דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף לג-לד

סיום נזיר פרק חמישי 'בית שמאי'

ותחילת נזיר פרק ששי 'שלשה מינין'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר לב,ב)

משנה:

היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן: "הריני נזיר שזה פלוני", ואחד אמר: "הריני נזיר שאין זה פלוני", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "שאין אחד מכם נזיר", "ששניכם נזירים", "שכולכם נזירים":

בית שמאי אומרים: כולן נזירין;

ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. (ובגמרא מפרש מאי קאמרי.)

ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר (שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, שיהא מברר דבריו, ויאמר "הריני נזיר", ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר).

(ראה איש פלוני בא כנגדו, ואמר "הריני נזיר אם זה שמעון") הרתיע לאחוריו (וחזר זה לאחוריו, ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו) - אינו נזיר (דספק נזירות להקל).

רבי שמעון אומר: יאמר: "אם היה כדברי - הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה"! (ורבי שמעון לטעמיה, דאמר ספק נזירות להחמיר, ובגמרא מפרש.)

גמרא:

'מי שלא נתקיימו דבריו'? אמאי הוי נזיר?

אמר רב יהודה: אימא 'מי שנתקיימו דבריו'!

(נזיר לג,א)

אביי [חלק על רב יהודה, ו]אמר: כגון דאמר "אי נמי לאו פלוני הוא - אהוי [מהר"ב רנשבורג] (וחבריה אמר "הריני נזיר שזה פלוני; אי נמי לאו פלוני הוא אהוי נמי נזיר") נזיר.

ומאי 'לא נתקיימו דבריו' (דקאמרי בית הלל)?

לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו אחרונים (הכי קאמרי: לא מיבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים הוי נזיר; אלא אפילו לא נתקיימו דבריו הראשונים הרי זה נזיר - משום דבריו האחרונים).

הרתיע לאחוריו אינו נזיר:

טעמא משום דהרתיע לאחוריו, הא אתי לקמן הוי נזיר – מני?

[נזיר דף לג עמוד ב כולו תוספות]

(נזיר לד,א)

אילימא רבי טרפון - (הא אתא לקמן) מי הוי נזיר?: כיון דבשעתא דקא נזר לא ידע אי פלוני הוא ואי לא - מי חלה עליה נזירות? והתניא: 'רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: אין אחד מהן (מכל אלו שבמשנתנו [היו שנים מהלכים בדרך כו') נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה'!? (ורבי יהודה - דבר פלוגתיה דרבי שמעון - נקיט לה אליבא דרבי טרפון, והאי דקאמר 'רבי טרפון' משום דסליק מיניה [משום שדברי רבי טרפון היו לפני בבא זה].)

אלא רבי יהודה דכרי הוא (דאמר ספק נזירות להקל, וכיון דהכא ספק אם איש פלוני הוא - דומיא דכרי, דאינו יודע אם יש בו מאה כור אם לאו - אינו נזיר), דתניא [תוספתא נזיר פ"ב ה"ט [ליברמן]]: '"הריני נזיר על מנת שיהא בכרי הזה מאה כור", והלך ומצאו שנגנב או שאבד: רבי שמעון אוסר, ורבי יהודה מתיר': רבי שמעון סבר: כיון דאילו לא נגנב דלמא הוו ביה מאה כור והוי נזיר - השתא נמי (דנגנב - חיישינן שיהא בו מאה כור, ו)הוי נזיר; והכא נמי (בהאי דהרתיע לאחוריו): כיון דאי אתא לקמן וידעינן דפלוני הואי (שזה נזר עליו) הוי נזיר - השתא נמי הוי נזיר (ואפילו לבית הלל; הלכך אי אפשר לו לפטור את עצמו בלא נזירות; אלא דאמר "אם כדברי היה הריני נזיר" כו').

