נזיר דף לט

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף לט

המשך נזיר פרק ששי 'שלשה מינין'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר לח,ב)

מתיב רב פפא: 'רבי אלעזר [בן עזריה?] אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת; אכל ענבים לחים, ויבשים, חרצנים, וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש'! –

אי הכי ([אם לפי אביי] ואם איתא דלוקה משום 'כל אשר יעשה מגפן היין') - לילקי שש: אחת על [במדבר ו,ד: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה] מכל אשר יעשה [מגפן היין: מחרצנים ועד זג לא יאכל]!?

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר?

שייר [במדבר ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו] לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] (דלקי נמי אדידיה);

אי משום האי - לאו שיורא הוא: כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי; 'לא יחל דברו' איתיה בנדרים.

אמר ליה רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר: דבֵין הבֵיניים (כדאמרינן לעיל (לד,ב): 'ועד זג' - לאיתויי בין הביניים)!?

אלא אמר רב פפא [רבינא]: לא תניא מידי 'חמש' (אלא 'לוקה' סתם, ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה, הואיל ולא נכתב ליה מניינא);

(וקמהדר הגמרא: ומאחר דלא תניא) והא

(נזיר לט,א)

אותביה [רב פפא לאביי] חמש, ומאחר דלא תניא 'חמש' - מאי טעמא אותביה?

אמר רב פפא: [באמת לא כתוב שם 'חמש', אבל] אנא סברי לאו גמרא היא בידיה (סברא הוא בידיה דכי אכיל חרצן חייב שתים: על 'חרצן' ועל 'מכל אשר יעשה', וסברי אותיב ליה תיובתא, משום דלא נהירא ליה מילתא), והדר ביה (וליהדר ביה), ולא ידענא דגמרא היא בידיה (מרביה, ומשום הכי) ולא הדר ביה!

רבי אלעזר בן עזריה אומר [אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג.

אלו הן 'חרצנים' ואלו הן 'זגים'? 'החרצנים' אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: שלא תטעה: כזוג של בהמה: החיצון זוג, והפנימי עינבל.]

אמר רב יוסף: כמאן מתרגמינן 'מפורצנין' (דמשמע פנימי, כגון אפילו פרצידא דתותי קלא, דאמר בריש פרק קמא דמסכת תענית (דף ד,א) דהיינו גרעינין) ועד עיצורין (משמע חיצונים, שסוחט מהמשקה, כדכתיב (בראשית מ,יא) ואשחט אותם ומתרגמינן 'ועצרית יתהון')? כרבי יוסי. (רבי אלעזר בן עזריה אית ליה כרבי יוסי: מדקאמר 'שני חרצנים וזג' - משמע דלזג אחד איכא שני חרצנים).

משנה:

סתם נזירות: שלשים יום.

גילח או שגילחוהו לסטים (משמע בין באונס בין ברצון בתוך ימי נזירותו בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת) - סותר שלשים יום (לפי שאין גידול שיער בפחות משלשים יום).

תוד"ה סתם נזירות ל' יום - כבר שנינו זה בפ"ק (דף ה.), ואיידי דבעי למתני 'גילח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום' תני נמי 'סתם [נזירות] שלשים יום';

וטעמא דסותר שלשים יום משום דבעיא נזירות שיעלה לו תגלחת של מצוה: כדי שיהא שערו גדל כפי שראוי לגדל כסתם נזירות, דהיינו שלשים יום;

ומיירי שגלחוהו ביום מלאת, שהרי אם גלחוהו (בשנים) או יותר - למה יסתור את הכל? איך יחזור וימנה מה שמנה כבר?

ואולי הכי נמי קאמר: סותר עד שיהו שערותיו כדי שלשים יום;

כך נמצא בפירוש ה"ר יצחק;

והלכך בנזירות של [ס'] אם גלחוהו ביום שלשים אינו סותר כלום, דאיכא עדיין גידול שער קודם יום תגלחת, ואם גלחוהו אחר שכלו ימיו [ואין] גידול שער סותר [ל'] לרבנן כדמוכח בגמרא.

נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא (שתלש קצת בראש השיער) – חייב.

גמרא:

איבעיא להו: האי מזיא (גירסת ריב"ן: בינתא) (האי שיער) - מִלְתַחַת רַבִּי (בסמוך לבשר, וכגון שצומח ויוצא מן הראש, וגדל מלמטה בצד הראש, וראשו [של השערה] [נ"א: מלמעלה עד סופו] כדקאי קאי) או מלעיל (שראש השער מתגדל ויוצא מאיליו ומתגדל [מלמעלה למטה ממקום שסופו עכשיו לעת גמר גדולו מתחיל לגדל, וממתגדל עד עיקר הראש] ועיקרו כדקאי קאי)?

למאי נפקא מינה?

לנזיר שגילחוהו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו: אי אמרת (דהאי בינתא) מלתחת רבי (הילכך למאי דאקדיש) נזירות הא שקליה (וסותר נזירותו); אלא אי אמרת מלעיל רבי, מאי דאקדיש - הא קאים (הואיל ושיירו בו כדי לכוף בו ראשו לעיקרו דאיכא למימר דמאי דאקדיש קאי, אכתי אית ליה למיעבד תגלחת מצוה ואינו סותר[YH1] )!?

