דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף ס

סיום פרק שמיני 'שני נזירים'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר נט,ב)

משנה:

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק: אוכל בקדשים אחר ששים יום, ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום, שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, אבל בזמן שהוא ספק אינו דוחה (כמו שהיא מפורשת למעלה בפרק 'כהן גדול ונזיר' [לה,ב-לו,א]).

להבין את המשנה והגמרא על בורים יש לדעת את הקרבנות שמביא נזיר טמא, נזיר טהור, מצורע ביום הראשון לטהרתו וביום השביעי.

קרבנות נזיר ומצורע

צפרים	שמן	מנחה	שלמים	אשם	עולה	חטאת	תהליך
				כבש בן שנה	עוף	עוף		נזיר טמא במדבר ו,י-יב
		סל מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים	איל על סל המצות ומנחתו ונסכו		כבש בן שנה	כבשה בת שנתה		נזיר טהור במדבר ו, יד-יח
צפרים: אחד לדם ואחד לשלח							גילוח שער, אחר כך טהרה במים	מצורע בתגלחת ראשונה ויקרא יד, ד-ח
	לוג			כבש	כבש	כבשה בת שנתה	גילוח שער, אחר כך טהרה במים	מצורע ביום השמיני לאחר תגלחת שניה ביום השביעי ויקרא יד, ט-כ
		עשרון		כבש	עוף	עוף		מצורע דל ביום השמיני ויקרא יד, כא-לב

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק מגלח ארבע פעמים:

משום	הקרבנות	משום	תגלחת
מצורע שנתרפא נזיר בסוף טומאתו קרבן נזיר טהור	שתי צפרים חטאת העוף עולת בהמה	שמא הוא מצורע שנתרפא שמא הוא טמא שנטהר שמא הוא נזיר בסיום נזירות טהרה	ראשונה
כדין מצורע בסוף ספירתו קרבן נזיר טהור	חטאת העוף עולת בהמה	שמא הוא מצורע לאחר ימי ספרו שמא הוא נזיר בסיום נזירות טהרה	שניה
קרבן נזיר בסוף טומאתו קרבן נזיר טהור	חטאת העוף עולת בהמה	שמא היה גם מצורע וגם טמא, ושני הגילוחים הראשונים לצרעתו, וזהו גילוח נזיר טמא שמא היה מצורע אך לא טמא מת, וגילוח זה כדין נזיר בסף נזירותו בטהרה	שלישית
כל אלו בדין נזיר טהור בסוף נזירותו	כבש לחטאת כבש לעולה איל לשלמים	שמא היה גם מצורע וגם טמא מת, ושני הגילוחין הראשונים לצרעתו, וגילוח שלישי – כנזיר טמא, ולכן גילוח זה הוא כנזיר בסיום נזירותו בטהרה	רביעית

(נזיר ס,א)

גמרא:

תנא (ותני עלה): במה דברים אמורים? בנזירות מועטת (משלשים לשלשים), אבל בנזירות (מרובה) בת שנה (משנה לשנה) - אוכל בקדשים לאחר שתי שנים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע שנים';

ותני עלה: 'ומגלח ארבע תגלחיות: תגלחת ראשונה מביא צפורים (דהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן 'ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות' [ויקרא יד,ד]) וחטאת העוף (דקרבן טומאה דנזיר) ועולת בהמה (דקרבן טהרה דנזירות); שניה - מביא חטאת העוף ועולת בהמה; שלישית - מביא חטאת העוף ועולת בהמה; רביעית מביא קרבן טהרה'.

אמרת 'תגלחת ראשון מביא [צפורים וחטאת העוף ועולת בהמה]' - ממה נפשך שפיר קמייתי [והגמרא בודקת את כל האפשרויות]:

[אפשרות א:] דאי ודאי מצורע הוא ולאו טמא (במת) הוא - (הילכך הא דקא מייתי) ציפורין (זו היא) חובתו, וחטאת העוף (דקרבן טומאה בנזיר, הוי) ספק (ו)אזלא לקבורה (דדילמא לאו טמא מת הוא, ולא חזיא [חטאת העוף] להקרבה), ועולה (דקמייתי) הויא (קרבן) נדבה (דילמא מצורע הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות), ולגלחו תוך [נוסח אורח מישור: בסוף] שבעה (כמשפט של מוחלט: שסופר שבעה ואחר כך מגלח) אי אפשר: דדילמא לאו מוחלט הוא (ולאו טמא הוא, והוי נזיר טהור), ורחמנא אמר [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו] תער לא יעבר על ראשו עד מלאת [הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה, גדל פרע שער ראשו];

