דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף מ
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר לט,ב)
תניא אידך: ''תער' - אין
לי אלא תער; תלש, מירט, סיפסף כל שהוא – מנין?
תלמוד לומר: לא
יעבור על ראשו' (לרבות
המעבירין);
ומאחר שסופינו לרבות כל דבר (המעביר, כדכתיב 'לא יעבור') - מה
תלמוד לומר 'תער
לא יעבור על ראשו'?
לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה (של טהרה לאחר תשלום ימי נזירות) שיהיה
בתער (לפי שלא
כתב אלא 'וגילח...
ולקח את שער ראש נזרו'
[במדבר
ו,יח] - לכך
כתב לך 'תער' כאן, שאינו צריך ללמדך שאותה
תגלחת לא תהא אלא בתער);
ללמדו ממצורע אי אפשר (דמצורע הוי חמור, לפי שהוא צריך לגלח את כל שערו כדי שיהא כל בשרו בתגלחת, מה שאין בנזיר),
(נזיר מ,א)
שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו (על הקל, אלא להקל על הקל ולהחמיר
על החמור; והכא דאי אפשר ללמדו ממצורע - אתא ליה 'תער' [ללמד] דבתער הוא דתיהוי תגלחת אחרונה,
אבל במידי אחרינא לא);
רבי אומר: אינו צריך (לתגלחת אחרונה, וכשכתב לך 'תער' - לא בא אלא לומר לך שאינו חייב
אלא בגילוח תער; ומה שאתה אומר 'מנין למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער'? - מן דקדוק
הכתוב אתה למד): הרי הוא אומר [במדבר ו,ה: כל ימי
נדר נזרו] תער
לא יעבור על ראשו עד מלאת [הימם אשר יזיר לה’ קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] -
התורה אמרה: אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער (שהוא צריך גילוח בתער)'!
והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו' (כלומר: והיכי אמר תנא קמא דחייב
על כל שאר מעבירין, ו'תער' לא בא אלא לתגלחת האחרונה? והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו', דמשמע: בתער הוא דמחייב, אבל לא
בשאר מעבירין)?
לעבור עליו בשני לאוין (על 'תער [לא יעבור]', ועל 'לא
יעבור' - כל
המעבירין).
לישנא
אחרינא:
והכתיב
תער לא
יעבור על ראשו
כלומר: היכי משמע ליה דאחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער? והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת]', דאיכא למידק מינה: דעד מלאת -
הוא דלא אלא בתער, הא לאחר מלאת - מגלח בכל דבר, ואפילו במלקט וברהיטני!?
לעולם
אימא לך דלאחר מלאת - אינו מגלח אלא בתער; והא [דכתיב] בסמוך 'לא יעבור', ומשמע לא יעבור תער!
אמר רב חסדא: ללקות - באחת (שאם גילח תוך מלאת שער אחת - לוקה), לעכב
בשתים (שאם גילח
כל שערו בתגלחת סוף ימי נזירותו, ושייר בו שתי שערות - לא עשה ולא כלום); לסתור (אם גילח בתוך ימי נזירותו) - אינו
סותר אלא ברוב ראשו (אם
גילח את רוב ראשו), ובתער.
בתער אִין, במידי אחרינא לא? והקתני: 'מנין לרבות את
כל המעבירין (תלמוד
לומר: 'לא
יעבור')?
אלא אימא '[וב]כעין תער' (כל המעבירין (מעבירין) סמוך
לעיקרן).
תניא [תוספתא מסכת נזיר פרק ד הלכה ג
(ליברמן)] נמי הכי (כדאמר רב חסדא): 'נזיר שתלש, מירט, סיפסף
כל שהוא - אינו סותר אלא ברוב ראשו, ובתער (דוקא)' (ואמרי לה כדאוקימנא לה אליבא דרב
חסדא - כעין תער; ומאי 'בתער' דקתני בַּברייתא? - כעין תער);
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: כשם
ששתי שערות מעכבות בו (בתגלחת
טהרה) - כך שתי שערות סותרות בו (בתגלחת איסור).
תנן התם (והיא בסוף
נגעים פ"יד, מ"ד; גם ברייתא היא בסיפרא [ספרא
מצורע פרשה ב פרק ב משנה ו]): 'שלשה
מגלחין ותגלחתן מצוה: נזיר ומצורע ולוים; וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי
שערות - לא עשו ולא כלום'.
