דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף לז
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר לו,ב)
איתיביה [תוספתא תרומות פרק ו הלכה יח (ליברמן)]: 'שתי קופות: אחת של תרומה ואחת של חולין, ולפניהן שתי סאין: אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו - שניהן מותרין, שאני אומר: חולין לתוך חוליןן נפלו, תרומה לתוך תרומה נפלה' ואי סלקא דעתא כזית בכדי אכילת פרס [אסור] דאורייתא - אמאי אמרינן 'שאני אומר'?
(נזיר לז,א)
בשלמא לדידי, דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור (בכל איסורין שבתורה נמי), (הכא ליכא למימר הכי) כגון
דנפישי חולין (ואנן לא
אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור אלא היכא דנפישא מידי דאיסורא, וקא משלים ליה היתרא;
והא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אף על גב דנפישי חולין - תבלין שאני, הואיל ותבלין
לטעמא וריחא הוא דעבידי - חשיבי להו, ולא בטלי, והוי כמאן דנפישי); אלא
לדידך - דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס - כי נפישי חולין מאי הוי (הא איכא למיחש דאיכא כזית בכדי
אכילת פרס - דאורייתא)?
אמר ליה: הנח לתרומה בזמן הזה, דרבנן (דלא חיישינן ליה לכזית בכדי אכילת
פרס).
אמר ליה אביי: ממאי דהאי 'משרת' - להיתר
מצטרף לאיסור הוא דאתא? דילמא ליתן 'טעם כעיקר' הוא דאתא (שאם שרה ענבים במים ויש בו טעם
יין - יהא חייב על הטעם כמו על עיקר הפרי של ענבים)?
(ומקמי
דמסיים אביי למילתיה, מקדים ליה הש"ס לפרוכי:) ולאביי
מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי (דבנזיר בלחוד הוא דאמרי דהיתר מצטרף לאיסור), וקא
מותיב ליה (אביי) כל הלין
תיובתא (דבשאר
איסורין שבתורה נמי אמרינן הכי); הדר אמר ליה (דהכא לאו להיתר מצטרף לאיסור הוא
דאתא אלא) ליתן טעם כעיקר; בתר דשני ליה (רב דימי, דבשאר איסורין לא אמרינן
'היתר מצטרף לאיסור' אלא באיסור נזיר בלבד) - אמר ליה (אביי): דילמא (אפילו לגבי נזיר לא אתא אלא כדי) ליתן טעם
כעיקר הוא דאתא, לכדתניא: ''משרת' - ליתן
טעם כעיקר: שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין – חייב; ומכאן אתה דן כל איסורין
שבתורה: ומה נזיר: שאין איסורו איסור עולם (שיש היתר לאיסורו לאחר שלשים) ואין
איסורו איסור הנאה (שמערבין
לנזיר ביין) ויש היתר לאיסורו (שהיין שנאסר לו עכשיו הותר לאחר
שלשים) ([הערת
הריב"ן: שאין
איסורו איסור עולם,
אלא עד שלשים - היינו 'יש היתר לאיסורו', אלא 'שאין איסורו איסור עולם' מיירי
בגופו, ו'יש היתר לאיסורו' - שיין זה שאסור לו עכשיו מותר לו לאחר זמן) - עשה
בו טעם כעיקר, כלאי הכרם (שעורה
וחרצן) שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה (דכתיב (דברים כב,ט) 'פן
תקדש',
ואמרינן (חולין
קטו,א) 'פן
תוקד אש') ואין היתר לאיסורן - אינו דין שיעשה בו טעם
כעיקר! והוא הדין לערלה: בשתים (שאיסורו
איסור הנאה ואין היתר לאיסורו; אבל אין לומר בה דאיסורו איסור עולם: שהרי לאחר שלש
שנים הותרה)!
תוד"ה והוא הדין
לערלה בשתים - פי' הקונטרס שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו תוך שלש של
ערלה לא יותרו לעולם
ונ"ל דודאי
'איסורו איסור עולם', אבל יש היתר לאיסורו: כמו בשנה הרביעית דאחליה והדר אכליה,
שיש לו תקנה לפירות ע"י פדיון כמעשר שני: שאע"פ שבאו מכרם ערלה!
וה"ר יום טוב בן הרב ר' יהודה פירש 'שיש היתר לאיסורו' = שמותר לגרום איסורו,
כגון לנטוע אילן אף אם יהיה ערלה, משא"כ בכלאי הכרם, וכן מותר לאדם לידור
בנזיר.
אמר ליה: הא מני? ההוא מרבנן: (אין הכי נמי ד'משרת' כי אתא - ליתן טעם כעיקר, ואליבא
דרבנן; ו)רבי אבהו, כי קאמר (דכי אתא 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור) - (אליבא) לרבי
עקיבא (דאמר
'היתר מצטרף').
הי רבי עקיבא? אילימא רבי עקיבא דהכא, דתנן: 'רבי
עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית – חייב', וממאי?
דילמא הוא דאיכא כזית (מיין
לחודיה) בעינא (הוא דקא בעי דליהוי ביה מובלע בפת כזית)! וכי תימא
'(אי איכא
כזית מיין) מאי למימרא'? - לאפוקי מתנא קמא דאמר 'עד שישתה רביעית
יין' (אתא רבי
עקיבא)!
