דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף נד

המשך פרק שביעי 'כהן גדול'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר נג,ב)

האי אבר מן המת (שאין עליו בשר כראוי) - היכי דמי?: אי דאית ביה עצם כשעורה - מאי טעמא דרבי יוחנן (אמאי אינו מגלח על מגעו)? ואי דלית ביה עצם כשעורה (ואין עליו בשר כראוי) - מאי טעמא דריש לקיש (דאמר מגלח)?

אמר לך ריש לקיש: לעולם דלית ביה עצם כשעורה, ואפילו הכי רחמנא רבייה (למגע), דתניא: '(במדבר יט,טז) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת [או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים]:

'על פני השדה' - זה המאהיל על פני המת (המוטל בשדה; מדלא כתיב 'יגע במת בשדה');

'בחלל' - זה אבר (הנחלל) מן החי (הנקצץ מן החי) ויש לו להעלות ארוכה;

'חרב' - הרי זה כחלל;

'או במת' - זה אבר הנחלל מן המת;

'או בעצם אדם' - זה רובע עצמות (דמטמא באהל, כדתנן באהל [אהלות פ"ב מ"א] 'רובע עצמות', אלא שאין הנזיר מגלח על אהילו);

'או בקבר' - זה קבר סתום (שאין בו חלל טפח בין המת, והגולל שמטמא)[1]',

תוד"ה חרב הרי הוא כחלל - דכלי מתכות הנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו לטמא אדם הנוגע בו [מטמא] טומאת שבעה, כנוגע במת עצמו, או לטמא אדם הבא באהל אשר החרב בתוכו טומאת שבעה כבא אל אהל המת, או במת זה אבר הנחלל מן המת, ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו, או בעצם אדם זה רובע עצמות, שמטמא באהל

והלכה למשה מסיני היא דבעינן רובע, וקרא אסמכתא בעלמא;

סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה - מן הקבר, בוקעת ויורדת - מן הקבר - זה קבר סתום.

אין לומר דהיינו שאין בו פותח טפח, דההוא הוה 'טומאה רצוצה' ולא מטמא אלא כנגד גופו של מת, והכא איירינן דהקבר עצמו מטמא אפילו שלא כנגד המת! אלא הכא איירי בקבר סתום בכל רוחותיו ויש בו פותח טפח בינו למת: דיש חילוק בטומאה רצוצה שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת, והכי איתא בסיפרי [במדבר סימן קכז]: 'או בקבר - זה קבר סתום' שמטמא כל צדדין, אפילו ריקן שבו, ודוקא שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו, אבל אין פותח טפח - אינו מטמא כל צדדין, אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדו, דהיינו כנגד המת דוקא;

והביא רבינו שמשון נ"ע ראיה מפ"ז דאהלות (מ"א): נפש [אטומה] הנוגע בה מן הצדדין טהור, מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח - טמא מפני שהיא כקבר סתום;

והא דאמרי' (ברכות דף יט:) רוב ארונות יש בהן פותח טפח - צריך לומר שאותן הקברים היו פתוחים מן הצד ואין עליהן דין קבר סתום אם לא שכל הצדדים סתומים, והכי תנן באהלות (פ"ג מ"ז): ביב שהוא קמור תחת הבית יש בה פותח טפח וביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו - הבית טהור.

(נזיר נד,א)

דאמר מר: טומאה בוקעת ועולה (ונעשה קבר כגופו של מת עצמו והמהלך עליו אע"פ שאין נוגע אלא מאהיל טמא) בוקעת ויורדת, ואילו גבי נגיעה אמר רב יהודה: (דעד כאן מיירי בטומאת אהל, מדכתיב ביה 'על פני השדה' ומכאן ואילך בנגיעה, דהא הדר ביה קרא ואמר 'ועל הנוגע') תניא: '[במדבר יט,יח: ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם, ועל] הנוגע בעצם או בחלל [או במת או בקבר]:

'בעצם' - זה עצם כשעורה;

'או בחלל' - זה אבר הנחלל מן החי, ואין בו להעלות ארוכה;

'או במת' - זה אבר הנחלל (הכי גרסינן: המחולל) מן המת (ואין עליו בשר כראוי);

'או בקבר' - אמר ריש לקיש: זה קבר שלפני הדיבור' (כלומר: שהעובדי כוכבים מטמאין במגע אף על פי שאין מטמאין באהל, כדתניא: 'קברי העובדי כוכבים אין מטמאין באהל' אלא בנגיעה, וכל שהיה קודם הדיבור - קודם מתן תורה - בין של עובדי כוכבים בין של ישראל - קרי ליה 'קבר בן נח'; וקבר העובדי כוכבים לאחר הדיבור - כקודם הדיבור, שאין מטמאין באהל לפי שלא ניתנה להם תורה, ומשום הכי קרי ליה 'קבר שלפני הדיבור').