אמר מר: 'שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה' - פשיטא (דמגלחין: בכולהו מפרשי בהו קראי:
בנזיר כתיב 'וגילח
הנזיר' [במדבר ו,יח]; במצורע כתיב (ויקרא
יד,ח) וגילח
את כל שערו; בלוים –
'והעבירו
תער על כל בשרם' [במדבר ח,ז])!?
מהו דתימא משום עבורי שער הוא (שפיר דמי), ואפילו
סך נשא (סם שמשיר
את השער) - קא משמע לן דלא (דלא סגי ליה אלא בתגלחת, כדקתני דתגלחתן מצוה).
קתני 'וכולן שגילחו שלא בתער [או ששיירו שתי שערות - לא עשו ולא
כלום]'; בשלמא גבי נזיר, כתיב: 'תער
לא יעבור על ראשו' (לרבי
כדאית ליה, ולתנא קמא כדאית ליה, וכדלעיל); וגבי לוים כתיב [במדבר ח,ז: וכה תעשה להם לטהרם: הזה עליהם מי חטאת]
והעבירו תער על כל בשרם [והטהרו]; אלא
מצורע בתער מנלן? וכי תימא תיתי מלוים - מה לוים שכן טעונין תגלחת, ואין תגלחתן
אלא בתער - אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת, ואין תגלחתו אלא בתער!? - איכא
למיפרך: מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופם (כדכתיב: והניף
אהרן את הלוים תנופה לפני ה' [במדבר ח,יא];
והואיל וטעונין תנופה - מחמרינן בהו כולי האי, דלא הוי תגלחתן אלא בתער) - תאמר במצורע (הקל) דלא (שאין טעון תנופה בגופו! והואיל
ואינו טעון תנופה בגופו - דין הוא להקל עליו: שיהא תגלחתו בכל דבר)!?
אלא תיתי מנזיר;
מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם - תאמר במצורע דלא?
אלא מחדא לא אתיא, תיתי מתרויהון:
מהי תיתי (דמהי
ניתי וכדלעיל)? תיתי מלוים? מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן - נזיר
יוכיח; מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם - לוים יוכיחו, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה
ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהם שהן טעונין תגלחת ותגלחתן בתער - אף אני אביא
את המצורע שהוא טעון תגלחת ותגלחתו בתער.
אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: וליפרוך מה להצד השוה שבהן שכן
(נזיר מ,ב)
אין קרבנו בדלות - תאמר במצורע שקרבנו בדלות?
אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא: האי תנא - מעיקרא אמר 'ללמדו
ממצורע אי אפשר: שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו' (אלמא דפשיטא ליה מילתא דמצורע הוי
בתער)[1], והדר אמר
'נילף מדינא' (מנזיר
ומלוים בהצד השוה שבהן) - ומדינא נמי לא יליף (משום דאית בה פירכא דרבא מברניש:
שכן אין קרבנו בדלות - תאמר במצורע שכן קרבנו בדלות: בעולה ויורד, דכתיב ביה 'ואם דל הוא' [ויקרא יד,כא])!?
אמר ליה: ההוא (דקתני ד'ללמדו ממצורע אי אפשר' דמשמע דפשיטא ליה
דמצורע הוי בתער) - אליבא דרבנן (דגמרי לה מ'זקנו' ו'פאת זקנך' [ויקרא יט,כז], כדמסיק), הא (דקא בעי 'מדינא לא אפשר' משום דאית ביה למפרך
כדפריכנא) - אליבא דרבי אליעזר (דגמיר לה מנזיר, דלקמן), דתנן (במסכת מכות פ"ג מ"ה): 'ואינו
חייב (על הקפת
הראש) עד שילקטנו בתער; רבי אליעזר אומר: אפילו ליקטו במלקט
וברהיטני חייב'.
מאי טעמייהו דרבנן (דלא מחייבי בהקפה אלא בתער)?
דתניא: ''זקנו' (האמור לגבי מצורע [ויקרא יד,ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל
שערו: את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו
יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר]) מה תלמוד לומר (והלא 'כל שערו' כתיב, ו'זקנו' - בכלל 'שערו' במשמע!)?
(אלא) לפי
שנאמר (לגבי
כהנים) [ויקרא כא,ה: לא יקרחה קרחה בראשם] ופאת זקנם לא יגלחו [ובבשרם לא ישרטו שרטת] - יכול
אפילו (כהן) מצורע (המתגלח) כן (לא יגלח פאת זקנו)? -
תלמוד לומר: 'זקנו''.