משנה:

ראה את הכוי ואמר "הריני נזיר שזה חיה", "הריני נזיר שזה אינו חיה", "הריני נזיר שזה בהמה", "הריני נזיר שאין זה בהמה", "הריני נזיר שזה חיה ובהמה", "הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", "הריני נזיר שכולכם נזירין" - הרי כולן נזירין.

גמרא:

תני חדא (על מתניתין) 'תשעה נזירים (דאית בה תשעה נזירין)', ותניא אידך 'תשע נזיריות (יש בו לאדם אחד)';

בשלמא 'תשעה נזירין' - (משכחת לה) כגון דהוי גברי טפי, דאיתפיס ואזיל ביה (בהדי הדדי: דפתח חד ואמר "הריני נזיר שזו חיה", והשני אמר "הריני נזיר שאין זו חיה", והשלישי אמר "הריני נזיר שזו בהמה", והרביעי אמר "הריני נזיר שאין זו בהמה", והחמישי אמר "הריני נזיר שזו בהמה וחיה", והששי אמר "הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה", ואיתפיסו השאר באלו שנדרו על הכוי, ואמר השביעי "הריני נזיר שאחד מכם נזיר" והשמיני אמר "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", והתשיעי אמר "הריני נזיר שכולכם נזירין" - הרי כולן נזירין, ויש כאן תשעה נזירין); אלא 'תשע נזיריות' - לחד גברא - היכי משכחת לה?

בשלמא שית (קמייתא דכוי) - משכחת לה כדתנן (ומצי למימרינהו חד גברא), אבל תלת (אידך בבא ד"חד מנכון נזיר", "שאין אחד מכם נזיר" - לא משכחת לה אלא בגברא טובא) היכי משכחת לה [באדם אחד]?

אמר רב ששת: (משכחת לה תשע נזיריות) כגון דאמר "הריני נזיר ונזירות הכל עלי" (דאמר "הריני נזיר שזו חיה", "הריני נזיר שאין זו חיה", "הריני נזיר שזו בהמה", "הריני נזיר שאין זו בהמה", "הריני נזיר שזו חיה ובהמה", "הריני נזיר שאין זו לא חיה ולא בהמה" - הרי שית; וחזר אמר "כל נזיריות המתחלקות על כל בני אדם על הכוי - הרי הן עלי" וכגון שאמר "מעכשיו מקבל אני עלי בין שזו חיה ובין שזו אינה חיה", "הריני נזיר בין שזו בהמה ובין שאין זו בהמה", "הריני נזיר בין שזו בהמה וחיה ובין שזו לא בהמה ולא חיה" - הרי כאן תשע נזיריות).

לישנא אחרינא. בשלמא תשעה נזירים משכחת לה כגון דהוו גברי טפי דאיתפיסו ואזיל, דכי אמר חד "הריני נזיר שזו חיה", ובא השני ואמר "הריני נזיר שאין זו חיה", ובא השלישי ואמר "הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם", וכי הדר ואמר רביעי "שזו בהמה", וחמישי "שאין זו בהמה", ובא הששי והתפיס ואמר "הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם", וכי הדר אמר שביעי "הריני נזיר שזו חיה ובהמה", ושמיני אמר "שאין זו לא חיה ולא בהמה", ובא תשיעי ואמר "הריני נזיר אם הוא כדברי אחד מכם"; אלא תשע נזיריות כו' כדלעיל.

אמר רב ששת כגון דאמר הריני נזיר וכל הנזיריות עלי.

