דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף נ
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נזיר מט,ב)
גמרא:
תנו רבנן: 'אחר
פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן
מפני שקנתרנין (טירטוריו"ש) הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני (לנצחני) בהלכות הן באין.
דחק סומכוס
ונכנס, אמר להם כך שנה לי רבי מאיר: על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת ועל כזית מן
המת.
כעס רבי יהודה ואמר להן: לא כך אמרתי לכם 'אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן'? (זו אינו משנה:) על כזית מן המת מגלח - על המת לא כל שכן!?
(נזיר נ,א)
אמר רבי
יוסי: יאמרו מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק - תורה מה תהא עליה?
אמר רבי
יוסי: לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר.
ועדיין יאמר:
על אבר ממנו מגלח (ובלבד שיהא עליו בשר כראוי ואף על פי שאין עליו כזית
בשר), על כולו לא כל שכן?
אלא (כי
אמר רבי מאיר דעל מת מגלח - כי ההיא) כדאמר רבי יוחנן: לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין (ובמסכת
חולין קאי) - הכא נמי בנפל שלא
נתקשרו אבריו בגידין (יפה יפה אמר רבי מאיר דמיטמא, ואף על פי שאין עליו
בשר).
רבא אמר: לא
נצרכה אלא (כי אמר רבי מאיר) לרוב בניינו, ולרוב (או ברוב) מניינו (שאין עליהן כזית בשר) (ו)שאין בהן רובע (הקב) עצמות (דאף על גב דבעלמא לא הוי חשיב
לענין טומאת אהל אלא אם כן שיהא בהן רובע עצמות - גבי נזיר הוי חשוב כמת שלם,
הואיל דאית ביה רוב בניינו או רוב מניינו, שהוא מיטמא עליו ומגלח עליהם).
על כזית מת ועל
כזית נצל:
ואיזהו 'נצל'? (נצל
- לשון הפרש כמו ויצל אלהים (בראשית לא,ט))
בשר המת שקרש (שנימוח
ואחר כך קרש), ומוהל שהרתיח (שיצא
מבשר המת כמין מים והרתיח ליקרש על ידי רתיחות שהרתיח; דכל הני נצל - כבשר המת דמי
ונזיר מגלח עליו).
היכי דמי?
אילימא דלא
ידעינן דדידיה הוא (אי ההיא משקה דקרש הוי מן המת, כלומר: דידעינן ודאי
דלאו ממת הוא) - כי קרש מאי הוי (אמאי
מיטמא הא ידעינן דלאו ממת הוא)? אלא
דידעינן דדידיה הוא (ואי מן המת הוא בודאי) אף על גב דלא קרש (אמאי לא
מטמא)?
אמר רבי ירמיה:
בסתם (כלומר ספוקי מספקא לן אי דמת הוי אי לא): (הלכך) אי קרש - מוהל הוא (ודאי
מגופיה של מת הוא ולא כיחו וניעו); (ואי) לא קרש - דלמא כיחו וניעו הוא (דהא
ליכא כיחו וניעו במת טמא, דכל המשקים היוצאים ממת טהורין חוץ מן הדם)
תוד"ה א"ר ירמיה
בסתם: כלומר דידעינן דבא מזה המת, אבל לא ידעינן: מוהל זה מבשרו? או מכיחו? [אם] קירש
- ודאי מוהל הוא הבא מבשר המת, ואי לא קירש - כיחו וניעו הוא; וה"נ יש לפרש
גבי הרתיח: דלא ידעינן, וכי הרתיח והעלה רתיחות - ודאי מוהל הבא מהמת הוא, וזהו
נצל; לא הרתיח - כיחו וניעו הוא.
בעא מיניה אביי
מרבה: יש נצל לבהמה או אין נצל לבהמה?: מי אמרינן (כי) גמירי נצל דאתי מאדם (מטמא), אבל (נצל) דאתי מבהמה לא (לא מטמא כנבלה)? או דלמא לא שנא?