האי אבר מן המת (ומן החי שנחלל) - היכי דמי?: אי דאית ביה (בהו) עצם כשעורה - היינו 'הנוגע בעצם' (הא אירבו להו מהנוגע בעצם או בחלל)! אלא (לאו) דלית ביה עצם כשעורה (ולא בשר כראוי), ואפילו הכי רחמנא רבייה (הילכך: הואיל ואיתרבי ליה - ליהוי נזיר מגלח עליו)!

אמר לך רבי יוחנן: לעולם דאית ביה (עצם כשעורה), ואם אינו ענין למגעו (דנפקא ליה מ-הנוגע בעצם) - תנהו ענין למשאו (אבל אם אין העצם כשעורה ולא בשר כראוי - לעולם אין טומאתו כלום, ואין הנזיר מגלח עליו).

[על אלו הנזיר מגלח] ומזה בשלישי ובשביעי וסותר [את הקודמין ואינו מתחיל למנות (נזירות דטהרה) אלא עד שיטהר][2]:

איבעיא להו: הא דקתני 'עד שיטהר בשביעי' קאי עד דעביד הערב שמש (כלומר עד דעביד הערב שמש בשביעי דהיינו שביעי ומיעל שמיני), ומני – רבי אליעזר היא (דאמר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (נזיר יח,ב) 'מתחיל ומונה מיד משום וקדש את ראשו ביום ההוא [במדבר ו,יא] אף על פי שלא הביא קרבנותיו)? או דילמא בשמיני קאי, ומאי 'עד שיטהר' (דקאמר) - עד שיביא קרבנותיו (דפרושי קמפרש), ומני - רבנן היא (דפליגי עליה ואמרי דאין מתחיל למנות עד שיביא אשמו, דהיינו לאחר הבאת קרבנותיו, וכל זמן שלא הביא קרבנותיו - אינו מתחיל)?

(ואי איכא ספרים דכתיב בהו 'ומני? - רבי שמעון היא' - לאו שבשתא היא, דברייתא תני לה להא דרבנן - כרבי שמעון.)

תא שמע: מדקתני סיפא: ([המשנה הבאה] 'אבל הסככות' כו') מתחיל ומונה מיד (מיום שביעי, לפי שאינו מביא קרבן) - הא רישא (מכלל דרישא) מאי: 'עד שיטהר' = עד שיביא קרבנותיו (דהיינו שמיני), ומני? - רבנן היא, דאמרי נזירות דטהרה - עד שמיני לא חיילא.

משנה:

אבל הסככות[3] (דהיינו אילן המיסך על הארץ ויש טומאה תחת נוף באחד מהן, ואינו ידוע כנגד מי) והפרעות (תחת אבנים הפרועות, היוצאות חוץ מן הגדר, וטומאה תחת אחת מהן ואינו ידוע לאדם, והלך נזיר תחתיהן) ובית הפרס[4] (שדה שנאבד בה קבר ונחרש), וארץ העמים (שנזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים; והאי דתנן בפרק 'הריני נזיר מגלח' (יט,ב) 'מי שנזר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואחר כך בא לארץ כו': בית הלל אומרים נזיר כבתחלה וסותר את הקודמין' - התם הוי טעמא לפי שעשה נזירותו בחוצה לארץ ואין עיקר נזירות אלא בארץ ישראל, אבל כאן - שעשה ואחר כך יצא - אינו צריך לסתור את הקודמים), והגולל, והדופק, ורביעית דם, ואהל[5], ורובע עצמות, וכלים הנוגעים במת[6], ובימי ספרו (של מצורע, דהיינו אחר חלוטו הוא, דהאי קרא 'וכבס [את] בגדיו וגו' (ויקרא יד,ט) - בסוף ימי חלוטו כתיב, דהיינו כשנתרפא מצרעתו, כדכתיב ברישא דעניינא: 'ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא' וגו' (ויקרא יד,ג), ואז הוא מגלח, כדכתיב: וגלח את כל שערו (ויקרא יד,ח), ומתחילין ימי ספירו; ולאחר ימי ספירו מגלח פעם שנית, כדכתיב בההוא קרא גופיה 'וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים' וכתיב 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו' (ויקרא יד,ט); וימי ספירו של מצורע: אותן ימים שכתוב בהן 'וכבס המטהר וגלח את כל שערו ורחץ במים ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים' (ויקרא יד,ח)) ובימי גמרו (וימי גמרו של מצורע, היינו ימי חלוטו, דכתיב בהו (ויקרא יג,מו) 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'.) - על אלו אין הנזיר מגלח, ומזה בשלישי ובשביעי (אחר תגלחיות הללו של מצורע),

