דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף סב
המשך פרק תשיעי 'הכותים אין להם
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
אימא: בני ישראל מגלחין על נזירות אביהן, ואין העובדי
כוכבים מגלחין על נזירות אביהן,
(נזיר סב,א)
יכול לא יהו נזירין? - תלמוד לומר: [בנזיר] 'איש' [והנכרי יכול להיות נזיר רגיל]!
האיתמר 'אמר רבי יוחנן הלכה היא בנזיר' (שהאב מזיר את בנו בנזיר.
הואיל
דלאו מקרא נפקא - ליכא לך למימר ד'בני ישראל' אתא לומר דישראל מדירין את בניהם
בנזיר ולא העובדי כוכבים, ואתא איש לרבות את העובדי כוכבים בנזיר עצמו בלא קרבן,
אלא דהאי דכתיב בהו 'ישראל' קא ממעט להו מנזירות לגמרי).
(בשלמא 'איש' דכתב גבי נזיר - איידי דכתיב 'אשה', שהוא לצורך - כתב נמי 'איש',
שלא לצורך; ו'איש' דגבי נדרים - לרבות את העובדי כוכבים שיהו נודרין נדרים ונדבות
כישראל; אלא) אי הכי [ויקרא כז,ב: דבר אל בני ישראל, ואמרת אלהם] איש
כי יפליא נדר בערכך [נפשת
לה'] (דכתב
רחמנא) בערכין למה לי? מכדי האיתקש ערכין לנדרים, דאמר קרא 'איש
כי יפליא נדר בערכך' (דבחד
קרא כתבינהו רחמנא), והתניא גבי נדרים: ''איש' - מה
תלמוד לומר 'איש'?
לרבות את העובדי כוכבים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל (והוא הדין לגבי ערכין נמי,
דאיתרבו להו עובדי כוכבים שיהו נערכים כישראל); 'איש
כי יפליא' בערכין למה לי?
אלא האי 'איש' [בנדרים] מיבעי ליה
לאיתויי מופלא סמוך לאיש (דישראל
שיהו נודרין נדרים).
הניחא למאן דאמר מופלא סמוך לאיש דאורייתא, אלא למאן דאמר
דרבנן (היא
דנדריו נבדקין) – 'איש כי יפליא' [בנדרים] למה לי?
לאיתויי מופלא סמוך לאיש דעובד כוכבים (מדאורייתא נודרין נדרים).
(ואל תתמה
משום דבישראל אין מופלא הסמוך לאיש נודרין נדרים מן התורה [לפי שיטה זו, שאומרת שמופלא נודר רק מדרבנן], שכן מצינו בכמה מקומות שהחמירה
תורה על העובד כוכבים: כגון בשורו של כנעני שהזיק לשורו של ישראל: בין תם בין מועד
משלם נזק שלם, ושל ישראל שנגח של כנעני בין תם בין מועד פטור (בבא קמא לז,ב).)
הניחא למאן דאמר "'בני ישראל נערכין ואין העובדי
כוכבים נערכין'; יכול לא יהו מעריכין? תלמוד לומר 'איש'" (גבי נדרים)" (ואיתקוש ערכין לנדרים) – שפיר (שפיר הוא דאתא 'איש כי יפליא' - לאיתויי מופלא הסמוך לאיש
דעובד כוכבים, דיכול להעריך), אלא למאן דאמר "בני ישראל מעריכים ואין
העובדי כוכבים (גדולים) מעריכים (כלל); יכול לא
יהו נערכין? תלמוד לומר 'איש' (גבי נדרים)" (איתקש ערכין לנדרים להא מילתא:
שיהו עובדי כוכבים גדולים נערכין, הלכך לדידיה לא אתא האי 'איש כי יפליא' דנערכין אלא לאיתויי מופלא הסמוך
לאיש דעובד כוכבים דהוי נערך ולא צריך קרא דכיון דמשמע ליה 'איש' דנדרים שהן נערכין - הא ודאי
פשיטא ליה דכיון דבתורת נערכין הן) – [אם
כן] אפילו
תינוק (עובד
כוכבים) בן חדש בר עירוכי הוא" (באותו ערך האמור בענין), 'כי
יפליא' [בערכין] למה לי?
