נזיר דף מז

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף מז

סיום נזיר פרק ששי 'שלשה מינין'

ותחילת פרק שביעי 'כהן גדול'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר מז,א)

משנה:

מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא:

רבי אליעזר אומר: סותר את הכל;

וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר.

תוד"ה וחכ"א יביא שאר קרבנותיו ויטהר - פירוש לכשיטהר; כך מפרש בירושלמי; סתם מעשה דטהרה ואחר כך יביא קרבנות, ודאי אותו הזבח שהיה בהכשר לא יחזור ויביא; ורבנן לטעמייהו, דאמרי: אחר מעשה יחידי מותר לשתות יין ומגלח - הרי הוא קודם שנטמא [ראוי] לתגלחת, ולמה יסתור אותו, [אבל] הזבחים שהקריב משנטמא – יסתור, דהא קפיד קרא שיביא קרבנות נזיר בטהרה, ואחר כך כשיטהר ויהיה לו הזאת שלישי ושביעי יביאם [למנין סתירה].

אמרו לו: מעשה במרים התרמודית (מתרמוד, שם מקום) שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה (ונטמאת עליה), ואמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר.

גמרא:

קתני (במתניתין): 'רבי אליעזר אומר: סותר את הכל'; והאמר רבי אליעזר: 'כל אחר מלאת - שבעה סותר' (ותו לא, והא הכא אחר מלאת הוא)?

אמר רב: מאי 'סותר' נמי דקאמר רבי אליעזר? - סותר קרבנותיו (והכי קאמר: יביא כל קרבנותיו לאחר שיטהר, ואותו זבח ראשון שנזרק דמו לא עלה לו; ולעולם השבעה הוא דסותר ותו לא, לדברי הכל, ובהא פליגי: רבי אליעזר סבר אותו זבח ראשון לא עלה לו, ויביא אחר במקומו עם שאר קרבנותיו שהפריש לכשיטהר, לאחר שבעה). [נראה שלפי רבי אליעזר, סותר נזירות לשבעה, ולאחר שבעה נחשב שסיים את הנזירות, ולכן צריך רק אז להביא קרבנותיו, ומה שהביא קודם לא עלה לו כי הביאם לפני שגמר נזירותו.]

הכי נמי מסתברא (דאקרבנותיו קאי), דקתני 'וחכמים אומרים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר' (מכלל דלרבי אליעזר סבירא ליה דאף ראשון לא עלה לו וצריך להביא אחר) – שמע מינה.

(ענין אחר אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר' אליעזר סותר את קרבנותיו: ולא מיבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו, אלא אותו שהפריש תחלה צריך להחליף ויביא אחר במקומו, וחכמים אומרים: אותו ראשון בלבד לא עלה לו וצריך להביא אחר במקומו, אבל שאר קרבנות שהפריש אינו צריך להחליף, אלא לכשיטהר יביא אותם.

הכי נמי מסתברא דאקרבנות פליגי מדקאמרי רבנן דיביא שאר קרבנות ויטהר - אלמא דשמעי מיניה דרבי אליעזר דאפילו אותן קרבנות שהפריש תחלה אינו יכול להביא לקרבנותיו; ואמרו ליה רבנן: מביא,)

ומעשה [נמי] במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו והודיעוה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה ואמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר - שמע מינה.

הדרן עלך 'שלשה מינין'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-===-=-=-=-=

נזיר פרק שביעי 'כהן גדול'

ויקרא כא

(פסוק י) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם:

(פסוק יא) ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא:

(פסוק יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה':

במדבר ו

(פסוק ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא:

(פסוק ז) לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו:

(פסוק ח) כל ימי נזרו קדש הוא לה':

משנה:

כהן גדול ונזיר - אין מיטמאין לקרוביהן (וכדמפרש בהן קראי לטומאה לקמן בגמרא), אבל מיטמאין למת מצוה.

היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה:

רבי אליעזר אומר: יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר,

וחכמים אומרים: יטמא נזיר ואל יטמא [אפילו [YH1] ] כהן הדיוט.

אמר להם רבי אליעזר: יטמא כהן - שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו!

אמרו לו: יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם.

גמרא:

בשלמא כהן גדול ונזיר (שמעינן להו הי מינייהו ליטמא תחילה): האי סבר כהן גדול עדיף (דרבנן סברי כהן [גדול] שקדושתו קדושת עולם), והאי (ורבי אליעזר) סבר נזיר עדיף (שכן מביא קרבן על טומאתו ויטמא כהן גדול שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר);

(כלומר: והא פשיטא לן:) (דכהן גדול) משוח בשמן המשחה (קודם שנגנז צנצנת המן ומקלו של [משה ~~אהרן~~] ושמן המשחה בימי יאשיהו),

(נזיר מז,ב)

ומרובה בגדים (וכהן גדול שלא נמשח בשמן המשחה שעומד בכהונתו לאחר שנגנז שמן המשחה אפילו בבית ראשון ואין בינו לבין כהן הדיוט אלא שהוא מרובה בגדים שמשמש בשמונה בגדים: בבגדי לבן ובגדי זהב, וכהן הדיוט אינו משמש אלא בארבעה) - (הא נמי פשיטא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה) משוח בשמן המשחה עדיף (דמיטמא מרובה בגדים ולא יטמא משוח בשמן המשחה משום דאיהו עדיף), דאילו משוח בשמן המשחה מביא פר הבא על כל המצות (שכן מביא פר העלם על כל המצות כמו צבור, כדכתיב (ויקרא ד,ג) אם הכהן המשיח [יחטא... והקריב פר בן בקר ...] כלומר: שהוא מביא קרבן על אשמתו כמו צבור על אשמתן), ואילו מרובה בגדים אין מביא (אבל מרובה בגדים אינו דינו אלא כיחיד);