(נזיר נד,ב)

[המשך המשנה]

ואינו סותר את הקודמים, ומתחיל (ואחר יתחיל) ומונה מיד (למנות ימי נזירותו, [ואינו סותר] אלא למקום שפסק יתחיל, והוא שתהא נזירות מרובה כדי שיהא בו גידול שיער שלשים יום לאחר שנתגלח בתגלחיות שתים של מצורע; ואף אותן ימים של ספרו ושל גמרו אין עולין לו למנין) וקרבן אין לו.

באמת אמרו (הלכה היא למשה מסיני): ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע (ימים הראשונים, שכתוב בהן 'והסגיר הכהן [את הנגע] שבעת ימים' (ויקרא יג,ד), וכתיב 'והסגירו הכהן שבעת ימים שנית' (ויקרא יג,ה)) - הרי אלו עולין לו (ממנין ימי נזירותו; ולקמן מפרש מהיכא גמיר).

גמרא:

[תוספתא אהלות פ"ט מ"ג [צוקרמאנדל]]'ואלו הן 'הסככות': אילן המיסך על הארץ; [תוספתא אהלות פ"ט מ"ד [צוקרמאנדל]] ו'פרעות' - היוצאות מן הגדר'

וארץ העמים:

איבעיא להו: ארץ העמים: משום אוירא (נמי) גזרו עליה (והיכא דאיכא אוירא בלא גושא, כגון דנכנס בה בקרון או בספינה, שלא פסע לארץ אלא נכנס בה באוירא קליש ליה טומאה)? או דילמא משום גושא גזרו עליה (דטומאה חמורה הוא דגזרו עליה, ולא משום אוירא, דהיינו טומאה קלה; ואם נכנס בה ברגליו כמאן דנגע בקבר דמי, אבל בקרון לא)?

תא שמע: 'ומזה בשלישי ובשביעי', ואי אמרת משום אוירא (היכא דאיכא אוירא בלא גושא) - הזאה למה לי (מי הויא לה טומאה חמורה כולי האי דתיבעי הזאה שלישי ושביעי)? אלא לאו משום גושא [ואין טומאה משום אוירא]?!

לא! לעולם אימא לך משום אוירא, וכי קתני (ומזה בשלישי ושביעי) – אשארא (אסככות ופרעות, ולאו אארץ העמים); הכי נמי מסתברא (דלא אכולהו קאי): מדקתני 'וכלים הנוגעים במת' - הני כלים בני הזאה אינון (כלומר: ואם נוגע נזיר בכלים הנוגעים במת - צריך הזאה? בתמיה (וכן תוספות ד"ה תא שמע: ומזה .... והלא אינו טמא הנוגע בהן רק טומאת ערב ולא טומאת שבעה))? אלא שמע מינה (לאו אכולהו קאי אלא) אשארא (אהנך [דבני] הזאה נינהו).

(נזיר נה,א)

לימא כתנאי: 'הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל: רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר' מאי? לאו רבי סבר משום אוירא (גזרו עליה, ואילו הכא - כיון דנכנס באויר מלמעלה, כשהן פתוחין, או דרך פתחים - הוי טמא, שהרי נכנס לאויר ארץ העמים), ורבי יוסי ברבי יהודה סבר משום גושא (ולא משום אוירא; וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הגושא - הוי טהור)?