אמר רב אדא בר אהבה: (כי אתא האי 'כי יפליא' -) לאיתויי
עובד כוכבים גדול, דאף על גב דגדול הוא - אינו יודע להפלות (דאף על פי דבישראל - כיון שהוא
גדול, אף על פי שאינו יודע להפלות דבריו קיימים, כדתנן בפרק 'יוצא דופן' (נדה פ"ה מ"ו, מה,ב): 'לאחר הזמן אף על פי שאינו יודע
לשם מי נדר - דבריו קיימין' - גבי עובד כוכבים מיהא אינו יכול להעריך ולנדור עד
שיהא גדול ויודע להפלות לדברי הכל; דאילו להאי תנא דאמר "יכול לא יהו
מעריכין? - תלמוד לומר: 'איש' גבי נדרים לרבות את העובדי
כוכבים שיהו מעריכין" - בעובד כוכבים גדול ויודע להפלות קאמר, אבל בעובד
כוכבים שאינו יודע להפלות – לא; ואידך תנא נמי דקאמר "ואין העובדי כוכבים
מעריכין" - בעובד כוכבים גדול שאין יודע להפלות קאמר, אבל גדול ויודע להפלות
- יכול להעריך ולידור, דאיתקוש ערכים לנדרים,, ובנערכים הוא דפליגי, אבל
במעריכין - דברי הכל עובד כוכבים גדול שאינו יודע להפלות - לא, ואתא האי 'איש כי יפליא' למעוטי; ודקאמר "יכול לא
יהו נערכין - תלמוד לומר: 'איש'" לאו מדיוקא ד'איש כי יפליא' נפקא, אלא מ'איש איש' דנדרים נפקא, דאיתקש ערכין
לנדרים; אלא איידי דקאמר אידך תנא "תלמוד לומר: 'איש'" קאמר איהו "תלמוד
לומר: 'איש'")!
(בשלמא 'איש': איידי דכתיב 'אשה' לצורך כתב נמי 'איש' שלא לצורך, כדכתיב 'איש או אשה כי יפליא לנדור נדר וגו', וכן 'איש' גבי ערכין יתירא הוא משום דכתיב
בההיא פרשתא 'אם זכר
אם נקבה' ואתא
ליה לדרשא דבעינן עובד כוכבים גדול שיודע להפלות) אלא 'כי
יפליא' דכתב רחמנא גבי נזירות למה לי? מכדי האיתקש נזירות
לנדרים (כדכתיב 'נדר נזיר', ובנדרים כתיב הפלאה ['כי יפליא'] וכיון דבנדרים כתיב הפלאה) – 'כי
יפליא' (בנזירות) למה לי?
לאיתויי ידים שאינן מוכיחות (דהויין ידים, בין בנזירות בין
בנדרים; בנזיר - כגון דאמר "אהא", וכדאמר לעיל בפרק קמא (דף ב,ב) כגון שנזיר עובר לפניו; ולגבי נדרים נמי: כגון דאמר
"מודרני ממך" - דאסור שיהנה משלו, ולא אמרינן 'דלמא "לא משתעינא
בהדך" קאמר', וכדאמר בפרק קמא דנדרים (דף ה,א)); (אלא למאן דאמר לא הויין ידים -
מאי איכא למימר? ופלוגתא דאביי ורבא בפרק קמא דנדרים:) דאיתמר:
ידים שאינן מוכיחות: אביי אמר: הויין ידים, רבא אמר: לא הויין ידים:
לאביי ניחא, אלא לרבא מאי איכא למימר?
אלא [לשיטת רבא דאמר ידים שאינן
מוכיחות לא הויין ידים] 'כי
יפליא' מיבעי ליה לכדרבי טרפון, דתניא: 'רבי יהודה אומר
משום רבי טרפון: אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה';
הניחא לרבי טרפון, אלא לרבנן (דאמרי בפירקין דלעיל שכולן
[נזירים]) מאי איכא למימר?
אלא מיבעי ליה לכדתנן [משנה פרק קמא דחגיגה, משנה ח]: 'היתר נדרים פורחין באויר (באויר העולם) ואין להן על מה שיסמוכו (שאין להן מקרא מן התורה על מה שיסמוכו)'; [ותני עלה, בחגיגה י,א] 'רבי אליעזר אומר: יש להם על מה שיסמוכו, שנאמר: [ויקרא כז,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש כי יפליא [נדר בערכך נפשת לה'], [במדבר ו,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: איש או אשה] כי יפליא [לנדר נדר נזיר להזיר לה'] שתי פעמים (אחד בנזיר ואחד בנדרים): אחד הפלאה לאיסור (שלא לבטל את הנדר כשאין בו חרטה) ואחד הפלאה להיתר (כשיש בו חרטה ובמסכת חגיגה קאי).
(נזיר סב,ב)
משנה:
חומר בעבדים מבנשים: (ואי זה חומר בעבדים מבנשים?) שהוא מפר
נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו.
(שאם) הפר לאשתו - הפר עולמית (ואפילו נתארמלה או נתגרשה - מיפר מעליה כל הנזירות לגמרי); (אבל בעבדים אינו כן:) הפר לעבדו - יצא לחירות ומשלים נזירותו <(שכיון שיצא לחירות - משלים לנזירותו שקיבל עליו, ומתחיל ומונה כבתחלה; ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר).