* ואי לאו מצורע [ודאי] הוי, והוא טמא - חטאת העוף חובתו, וציפורין אבראי קא מתעבדין ולא הוי חולין בעזרה, ועולת בהמה הויא נדבה;

[אפשרות ב:] ואי לאו מצורע הוא, ולאו טמא הוא (אלא נזיר טהור) - ציפורין (דקמייתי - לא חיישינן) אבראי קא מתעבדין, (ואי משום) חטאת העוף - (הא קאזלא) לקבורה, עולת בהמה (דקמייתי) הויא חובתו.

והא בעי אשם (והא קבעי איתויי אשם מצורע בתגלחת שניה, ואשם במצורע ודאי מעכב באכילתו, כדקיימא לן: 'הביא כפרתו - אוכל בקדשים'; ואילו בכל הני ארבע תגלחיות אמאי לא תני ליה 'אשם')?

(הא מני?) רבי שמעון היא, דאמר: מייתי ומתני (כדאמרינן בפרק בתרא דמסכת מנחות (קה,א): 'רבי שמעון אומר: למחרת מביא אשמו, ולוגו עמו, ואומר: "אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו, ואם לאו - אשם זה יהא שלמי נדבה"; ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות' - הכא נמי מייתי אשם מצורע ומתני);

תגלחת שניה ושלישית - ציפורין (חיות) לא צריך (להביא) דהא עביד (שכבר הביא בתגלחת ראשונה), מאי איכא (מאי אית לך למימר דמיבעיא ליה לאיתויי)?

[אפשרות ג:] דילמא ודאי מוחלט הוא (ולא טמא, ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי חלוטו, ותגלחת שניה זו היא של ימי ספרו, וצריך להביא קרבן מצורע - להכי הוא דאמר דלייתי חטאת העוף בתגלחת שניה ובתגלחת שלישית) חדא לספק ספרו וחדא לספק טומאתו (טומאה דנזירות; דבתגלחת שניה איכא למימר שמא מוחלט הוא, וחטאת העוף עולה לימי ספרו;

ואי תימא : והא בחטאת בהמה הוא דמיחייב, ולא בחטאת העוף, אי לאו דליהוי עני, לפי שאין חטאת בהמה באה על הספק לפי שאינה נאכלת מספק, והויא לה כחטאת שנתכפרו בעליה ומיתסר לאיתויי, לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול? תקון רבנן שיהא כותב כל נכסיו לאחרים, והוי עני, ומביא חטאת העוף הבאה על הספק, כדאמר בפרק' מי שאמר הריני נזיר' (כט,א), אף על פי שאינה נאכלת; והכי נמי תני עלה בתוספתא (פ"ו) בברייתא, ומפרשינן לה נמי הכי בפרק בתרא דמסכת נדה (ע,א) גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו';

ואי אמרת דמוחלט וטמא הוא, ושתי תגלחיות הראשונות עולות לו לתגלחת חלוטו וימי ספרו, הילכך בתגלחת שניה מיבעי ליה לאיתויי חטאת העוף - במקום חטאת בהמה שהיה מחוייב להביא, ואידך חטאת העוף דקמייתי בתגלחת שלישית תיהוי לספק טומאה, ועולת בהמה שבזו ושבזו תיהוי נדבה, ואיכא נמי למימר דדילמא לאו מצורע הוה אלא נזיר טמא, ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר, ותגלחת שניה לתגלחת טהרה - לכך מביא עולת בהמה, דהויא חובתו, והחטאת בספק; וב)תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה (חטאת דבהמה ועולה ושלמים) ומתני;

(נזיר ס,ב)

[אפשרות ד:] ואי ודאי נזיר הוא (מתחילה ולא מוחלט ולא טמא, הרי) עולה הראשונה חובה וזו נדבה (וכן כולן חוץ מן הראשונה);

[אפשרות ה:] ואם טמא ומוחלט הוא - עולה הראשונה נדבה, וזו חובה, וזה שאר קרבנו (קרבנותיו שעדיין לא הביא)