לא! דכולי עלמא משום גושא (אבל הכא בהא קמיפלגי): מר (רבי יוסי ברבי יהודה) סבר אהל זרוק [השידה] שמיה אהל, ומר (רבי, דמטמא) סבר לא שמיה אהל (ולא הוי הפסק, וכמאן דמהלך ממש על גבי קרקע דמי).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

---

[1] [last line] KEVER SASUM - lit. a sealed grave, e.g. a grave that does not have a Tefach in between the corpse and the ceiling of the grave, and does not have a Tefach opening at the side
(a) A k'Zayis of the flesh of a *Mes* (corpse) is an "Avi Avos ha'Tumah" and is Metamei through Maga (contact), Masa (carrying), and Ohel (being in the same room (lit. tent). An Ohel is defined as a covered space that is at least one Tefach in length, width and height).
(b) When an object that can be Metamei b'Ohel is located in an Ohel, the Ohel makes everything in it Tamei and protects anything that is above it from becoming Tamei. That is, an Ohel is *Mevi* Tum'ah (spreads Tum'ah inside of it) and is *Chotzetz* from Tum'ah (intervenes between the Tum'ah and the space above the Ohel, preventing Tum'ah from spreading above it).
(c) However, not all objects that cover Tum'ah are Mevi and Chotzetz. There are objects that are Mevi and not Chotzetz and other objects that are Chotzetz and not Mevi and even others that are neither Mevi nor Chotzetz (Ohalos 8:5). An object that is flying through the air, such as a bird or a
Talis that is carried or caught up by the wind, are not Ohalim and are not Mevi or Chotzetz, even if they are one Tefach wide.
(d) A space that is less than a Tefach in length, width and height, is not considered an Ohel. Tum'as Mes in such an area is called "Tum'ah Retzutzah" (smashed or squashed Tum'ah) or "Tum'ah Temunah" (hidden Tum'ah). Such Tum'ah does not spread throughout the enclosure, but is Boka'as v'Olah, Boka'as v'Yoredes, i.e. it "breaks through" (Boka'as) the enclosure and goes straight up and straight down, as if it were in the open air. Similarly, if a grave has less than a Tefach of space between the body and the ceiling of the grave, the Tum'ah inside it is Tum'ah Retzutzah. The Tum'ah is Metamei
everything that is above it within the boundaries of the Tum'ah (until something is Chotzetz, thus keeping it inside an Ohel) and below it.
(e) Most graves have a space of a Tefach between the body and the ceiling of the grave (Berachos 19b). If the grave is completely sealed on all sides, it is a Kever Sasum. The Tum'ah inside it fills the entire Kever and is likewise Boka'as v'Olah, Boka'as v'Yoredes until something is Chotzetz above it. A grave that has an open space of a Tefach *at the side* is not a Kever Sasum, and the Tum'ah within it is prevented from rising above the ceiling of the grave (Ohalos 3:7). In this case, the Tefach above the body is Chotzetz.

[2] 'ומביא את קרבנותיו' כמו שכתוב במשנה שלפנינו - לא גורסים, ולכן הגמרא חוקרת את משמעות 'עד שיטהר', וכן כתבו תוספות מט,ב ד"ה ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין: דכתיב והימים הראשונים יפלו ואין מתחיל למנות נזירות דטהרה עד שיטהר ולא גרסינן במשנה 'ויביא קרבנותיו', וכן מוכח בגמרא [כאן] דאיבעיא מיבעיא ליה מתניתין מני דא"כ פשיטא דרבנן היא.

[3] [line 20] SECHACHOS - (a) a tree with protruding branches located near a cemetery. Since the area is somewhat private and is near a cemetery, there exists the possibility that a passerby may have buried a corpse under it, so it is Metamei b'Ohel out of doubt;

(b) a tree containing a branch under which a corpse was buried; however, it is not known under which branch, and there are intervening spaces between the branches. All of the branches of
such a tree are Metamei b'Ohel, out of doubt. (Both of these first two explanations appear in RASHI to Moed Katan 5b, and to Nidah 57a.);

(c) a tree containing a branch under which a corpse was buried, and it *is* known under which branch. The Rabanan declared Tum'ah on anyone walking under the other branches of the tree although there are intervening spaces between the branches and Tum'ah d'Oraisa therefore cannot spread from one to the next. (RASH to Ohalos 8:2)