אלא רבי עקיבא דברייתא, דתניא: 'רבי עקיבא אומר: נזיר
ששרה פתו ביין, ואכל כזית מפת ומיין – חייב.'
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: לרבי עקיבא, דקא
מוקים ליה להאי 'וכל משרת' להיתר
מצטרף לאיסור, ליתן טעם כעיקר מנא ליה?
תוד"ה טעם כעיקר
מנליה - ואם תאמר: ודילמא לית ליה? ויש לומר דודאי אי לא דשמעינן מקרא
אחרינא טעם כעיקר לא הוה מוקי 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור, דטפי הוה מסתבר לאוקמי 'משרת' ליתן טעם כעיקר,
[כיון] דיש באיסור עצמו כזית אלא שאינו בעין אלא טעמו; משום הכי בעי מאיזה קרא
נפקא ליה.
יליף מבשר בחלב: לאו טעם בעלמא הוא, ואסור - הכא נמי לא
שנא.
ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן, דחידוש הוא.
מאי חידושיה?: אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי, ובהדי
הדדי אסור - כלאים נמי: האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור!? אלא דאי
תרו ליה [שרו את הבשר] כולי יומא בחלבא שרי, ומבשיל
ליה בשולי אסור!
ורבי עקיבא נמי - בשר בחלב חידוש הוא!?
אלא
(נזיר לז,ב)
יליף מגיעולי עובדי כוכבים, דאמר רחמנא (בכלי מדין) (במדבר לא,כג) כל דבר אשר יבא באש [וטהר, אך במי נדה יתחטא; וכל
אשר לא יבא באש תעבירו במים] (ואמאי?
והא ליכא בהו אלא טעם איסור שנתבשל בהן)? (אלא) למימרא
דאסירי גיעולי עובדי כוכבים - לאו טעמא בעלמא הוא, ואסור (דאיסור דנותן טעם – כעיקר!) - הכא נמי
לא שנא.
תוד"ה מגיעולי
עובדי כוכבים - ובפסחים (דף מד: ושם) יליף מבשר בחלב, ובכאן מקצר לומר מגיעולי עובדי כוכבים;
והקשה ה"ר יוסי
איש ירושלם: מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר (מצטרף לאיסור)?
ותירץ דבכולהו כלי
מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן,
דקרא בכולהו כלים כתיב, ואותן כלים שהמדינים בשלו בהן יין הוי אסירי לנזירי ישראל,
דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש.
ולרבנן נמי - תיפוק להו מגיעולי עובדי כוכבים!?
אמר ליה: התם - חידוש הוא, דהא בכל התורה כולה נותן טעם
לפגם מותר (דגמרינן
לה מנבילה, דאמר מר (עבודה רהז סז,ב) הראויה לגר קרויה נבילה, ושאינה ראויה לגר
אינה קרויה נבילה, ומותרת, דכל דנותן טעם לפגם מותר), וגבי
גיעולי עובדי כוכבים – אסור.
ולרבי עקיבא נמי - הא חידוש הוא (והיכי גמרינן מיניה)?
אמר רב הונא בר חייא: לא אסרה תורה (לא נצרכה לרבי עקיבא 'כל דבר אשר יבא באש' וגו') אלא
לקדירה בת יומא, דלאו נותן טעם לפגם הוא (ולאו חידוש הוא; והואיל ולאו חידוש הוא, ומיתסר ביה טעם
כעיקר - גמרינן מיניה לשאר איסורין שבתורה).
ורבנן (דלא
ילפי מיניה)?
(סברי) קדירה בת
יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא (וחידוש
הוא)!
תוד"ה דלאו נותן טעם לפגם
הוא ולרבנן דאמרי חידוש הוא אי אפשר דלא פגמה [פורתא] - והוה ליה למימר: כי
היכי דפגמו מרובה שרי רחמנא, אפילו פגם מועט נמי שרי.
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: (מאי טעמא אמרת לרבי עקיבא לית ליה
בשאר איסורין שבתורה דהיתר מצטרף לאיסור?) מדרבנן נשמע לרבי עקיבא: לאו
אמרי רבנן האי 'משרת' ליתן טעם כעיקר, ומכאן אתה דן
לכל איסורין שבתורה - לרבי עקיבא נמי, דקא מוקים ליה להאי 'משרת' להיתר
מצטרף לאיסור - לימא 'מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה'?
אמר ליה: משום דהוי נזיר וחטאת - שני כתובין הבאין כאחד,
וכל שני כתובין הבאין כאחד - אין מלמדין.
נזיר - הא דאמרן; חטאת - מאי היא?
דתניא [ספרא צו פרשה ג ד"ה פרשה ג]: '(ויקרא ו,כ) כל אשר יגע בבשרה יקדש
[ואשר
יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה - תכבס במקום קדש] - יכול
אפילו שלא בלע? - תלמוד לומר: 'בבשרה': עד
שיבלע בבשרה יקדש להיות כמוה, שאם פסולה היא (שאם החטאת פסולה, כגון שעבר עליו
לילה ויום, ונתבשל בו בשר שלמים) - יפסל (יהא בשר שלמים אסור כמוהו) ואם
כשרה (שלא עבר
אותו היום) - תאכל כחמור שבה (כחמור שבחטאת: לפנים מן הקלעים,
לזכרי כהונה, ליום ולילה בלבד)'.
