נזיר דף לה

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף לה

המשך נזיר פרק ששי 'שלשה מינין'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר לד,ב)

אמר מר: 'מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי - אף כל פרי ופסולת פרי':

פרי = עינבי, פסולת פרי מאי היא?

חומץ;

'אף כל פרי' - מאי היא?

גוהרקי (ענבים דקין, שגדלין בין שאר גרעינין גדולים [ענבי בוסר - תוספות]);

'אף כל דפסולת פרי' מאי היא?

אמר רב כהנא: לאיתויי עינבי דכרין (ענבים שהתליעו).

'ועד זג' - אמר רבינא: לאיתויי דבֵין הבֵיניִם (אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן [שממנו נעשין שמרים [הפסולת בתחתית החבית]]).

אמר מר: [אי] מה הפרט מפורש פרי גמור - אף כל פרי גמור;

אמרת? אם כן מה הניח הכתוב במשמעו שלא אמרו?

ענבים לחים ויבשים? הא כתיבי! יין וחומץ? הא כתיבי!

הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, ומאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה תלמוד לומר 'מחרצנים ועד זג'? לומר לך: כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה רשאי למושכו ולדונו [בצמצום] כעין הפרט, אלא נעשה כלל מוסף על הפרט [בהרחבה], עד שיפרוט לך הכתוב

(נזיר לה,א)

כדרך שפרט לך בנזיר 'מחרצנים ועד זג' [וחזר וצמצם]:

לרבי אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להאי 'מחרצנים ועד זג' לומר שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [ואינו דן בפרט וכלל ופרט] - פרטא מנא ליה (מנא ליה ד'פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט')?

סבר לה כרבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה (ולא משמע ליה מהאי 'חרצנים ועד זג' – פרט, וקא דריש ביה כי טעמיה: שלכך הוא בא: שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג);

ואי בעית אימא (דאית ליה) כרבנן (דדרשי כללי ופרטי, ואף על גב דמשמע ליה מיניה עד שיאכל שני חרצנים וזג – בעל כרחך דלפרטא נמי הוא דאתא): דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה, ליכתביה רחמנא להאי 'מחרצנים ועד זג' גבי פרטי? למאי הלכתא כתביה בתר כלל? - שמע מינה למידייניה בכלל ופרט (ולא משום דרבי אלעזר בן עזריה [שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג]).

ואימא כוליה להכי הוא דאתא?

אם כן - לכתוב או 'שני חרצנים' או 'שני זגים' או 'חרצן וזג'; למאי הלכתא כתב רחמנא 'מחרצנים ועד זג'? - שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט, ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג.

ורבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה - פרט וכלל ופרט (דדיינינן בתורה) מנא ליה[YH1] ?

אמר רבי אבהו: נפקא ליה מהאי קרא: (שמות כב,ט) וכי יתן איש אל רעהו [חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] 'חמור או שור או שה' – פרט; 'וכל בהמה' – כלל (ואפילו דובים ואריות [שאי אפשר לשמור אותם, כדלהלן]); 'לשמור' - חזר ופרט[YH2] : פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט (דאהני פרטא בתרא למידי דבַר שמירה הוא, דנשבעין עליהן, כגון נמי עופות; יצאו דובים ואריות, דלאו בני שמירה נינהו, שאין להם תרבות).

רבא אמר: נפקא ליה מהאי קרא (ויקרא א,י: ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו) 'ואם מן' – פרט (דמשמע מן הבהמה ולא כל בהמה); 'הצאן' – כלל (ואפילו רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, ואתנן ומחיר - שכשרין לקרבן); '[ה]כבשים' ו'[ה]עזים' - חזר ופרט (דלא משמע ליה כללא כמו 'צאן', ואימעיטו להו כל הני, ואיתרבו לה כגון נעבדה בהם עבירה כגון החורש בשור ובחמור, ושחרש בו בשבת): פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט (ואימעיט ליה חיה, ואיתרבו להו בחור וזקן: דעולה בא בחור אף על פי שאין אשם בא בחור, ואשם בא זקן אף על פי שאין עולה בא זקן).

אמר ליה רב יהודה מדיסקרתא לרבא: ולילף מן הדין קרא [ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן' - פרט; 'הבהמה' - כלל (אפילו חיה, דחיה בכלל בהמה); 'בקר וצאן' חזר ופרט: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט!?

אמר ליה [רבא]: מן האי ליכא למשמע מינה; דאי מהתם - הוה אמינא: 'הבהמה'

(נזיר לה,ב)

חיה בכלל בהמה (דכתיב (דברים יד, ד-ה) 'זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו').