[4] BEIS HA'PERAS
(a) Beis ha'Peras is a general term referring to a field or an area that the Rabanan decreed to be treated as though it were Tamei, in certain respects.
The Mishnayos in Ohalos (18:1-4) explain that there are three specific types of Beis ha'Peras:
1. A field in which a grave was plowed over, scattering the bones in all directions. Such a field may be planted with trees, but not with vegetables or grains. Its earth can make a person Tamei through Maga or Masa.
2. A field (that is a Reshus ha'Rabim; TOSFOS to Kesuvos 24b; RASH to Ohalos 18:3) in which a grave is known to exist but it became lost and cannot be located. In such a field, trees may not be planted but vegetables or grains may be planted. It can make a person Tamei through Ohel (and according to some Girsa'os, through Maga and Masa as well).
3. A field on the edge of a town where a corpse was brought [and mourned] before burial. Such a field may neither be planted nor sown with vegetables or grains (but its earth is not Tamei if removed from its place). There are a number of reasons why the Rabanan might have made such a field Tamei:
i. Part of a corpse may have become dislodged and fallen there (RASHI to Moed Katan 5b DH Mishum Ye'ush) [or that an entire corpse may have inadvertently been left behind there - ME'IRI ibid.].
ii. Alternatively, since a corpse is commonly found there, the Rabanan instituted that the area not be sown or planted, so as not to attract people to the area who will become Teme'im and spread Tum'ah. (PERUSH HA'MISHNAH of the Rambam to Ohalos 18:4)
iii. The prohibition against planting or sowing such a field has nothing to do with Tum'ah whatsoever. Rather, it involves a question of ownership. Since the community has made it their practice to mourn for and eulogize the dead in this field and the original owner did not protest this practice, he loses all rights to the land. The former owner cannot later decide to plant the field and deny the community the right to use it as a place for public mourning. (RITVA, RASH to Ohalos 18:4 and many Rishonim -- see Vilna Gaon Choshen Mishpat 377:2)

(b) The Bartenura offers three explanations as to why the word "Peras" was used to describe these fields: 1. Tum'ah *spreads* (Pores) out in all directions from the field; 2. Bones that are *broken* (Perusim) are strewn in the field. (These first two explanations only apply to the first of the three types of Beis ha'Peras mentioned above, 1); 3. People's *feet* (Parsos) stay away from the area because of its Tum'ah.

(c) In the first type of Beis ha'Peras (a field with a burial plot that has been plowed), the Rabanan decreed that the field is Metamei in every direction from the grave for the length of the furrow of a plow, which is 50 Amos. This results in an area 100 Amos by 100 Amos around the grave (RASH to
Ohalos 17:1). The Rabanan instituted a way to remove the Tum'ah from the area that was plowed (in certain cases) by blowing the dirt of each section of the field to check for small pieces of bone.

[5] 11) [line 22] OHEL

(a) A k'Zayis of the flesh of a *Mes* (corpse) is an "Avi Avos ha'Tumah" and
is Metamei through Maga (contact), Masa (carrying), and Ohel (being in the same room (lit. tent). An Ohel is defined as a covered space that is at least one Tefach in length, width and height). If a person becomes Tamei by touching Tum'as Mes or being in the same room as a Mes or something that is Metamei b'Ohel, he must wait seven days to go to the Mikvah. Furthermore, on the third and seventh days he must have Mei Chatas (water mixed with ashes of the Parah Adumah -- see below, entry #17) sprinkled on him.
(b) In an Ohel ha'Mes, the house or room becomes Tamei even if the Mes is passing through it and does not stop moving. A person who enters an Ohel ha'Mes becomes Tamei even if only a bit of his body enters, even when entering backwards. A Mechitzah (partition) in an Ohel ha'Mes only prevents
the spread of Tum'ah if it reaches the ceiling. (RASH to Keilim 1:4)
(c) The bones of a Mes are only Metamei through Ohel under one of three conditions:

1. They constitute a quarter of a Kav (Rova Ha'kav);

2. They are the majority of the human body (whether they are the majority of the *build*
(Rov Binyano) of the body or the majority of the *number* (Rov Minyano) of 248 bones;