ואמר לנו המורה דהך סתם מתניתין דהכא - מיתוקמא אפילו לבית הלל: דעד כאן לא פליגי בית הלל עלייהו דבית שמאי לעיל אלא בטעות הקדש, אבל בספק הקדש כגון הכא - דאין ידוע אם כוי זה מין חיה או מין בהמה, כדאמר מר (חולין פ,א): כוי לא הכריעו בו חכמים אי מין בהמה הוא או מין חיה הוא - אפילו בית הלל מודו דהוי נזיר;

ודיקא נמי סתמא דמתניתין דכוי - בית הלל היא, דאם איתא דלבית הלל לא סבירא להו דספק נזיר הוי נזיר - מאי איריא דקא בעי (תנא) 'מני מתניתין דתני 'הרתיע לאחוריו אינו נזיר'? אילימא רבי טרפון כו' - הא איכא ליה למימר דבית הלל היא! אלא מדקא מהדר לאוקמא אליבא דחד תנא - היינו טעמא: משום דאליבא דבית הלל לא מיתוקמא: דאילו לבית הלל הוי נזיר גמור כי הרתיע לאחוריו, דקסברי בית הלל נזירות ספק הוי נזיר.

הדרן עלך 'בית שמאי'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נזיר פרק ששי 'שלשה מינין'

משנה:

שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן;

וכל היוצא מן הגפן (כגון חרצן ויין וחומץ) מצטרפין זה עם זה (לכזית);

ואין חייב עד שיאכל מן הענבים כזית (והא נמי מיחייב על זג וחרצן; אלא הא אתא לאשמועינן: דאינו חייב אלא בכזית; והא דקתני 'ענבים' לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמרא);

(נזיר לד,ב)

[המשך המשנה]

משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין (במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין).

רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב (בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית - חייב);

וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג.

אלו הן 'חרצנים' ואלו הן 'זגים'?

'החרצנים' אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: שלא תטעה: כזוג של בהמה: החיצון זוג, והפנימי עינבל.

גמרא:

שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה [והתגלחת והיוצא מן הגפן]:

'היוצא מן הגפן' – אִין, גפן עצמו לא; מתניתין דלא כרבי אליעזר [YH1] , דתניא: 'רבי אליעזר אומר: אפילו עלין ולולבין (של גפן; 'לולבין' אלו חוטין רכין שבגפן) במשמע (הכתוב, שאמר 'מכל אשר יעשה מגפן היין' [במדבר ו,ד]!).

איכא דאמרי לה [שמשנתנו אינה כרבי אליעזר] אסיפא: 'ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית' - מן הענבים אִין, מהגפן עצמו לא! מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: אפילו עלין ולולבין במשמע'.

במאי קמיפלגי?

רבי אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי, רבנן דרשי כללי ופרטי.

רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי: (במדבר ו,ג) מיין ושכר יזיר [חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] – מיעט (יין הראוי להשתכר בו אסור לו, אבל מידי אחרינא לא); [במדבר ו,ד: כל ימי נזרו] מכל אשר יעשה מגפן היין [מחרצנים ועד זג לא יאכל] - ריבה; מיעט וריבה - ריבה הכל; מאי ריבה? ריבה כל מילי (ואפילו עלין ולולבין)! מאי מיעט? מיעט שבישתא (זמורות, כדמתרגמינן שריגים = שיבשין (בראשית מ,י)).

ורבנן דרשי כללי ופרטי [הרישא כמו ספרי במדבר פסקא כד]: ''מיין ושכר יזיר' – פרט; 'מכל אשר יעשה מגפן היין' – כלל; 'מחרצנים ועד זג' - חזר ופרט: פרט וכלל ופרט - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: פרי ופסולת פרי (כגון ענבים ויין וחומץ) - אף כל פרי ופסולת פרי (להביא גוהרקי ועינבין דיכרין, כדלקמן, בסמוך);

אי מה הפרט מפורש פרי גמור [ענבים לחים ויבשים] - אף כל פרי גמור (ולא דבר אחר: ולא גוהרקי ולא עינבין דיכרין)?

