נזיר דף לח

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף לח

המשך נזיר פרק ששי 'שלשה מינין'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר לז,ב)

ורבי שמעון -

(נזיר לח,א)

דלית ליה צירוף (אפילו בכל שהוא מיחייב, כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף ד,א) דקסבר רבי שמעון כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן) – 'מכל אשר יעשה' מאי דריש ביה?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן (כגון דאמר "הריני נזיר" סתם, ופרשינן לעיל (דף ג,ב) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין; ואילו לרבנן - אפילו לא נזר אלא מאחת - חייב בכולן).

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל רביעיות [גירסת התוספות: כל איסורין] שבתורה (כגון רביעית דם שמטמא באהל) אין היתר מצטרף לאיסור (שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית) חוץ מרביעית שבנזיר, שהרי אמרה תורה 'משרת'.

מאי איכא בין רבי יוחנן לרבי אלעזר?

איכא בינייהו: דרבי יוחנן מרבי אפילו אוכלין (נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר, כגון חרצן וזג וענב - שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית), ורבי אלעזר: משקין - אִין (מצטרפין, משום דבדידיה מפרש קרא), (אבל) מידי אחרינא (כגון באוכלין) - לא (אין היתר מצטרף עמהן).

אמר רבי אלעזר: עשר רביעיות הן (בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית); ונקיט רב כהנא בידיה: חמש סומקתא (יין ודם) וחמש חיוורתא (מים ושמן): חמש סומקתא (סימנא לגירסא): נזיר, ועושה פסח, שהורו, במקדש, ומתו:

'נזיר' - רביעית יין לנזיר;

'עושה פסח' - דאמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו (שתיקנו חכמים) צריך שיהא בהן (בין כולן) כדי רביעית (רביעית לוג יין חי, דהיינו ביצה ומחצה, כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית; וכגון דדרי על חד תלתא מיא, כדמפרש התם);

'שהורו' – 'שתה רביעית יין - אל יורה' (כדכתיב 'יין ושכר אל תשת' וסמיך ליה 'ולהבדיל ולהורות' (ויקרא י,ט-י); דמשמע דלענין הוראה נמי לא ישתה);

'במקדש' – 'שתה רביעית יין ונכנס למקדש - חייב מיתה' (משום שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י,ט));

'ומתו' – דתניא [ספרא אמור פרשה ב ד"ה פרשה ב מ"ד]: 'מנין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שהיא מטמאה באהל? - שנאמר (ויקרא כא,יא) ועל כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] (ועל כל נפשות מת לא יבא - דמשמע משני מתים; 'רביעית' קרי ליה 'נפש', כדאמרינן התם (שבת לא,ב): רביעית דם נתתי בכם. והא דמשמע ליה הכא 'רביעית דם היוצאה משני מתים' - לאו דוקא נקט ליה, דהכי הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי, וכן אמרינן בסמוך; והא הכא רבי עקיבא היא, ולא רבנן, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ד,א); דאילו לרבנן - אינה מטמאה רביעית דם שיוצאה מן המת אלא כשיוצאה ממת אחד בלבד! והאי דקא נסיב לה הש"ס אליבא דרבי עקיבא - לאו דוקא, אלא איידי דאית ביה רביעית, וקא דריש ביה קרא - נסיב ליה הש"ס, ולדברי הכל ברביעית הוי [שיעורא]).

והכי גרסינן: 'חלת רביעית שמן לחלה'

וכדאמרינן התם במסכת מנחות (פח,א): יתיב רבי וקא קשיא ליה: רביעית במקדש למה נמשחה? אי משום מצורע - חוץ הוא!? ואי משום נזיר - בשחיטת איל הוא דקדשי!?

אמר ליה רבי חייא: 'לחביתי כהן גדול', דמביא בכל יום ועושה בו י"ב חלות, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, והיה מביא רביעית שמן – 'קרי עליה מארץ מרחק איש עצתי' [ישעיהו מו,יא].

