נזיר דף נב

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף נב

המשך פרק שביעי 'כהן גדול'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר נא,ב)

בעי רבא: נמלה שחסרה (כל שהו, ואכלה) - מהו?: שיעורא גמירין לה (שיעור נמלה שלימה גמירי לה דכי אכיל חייב) והא חסר (ואילו היכא דחסרה הוי פטור)? או (דלמא) 'בריה' גמירי לה (דכי אכיל בריה מיחייב), והאיכא (וכי חסרה - נמי חייב, דהאיכא בריה, ואמרינן רובו ככולו!)? [תוספות ד"ה נמלה חסרה: אם נקצצו רגליה שעדיין יכולה לחיות, ועדיין שם בריה עליה?]

(נזיר נב,א)

אמר רב יהודה מדיסקרתא: תא שמע: '(ויקרא יא,לא: אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע] בהם [במותם יטמא עד הערב]; יכול בכולן (דכי נגע בכולם [בכל שמונה השרצים] יהא טמא אבל לא במקצתן)?

תלמוד לומר: [ויקרא יא,לב: וכל אשר יפול עליו] מהם [במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק; כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם - במים יובא, וטמא עד הערב וטהר];

אי 'מהם' - יכול מקצתן?

תלמוד לומר: 'בהם'!

הא כיצד?

עד שיגע במקצתן שהוא ככולן, ושיערו חכמים בכעדשה (שמגע עדשה יטמא, שהוא כעדשה ששוה ככולו), שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה'; (ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה) שמע מינה שיעורא גמירי לה (שיעורא דבריה כולה בעינן, ואי חסרה שיעורא - נפקא לה מכלל טומאתה, והוא הדין לענין אכילה).

אמר רב שמעיה: כי בעינן שיעורא (דברִיָה) - דבדלא הויא כעדשה לא מטמא, דלא נפלה בה נשמה (במידי דכל ברייתו בכעדשה), אבל נפלה בה נשמה (אבל גבי נמלה - בפחות מכעדשה הויא בה נשמה, דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה) – לא (לא בעינן שיעורא)?

(ואכתי) תיבעי לך [ואין פתרון לשאלת רבא].

[על] השדרה והגולגולת:

איבעיא להו: 'שדרה וגולגולת' תנן? או דלמא או שדרה או גולגולת?

אמר רבא: תא שמע [תוספתא אהלות פ"ב מ"ה [צוקרמאנדל]]: 'שדרה שגירד רוב עילעין (צלעות) שבה (שעקר רוב צלעות שבה) – טהורה (ואף על גב שהן מונחות בצדה) [## וכי העצמות טהורות, והרי עצם כשעורה טמא? אלא הכונה שטהורה מדין שדרה: שאין דנים בעצמות עמוד השדרה בלי הצלעות בדין שדרה], ובקבר - אפילו משוברת או מפורקת טמאה, מפני הקברר (מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה)'; טעמא משום דגירד, הא לא גירד טמא (ואף על גב דליכא גולגולת בהדה)! - שמע מינה או שדרה או גולגולת קתני!

הא - לא קתני; הא קא משמע לן: דכי גירד טהורה; אידך - תיבעי לך [ונשאר ללא תשובה].

תא שמע: 'רבי יהודה אומר: ששה דברים (לקמן קחשיב להו) רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו רבי עקיבא; ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים (צורפי נחשת; ואמרי לה של אותה אומה; ואמרי לה אורגים; ודומה לו במסכת עבודה זרה (יז,ב) במעשה דרבי אליעזר כשנתפס למלכות, דאמר להו "רבם של טרסיים אני"), והניחוה באויר (כדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות), ונכנס תודוס הרופא (שהיה בקי ומומחה אם הן ממת אחד או משני מתים) וכל הרופאים [עמו], ואמרו: אין כאן שדרה ממת אחד (ואין הנזיר מגלח על אהילו; ואפילו לרבי עקיבא שהיה אומר בתחלה שאפילו היא באה משני מתים מטמא - על אהילו חזר בו רבי עקיבא)' טעמא דליכא שדרה דמחדא (ממת אחד קאמר, דאין הנזיר מגלח), האיכא (הא איכא) או שדרה או גולגולת דמחדא (דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באוירא כלום) נזיר מגלח עליה, (ותפשוט) שמע מינה 'או שדרה או גולגולת' תנן!