הניחא (דלא
איצטריך ליה למיבעי אית ליה נצל או לא) למאן דאמר טומאה חמורה עד לגר (כלומר: דטומאת נבלה
[תוספות: לטמא אדם במגע ובמשא] הוי לעולם כל זמן
דחזי לאכילה [תוספות: עד שתפסל מלאכול לגר, כדכתיב (דברים
יד,כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה הראויה לגר קרויה נבילה לטמא במגע ובמשא,
והכא - כיון שאינה ראויה - לא מטמא, וליכא למיבעי מידי אי יש נצל: דאפילו אם תימצי
לומר דיש נצל לבהמה - הכא טהורה, כיון דכבר נפסלה מאכילת גר]), וטומאה קלה עד לכלב [תוספות: פירוש שאר אוכלין שאינן מטמאין אלא כביצה לשאר
אוכלין ומשקין ומטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מאכילת כלב; (ומהאי
סיומא לא נפקא מידי לסוגיא דידן, אלא אגב רישא נקטיה)]
[אך אינו מטמא אדם וכלים במצב שבין אכילת אדם לאכילת כלב] (הלכך: כיון דנצל הוא - לא חזי לאכילת
אדם לא מטמא) – שפיר, אלא למאן דאמר
טומאה חמורה עד לכלב (דטומאה חמורה לעולם הוא עד דמיפסל מאכילת כלב: שאינה
מוסרחת כל כך שהכלב אינו רוצה לאוכלה) - מאי איכא למימר (הכא מאי? מי אמרינן כיון דאכתי חזי לאכילת כלב - אכתי מטמא כזית נבלה?
או דלמא כיון דנמוח - כעפרא בעלמא דמי, ולא מטמא טומאה קלה)? [תוספות: כלומר: לדידיה איכא
למיבעי מי הוי של בהמה חשיב כבשר נבלה ומטמאה לאדם במגע ובמשא, שהרי אכתי ראוי
לכלב הוא? או לא גמירי נצל בהמה להחשב כבשר ואף על גב דראוי לכלב עפרא בעלמא הוי,
ואינו מטמא?]
תא שמע: '(חלב
נבלה) המחוהו באור (שהתיכו
באור) – טמא (דעדיין
אוכל ראוי הוא); (המחהו) בחמה – טהור (דפרחה
טומאתו)', ואי סלקא דעתא (דיש
נצל לבהמה) עד לכלב - אפילו בחמה
נמי (ליהוי טמא כי חזר וקרש)?
(לעולם אימא לך דיש נצל לבהמה, והכא היינו טעמא דכי
המחהו בחמה טהור ד)אימת (קא) ממחי ליה (חמה)? בתר דאסרוח בחמה; כיון דאסרח - הוה ליה עפר (תו
לא חזי אפילו לאכילת כלב, ומשום הכי טהור ואינו מטמא אפילו בטומאה קלה).
תנן (התם
(מכשירין פ"ה, מ"ט)): 'כל הנצוק טהור (כל משקין
שמריקין מכלי אל כלי, אף על פי שנטמא תחתון וקילוח יורד משפה לשפה - לא נעשה חיבור
כדי לטמא העליון), חוץ מדבש
הזיפים (מאותו דבש שהוא עבה, ויכולין לזייפו, [כלומר:]
לערב בו משקין אחרים; ו'זיפים' משמע לשון זיוף, כדמפרש במסכת סוטה בפרק בתרא (מח,ב) [אבל כאן מדובר לפני
שעירבבו משקין אחרים]) והצפיחית (כמו כצפיחית
בדבש (שמות טז,לא): ברישקרי"ש בלע"ז [חלות
דבש]; והואיל והן [דבש הזיפים במצבו המקורי,
והצפיחית] עבין - נעשה תחתון כמו מחובר לעליון, שהקילוח היורד
למטה למשקין טמאין [בשעה שהוא פוסק, מתוך שהוא עב, נעשה כחוט [כלומר: הקילוח נעשה
כחוט, שניתק,] ועולה
אותו ראש של חוט זה, שנגע במשקין טמאים שבתחתון - למעלה, ו]נעשה כולו טמא, ואפילו
העליון; אבל דבש שלנו, שאינו עב - הואיל וצלול הוא - ניצוק שבו טהור ככל המשקין).