ואית דגרסי רביעית שמן של חלת תודה, כדאמרינן בפרק 'שתי מדות' (שם פט,א): מביא חצי לוג וחוצהו מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה; והאיך מחצה דרבוכה - אית בה כדי רביעית; וטעות הוא, ואינו כן: דבהדיא אמרינן התם: 'א"ל רבי אלעזר בן עזריה: אפילו אתה דורש כל היום 'בשמן - לא הייתי שומע לך, אלא רביעית שמן לשלשה מינין שבתודה: חלת מצה, ורקיק, ורבוכה; ואחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה כו'' [1]

וחמש חיוורתא (סימנא לגירסא): חלת, נזיר, ומצורע, שנפסלו, בשבת:

'חלת' - רביעית שמן לחלה;

'נזיר' - רביעית שמן לנזיר (לרקיקי נזיר);

'מצורע' - רביעית מים למצורע (כדאמר במסכת סוטה (טז,ב): 'ושחט את הצפור האחת אל כלי חרשׂ על מים חיים' [ויקרא יד,ה], ואמרינן: כמה מים יהא נותן בו? - כדי שיהא דם צפור ניכר בהן; וכמה? - רביעית);

'שנפסלו' – דתנן: 'ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה ברביעית (מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית, ולפסול את הגוייה ברביעית כששותה אותן בכדי אכילת פרס);

'בשבת' – דתנן [שבת פ"ח מ"א]: 'ושאר כל המשקין ברביעית ושאר כל השופכים (ששופכין אותן לרשות הרבים) – ברביעית'.

ותו ליכא? והאיכא (הא דתנן במסכת ידים [פ"א מ"א]) 'מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים' (ואף על גב דלית בהו כדי רביעית לשני - הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה)?

בפלוגתא לא קא מיירי (דהא קמיפלגי עליה דרבי יוסי ואמרי: לאחד ולא לשנים[YH1] ).

והא איכא [סוטה פ"ב מ"ב]: 'היה מביא פיילי (כלי גרוע) של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור (שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן, כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן [במדבר ה,יז] להשקות את הסוטה, ובמסכת סוטה (טו,ב) קאי), ורבי יהודה אומר: רביעית'?

בפלוגתא לא קא מיירי.

והאיכא (בברכות (כה,ב)): 'כמה מים נותן לתוכה (לתוך עביט של מימי רגלים)? - כל שהוא; רבי זכאי אומר: רביעית' (והתם מפרש טעמא דמילתא)?

בפלוגתא לא קא מיירי.

והאיכא מקוה (דתנן [מקוואות פ"ב מ"ד]: 'רבי אליעזר אומר: רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה')?

בר מההיא, דבטלוה רבנן (ואמרו דפחות משלשה לוגין לא פסלי).

לישנא אחרינא והאיכא מקוה – דאמר: מקוה המחזיק רביעית ראוי להטביל בו מחטין וצנוריות, כדאמרינן במסכת פסחים בפרק קמא (יז,ב): אמר רב פפא: הא דאמרת בקרקע טהורין כו' - בר מינה, דההיא דבטלוה רבנן, ואמרי דבעינן ארבעים סאה אפילו למחטין וצנוריות - כדאמרינן בחגיגה (כא,ב): גזירה שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד; אלמא לכל מילי בעינן מקוה של ארבעים סאה.

לישנא אחרינא והאיכא מקוה דתנן במסכת מקואות (פ"ז מ"י): וחכמים אומרים: אם מקבלת גובה האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר אם לאו פסול' - ובטלוה רבנן. מפי המורה.

וקשיא לי: היכא בטלוה רבנן?

ויש לומר: הא דקאמר 'בטלוה רבנן' - אהא סמיך: דהא קתני עליה רבי אלעזר בר צדוק, בפרקין: כל המעורב למקוה - אם מקבל האביק כל שהוא - כשר.

לישנא אחרינא והא איכא מקוה כדתנן: שהשאיבה מטהרת ברביעית ברבייה והמשכה: שאם יש כאן עשרים סאה ורביעית ממי גשמים - הולך וממלא מן המעיין עשרים סאין חסר רביעית וזורקן לפני אותו מקום כדי שימשכו המים לתוך המקוה, דהא יש בהן ארבעים סאה - בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא: שיש בה עשרים ואחת סאה ממי גשמים.

(נזיר לח,ב)

ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית [משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין (במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין); רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב (בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב)]:

תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה (דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית); ורבי עקיבא - כיון דכתיב [במדבר ו,ג מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה] וענבים לחים ויבשים לא יאכל' (לכל מלתא הוא דאתא:) - מה אכילה כזית (דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית) - אף כל איסורין (שבנזיר, בזמן שהן יין) כזית.

וחייב על היין בפני עצמו [ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן.]