3. The bone is a complete skull or a complete spinal column. In order to be Metamei through Maga and Masa, it is enough for the bone to be the size of a Se'orah (a grain of barley).
(d) When an object that can be Metamei b'Ohel is located in an Ohel, the Ohel makes everything in it Tamei and protects anything that is above it from becoming Tamei. That is, an Ohel is *Mevi* Tum'ah (spreads Tum'ah inside of it) and is *Chotzetz* from Tum'ah (intervenes between the Tum'ah and the space above the Ohel, preventing Tum'ah from spreading above it).
(e) However, not all objects that cover Tum'ah are Mevi and Chotzetz. There are objects that are Mevi and not Chotzetz and other objects that are Chotzetz and not Mevi and even others that are neither Mevi nor Chotzetz (Ohalos 8:5). An object that is flying through the air, such as a bird or a
Talis that is carried or caught up by the wind, are not Ohalim and are not Mevi or Chotzetz, even if they are one Tefach wide.
(f) According to the more accurate Girsa of TOSFOS DH v'Revi'is Dam, the Girsa in our Mishnah should be v'Ohel *Rova* Atzamos (without the "Vav" -- this is also the Girsa of the Mishnayos, Tosfos below 56b DH Rebbi Eliezer and the Mefaresh to 53b DH Rova). As such, these words refer to one case that teaches that a Nazir is not Megale'ach for being in the same Ohel as a Rova Kav of Atzamos. However, he *is* Megale'ach for the Maga and Masa of a Rova Kav of Atzamos. (The RAMBAM in Peirush ha'Mishnah *is* Gores the "Vav" of v'Rova, however, he learns the same Halachah as Tosfos from the *extra word* "v'Rova.") (ARZEI HA'LEVANON 7:201, Tziyunim 7:44)

[6] 13) [line 22] KELIM HA'NOG'IM B'MES (THE PRINCIPLES OF TUM'OS AND TAHAROS)
(a) LEVELS OF TUM'AH - Chazal learned from the verses in the Torah (in Parshas Shemini and Parshas Chukas) the various levels of Tum'ah. There are six levels of Tum'ah: 1. Avi Avos ha'Tum'ah; 2. Av ha'Tum'ah; 3. Rishon l'Tum'ah; 4. Sheni l'Tum'ah; 5. Shelishi l'Tum'ah; 6. Revi'i l'Tum'ah.
Something that touches a person or object that is at a particular level of Tum'ah becomes Tamei at one level down from the original Tum'ah. The exception to this rule is metal utensils that touch an Avi Avos ha'Tum'ah or an Av ha'Tum'ah, which become Tamei at the same level of Tum'ah as the object they touched. (However, *they* cannot in turn cause other metal utensils to become Tamei at their same level of Tum'ah.)
(b) WHICH TUM'OS APPLY TO WHICH ITEMS - *Metal utensils* can become Avi Avos ha'Tum'ah, Av ha'Tum'ah or Rishon l'Tum'ah (see Insights to Pesachim 14b), but not any lower level. *People and all other utensils except for earthenware utensils* can become Av ha'Tumah or Rishon l'Tum'ah, but not any lower level - except that Chazal decreed that *the hands* can sometimes become Sheni l'Tum'ah. *Earthenware utensils* can only become Rishon l'Tum'ah, and not any other level of Tum'ah. *Food and liquids* can become Rishon l'Tum'ah, Sheni, Shelishi and Revi'i, but not any higher level.
(c) TERUMAH AND KODSHIM PESULIM - Terumah that is Teme'ah at the level of a Shelishi l'Tum'ah becomes Pesulah and may not be eaten. Similarly, Kodshim that become Teme'im at the level of a Revi'i l'Tum'ah become Pesulim. If Terumah receives Tum'ah from a normal Sheni l'Tum'ah, it can in turn Metamei Kodshim to make them a Revi'i and as such Pesulim. However, if Terumah receives Tum'ah from a Tevul Yom (who is also considered a Sheni l'Tum'ah), it cannot be Metamei Kodshim. For this reason it is called "Terumah *Pesulah*" and not "Terumah *Teme'ah*." Kodshim that are a Revi'i l'Tum'ah are called *Pesulim* and not Teme'im because they cannot be Metamei anything
else (except for Mei Chatas, which, by Rabbinic institution, can become a Chamishi l'Tum'ah). (See Charts to Pesachim #2 for the details of the laws of Tum'ah mentioned above and further laws as well.)