(נזיר נ,ב)
[המשך
המשנה במכשירין] בית שמאי אומרים: אף המקפה של גריסין (פולין
שנכתשו במכתש ונחלקו לשנים) ושל
פול (של פולין שלמות) ( [הם]
נצוק), מפני שהיא סולדת לאחוריה (שבשעה
שמריקין אותו מכלי אל כלי, ופוסק את הנצוק - חוזר ראש הנצוק ועולה לו למעלה כלפי
אחוריו, וכחוזר ונוגע לעליונים דמי - והוו טמאין).
בעי רמי בר חמא: יש נצוק לאוכלין [תוספות: כגון המחה שומן ועירהו לתוך אוכלין
טמאים, (ולרבנן קמיבעיא ליה)]? או אין נצוק לאוכלין (היה מריק
מקְפה של עדשים או של אפונים במקום מדרון למעלה, ונטמאו תחתונים בשעת שפיכה - מי
הויין העליונים טמאין או לא )?: מי
אמרינן (גבי דבש הזיפים וצפיחית מאי טעמא אית בהו נצוק) משום דאית בהו רירי (דסולדות), והני (אוכלין) לית בהו רירי (והויין
עליונים טהורים?)? [תוספות:
מי אמרינן
אינון משום דאית בהו רירי פירוש דבש הזיפים והצפיחית אמרו חכמים דהוו חיבור
משום דאית בהו רירי, כלומר: שהן סולדים לאחוריהם ואף על גב דפליגי אמקפה של גריסין
דאית להו רירי לא חשיב לתנא קמא, ובית שמאי סברי אף על גב דלית להו כולי האי רירי
חשיבי לחבר העליון לתחתון ושאר אוכלין לית בהו רירי והלכך לא שייך בהו נצוק?] או דלמא (גבי זיפים וצפיחית מאי
טעמא נצוק שלהן טמא -) משום דסמיכין
הוא (שהן עבים), והכא
הא סמיכין (והני נמי סמיכין, וליהוי נצוק שלהן טמא)? [תוספות: או דלמא
טעמא דתנא קמא משום דסמיכין משום שהם עבים ושאר אוכלים נמי סמיכין? (אבל
לבית שמאי לא קא מיבעיא ליה: דמדקאמר 'מפני שהן סולדין לאחוריהן' אם כן טעמייהו
משום רירי.)]
אמר רבא: תא
שמע [תוספתא אהלות פ"ד מ"ג [צוקרמאנדל]]: 'חלב המת שהוא שלם (ויש
בו כזית), והתיכו (במחבת) – (אף על פי שנתגלגל במחבת לא
נעשה מפורד, ו)טמא; היה מפורד (אותו
כזית מן המת), והתיכו (אף
על פי שנתחבר ביחד) – טהור (כיון
דהוה ליה מפורד מעיקרא - פרחה מיניה טומאה, והאי דהדר חברו ביחד - לא הוי חיבור,
דחיבור בידי אדם לא הוי חיבור)' ואי
סלקא דעתך 'אין נצוק לאוכלין' - (כי הוא) שלם והתיכו (במחבת) נמי ליטהר (דכיון דמגלגל ליה מזוית זו לזוית
זו - נפרד זה מזה, ולא הוי ביה כזית במכונס; אי נמי לכשהתיכו והריקו מכלי אל כלי -
ליהוי כמפורד וליטהר)? (אלא
לאו, שמע מינה דיש נצוק וחיבור הוא)!
