נזיר דף נט

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף נט

המשך פרק שמיני 'שני נזירים'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר נט,א)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה – לוקה.

מיתיבי: 'העברת שיער (של כל גופו כגון שבבית השחי ושבבית הערוה) אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים' (ואת אמרת דלוקה)?!

מאי 'לוקה' נמי דקאמר? מדרבנן (מכות מרדות מדרבנן)!!

(נזיר נט,א)

איכא דאמרי (דבהדיא מפרש רבי חייא משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה', ואשה דרכה בכך, שהוא ניוול לה כשיש לה שער): אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה משום [דברים כב,ה: לא יהיה כלי גבר על אשה, ו]לא ילבש גבר שמלת אשה [כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה].

מיתיבי: 'העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים'!?

הוא [רבי יוחנן] דאמר כי האי תנא, דתניא: 'המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה''.

ותנא קמא (דסבר דאינה אלא מדברי סופרים) - האי 'לא ילבש גבר' מאי דריש ביה?

מיבעי ליה לכדתניא: (שם) ''לא יהיה כלי גבר על אשה' מאי תלמוד לומר? - אם (ללמד) שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש (כלומר: ואם אמר לך הכתוב שלא ילבש האיש שמלת אשה) - הרי כבר נאמר 'תועבה היא', ואין כאן תועבה (לכך לא קראו הכתוב 'תועבה היא')!? אלא (למה הוא בא?) שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים (שיש לחוש משום ייחוד)!

רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה (כדמתרגמינן 'לא יהא תיקון זיין דגבר')? – תלמוד לומר 'לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה' (וזה שמצינו ביעל אשת חבר הקיני שלא הרגתו לסיסרא בכלי זיין, אלא כמו שנאמר 'ידה ליתד תשלחנה' (שופטים ה,כו)) - שלא יתקן איש בתיקוני אשה (דהכי מתרגמינן ליה: שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה)'.

אמר רב נחמן: בנזיר מותר.

ולית הילכתא כוותיה.

אמרו ליה רבנן לרבי שמעון בר אבא: חזינא ליה לרבי יוחנן דלית ליה (שיער בבית השחי)?

אמר להון: מחמת זקנה נשרו.

ההוא דאיתחייב נגידא [מלקות] קמיה דרבי אמי, איגלאי בית השחי (כי הוו משלחי בהפשט מאניה לנגדיה), חזייה דלא מגלח, אמר להון רבי אמי: שיבקוה דין, מן חבריא הוא (דידע דאסור להעביר בית השחי)!

בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לגלח (במספרים בית השחי)?

אמר ליה: אסור.

אמר ליה: והא קא גדל (וקא מצער ליה לאינש)?

אמר ליה: בר פחתי (בנו של תלמיד חכם): זמן יש לו (לאותו שער): כל זמן שהוא גדל (כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסובלו) - נושר (מאליו).

בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לחוך (בבית השחי בידו, כדי להעביר את השיער)?

אמר ליה: אסור.

בבגדו מהו (כנגד בית השחי, כדי שיהא נושר על ידי חיכוך)?

אמר ליה: מותר (הואיל ואינו נוגע בשער אלא בבגדו).

איכא דאמרי: (הכי) בעא מיניה: בתפלה בבגדו (כלומר: המתפלל [המפלה כינים]) מאי (מהו לחוך בבגדו כדי שיפלו כנים ממנו, הואיל ואינו נוגע בבשרו)?

אמר ליה: אסור;

ולית הילכתא כוותיה (משום דכיון דאינו נוגע בבשרו - מותר לחוך, כמו 'שור המתחכך בכותל' (בבא קמא מד,א)).