(לא, לעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת אחד בעינן, והאי דקאמר להו הרופאים דקא מטהר להו) -'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא שדרה וגולגולת דממת אחד (כדי שיעור טומאת אהל) ליכא, אלא אפילו או שדרה ממת אחד או גולגולת ממת אחד (דלדברי ר"ע הוה מטמא) ליכא.

תא שמע ממניינא: 'ומה הן ששה דברים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין? 1) על אבר מן המת שבא משני מתים (כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והאחד בא ממת אחד והאחר בא ממת שני וקרויין הן אבר אחד), 2) ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם, 3) ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים, 4) ועל רביעית דם הבא משנים, 5) ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים, 6) והשדרה והגולגולת (רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים, לפי שלא אמרו שיהא מטמא באהל אלא באבר ממת אחד, ואבר מן החי הבא מאדם אחד, וחצי קב עצמות הבא ממת אחד, ורביעית דם הבא ממת אחד, במגע ולא באהל; ולדברי רבי עקיבא אפילו באהל; ועצם כשעורה ממת אחד; ובכל אלו אומר רבי עקיבא שאפילו הן באין משני מתים - הרי אלו מטמאין)'

(נזיר נב,ב)

ואי סלקא דעתא 'או שדרה או גולגולת' - הני שבעה הויין!?

(סימן [לזכירת התירוצים על קושיא זו:] יחיד שהוא גילח ואחד)

(לעולם 'או שדרה או גולגולת' תנן;) כי קתני (דששה דברים הן) – כל היכא (בהנהו) דפליגי עליה רבים, לאפוקי עצם כשעורה דיחיד הוא דפליג עליה, דתנן [אהלות פ"ב מ"ז] 'עצם כשעורה שנחלק לשנים: רבי עקיבא מטמא ורבי יוחנן בן נורי מטהר' (אבל בעצם כשעורה דלא פליגי עליה רבים אלא יחיד לא חשיב ליה ממניינא, ולעולם 'או שדרה או גולגולת' תנן, וחשיב להו תרי, וליכא בהו אלא ששה, דסמי מכן 'שעורה');

ואי בעית אימא: כי קתני - אבר [שהוא] מן המת, אבר מן החי לא קתני (ואיכא דאמרי 'כשעורה' הוא ממנינא, משום דאתייה לה מן המת, אבל אבר מן החי סמי מכאן);

ואיבעית אימא: כי קתני - כל היכא דנזיר מגלח על אהילו, לאפוקי עצם כשעורה דלא (דלדברי הכל לא מיטמא נזיר על אהילו [של עצם כשעורה]; ואי תימא רביעית דם דלא מיטמא באהילו, וקתני לרבי עקיבא מיטמא נזיר באהילו - דאיהו משמע ליה מ'על כל נפשות מת לא יבא', כדאמרינן לעיל (לח,א): מנין לרביעית דם שמטמא באהל כו');

ואיבעית אימא: כי קתני - כל היכא דהדר ביה (שחזר בו רבי עקיבא), לאפוקי [אחד מהם:] רביעית דם דלא הדר ביה (דודאי לא חזר בו: שלעולם היה סבור שרביעית דם הבאה משני מתים מטמא באהל), דאמר ליה רבי לבר קפרא: 'לא תשנה רביעית דם בחזרה, שהרי למודו של רבי עקיבא בידו (למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח, וחכ"א: כשהוא בא ממת אחד הרי זה מטמא באהל, אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג), ועוד המקרא מסייעו: (ויקרא כא,יא) 'ועל כל נפשות [YH1] מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא]; [תוספתא אהלות פ"ד מ"ב [צוקרמאנדל]:] רבי שמעון אומר: עד ימיו (כלומר: כל ימיו) היה מטמא (רבי עקיבא); אם משמת חזר בו - איני יודע.' תנא: 'הושחרו שיניו (של רבי שמעון) מפני תעניותיו (לפי שדרך גנאי היה משתעי עליה דרבי עקיבא, ואמר 'אם משמת חזר בו)'.