[אפשרות ו:] טמא ספק ומוחלט ודאי (ביום ראשון של נזירותו) - אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים (שהיא תגלחת שניה של ימי ספרו: שבתחילת יום ראשון של ימי נזירותו, שהיא תחילה לימי חלוטו - יהא מגלח תגלחת חלוטו, ולסוף שבעה - תגלחת השנית של ימי ספרו, כדכתיב: והיה ביום השביעי יגלח [ויקרא יד,ט]; ולמחר - שהוא יום שמיני - יביא קרבנו, כדכתיב: וביום השמיני יקח... [ויקרא יד,י], ואוכל בקדשים כשהביא כפרתו, כדתנן [לעיל נט,ב בסוף]: 'שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי': וכיון שהביא קרבן צרעתו - אוכל בקדשים); ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ששים ושבעה ימים (אבל לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול עד לאחר ששים ושבעה ימים: שאם בא לו לגלח נזירות טהרה לאחר שעשה שלשים אחר שבעת ימי ספרו - יש לו לומר שמא מוחלט וטמא היה, ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי ספרו, וזו של עכשיו לימי טומאתו, ועדיין צריך למנות לו שלשים יום לנזירות טהרתו, שהן בכלל ששים ושבעה ימים, ואחר כך מותר לשתות ביין)!

[אפשרות ז:] מוחלט ספק וטמא ודאי אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה ימים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר שבעים וארבעה ימים (דכיון שהוא טמא ודאי מגלח לסוף שבעה ומתחיל ומונה נזירות טהרה שלשים, ומגלח נזירות טהרה, וכשבא לו לשתות ביין אומרים לו: "שמא מוחלט וטמא היית, ושתי תגלחיות הללו: הן הן של ימי חלוטו ושל ימי ספרו, ועדיין אי אתה מותר אלא באכילת קדשים" - דהיינו לאחר שלשים ושבעה, וחוזר ומונה שבעה לתגלחת טומאה, ואחר כך שלשים לנזירות טהרה, ונמצא שותה ביין ומיטמא למתים לאחר שבעים וארבעה יום)!

[אפשרות ח:] טמא ודאי ומוחלט ודאי (מגלח לתגלחת ראשונה של צרעת עכשיו ומכאן עד שבעה ימים לתגלחת שניה, כדתנן [לעיל נט,ב]: 'שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי', ו)אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים (ביום השמיני, שמביא קרבנות בקדש), (וחוזר ומונה שבעה ומגלח נזיר טומאה, וחוזר ומונה שלשים ומגלח נזירות טהרה), (נמצא) ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה ימים!

'שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: נזיר טהור ומצורע (מפני מה נזיר טהור אינו כמצורע? כלומר: נזיר והוא מצורע, ובא לו לגלח תגלחת צרעתו ביום שנשלמה צרעתו וביום שנשלמו ימי נזירותו): מהו שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן (מה טעם אינה עולה לו תגלחת זו לכאן ולכאן)?

אמר להן: אינו מגלח.

אמרו לו: למה?

אמר להן: אילו (אם אלו שתי תגלחיות שוות: שיהו) זה לגדל וזה לגדל, (או שתיהן) וזה להעביר וזה להעביר - יפה אתם אומרים; עכשיו נזיר להעביר ומצורע לגדל (היאך [אתם] אומרים שיהו עולין לו לכאן ולכאן? שתגלחת נזיר הוא להעביר, ותגלחת מצורע לגדל: שמכאן ועד שבעה ימים צריך לגלח תגלחת שניה)!

ולא תעלה לו לימי חלוטו (בשביל שהוא להעביר ושל מצורע לגדל) - (אלא) ותעלה לו לימי ספרו (ששתיהן להעביר: שמכאן ואילך אינן צריכין לגדל שער, וכבר גדל לו כדי לכוף ראשו לעיקרו)?

ואמר להן: אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים - יפה אתם אומרים, אלא מצורע לפני זריקת דמים (שהרי ביום השביעי מגלח וביום השמיני מביא קרבנותיו) ונזיר (מגלח) לאחר זריקת דמים (כדכתיב: ואת האיל יעשה זבח שלמים ליי' [במדבר ו,יז], והדר כתיב: וגלח הנזיר כו' [במדבר ו,יז]! היאך אתם אומרים שיהא עולה לו תגלחת אחת לכאן ולכאן)!