אמר רבי זירא: (לעולם
אימא לך אין נצוק לאוכלין), (והא
מתניתין דהכא) אנא ומר בריה דרבינא
תרגימנא: הכא במאי עסקינן? - כגון (שלא הורק מכלי אל כלי ומעולם לא
נענעו בכלי כלל) דבהדי דמרתח ליה (שהתיכו
במחבת במקום אחד ולא נענעו כלל, וההוא חלב - לבהדי דקא מהתך ליה) סליק עמודא דנורא לפומיה דמנא (ולא
[[מגיע] לא להכא ולא להכא, ולא הוי נצוק כלל, דכוליה הוה בהדי הדדי) וקרש (במקומו ולא נתפזר לכאן ולא
לכאן) דאיתיה כולא גבי הדדי (משום
הכי טמא).
אמר ליה רבינא
לרב אשי: תא שמע: 'בית שמאי אומרים: אף המקפה של גריסין ושל פול מפני שהן
סולדין לאחוריהן' [וחכמים אינם חולקים בסברא של
סמיכין] (אלמא דיש נצוק לאוכלין)!
מידי איריא (כלומר:
לעולם אימא לך אין נצוק, והכי הוא דקא מיבעיא ליה [רמי בר חמא]:
מי אמרינן דגבי שאר אוכלין כגון עדשים (מי אמרינן) כיון דסמוכות כגון מקפה של
גריסין הוי חיבור? או דלמא התם לא הוה טעמא אלא משום דאית ליה רירי במקפה של
גריסין)!
[ורב
אשי מסביר:] התם [דבש
הזיפים וצפיחית] - משום דסמיכין, הכא [מקפה
גריסין ופול] משום רירי (אבל בשאר אוכלין דלית בהו רירי לא
הוה נצוק).
לישנא אחרינא: תא שמע בית שמאי אומרים כו' מפני שהן
סולדין לאחוריהן אלמא דלא הוה טעמא דנצוק אלא משום דאית ביה רירי, וגבי שאר
אוכלין - הואיל דלית בהו רירי - לא הוי נצוק!
מידי איריא לעולם
אימא לך יש נצוק לאוכלין וכי קא מיבעיא לן אליבא דרבנן, והכי קמיבעיא לן:
טעמייהו דרבנן דאמרי דהוי נצוק גבי דבש הזיפים - טעמא משום דסמיכין, והלכך כל
אוכלין דסמיכין כגון עדשים אית להו נצוק, אבל אליבא דב"ש לא מיבעיא לן דאינהו
לא אמרי דהוי נצוק, אלא משום רירי - ואילו שאר אוכלין דלית להו רירי - לא איצטריך
לן למישאל!
ועל מלא תרווד
רקב:
וכמה שיעורו?
חזקיה אמר: מלא
פיסת היד (בלא אצבעות).
רבי יוחנן אמר:
מלא חפניו (בהדי אצבעותיו).
תניא [תוספתא
כלים בבא מציעא פ"ז מ"א [צוקרמאנדל]]: 'מלא תרווד רקב שאמרו - ישנן מעיקרי [גירסת
הגר"א: מקשרי] אצבעות
ולמעלה - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: מלא חפניו'; בשלמא רבי יוחנן, הוא
דאמר כרבנן, אלא חזקיה – כמאן? לא כרבי מאיר ולא כרבנן!?
אמרי: 'מלא
פיסת היד' ו'מלא קשרי אצבעותיו למעלה' - חד שיעורא הוא.
אמר ליה רב
שימי בר אדא לרב פפא: ממאי דהאי 'מקשרי אצבעותיו ולמעלה' (דקאמר) – לראש (כלפי ראש אצבעותיו קאמר,
ומשום הכי מותבת מיניה לחזקיה)?
דלמא למטה מדידיה (דלמא כלפי פיסת יד הוא דקאמר), דהוה ליה מלא פיסת היד (כוותיה
דחזקיה, וחזקיה כרבי מאיר) [ו'למעלה'
פירושו: בכוון הגוף, כגון שהיד נחה בצד הגוף כשהאדם עומד]?
תיקו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com