(נזיר נט,ב)

משנה:

מת אחד מהן [משני הנזירים שנזרו יחד, ואחד מהם נטמא למת ולא יודעים מי מהם נטמא] - אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר (להיות נזיר כמו זה שמת), ואומר (לו): "אם טמא הייתי - הרי אתה נזיר מיד (ולאחר שלשים מותר אתה לגלח ולשתות ביין), ואם טהור הייתי (וחבירי טמא) - הרי אתה נזיר אחר שלשים יום", וסופרין שלשים (יום מעכשיו) ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה (בשותפות), ואומר (לאותו שהביא מן השוק): "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור (ועדיין לא חל עליו נזירות עד לאחר שלשים, כדאמר מתחילה "ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים") - (הרי) קרבן טהרה שלי"; וקרבן טומאה בספק (וחטאת העוף שמביא על ספק טומאה אינה נאכלת ואזלה לקבורה, כדאמרינן בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' (לעיל כט,א): 'אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מנין לחטאת העוף הבאה על ספק שאינה נאכלת כו'; ועולת העוף - אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל: כיון דדורון בעלמא הוא - לא מעכבא! ואשם נמי לא איצטריך לאיתויי, דדאשם אינו מעכבו מכפרה, כדאמרינן בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (לעיל יח,ב): 'הביא חטאתו ולא הביא אשמו – מונה'), (ועדיין אסורין לשתות ביין וליטמא למתים, אבל חוזרין) וסופרים שלשים יום, ומביאין קרבן טהרה (בשותפות), ואומר "אם אני (שהייתי) הטמא - קרבן טומאה (היה) שלי וקרבן טהרה (היה) שלך, וזה (של עכשיו) קרבן טהרתי; ואם אני הוא הטהור (ואותו שמת היה טמא) - קרבן טהרה (היה) שלי וקרבן טומאה (היה) בספק, וזהו (הרי) קרבן טהרתך" ( ומכאן ואילך מותרים לשתות ביין וליטמא למתים).

אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר? אלא (משלים את נזירו, ו)מביא (בספק) חטאת העוף (ולאשם ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו; אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא, כמו על ספק טומאה), ו(ויביא עמה )עולת בהמה (ושאר קרבנות נזירות טהרה אינו צריך להביא לאלתר אלא לאחר שלושים, שהרי עדיין אינו יכול לשתות ביין וליטמא למתים עד לאחר שלשים יום שניים) ואומר (עכשיו): "אם טמא הייתי - החטאת מחובתי והעולה נדבה, ואם טהור הייתי - העולה מחובתי"; והחטאת מספק, וסופר שלשים יום, ומביא קרבן טהרה, ואומר "אם טמא הייתי (החטאת מחובתי של קרבן טומאה, ועולה זו לנדבה - דנזיר טמא לא מייתי עולת בהמה ואם טהור אני זו עולה מחובתי, והחטאת בספק, ואינה נאכלת, ועולת בהמה קריבה לשם חובה; וחוזר וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה בלבד: חטאת בהמה ועולת בהמה ושלמים, ואומר: "אם טמא הייתי) העולה הראשונה נדבה וזו חובה (עם שאר קרבנותי), ואם טהור הייתי - (הרי) העולה הראשונה (עולת בהמה) חובה וזו נדבה, וזו (ואלו) שאר קרבני"!

אמר רבי יהושע: נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים (אתה אומר שאם טהור היה שמביא קרבנותיו לחצאין: שבתגלחת ראשונה הביא קרבן עולת בהמה ועכשיו הביא חטאתו וזבחי שלמים)!?

אבל הודו לו חכמים לבן זומא (שאין חוששין אם הביא קרבנותיו לחצאין, ועוד שאינו מוצא מי שידור נזיר כנגדו).

גמרא:

ולייתי (כלומר: מה תשובה השיב רבי יהושע לבן זומא 'שזה מביא קרבנותיו לחצאין'? יביא לחצאין, ומה בכך)?