'וענבים לחים ויבשים לא יאכל' - לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה: מה כאן שהוא מין אחד (דאחד לחים ויבשים - מין 'ענבים' הן) והן שני שמות (לח ויבש [ואמרי להו זג וחרצן]), וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - אף כל שהוא מין אחד, והן שני שמות - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' לאיתויי חמרא חדתא ועינבי (שאף על פי שהן מין אחד: שהיה חדש - מתוק כענבים; הואיל ושני שמות - יש להן חייב על כל אחת ואחת).

אמר אביי: אכל חרצן - לוקה שתים; אכל זג - לוקה שתים: אכל חרצן וזג לוקה שלש (אחת 'מכל אשר יעשה מגפן היין' ואחת על 'חרצנים' ואחת על 'זג', ד'לא יאכל' - אכולהו קאי)!

(אביי מתרץ מתניתין לטעמיה, דתני 'וחייב על החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים' - אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד; וכן נמי למתניתא, דתני: 'לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' - ואפילו כשאוכל זג וחרצן בבת אחת.)

רבא אמר: (אכל זג וחרצן) אינו לוקה אלא אחת (אפילו כי אכל זג וחרצן), (ורבא מתרץ לטעמיה, כגון דלא אכל אלא אחד מהם: דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי, אלא אפילו לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד - לוקה אחת; ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת; ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי; ומתניתין נמי תני 'וחייב על היין בפני עצמו כו' - דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו, אלא ודאי אכל חד מנהון – לוקה; ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד - אינו חייב אלא אחת) שאינו לוקה אלאו שבכללות (כגון האי, דעל כמה איסורי - לית בהו אלא לאו חד).

ע"א אינו לוקה אלא אחת: כשאוכל זג יחיד או חרצן, ואינו לוקה משום 'כל אשר יעשה', ולא צריך לשנויי לכל הני כדשנינן לעיל.

מתיב רב פפא: 'רבי אלעזר [בן עזריה?] אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת; אכל ענבים לחים, ויבשים, חרצנים, וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש'! –

אי הכי ([אם לפי אביי] ואם איתא דלוקה משום 'כל אשר יעשה מגפן היין') - לילקי שש: אחת על [במדבר ו,ד: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה] מכל אשר יעשה [מגפן היין: מחרצנים ועד זג לא יאכל]!?

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר?

שייר [במדבר ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו] לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] (דלקי נמי אדידיה);

אי משום האי - לאו שיורא הוא: כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי; 'לא יחל דברו' איתיה בנדרים.

אמר ליה רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר: דבֵין הבֵיניים (כדאמרינן לעיל (לד,ב): 'ועד זג' - לאיתויי בין הביניים)!?

אלא אמר רב פפא [רבינא]: לא תניא מידי 'חמש' (אלא 'לוקה' סתם, ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה, הואיל ולא נכתב ליה מניינא);

(וקמהדר הגמרא: ומאחר דלא תניא) והא

(נזיר לט,א)

אותביה [רב פפא לאביי] חמש, ומאחר דלא תניא 'חמש' - מאי טעמא אותביה?

אמר רב פפא: [באמת לא כתוב שם 'חמש', אבל] אנא סברי לאו גמרא היא בידיה (סברא הוא בידיה דכי אכיל חרצן חייב שתים: על 'חרצן' ועל 'מכל אשר יעשה', וסברי אותיב ליה תיובתא, משום דלא נהירא ליה מילתא), והדר ביה (וליהדר ביה), ולא ידענא דגמרא היא בידיה (מרביה, ומשום הכי) ולא הדר ביה!

רבי אלעזר בן עזריה אומר [אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג.

אלו הן 'חרצנים' ואלו הן 'זגים'? 'החרצנים' אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: שלא תטעה: כזוג של בהמה: החיצון זוג, והפנימי עינבל.]

אמר רב יוסף: כמאן מתרגמינן 'מפורצנין (דמשמע פנימי, כגון אפילו פרצידא דתותי קלא, דאמר בריש פרק קמא דמסכת תענית (דף ד,א) דהיינו גרעינין) ועד עיצורין (משמע חיצונים, שסוחט מהמשקה, כדכתיב (בראשית מ,יא) ואשחט אותם ומתרגמינן 'ועצרית יתהון')? כרבי יוסי. (רבי אלעזר בן עזריה אית ליה כרבי יוסי: מדקאמר 'שני חרצנים וזג' - משמע דלזג אחד איכא שני חרצנים).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[1] בסיפרא צו פרשה ה, וכן הוא במנחות פט,א:

בשמן ברביכה שאין ת"ל ריבה שמן לרביכה הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחוציהו [חציו] לחלות ולרקיקין וחציו לרביכה אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני: