נזיר דף נה

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף נה

המשך פרק שביעי 'כהן גדול'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר נד,ב)

וארץ העמים:

איבעיא להו: ארץ העמים: משום אוירא (נמי) גזרו עליה (והיכא דאיכא אוירא בלא גושא, כגון דנכנס בה בקרון או בספינה, שלא פסע לארץ אלא נכנס בה באוירא קליש ליה טומאה)? או דילמא משום גושא גזרו עליה (דטומאה חמורה הוא דגזרו עליה, ולא משום אוירא, דהיינו טומאה קלה; ואם נכנס בה ברגליו כמאן דנגע בקבר דמי, אבל בקרון לא)?

תא שמע: 'ומזה בשלישי ובשביעי', ואי אמרת משום אוירא (היכא דאיכא אוירא בלא גושא) - הזאה למה לי (מי הויא לה טומאה חמורה כולי האי דתיבעי הזאה שלישי ושביעי)? אלא לאו משום גושא [ואין טומאה משום אוירא]?!

לא! לעולם אימא לך משום אוירא, וכי קתני (ומזה בשלישי ושביעי) – אשארא (אסככות ופרעות, ולאו אארץ העמים); הכי נמי מסתברא (דלא אכולהו קאי): מדקתני 'וכלים הנוגעים במת' - הני כלים בני הזאה אינון (כלומר: ואם נוגע נזיר בכלים הנוגעים במת - צריך הזאה? בתמיה (וכן תוספות ד"ה תא שמע: ומזה .... והלא אינו טמא הנוגע בהן רק טומאת ערב ולא טומאת שבעה))? אלא שמע מינה (לאו אכולהו קאי אלא) אשארא (אהנך [דבני] הזאה נינהו).

(נזיר נה,א)

לימא כתנאי: 'הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל: רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר' מאי? לאו רבי סבר משום אוירא (גזרו עליה, ואילו הכא - כיון דנכנס באויר מלמעלה, כשהן פתוחין, או דרך פתחים - הוי טמא, שהרי נכנס לאויר ארץ העמים), ורבי יוסי ברבי יהודה סבר משום גושא (ולא משום אוירא; וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הגושא - הוי טהור)?

לא! דכולי עלמא משום גושא (אבל הכא בהא קמיפלגי): מר (רבי יוסי ברבי יהודה) סבר אהל זרוק [השידה] שמיה אהל, ומר (רבי, דמטמא) סבר לא שמיה אהל (ולא הוי הפסק, וכמאן דמהלך ממש על גבי קרקע דמי).

והתניא [תוספתא אהלות פ"ט מ"ה [צוקרמאנדל]]: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת ~~[באהל~~[YH1] ] - טמאה (וכל הכלים שבתוכה; אלמא קסבר דאהל זרוק לאו שמיה אהל, ולא הוי מפסיק כלל); ואם היתה מונחת – טהורה (דכיון דמונחת הויא לה כאהל קבוע, ומצלת בפני הטומאה, ולא הוי כאהל זרוק)'!

אלא דכולי עלמא משום אוירא, ומר סבר (והיינו טעמא דמטהר רבי יוסי ברבי יהודה): כיון (משום דקסבר כי נכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - מילתא) דלא שכיחא (היא, ומילתא דלא שכיחא) לא גזרו ביה רבנן, ומר סבר אף על גב דלא שכיחא גזרו ביה רבנן; והתניא 'הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל – טהור; בקרון ובספינה ובאיסקריא (כלומר: בספינה גדולה שיש בה איסקריא, וקרי לה הכי על שם איסקריא שבה, דהיינו תורן; וקרוי פוש"ט בלע"ז [POST, והר"ב רנשבורג גורס מש"ט MAST]; משום דמילתא דשכיחא גזרו בה רבנן) - טמא' (והא מתניתא - רבי יוסי ברבי יהודה היא).

