ש סברי לה כרבי מאיר
דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה (ומש"ה) וכיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר כי קאמר
"מן הגרוגרות ומן הדבילה" - לאיתשולי הוא דקאתי וב"ש לטעמייהו,
דאמרי: 'אין שאלה בהקדש'; וכיון ד'אין שאלה בהקדש' - אין שאלה בנזירות!?