אמרת? אם כן (שלא להביא בו אלא פרי גמור) מה הניח לך הכתוב במשמעו שלא אמרו ([במפורש] שתהא למד מן הפרט)? [ענבים לחים ויבשים? הא כתיבי! יין וחומץ? הא כתיבי!] הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון ('אף כל פרי ופסולת פרי' שאם אתה אומר 'אף כל פרי גמור' נמצא דאינו מרבה שום דבר בעולם);

ומאחר שסופינו לרבות כל דבר (יין וחומץ, ענבים לחים ויבשים, ומרבה יין גוהרקי ועינבין דיכרין מ'אף כל', והיינו דהניח הכתוב במשמעו שלא אמר), מה תלמוד לומר (פרט האחרון, דכתיב) 'מחרצנים ועד זג (לא יאכל)' (אי משום דרבי אלעזר בן עזריה - ליכתביה לגבי פרטי; בתר כללא למה לי)? - (אלא) לומר לך: כל מקום שאתה מוצא (בכל התורה שיהא שם) פרט וכלל (בלבד) - אי אתה רשאי למשכו ולדונו כעין הפרט, אלא (שהכלל) נעשה כלל מוסף על הפרט (ואיתרבו להו כל מילי), עד שיפרוט לך הכתוב (שלא תהא מרבה אלא כעין הפרט) כדרך שפרט לך בנזיר (שלאחר שכתב את הכלל - בא וכתב לך פרט: 'מחרצנים ועד זג'; ורבי אליעזר סבר כרבי אלעזר בן עזריה דמוקים ליה להאי 'מחרצנים ועד זג' - עד שיאכל שני חרצנים וזג).

אמר מר: 'מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי - אף כל פרי ופסולת פרי': פרי – עינבי, פסולת פרי מאי היא? - חומץ; – 'אף כל פרי' - מאי היא? - גוהרקי (ענבים דקין, שגדלין בין שאר גרעינין גדולים [ענבי בוסר - תוספות]); 'אף כל דפסולת פרי' מאי היא?

אמר רב כהנא: לאיתויי עינבי דכרין (ענבים שהתליעו).

'ועד זג' - אמר רבינא: לאיתויי דבֵין הבֵיניִם (אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן [שממנו נעשין שמרים [הפסולת בתחתית החבית]]).

אמר מר: [אי] מה הפרט מפורש פרי גמור - אף כל פרי גמור;

אמרת? אם כן מה הניח הכתוב במשמעו שלא אמרו?

ענבים לחים ויבשים? הא כתיבי! יין וחומץ? הא כתיבי!

הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, ומאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה תלמוד לומר 'מחרצנים ועד זג'? לומר לך: כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה רשאי למושכו ולדונו [בצמצום] כעין הפרט, אלא נעשה כלל מוסף על הפרט [בהרחבה], עד שיפרוט לך הכתוב

(נזיר לה,א)

כדרך שפרט לך בנזיר 'מחרצנים ועד זג' [וחזר וצמצם]:

לרבי אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להאי 'מחרצנים ועד זג' לומר שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [ואינו דן בפרט וכלל ופרט] - פרטא מנא ליה (מנא ליה ד'פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט')?

סבר לה כרבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה (ולא משמע ליה מהאי 'חרצנים ועד זג' – פרט, וקא דריש ביה כי טעמיה: שלכך הוא בא: שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג);

ואי בעית אימא (דאית ליה) כרבנן (דדרשי כללי ופרטי, ואף על גב דמשמע ליה מיניה עד שיאכל שני חרצנים וזג – בעל כרחך דלפרטא נמי הוא דאתא): דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה, ליכתביה רחמנא להאי 'מחרצנים ועד זג' גבי פרטי? למאי הלכתא כתביה בתר כלל? - שמע מינה למידייניה בכלל ופרט (ולא משום דרבי אלעזר בן עזריה [שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג]).

ואימא כוליה להכי הוא דאתא?

אם כן - לכתוב או 'שני חרצנים' או 'שני זגים' או 'חרצן וזג'; למאי הלכתא כתב רחמנא 'מחרצנים ועד זג'? - שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט, ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי&quuot;י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com