אמר ליה [רב יהודה מדיסקרתא לרבא]: (ומי מצית אמרת הכי:) חיה (הוא) בכלל בהמה (בהאי פרט)? הא כתיב (באידך פרטא) '[מן] [ה]בקר ו[מן ה]צאן' (למעוטי חיה)! (אלא) והוה ליה פרט וכלל (האי 'מן הבהמה') ופרט, ואי אתה דן אלא כעין הפרט (ומצי נמי למילף מהכא)!

ומנלן דהכי הוא ([שבכל מקום בתורה, את המדה כלל ופרט וכלל] דכעין פרטא דיינינן) – דתניא: '[דברים יד,ה: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר ובצאן וביין ובשכר - ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] 'ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל; 'בבקר ובצאן וביין ובשכר' – פרט; 'ובכל אשר תשאלך נפשך' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע (ואיתרבו להו עופות, ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע, כדמפרש במסכת עירובין בפרק 'בכל מערבין')!

מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן - כללא בתרא מאי אהני?

תוספות ד"ה מכדי: אגב גררא אתי לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ:

אהני לאוסופי כל דדמי ליה (ואפילו מצד אחד, כגון דגים: דפרי מפרי הן, אבל אינן גידולי קרקע; דאי ליכא כללא בתרא – הוה אמינא דאין בכלל אלא מה שבפרט [ודגים יהיו אסורים לקנות בכסף מעשר שני; והכלל האחרון מוסיף]).

ותו: פרט וכלל ופרט - כעין הפרט דיינינן - פרטא בתראה מאי אהני?

אי לאו פרטא בתראה - הוה אמינא נעשה כלל מוסף על הפרט [ומרחיבים עוד יותר, כי אין פרט אחרון המגביל].

ומכדי תרין כללי ופרטא, ותרין פרטי וכללא - [שניהם] כעין פרטא דיינינן; מאי איכא ביני וביני?

איכא דאילו תרתין כללי ופרטא - אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא - אי איכא פרטא דדמי משני צדדין מרבינן (כגון עופות דגידולי קרקע הן, ופרי מפרי מרבינן), בחד צד (אבל דגים - דבחד צד דמו ליה) לא מרבינן [אילו נאמר בפרט וכלל ופרט, אך היות ונאנר בכלל ופרט וכלל – מרבינן דגים].

מכדי פרט וכלל - נעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבי כל מילי, ו'מיעט וריבה' - נמי ריבה הכל ואיתרבי כל מילי - מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל?

איכא: דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין ולולבין; ומיעט וריבה - לולבין אִין, עלין לא (אי אפשר דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא: דעלין ממעט).

(ואם תאמרף והא איכא רבי אליעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין!?

הא - לא תקשי לך: ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב 'מכל אשר יעשה מגפן היין', דהאי 'מכל' לישנא יתירא הוא; ואי משום מיעט וריבה - לא מיצטריך ליה למיכתב, אלא 'אשר יעשה מגפן היין'; 'מכל' למה לי? אלא לרבות: ואפילו עלין.

ואית דמפרש דהאי דאמר 'אפילו עלין' - לאו דוקא, אלא קא משמע לן דפורתא הוא דמיעט: או עלין או שבישתא; ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה - ליכא ולא מידי.)

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה [במדבר ו,ג: מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל] משרת [ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] (לרבות שאפילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור, והיתר משלימו לכזית - שהוא חייב.)

(נזיר לו,א)

זעירי אמר: אף שאור בבל תקטירו (שאילו אין בשאור כזית, ועיסה משלימו לכזית, שהוא חייב, ועובר משום שנאמר כל שאור וכל דבש לא תקטירו (ויקרא ב,יא)).

כמאן [אמר זעירי]?

כרבי אליעזר דדריש 'כל' (לגבי חמץ, בפרק 'אלו עוברין בפסח', דקתני 'ועל עירובו בלאו - דברי רבי אל[י]עזר, דכתיב 'כל מחמצת לא תאכלו' (שמות יב,כ)).

אי הכי (לימא זעירי וכן) לענין חמץ (בפסח) נמי (יהא חייב על עירובו משום דכתיב ביה 'כל')?

אין הכי נמי (דלענין חמץ בפסח - היתר מצטרף לאיסור, וכרבי אליעזר); אלא (והאי דקאמר גבי שאור משום) לאפוקי מאביי, דאמר (במסכת מנחות) יש הקטרה בפחות מכזית - קא משמע לן (מדבעינן צירוף - ד)אין הקטרה בפחות מכזית (ואין חייב עליה אלא אם כן יהא בו כזית או שיהא היתר משלימו לכזית).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com