תא שמע מהא: אינבא חיה (לינטרי"ש בלע"ז [כינה], דהוא מביצי כינים) דקאים בעיקבא דבינתא (בעיקר השיער סמוך לבשר), ואי סלקא דעתך (דהאי בינתא) מלתחת רבי (אישתכח דכי נפיק שערא נפיק אינבא לבר) ברישא דבינתא בעי למיקם (אינבא)! (אלא לאו שמע מינה מדקיימא אינבא בהדי בישרא - דמלעיל רבי, ואינבא בבינתא כדקאי קאי)!

לעולם מלתחת רבי, (והא דלא קיימא ברישא דבינתא:) ואגב חיותא (דאית בה) נחית ואזיל אינבא (נחתא ואזלה לתחת לבהדי בישרא).

תא שמע: (מדהאי) אינבא מתה - (קיימא) ברישא דבינתא; ואי סלקא דעתך (דהאי בינתא) מלעיל רבי - (אישתכח דכי היכי דמעיקרא קיימא) בעיקבא דבינתא בעי למיקם (הכי נמי איבעי לה למיקם השתא בעיקרא דבינתא)!?

התם נמי: משום דלית בה חילא (שאין בה כח דהא הויא מתה) - שרוגי שריגא ואזיל (משתמטא ואזלה [מחליק ויורד] כלפי רישא דבינתא משום הכי קיימא לה התם, ולעולם מלעיל רבי).

תא שמע מבלורית דכושיים: דבתר דמגדלין לה (שמקלעין את השיער זה בזה [ועושים צמה]) - רפיא מלתחת (סמוך לבשר, ומדרפיא לתחת, לבהדי בישרא, ולא מלעיל – שמע מינה דמלתחת הנץ השיער ויצא, משום הכי מרפו להני שערי מלתחת, ולא מקלעי באידך בינתא)!

(לעולם מלעיל רבי,) התם נמי איידי דקמטא היא (שמהדק בלורית, ודוחק מעצמו למטה מחמת הגדיל [הצמה או הבלורית שקלע בשערותיו] כששוכב עליה) - משיכבא דרפיא (מחמת שכיבה הוא, ששוכב על הבלורית - רפיא לה מלתחת).

תא שמע מסקרתא דרפי עמרא מלתחת, ותניא (כלומר: עד השתא בעינן לפרושי לך ממידי דסברא, דלא תליא במידי דתניא; אלא השתא איכא למישמע מהא: [ברייתא בבכורות פ"ט מ"ז, בבלי נח,ב] דסוקרין על העשירי לשום מעשר, דמתקשר כל השיער ביחד מחמת הצבע של סיקרא, ולבתר הכי רפיא עמרא מלתחת, ומאי טעמא - לאו משום דההוא דרפי - רבי ליה לבתר הכי, והא סברא הויא במידי דתניא), ותו: כד צבעי סביא דיקנהון (כי היכי דליתחזו דרדקיא) - (ובתר הכי) חוורן (מתלבנים)

(נזיר לט,ב)

עיקבי נימהון (עיקרי שערי זקנם) שמע מניה מלתחת רבי - שמע מניה (ומאי דקא קדיש האי נזיר - שקלוה מיניה, ואיבעי ליה למיסתר ולמימני נזירות אחרת כי היכי דליקדוש שיער).

ואלא הא דתניא 'נזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר', ואי סלקא דעתך מלתחת רבי – (ואמאי אינו סותר,) ליסתור!? (דהא אמרינן דמלתחת רבי, ושקלוה מיניה לההוא שיער דאקדיש שלא לגלח עד סוף נזירותו!)

(לעולם מלתחת רבי, והכא במאי עסקינן? -) כגון שגילחוהו אחר מלאת (שלשים לנזירותו קודם שהספיק לגלח), ומני (והא מני)? - רבי אליעזר היא, דאמר (לעיל בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (טז,ב)): 'כל אחר מלאת - שבעה סותר' (שאם [נזיר שנזר מאה יום] נטמא יום ק"א - רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה לאחר תגלחת, כי היכי דבתוך אלו שבעה ימים תירבי מזיא, כי היכי דתיהוי 'כדי לכוף ראשו לעיקרו'; והכא נמי: הואיל דפשו ליה כדי לכוף ראשו לעיקרו - אינו צריך ליסתור כלום, אלא מיד מגלח).

מאי טעמא דרבי אליעזר? (דאמר כל לאחר מלאת - שבעה ימים סותר ותו לא?) (בשלמא כי נטמא לאחר מלאת דסותר שבעה כנגד שבעה ימים שֶמוֹנֶה בהן: שלישי ושביעי, ומגלח בשביעי, כדתניא לקמן (מד,ב): 'תגלחת הטומאה כיצד? - מזה בשלישי ובשביעי [ומגלח בז'], כדכתיב ביום השביעי יגלחנו [במדבר ו,ט]?)

יליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה: מה תגלחת טומאה שבעה (לאחר שנטמא - מגלח לאחר שבעה, וכדפרישית) - אף תגלחת טהרה (לאחר מלאת - אינו צריך למנות אלא) שבעה (לאחר תגלחת, כדי שיהא יכול לגדל [אולי צ"ל 'לגלח'] קצת שיער בתגלחת טהרה); (וקודם מלאת לא מיתוקמא, משום דקודם מלאת סותר שלשים, וכדפרשינן בפירקא לעיל (ו,ב) לדברי רבי אליעזר: התורה אמרה 'נטמא ביום מלאת - תן לו תורת נזיר', אלא כל אחר מלאת נטמא או נתגלח לגמרי שלא הניחו בו שיער כלל - סגי ליה בתגלחת כל דהו,) וקים להו לרבנן [ובכללם רבי אליעזר]: כל שבעה יומין אתיא מזייא (כיון דבהנך שבעה ימים גדלא מזיא) כדי לכוף ראשו לעיקרו (– סגיא; ואילו הכא: כיון דשיירו בו כדי לכוף ראשון לעיקרו - אינו צריך ליסתור כלל, ומגלח לאלתר, ומביא קרבנותיו ומותר ביין).

נזיר שגילח בין בתער בין בזוג או שסיפסף כל שהוא חייב:

תנו רבנן [ספרי במדבר פיסקא כה ד"ה כל]: '[במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו] תער [לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’ קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - אין לי אלא תער; תלש (שיער בסמוך לבשר אבל לא עקרו לגמרי, וכגון שעיקרו נראה), מירט (דעקרו לגמרי ממקום גידולו), סיפסף (כמו 'סוף') כל שהוא [תלש קצוות השערות בלבד] – מנין?

תלמוד לומר: קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו (שלא ישירנו בשום דבר ויניחנו לגדל פרע) - דברי רבי יאשיה;

רבי יונתן אומר: 'תער' - אין לי אלא תער; מירט, תלש, סיפסף כל שהוא – פטור'.

והכתיב 'קדוש יהיה' (דמשמע שלא יסירנו בשום דבר, להכי כתב 'קדוש')?

למימרא דאם גילח ליה בתער - קאים עליה בעשה [קדוש יהיה] ולא תעשה (דמשמע 'קדוש יהיה' - שלא יעבירנו בתער, ולאו הבא מכלל עשה - עשה). [לחילופין: עשה = קדוש יהיה; לא תעשה = לא יעבר]

תניא אידך: ''תער' - אין לי אלא תער; תלש, מירט, סיפסף כל שהוא – מנין?

תלמוד לומר: לא יעבור על ראשו' (לרבות המעבירין);

ומאחר שסופינו לרבות כל דבר (המעביר, כדכתיב 'לא יעבור') - מה תלמוד לומר 'תער לא יעבור על ראשו'?

לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה (של טהרה לאחר תשלום ימי נזירות) שיהיה בתער (לפי שלא כתב אלא 'וגילח... ולקח את שער ראש נזרו' [במדבר ו,יח] - לכך כתב לך 'תער' כאן, שאינו צריך ללמדך שאותה תגלחת לא תהא אלא בתער);

ללמדו ממצורע אי אפשר (דמצורע הוי חמור, לפי שהוא צריך לגלח את כל שערו כדי שיהא כל בשרו בתגלחת, מה שאין בנזיר),

(נזיר מ,א)

שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו (על הקל, אלא להקל על הקל ולהחמיר על החמור; והכא דאי אפשר ללמדו ממצורע - אתא ליה 'תער' [ללמד] דבתער הוא דתיהוי תגלחת אחרונה, אבל במידי אחרינא לא);

רבי אומר: אינו צריך (לתגלחת אחרונה, וכשכתב לך 'תער' - לא בא אלא לומר לך שאינו חייב אלא בגילוח תער; ומה שאתה אומר 'מנין למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער'? - מן דקדוק הכתוב אתה למד): הרי הוא אומר [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו] תער לא יעבור על ראשו עד מלאת [הימם אשר יזיר לה’ קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - התורה אמרה: אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער (שהוא צריך גילוח בתער)'!

והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו' (כלומר: והיכי אמר תנא קמא דחייב על כל שאר מעבירין, ו'תער' לא בא אלא לתגלחת האחרונה? והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו', דמשמע: בתער הוא דמחייב, אבל לא בשאר מעבירין)?

לעבור עליו בשני לאוין (על 'תער [לא יעבור]', ועל 'לא יעבור' - כל המעבירין).

לישנא אחרינא:

והכתיב תער לא יעבור על ראשו כלומר: היכי משמע ליה דאחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער? והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת]', דאיכא למידק מינה: דעד מלאת - הוא דלא אלא בתער, הא לאחר מלאת - מגלח בכל דבר, ואפילו במלקט וברהיטני!?

לעולם אימא לך דלאחר מלאת - אינו מגלח אלא בתער; והא [דכתיב] בסמוך 'לא יעבור', ומשמע לא יעבור תער!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי&quuot;י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com