ואיבעית אימא: (דכולי עלמא משום גושא, ולכולי עלמא נמי אהל זרוק שמיה אהל;) (והאי דקא מטמא) הכא - (גזירה) שמא יוציא ראשו ורובו לשם (חוץ משידה תיבה ומגדל) פליגי (ורבי יוסי לא גזר); והתניא (דמסייעא ליה, דרבי יוסי אינו מטמא עד שיוציא ראשו ורובו): 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - טהור עד שיוציא לשם ראשו או רובו.'

(והא דתני רבי יוסי ברבי יהודה לעיל: 'זרק תיבה מלאה כלים על פני המת – טמאה' - לאו משום דקסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל, אלא כיון דזורקה - קא מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי; ולעולם קסבר אהל זרוק שמיה אהל, דקתני בסיפא 'ואם היתה מונחת טהורה' - אף על גב דאורחיה דמטלטל לה).

[וימי ספרו וימי גמרו - על אלו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי, ואינו סותר את הקודמים] ומתחיל ומונה [מיד, וקרבן אין לו; באמת אמרו: ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע - הרי אלו עולין לו]:

אמר רב חסדא: לא שנא [לא שנינו] (דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין) אלא בנזירות מועטת (בזמן שקבל עליו נזירות שלשים יום, [ונצטרע] כשעשה מהן עשרה ימים, ונחלט, שאין הללו ימים עולין לו מן המנין; שאם אתה אומר 'עולין לו' - לא ישתיירו לו כדי גידול שיער לאחר תגלחיות של צרעת), אבל בנזירות מרובה (שקיבל עליו מאה יום ונצטרע בתוך ימי נזירותו עד שלא עברו שלשים יום, ונתגלח בשתי תגלחיות של צרעת) - (הואיל ועדיין נשתיירו שם שלשים יום כדי גידול שיער) מיסלק נמי סלקין ליה (אף ימי חלוטו עולין לו מן המנין, ואינו צריך לשמור אלא שלשים יום כדי גידול שיער טהרה לנזירות לאחר תגלחיות של צרעתו[YH2] ).

מתיב רב שרביא: (מי מצית דייקת למתניתין דבנזירות מועטת קאי? והא קתני:) 'מתחיל ומונה מיד ואין מבטל בהן את הקודמין (ואינו סותר את הקודמין)' – במאי (ובאיזו נזירות קאי)?: אילימא בנזירות מועטת (של שלשים יום) - (ומי מצית אמרת דאינו סותר את הקודמין)? קבעי גידול שיער (לאחר תגלחתו מן הצרעת, וליכא, דאין גידול שיער פחות משלשים יום)?!

(נזיר נה,ב)

אלא לאו בנזירות מרובה, וקתני 'מתחיל [לאחר שהיה הפסק] ומונה מיד' (מאותו יום שעומד בו, ומשלים לאותן ימים שלפני חלוטו, אבל ימי חלוטו מיהא אין עולין לו)?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בנזירות בת חמשים יום: דיתיב עשרין, ואיתילידא ביה צרעת - מגלח צרעתו והדר יתיב תלתין יומין דנזיר, (דאי אמרת דעולין - לא פש ליה כדי גידול שיער לאחר תגלחת צרעתו, הלכך - דלבתר הכי מיבעי ליה למיתב תלתין יומין מנזיר) דהא אית ליה גידול שער.

מתיב רמי בר חמא (משנה פ"ח מ"ב): 'נזיר שהיה טמא [מת] בספק (שנטמא בספק [למת] ביום ראשון של נזירות) ומוחלט [YH3] בספק (וספק הוא לו אם נחלט ונרפא ביום ראשון של נזירותו) [כגון שאין יודעים מה אמר הכהן שבא לקבוע אם מצורע הוא אם לא, או כגון שהכהן ששכח או מת] -

(נזיר נו,א)