(אמרו לו) ולא תעלה לו לימי צרעתו (לימי ספרו) ונזירותו (בשביל שזה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים) - (אלא) ותעלה לו לימי צרעתו (לימי צרעתו של ימי ספרו) וטומאתו (דנזיר שנטמא במת ונצטרע - שתהא תגלחתו עולה לכאן ולכאן: דזה וזה מגלח לפני זריקת דמים, ששניהן מגלחין בשביעי ומביאין קרבן בשמיני שלהן)?

אמר להן: אילו זה לפני ביאת מים וזה לפני ביאת מים - יפה אתם אומרים, אלא טמא (מגלח) לאחר ביאת מים (כדכתיב: 'וגלח ראשו ביום טהרתו'; משמע לאחר טהרה: דמגלח לאחר ביאת מים), מצורע לפני ביאת מים!

אמרו לו: יפה אמרת שלא תעלה לו לימי ספרו ולנזירותו (הכי גרסינן: שלא תעלה לו [תגלחת אחת] לימי ספרו ולימי נזירותו: תקן הדבר שלא תעלה לו תגלחת לימי ספרו בימי נזיר טהרתו: שמצורע בימי ספרו מגלח לפני זריקת דמים ביום השביעי, ונזיר מגלח ביום הבאת קרבנותיו, לאחר זריקת דמים); (אבל) ותעלה לו (תגלחת אחת) לימי חלוטו וטומאתו (הכי גרסינן: לימי טומאתו ולימי חלוטו, תגלחת אחת לימי ספרו ולימי נזירות), דזה לגדל (שיער אחר) וזה לגדל (שיער אחר) הוא (מצורע בימי חלוטו מגלח כדי לגדל שיער אחר ונזיר טמא מגלח כדי לגדל שיער אחר שיהא מגלח לנזירות טהרתו [ביום השמיני])!

אמר להן: (לכך אין עולה לו תגלחת אחת מכולן לשתי תגלחיות: שאם) נזיר טהור (הוא) והוא מצורע (בימי חלוטו): זה (מצורע בימי חלוטו) (מגלח כדי) לגדל, וזה להעביר, ואם נזיר טמא (הוא), והוא מצורע (אף על פי ששניהן לגדל - עדיין אין עולה להן תגלחת אחת לכאן ולכאן), זה (שמצורע מגלח) - לפני ביאת מים, וזה (ונזיר טמא) - לאחר ביאת מים (וכן נזיר טהור ומצורע בימי ספרו: אע"פ ששניהם להעביר, הואיל ומצורע בימי ספרו מגלח לפני זריקת דמים ונזיר טהור לאחר זריקת דמים כמו שמפורש למעלה [ולכך] אין תגלחת אחת עולה לשתיהן).

צצצ

(נזיר סא,א)

תני רבי חייא: '(טמא והוא מצורע - אין עולין לו לכאן ולכאן, לפי ש)זה לפני ביאת מים <חיים> וזה לאחר ביאת מים; (נזיר טהור והוא מצורע נמי אין עולין לו לכאן ולכאן:) זה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים (שמצורע מגלח לפני זריקה ונזיר טהור לאחר זריקת דמים)'.

שתגלחת הנגע [דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי, אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה]:

בעי רמי בר חמא: הני ארבע תגלחיות דקאמר (ומגלח ארבע תגלחיות): משום מצוה (מי אמר משום מצוה אינון – ממה נפשך: תרתי קמייתא משום תרתי תגלחיות דצרעת, ושלישית משום טומאה ורביעית משום נזירות דטהרה וכולן בתער)? או (דילמא) משום אעבורי שיער טומאה (איתנהו)? [ואם תשאל] למאי נפקא מינה? לעבורי בנשא [סם] (ואפילו מעביר לה בנשא שפיר דמי): אי אמרת משום מצוה לעבורי בנשא – לא, ואי אמרת משום אעבורי שיער טומאה - אפילו סכיה נשא נמי; מאי?

אמר רבא: תא שמע: 'ומגלח ארבע תגלחיות': אי סלקא דעתך משום עבורי שיער טומאה (הוא דמגלח) - אפילו בשלש נמי סגיא ליה (דכיון דשתי תגלחיות שבמצורע, ושלישית של נזיר טמא איכא עבורי שיער טומאה, והאי דהדר מגלח בתגלחת רביעית - הא ליכא עבורי שיער טומאה, ואמאי מגלח? אלא לאו) שמע מינה (דכולהו איתנהו) משום מצוה (לגלח ארבע תגלחיות)?

שמע מינה.

הדרן עלך שני נזירים

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com