ורבנן?
צריכי: דאי כתב רחמנא גבי חטאת, הוה אמינא נזיר לא אתי
מינה, משום דנזיר מקדשים לא ילפינן; ואי כתב רחמנא גבי נזיר - הוה אמינא מנזיר לא
ילפינן, משום דחמיר איסוריה, דאפילו חרצן אסיר ליה, הלכך לא אתיא מיניה.
כתוב
בספרים: לרבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור מחטאת? התם נמי לנ"ט לפגם הוא
דאתא.
ואי
בעית אימא: לנותן טעם כעיקר.
ומיצרך
צריכי: ליה דאי כתב רחמנא כו'
והכי פירושו: ורבנן תיפוק להו לשאר איסורין שבתורה שיהא היתר מצטרף לאיסור מחטאת:
דמה מצינו בחטאת, שהיתר מצטרפת לאיסור, כדאמרינן 'בבשרה' - שבלע הימנה, והוא הדין נמי
לשאר איסורין שבתורה - התם נמי לגבי חטאת: לנותן טעם לפגם הוא דאתא.
ואי אמרת:
אי משום נותן טעם לפגם - הא כבר שמעינן ליה מנבילה!?
חדא:
במבושל וחדא בחי, דההוא דנבילה אשמועינן במידי דמבושל: שאם בישל בשר שחוטה בכלי
שנתבשל בו בשר [נבילה], ונותן טעם בו - הוא מותר, דנותן טעם לפגם הוא,
ומותר; ואשמועינן נמי גבי חטאת - בבשר חטאת מבושלת, ובבשר חי: דאפילו נגע בשר
שלמים שאינו מבושל בכלי שנתבשל בו חטאת, או בבשר חטאת מבושלת עצמה, ונותנת בה טעם
- יקדש להיות כמוה.
ואיבעית
אימא: אפילו ההיא דחטאת, ליתן טעם כעיקר הוא דאתא; ואי אמרת 'אם כן הוו להו שני
כתובין הבאין כאחד, ולא ילמוד מהן לשאר איסורין שכתובין - הנהו מיצרך צריכי
ליה: דאי כתב רחמנא גבי חטאת, דנותן טעם כעיקר - לא אתי נזיר מיניה משום דנזיר
כו':
ואית דלא
גרסי להאי 'כלומר' - רבנן הוא דקמהדרי לרבי עקיבא, דאמר נזיר וחטאת הוו להו שני
כתובין הבאין כאחד, ואמרי ליה: הנך - ודאי לאו שני כתובין הבאין כאחד נינהו,
דמיצרך צריכי: דאי כתב רחמנא גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור - נזיר לא אתי
מיניה משום דנזיר כו':
ורבי עקיבא אמר לך: למאי צריכי? בשלמא אי כתב רחמנא חטאת
- לא גמר נזיר מינה, דחולין מקדשים לא גמרינןן; אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת
מיניה, דהא כל איסורין שבתורה קא גמרי מנזיר (דהשתא לכל איסורין שבתורה בכמה
שיעורין גמרינן מנזיר, כדאמרינן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צח,ב): 'מה זרוע בשלה וכו' - קדשים לא כל שכן'! אלא מדהדר כתב
רחמנא חטאת – שמע מינה משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד - לתרתי לישני, כדפרישית)?
ורבנן אמרי לך: חטאת - להיתר מצטרף לאיסור, וחולין מקדשים
לא גמרינן; ו'משרת' - ליתן טעם כעיקר: מכאן אתה דן לכל איסורין
שבתורה.
ורבי עקיבא - תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור, והוו להו שני
כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא הא דתניא '[במדבר ו,ד: כל ימי נזרו] מכל אשר יעשה מגפן היין [מחרצנים ועד זג לא יאכל] - לימד
על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה עם זה' – לרבי עקיבא, השתא יש לומר
היתר מצטרף לאיסור - איסור לאיסור מבעיא?
אמר ליה: היתר לאיסור (כשנותנו בפיו) בבת אחת (אבל בזה אחר זה לא), (אבל) איסור
לאיסור - אפילו בזה אחר זה (אכל
חצי זית ובלעו וחזר ואכל חצי זית של איסור אחר - הרי זה מצטרף).
ורבי שמעון -
(נזיר לח,א)
דלית ליה צירוף (אפילו בכל שהוא מיחייב, כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף ד,א) דקסבר רבי שמעון כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין
קרבן) – 'מכל אשר יעשה' מאי דריש
ביה?
אמר לך: ההוא מיבעי ליה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן (כגון דאמר "הריני נזיר"
סתם, ופרשינן לעיל (דף
ג,ב) דמשמע מן
הטומאה ומן התגלחת ומן היין; ואילו לרבנן -
אפילו לא נזר אלא מאחת - חייב בכולן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com