אמר רב יהודה אמר שמואל: (יודע היה רבי יהושע שאין תשובתו כלום, ו)לא אמר רבי יהושע אלא לחדד בה את התלמידים (שיהו נושאין קל וחומר בעצמן: ומה רבינו שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה, קל וחומר לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו, ואפילו יודע בו שאין בדבריו ולא כלום, ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו - לא ימנע מלשאול כל צרכו, וכדאמרינן במסכת נדה (כז,א): יתיב רב פפא כו' ואחיכו עליה, ואמר רבא: אפילו כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לישתוק, שנאמר 'אם נבלת בהתנשא [ואם זמות יד לפה] [משלי ל,לב]': אם נבלת עצמך על דברי תורה - סופך להתנשא בה, 'ואם זמות יד לפה': ואם שתקת - סופך שיהו שואלין ממך ואי אתה יודע להשיבו ותתן יד לפה).

אמר רב נחמן (בר יצחק): מאי ליעביד ליה רבי יהושע לדקיה* דלא ליסרו (כלומר: רב נחמן דלא שמיע ליה להא דאמרינן ד'לא אמר רבי יהושע אלא לחדד את התלמידים', והכי קא מותיב וקאמר: לדברי רבי יהושע, דאמר 'נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין' - מאי רוצה לעשות בבני מעים בדקי בהמה? להצניען שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו בתגלחת שניה? אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום)!

*(ל'דקיה': כמו 'דקים שבבני מעים'; ולהכי נקט בני מעים: שהן מסריחין לפי שעה מה שאין כן בבשר.)

משנה:

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק: אוכל בקדשים אחר ששים יום, ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום, שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, אבל בזמן שהוא ספק אינו דוחה (כמו שהיא מפורשת למעלה בפרק 'כהן גדול ונזיר' [לה,ב-לו,א]).

להבין את המשנה והגמרא על בורים יש לדעת את הקרבנות שמביא נזיר טמא, נזיר טהור, מצורע ביום הראשון לטהרתו וביום השביעי.

קרבנות נזיר ומצורע

צפרים	שמן	מנחה	שלמים	אשם	עולה	חטאת	תהליך
				כבש בן שנה	עוף	עוף		נזיר טמא במדבר ו,י-יב
		סל מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים	איל על סל המצות ומנחתו ונסכו		כבש בן שנה	כבשה בת שנתה		נזיר טהור במדבר ו, יד-יח
צפרים: אחד לדם ואחד לשלח							גילוח שער, אחר כך טהרה במים	מצורע בתגלחת ראשונה ויקרא יד, ד-ח
	לוג			כבש	כבש	כבשה בת שנתה	גילוח שער, אחר כך טהרה במים	מצורע ביום השמיני לאחר תגלחת שניה ביום השביעי ויקרא יד, ט-כ
		עשרון		כבש	עוף	עוף		מצורע דל ביום השמיני ויקרא יד, כא-לב

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק מגלח ארבע פעמים:

משום

הקרבנות

משום

תגלחת

מצורע שנתרפא

נזיר בסוף טומאתו

קרבן נזיר טהור

שתי צפרים

חטאת העוף

עולת בהמה

שמא הוא מצורע שנתרפא

שמא הוא טמא שנטהר

שמא הוא נזיר בסיום נזירות טהרה

ראשונה

כדין מצורע בסוף ספירתו

קרבן נזיר טהור

חטאת העוף

עולת בהמה

שמא הוא מצורע לאחר ימי ספרו

שמא הוא נזיר בסיום נזירות טהרה

שניה

קרבן נזיר בסוף טומאתו

קרבן נזיר טהור

חטאת העוף

עולת בהמה

שמא היה גם מצורע וגם טמא, ושני הגילוחים הראשונים לצרעתו, וזהו גילוח נזיר טמא

שמא היה מצורע אך לא טמא מת, וגילוח זה כדין נזיר בסף נזירותו בטהרה

שלישית

כל אלו בדין נזיר טהור בסוף נזירותו

כבש לחטאת

כבש לעולה

איל לשלמים

שמא היה גם מצורע וגם טמא מת, ושני הגילוחין הראשונים לצרעתו, וגילוח שלישי – כנזיר טמא, ולכן גילוח זה הוא כנזיר בסיום נזירותו בטהרה

רביעית

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com