ומנלן (דהך
גילוח) דבתער (קאי)?
דתניא: '[ויקרא
כא,ה: לא
יקרחה קרחה בראשם] ופאת
זקנם לא יגלחו[ובבשרם
לא ישרטו שרטת]' - יכול אפילו גילחו במספרים יהא חייב? - תלמוד
לומר: (גבי
ישראל) [ויקרא יט,כד: לא תקפו פאת ראשכם] ולא תשחית [את פאת זקנך]; (אי 'לא תשחית' -) יכול
ליקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? - תלמוד לומר: (לגבי כהנים) ופאת
זקנם לא יגלחו; הא כיצד? - איזהו גילוח שיש בו השחתה (מהו גילוח דקאסר ליה רחמנא גבי
הקפת הראש והשחתת פאת זקן, ואישתרי ליה גבי מצורע דמותר הוא בו)? - הוי
אומר זה תער'.
ממאי (ממאי
משמע לן מהכא דמצורע לא הוי אלא בתער)? דילמא לעולם (אימא לך) אפילו
ליקטו במלקט וברהיטני (שפיר
דמי) נמי מצוה קעביד; והא (והאי דקתני 'זקנו' - מה תלמוד לומר:?') - קאתי לאשמועינן דאפילו (גילחו) בתער לא
מיחייב עליה (משום 'פאת זקנם לא יגלחו' [ויקרא כא,ה] [דכתיב בכהנים])!?
אמרי: אי סלקא דעתא כי עביד (ליקטו) נמי במלקט וברהיטני - שפיר דמי (ומצוה קעביד), לישתוק קרא מיניה (ולא ליכתוב 'זקנו'), ואנא אמינא (ליקטו במלקט וברהיטני שפיר דמי דמייתינן לה מדינא): ומה גבי נזיר, דאיסורא קא עביד (כי מגלח בתער בתוך ימי נזירות) - אפילו הכי מחייב (כי ליקטן במלקט וברהיטני כדאמרינן לעיל לרבות כל המעבירין), הכא (דכי מגלח) - דמצוה (כדכתיב וגילח את כל שערו) - לא כל שכן (שבכל דבר מותר לגלח ואפילו בתער)!
(נזיר מא,א)
ותו: אי סלקא דעתא כי עביד (מצורע) במלקט
וברהיטני (שפיר דמי), מצוה קא
עביד (ו'זקנו' - להתיר תער הוא דאתא) - (אדרבה:) מדלא כתיב
(ביה) 'תער' (אמינא דבתער לא מישתרי כלל, מדלא
כתיב 'תער' במצורע), (ואמינא
לך) כריש לקיש, דאמר: כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם
אתה יכול לקיים את שניהם – מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה (הכי נמי במצורע: ליגלח במלקט
וברהיטני וליהוי מקיים 'וגילח
את כל שערו' [ויקרא יד,ח], וקא מוקים ללא תעשה ד'ופאת זקנם לא יגלחו' – בתער, דלא אסרה תורה הקפת הראש
[גירסת
אורח מישור: השחתת זקן]
אלא בתער! [אלא] שמע מינה דלהכי איצטריך 'זקנו'
[ויקרא
יד,ט] - למישרי
תער במצורע, ולמימרא דבתער אִין, במידי אחרינא לא - דומיא דהקפת ראש [גירסת אורח מישור: השחתת זקן], דקאתי ליה עשה ד'וגילח את כל שערו' - ודחי ליה לאו דהקפה, לפי שאינו
יכול לקיים את שניהם;
ורבי
אליעזר אית ליה גזרה שוה [להלן] וקסבר: מלקט ורהיטני נמי עבדי
גילוח, והוי נמי גילוח שיש בו השחתה, ומשום הכי כי ליקטו במלקט ורהיטני גבי הקפה -
חייב, והכי נמי מפרש במסכת מכות בפרק 'אלו הן הלוקין' [פ"ג מ"ה; דף כא,א]).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu,
there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] מנין
לרש"י לפרש 'אלמא דפשיטא ליה
מילתא דמצורע הוי בתער'? אולי באמת לא פשיטא ליה
כלל? אלא שהתנא פותח בללמדו מ- משהו אי אפשר' ומזה משמע שבכל אופן צריך ללמדו
מאיזה מקום ומכיון שהוא טורח להוכיח ממקום אחר – כנראה ברור לתנא שכך הדין!