אוכל בקדשים לאחר ששים יום, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום', (שאילו היה טמא ודאי ומוחלט ודאי - היה צריך לגלח לאלתר תגלחת צרעת, ובסוף שבעה ימים דתגלחת לימי ספרו [תגלחת שניה] מביא קרבן צרעת ואוכל בקדשים [לפי זה נראה שבשבוע הזה גם מזה שלישי ושביעי להטהר מטומאת המת, כי רק אז יכול לאכול בקדשים], ואחר כך למנות שבעה דתגלחת נזירות טומאה, ואחר כך למנות שלשים דנזירות טהרה, מפני שהצרעת דוחה לתגלחת דנזיר, כדתנן לקמן באידך פירקין (נט,א) דתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי - ולא בזמן שהוא ספק; ונמצא אוכל בקדשים לאחר שבעה ימים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה יום;

אבל עכשיו שהוא טמא מספק ומוחלט מספק, שאינו יכול לגלח תגלחת צרעת לאלתר, לפי שאינה דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא [הצרעת] ספק - הלכך שוהא מלאכול בקדשים עד לאחר ששים יום; כיצד: בא לו לגלח תגלחת צרעת אחר שבעה לאלתר - אומרים לו "שמא לא היית טמא ולא מוחלט, ואי אתה רשאי לגלח עד שלשים יום"!? בא לו לסוף שלשים יום, וביקש לשתות יין - אומרים לו: "טמא היית, ולא מוחלט, ותגלחת ראשך שעשית היא תגלחת טומאה, ואי אתה מותר לגלח כל שלשים יום"! - מפני שחלה עליו נזירות טהרה; ועומד שלשים יום אחרים ומגלח - הרי ששים יום.

בא לו לשתות יין - אומרים לו: "מוחלט היית, ולא טמא, והללו שתי תגלחיות שעשית - הן שתי תגלחיות של צרעת, ועכשיו צריך אתה להתחיל למנין נזירותך"! ועושה שלשים יום ומגלח [נזירות טהרה]- הרי תשעים יום;

בא לו לשתות יין - אומרים לו: "שמא מוחלט וטמא היית, ושני תגלחיות הראשונות היו לשם צרעת, והשלישית - לתגלחת טומאה, מעכשיו מתחיל נזירות טהרה'"! וחוזר ומונה שלשים - והרי הן מאה ועשרים יום, וארבע תגלחיות, נמצא אוכל בקדשים לאחר ששים יום ממה נפשך: דתגלחת צרעת ודאי קודמת, וכיון שהביא קרבן צרעתו הותר בקדשים, אבל ביין לא הותר עד לאחר מאה ועשרים יום כמו שפירשתי.)

ותני עלה (בתוספתא [נזיר פ"ו מ"א [ליברמן]]): 'במה דברים אמורים? - בנזירות מועטת, אבל בנזירות בת שנה (והיה טמא בספק ומוחלט בספק ביום ראשון של נזירות) - אוכל בקדשים לאחר שתי שנים (דשמא לא היה טמא ולא מצורע, ואינו אוכל כל שנה ראשונה עד סופה ובסוף שנה ראשונה יש לומר טמא היה ולא מצורע, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה, ואין מגלח עד סוף שנה שנית; ועדיין יש לומר שמא מצורע וטמא היה, ושתי תגלחיות ראשונות לא עלה לו אלא לצרעת, ותגלחת שלישית עלתה לו לנזירות טומאה, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה) ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע שנים (ואינו מגלח עד סוף שנה רביעית; נמצא אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ממה נפשך: לפי שכבר גילח שני תגלחיות ותגלחת דצרעת קודמת בכל מקום, כדאמרן, ונמצא שותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעה שנים)' - ואי סלקא דעתך (דבנזירות מרובה) סלקין ליה יומי (מסלק סלקי ליה ימי חלוטו דשהוי ימי חלוטו עולין לו למנין נזירות טהרה) - תיסגי ליה בשלש שנים ושלשים יום (אלא מדאינו יכול לשתות ביין עד לאחר ארבעה שנים - שמע מינה דאפילו בנזירות מרובה אין ימי חלוטו עולין לו מן המנין, וקשיא לרב חסדא)!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com