תא שמע, דתניא: 'בית שמאי אומרים: 'רובע עצמות' - מן העצמים (מן העצמות שאמרו שמטמאין באהל ומזה עליהן בשלישי) או משנים או משלשה (עצמות, אבל לא מעצם אחד), ובית הלל אומרים: 'רובע (עצמות' שאמרו) - מן הגויה: (בזמן שהוא בא) מרוב הבנין או מרוב המנין (אבל משאר איברים שאין רוב בנין או רוב מנין - אינו מטמא באהל);

אמר רבי יהושע: יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד: שבית שמאי אומרים 'משנים או משלשה': או משני שוקיים וירך אחד, או משני ירכיים ושוק אחד (שלשה איברים כבית שמאי): הואיל ורוב גובהו של אדם מגובה (ויהא בהן רוב בניינו); ובית הלל אומרים: 'מן הגויה או מרוב בנין או מרוב מנין' (מרוב המנין, אבל לא משאר אברים - הרי הוא יכול להתקיים דברי ב"ה): הואיל וישנן במפרקי ידים ורגלים (כמו במפרקי ידים ורגלים שיהא בהן רוב מנין, ושלשה אברים כבית שמאי)!

שמאי אומר: ('רובע עצמות' שאמרו - הבא מעצם אחד מטמא באהל, ומאי 'מעצם אחד'? כגון דאתי) אפילו עצם מן השדרה או מן הגולגולת'.

שאני שמאי, דמחמיר.

ליפשוט מינה טעמא דבית שמאי דמחמיר, הא רבנן - עד דאיכא שדרה וגולגולת?

לא! עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד דאתי מן השדרה ומן הגולגולת, אבל היכא דאיתיה בעיניה - אפילו חדא מינהון.

בעי רמי בר חמא: רובע עצמות מן שדרה וגולגולת מאי (מי הוי נזיר מגלח עליו או לא)?: כי קתני 'חצי קב עצמות' - היכא דאיכא משאר אבריו, אבל מן שדרה וגולגולת, דחמירי (דאית בהו חומרא טפי משאר אברים) - אפילו רובע עצמות? או דלמא לא שנא?

אמר רבא: תא שמע: 'השדרה והגולגולת', ואי סלקא דעתך רובע עצמות דאתי מן שדרה וגולגולת ~~חמיר~~ טמא [על פי הגר"א] - ליתני (בה בהדיא): על רובע עצמות הבא מן השדרה כו (של שני מתים, ומן הגולגולת של שני מתים, שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, עד שיהא בה רובע עצמות מן השדרה וגולגולת של מת אחד')' (אלא מדלא קתני הכי – שמע מינה דחצי קב של עצמות גמירי, ואפילו בשדרה וגולגולת).

(נזיר נג,א)

(ומי אמר רבא הכי: דברובע עצמות לא סגי בשדרה וגולגולת?) והא רבא הוא דאמר (לעיל (נ,א): הא דקתני 'מן המת') 'לא נצרכה אלא (לרוב בניינו או לרוב מניינו אף על פי שאין בהן רובע עצמות ואף על פי שאין עליו בשר - שהנזיר מגלח עליו, והוא הדין) לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות (דהא חשיבי כי הדדי)' (אלמא [כל שכן] דסבירא ליה לרבא דהיכא דאיכא רובע עצמות משדרה וגולגולת - דנזיר מגלח עלה)?

(אין, הכי נמי! דמעיקרא סבירא ליה דרובע עצמות גמירי, אלא) בתר דשמעה מרבי עקיבא (דאמר 'השדרה והגולגולת' ולא אמר בה 'רובע עצמות', דהוה אמינא לרבי עקיבא - דאף על גב דמשני מתים באים אית בהו טומאה, ולרבנן עד דאתי ממת אחד, ומדלא תני הכי – [שינה רבא דעתו, כי] שמע מינה דלכולי עלמא חצי קב עצמות בעינן, בין בשאר עצמות, בין ברוב בניינו ורוב מניינו, בין בשדרה וגולגולת).

תא שמע: 'שמאי אומר: (רובע עצמות שאמרו - אפילו בזמן שבא מ)עצם אחד, (או) מן שדרה או מן גולגולת' (אלמא דברובע סגי, והוא שיהא משדרה וגולגולת)!?

שאני שמאי, דמחמיר טפי.

ליפשוט מינה: טעמא דשמאי – דמחמיר, הא לרבנן עד דאיכא חצי קב עצמות!

[אי אפשר ליפשוט מיניה:] דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד [שאינו מגלח], אבל ברובע עצמות - אפילו רבנן מודו [שמגלח].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com