משוח שעבר (כלומר: קודם שנגנז שמן המשחה, ואירע קרי בכהן גדול, ומינו אחר תחתיו ומשחוהו, ואחר כך, כשנטהר - כהן גדול חוזר לעבודתו, ושני עובר לו) ומרובה בגדים - מרובה בגדים עדיף דמרובה בגדים עביד עבודה ואילו משוח שעבר לאו בר עבודה הוא (אלא אותו יום הכורים, כדאמרינן במסכת יומא (יב,ב) [בשם רבי יוסי]: ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, משום דמעלין בקודש ולא מורידין [אבל רבי מאיר חולק עליו]);

עבר מחמת קירויו ועבר מחמת מומו - עבר מחמת קירויו עדיף, דאילו האי חזי לעבודה למחר ואילו עבר מחמת מומו לא חזי לעבודה.

איבעיא להו: משוח מלחמה וסגן - הי מינייהו עדיף? משוח מלחמה עדיף, דחזי למלחמה? או דלמא סגן עדיף, דחזי לעבודה (כהן משוח מלחמה לא חזי לעבודה, כדאמרינן במסכת הוריות)?

תא שמע, דתניא: ''אין בין משוח מלחמה לסגן אלא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא משוח מלחמה ואל יטמא הסגן'!

והתניא: 'משוח מלחמה קודם לסגן' (דמשמע לכל דבר קודם לו דאיהו עדיף טפי [במסכת הוריות קאי])?

אמר מר זוטרא: לענין החיותו - משוח מלחמה עדיף; מאי טעמא? - דתלו ביה רבים (דעביד מלחמה בשביל רבים); ולענין טומאה - סגן עדיף, דתניא: 'רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: למה תקנו סגן לכהן גדול? שאם אירע בו פסול הרי נכנס ומשמש תחתיו';

עד כאן לא פליגי (רבי אליעזר ורבנן) אלא בכהן גדול ונזיר כי קא אזלי בהדי הדדי (ואשכחו מת מצוה - הי מינייהו ליטמא ברישא), אבל חד חד לחודיה בר איטמויי אינון; מנא הני מילי?

דתנו רבנן: '(ויקרא כא,יא) [ו]על כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] (לא בא אלא לקרובין) - במה הכתוב מדבר?: אי ברחוקים - קל וחומר הוא: ומה כהן הדיוט שהוא מיטמא לקרובים אינו מיטמא לרחוקים, כהן גדול - שאינו מיטמא לקרובים (הרי כבר למדנו מכהן הדיוט) - אינו דין שאינו מיטמא לרחוקים! אלא בקרובים הכתוב מדבר (והואיל ולא בא הכתוב להזהיר 'על כל נפשות מת' אלא משום קרובין - מה תלמוד לומר) 'ולאביו' (לא בא)? (אלא לומר לך:) הוא דאינו מיטמא, הא (אבל) מיטמא הוא למת מצוה.

(נזיר מח,א)

'ולאמו' (האמור בכהן גדול - מה תלמוד לומר?) - לגזירה שוה, לכדרבי, דתניא: 'רבי אומר: (גבי האי קרא בנזיר: (במדבר ו,ז: לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר אלקיו על ראשו]);

'במותם' - אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם[1]; ואין לי (שמיטמא לאביו ולאמו בנגעם ובזיבתם) אלא בנזיר, בכהן גדול מנין?

אמרת: לא יאמר 'אמו' בכהן גדול (שיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מיטמא:) שאין תלמוד לומר [ממלה זו, והיא מיותרת]! שהרי קל וחומר הוא: ומה אם במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו (אין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא אם כן ישנו אחיו מאביו) אין כהן גדול מיטמא לאביו - מקום שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו (אין כהן גדול מיטמא לאחיו מאמו ולא מאביו, ולא אפילו לאביו אע"פ שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא בשביל שבא מכח אביו) - אינו דין שאין כהן גדול מיטמא לאמו?

אם זכיתה מהדין (אם למדת מן הדין שאין כהן גדול מיטמא לאמו) - מה תלמוד לומר 'אמו' בכהן גדול? (אלא) מופנה, להקיש ולדון הימנו גזירה שוה: נאמר 'אמו' בנזיר ונאמר 'אמו' בכהן גדול: מה 'אמו' האמור בנזיר - במותם אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם, אף 'אמו' האמור בכהן גדול - במותם אינו מיטמא, אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם'!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[1] מהיכן איסור להיטמא לאיזה דבר פרט למת? מדוע צריך לימוד?

תוספות ד"ה ולאמו שנכתב בכ"ג לגזירה שוה: לנזיר, דכתיב בנזיר 'לא יטמא להם במותם', ודרשינן 'במותם' – יתירא, דהא כתיב ברישיה דקרא 'על כל נפשות מת', למה לי 'במותם'? לומר לך: במותם הוא דאינו מיטמא, אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם. נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך, דס"ד אמינא דמצורע חשיב כמת, ולזיבתם נקט אגב נגעם [ואליבא דמת אין סברה שיהא אסור ואין צריל לימוד להתיר].

דברי תוספות צריכים ביאור, שבנדרים סד,ב: ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים' – וכי יעלה על הדעת לומר שעני או סומא או מי שאין לו בנים מטמא במת? ואם בגלל שגופו טמא – גם זב גופו טמא, וגם בעל קרי!