דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף נז

סיום פרק שביעי 'כהן גדול'

ותחילת פרק שמיני 'שני נזירים'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(נזיר נו,ב)

משנה:

אמר רבי עקיבא: דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה, שאינו מטמא אדם באהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו - רביעית דם, שהוא מטמא אדם באהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה!? (והוא הדין דהוה ליה למימר על אהילות, דלרבי עקיבא אית ליה האי סברא, אלא משום דלגבי שעורה, דקמייתי ליה מיניה מקל וחומר, לא מצי אמר על אהילות - לא אמר נמי גבי רביעית דם.)

אמר לי: מה זה עקיבא? אין דנין כאן מקל וחומר! (ובגמרא מפרש מאי קאמר)

וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע אמר לי: יפה אמרת, אלא כן אמרו 'הלכה'.

 

(נזיר נז,א)

גמרא:

איבעיא להו: (האי דקאמרי במתניתין רבי אליעזר ורבי יהושע דאין דנין קל וחומר - היכי קאמרי? מי אמרינן) עצם כשעורה הלכה (הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו), ורביעית דם קל וחומר (מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו), ואין דנין קל וחומר מהלכה (אי לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא)? או דלמא (הכי קאמר:) רביעית דם הלכה (הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל), ועצם כשעורה קל וחומר (כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח)? ו(קאמר ליה: )אין דנין קל וחומר מהלכה (שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה, אי לאו דאתיא ליה מן המקרא)?

תא שמע: 'עצם כשעורה הלכה, ורביעית דם קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה'.

 

הדרן עלך 'כהן גדול'

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

נזיר פרק שמיני 'שני נזירים'

 

משנה:

שני נזירים (שקיבלו עליהם נזירות ביחד) שאמר להן אחד: "ראיתי אחד מכם שנטמא (הרי זה נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו, דהא 'או הודע אליו חטאתו' כתיב (ויקרא ד, פסוקים כג,כח) או הודע אליו - מכל מקום) ואיני יודע איזה מכם" (משלימין לנזירותן) מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה (בשותפות), ואומר (אחד מהן) "אם אני הוא טמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך" (ועדיין אינן מותרין לשתות ביין, לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה, ותגלחתו שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה! אלא חוזרין) וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ([אחד] בלבד מן השותפות), ואומר (אחד מהם) "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה (של עכשיו) קרבן טהרתי; ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזה קרבן טהרתך" (ומעכשיו מותרין לשתות ביין).

 

גמרא:

קתני 'שני נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם' – ואמאי? כל ספק טומאה ברשות היחיד - מהיכא ילפינן לה? מסוטה: מה סוטה בועל ונבעלת - אף כל ספק טומאה ברשות היחיד, כגון דאיכא בי תרי, אבל הכא (כיון דהוו תלתא:) שני נזירים, והאי דקאי גביהון - הא תלתא, (אף על גב דקיימי ברשות היחיד) הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים, וכל ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור[1]!

אמר רבה בר רב הונא: (כגון דקאים האחד בלבד) באומר (ואומר): "ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם (מבפנים)" (דלא הוו להו אלא תרי כבועל ונבעלת).

אמר רב אשי: דיקא נמי (דלא קאי בהדייהו)

 

(נזיר נז,ב)

דקתני 'ואיני יודע איזה מכם' (דאילו הוה קאי בהדייהו - אי אפשר דלא הוה ידע)!

שמע מינה.

 

מגלחין ומביאין: 

ואמאי (מגלח ארבע תגלחיות? והא קא עבר בתרתי תגלחיות קמייתא [נ"ל שצ"ל 'בתרייתא'] משום לאו ד'ולא תשחית את פאת זקנך' [ויקרא יט,כז], שכן מגלח [כל] שערו, ואאידך מינייהו קעבר משום הקפה [לא תקפו פאת ראשכם – תחילת ויקרא יט,כז])? דילמא לאו טמאין אינון, וקעביד הקפה (וקא עברי על לאו דהקפה, דתגלחת אינו לצורך, ויש בה משום לא תקיפו)?

אמר שמואל: באשה וקטן (כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים, דלא מיחייבי אהקפה). [ולא אשה וקטן, שהעד היה ודאי יודע את איזה מהם ראה!]

ולוקמא בגדול ו'הקפת כל הראש לא שמה הקפה'?

מדלא מוקים לה הכי - שמע מינה קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה.

מר זוטרא מתני לה להא שמעתא דשמואל אסיפא [נזיר פ"ח מ"ב, דף נט,ב]: 'נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ומגלח ארבע תגלחות' - והא קעביד הקפה!?

אמר שמואל: באשה וקטן.

 

אמר רב הונא: המקיף את הקטן הרי הוא חייב.

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא: ודידך (לדידך, דאמרת דהמקיף את הקטן חייב) - (קטנים  [שלך] דאיתנהו מגולחין כל הראש, כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי) מאן מגלח להון?

אמר ליה: חובה (כך שמה דאשתו דרב הונא, דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל).

תקברינון חובה לבניה (דלדידך, דאמרת המקיף את הקטן חייב - כי מקפת ליה אשה נמי חייבת, אבל לדידי - אפילו גדול המקיף את הקטן פטור, והוא הדין נמי לאשה; וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה)!

כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא.

 

מכדי תרוייהו סבירא הקפת כל הראש שמה הקפה (והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא), במאי קמיפלגי (כלומר: מאי איכא בינייהו? דמאן דאסר בגדול - אמאי שרי באשה)?

רב הונא סבר (ויקרא יט,כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך: כל שיש לו השחתה יש לו הקפה, והני נשי - הואיל וליתנהו בהשחתה (דלית להו זקן) - ליתנהו נמי בהקפה (כלל, שאפילו אשה המקפת את הגדול - פטורה); ורב אדא בר אהבה סבר: (כי אמר רחמנא 'לא תקיפו' -) אחד המקיף ואחד הניקף במשמע, ואיתקש מקיף לניקף (להא מילתא): כל היכא דניקף מיחייב - מקיף נמי מיחייב (לא שנא איש ולא שנא אשה), והאי קטן: הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב - מקיף נמי לא מיחייב (ואפילו איש).

 

לימא: הקפת כל הראש - תנאי היא, דתנו רבנן [במצורע]: [ויקרא יד,ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו: את] ראשו [ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] מה תלמוד לומר [שהרי לפני כן כתוב 'יגלח את כל שערו']? - לפי שנאמר (ויקרא יט,כז) לא תקיפו פאת ראשכם [ולא תשחית את פאת זקנך] -

 

(נזיר נח,א)

יכול אף מצורע כן (לא יקיף)? - תלמוד לומר ראשו'; ותניא אידך [ספרא מצורע פרשה ב פרק ב מ"ד]: 'ראשו מה תלמוד לומר? - לפי שנאמר גבי נזיר [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו] תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו], יכול אף נזיר מצורע כן (כשנטהר מצרעתו בתוך ימי נזירותו - לא יעביר תער על ראשו)? - תלמוד לומר ראשו'; מאי לאו תנאי היא: למאן דאמר (דהאי 'ראשו' דכתיב במצורע - לא אתיא אלא למידחי לא תעשה) מנזיר (ד'תער לא יעבור על ראשו') – קסבר (משום לאו דהקפה לא צריך קרא, דאילו מצורע קעביד הקפת כל הראש, דשריא, ד)הקפת כל הראש לא שמה הקפה, וכי אתא קרא - למידחי את לא תעשה ועשה [של נזיר] (וכי קאתי קרא למידחי את לא תעשה ועשה דנזיר: לא תעשה: תער לא יעבור על ראשו, עשה: קדוש יהיה גדל פרע [במדבר ו,ה]), ואידך (דמצריך משום 'לא תקיפו') סבר הקפת כל הראש שמה הקפה, וכי אתא קרא למידחי לאו גרידא?

אמר רבא: (לא!) דכולי עלמא הקפת כל הראש לא שמה הקפה (ומאן דתני להאי 'ראשו' גבי נזיר ניחא, ומאן דתני לה גבי הקפה - לאו משום דהיכא דמגלח והדר מקיף, דלהא לא איצטריך קרא למישרי, משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה) וכי אתא קרא (אלא כי איצטריך קרא) - כגון שהקיף (ברישא) ולבסוף גילח: כיון דאילו גלחיה בחד זימנא לא מיחייב, כי הקיף ולבסוף גילח נמי לא מיחייב.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

 


[1]  [1]  אבל יש אפשרות אחרת, ולא תהיה שאלת 'אמאי', אלא ודאי יהא חייב לגלח: כל אחד מהנזירים שספק נטמאו יאמרו: "אם אני הוא הטהור, הריני נוזר נזירות נוספת; ואם אני הטמא איני נוזר נזירות נוספת" – ובסוף ששים הימים חייב לגלח מכל מקום!