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא
נזיר (ליברמן) פרק ו הלכה ו]: 'לְמַה רבו כופו? - לנזירות (דהשתא הכי משמע: לאיזה דבר יכול
לכוף את עבדו בזמן שקיבל עליו נזירות? לנזיר), אבל
לא לנדרים ולערכין (ולא
לערכין: שאם הדיר בהנאה מפירות פלוני, או שאמר "ערך פלוני עלי" - אינו
יכול לכופו, ונדרו נדר וערכו ערך, וכגון שהקנה לו אחר על מנת שאין לרבו בהם כלום).
מאי שנא גבי נזיר (דיכול לכופו)?
(משום) דאמר
רחמנא [במדבר ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה]
לאסור איסר על נפשו [לא
יחל דברו, ככל היצא מפיו יעשה] - במי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנויה
לו.
אי הכי אפילו גבי נדרים נמי (יהא יכול לכופו ולהאכילו בעל כרחו
מה שהדיר ממנו, דהאי קרא גבי נדרים קאי)?
אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? – כגון שהיה אשכול של ענבים
מונח לפניו: גבי נדרים - דכי מיתסר בהאי לא מיתסר באחריני - לא מצי כפי ליה (משום דלא מכחיש ביה כלל, דאפשר
ליה באחריני, דכוותה נמי גבי אשתו כהאי גוונא לא מצי מיפר, משום דלא הוי דברים שיש
בהן עינוי נפש, וכדתנן בפרק 'אלו נדרים' (נדרים פ"יא מ"ב, עט,ב): "פירות מדינה זו עלי"
- לא יפר, ויביא לה ממדינה אחרת); (אבל) גבי
נזירות - דכי מיתסר בהאי איתסר בכולהו (כדתנן בפרק 'הריני נזיר מגרוגרות' (לעיל פ"ב מ"ג; יא,א) 'מזגו לו את הכוס ואמר
"הריני נזיר ממנו" - הרי זה נזיר' - הכא נמי גבי אשכול: כיון דאמר
"הריני נזיר ממנו" – הרי זה נזיר, והוי הפסד לרבו, דהוי כחוש ואינו יכול
ליטרח) - מצי כפי ליה (יכול לכופו להאכילו בעל כרחו מה שהזיר ממנו, דהאי קרא בנזיר
קאי).
(מדקפסיק
ותני 'אבל לא לנדרים') - וגבי נדרים מי לא עסקינן דליכא אלא האי אשכול (למיכל ליה), דאי לא
אכיל ליה חליש (והוי דומיא דנזירות ומאי שנא דהכא כופה
והכא אינו כופה)?!
אלא אמר רבא: כגון שהיה חרצן מונח לפניו: גבי נדרים: בהאי
הוא דמיתסר, לא מצי כפי ליה; גבי נזיר: (החרצן כי מיתסר) - דאיתסר נמי באחריני (מיתסר נמי באחריני, כדתנן בפרק
'כל כינויי נזירות' (לעיל
דף ג,א)) - מצי כפי
ליה.
וגבי נדרים - מי לא עסקינן דליכא אלא האי חרצן (דלא איכא מידעם למיכל ליה אלא האי
חרצן), דאי לא אכיל ליה חליש?
אלא אמר אביי: (הכי קתני) למה רבו צריך לכפותו – לנזירות (שאם נדר בנזיר ואין רבו כופהו -
הרי זה אסור ביין כל זמן שאינו כופהו, לפי שאמרה תורה 'ואמרת אליהם' - לרבות את העבדים), ואין
צריך לכפותו לנדרים (אבל
לענין נדרים וערכין אינו צריך להפר, וערך אין לו, שאין גופו קנוי לו, וכן בנדרים
נמי: אפילו בלא כפייה מותר לשתות ביין ולאכול מכל אוכלין), ואינו
צריך לכפותו לשבועה; מאי טעמא? דאמר קרא [ויקרא
ה,ד: או נפש
כי תשבע לבטא בשפתים] להרע או להיטיב [לכל אשר יבטא האדם בשבֻעָה
ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] - מה הטבה רשות אף הרעה רשות,
יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו (הכא
נמי כיון דקמכחיש כי לא אכיל ולא שתי, ואיכא הפסד לרבו - לא חיילא עליה שבועה).
משנה:
[עבד
שרבו הפר נדרו להיות נזיר] עבר מכנגד פניו (שברח מפניו של רבו [ולא השתחרר]) – רבי
מאיר אומר: לא ישתה; ורבי יוסי אומר: ישתה!
גמרא:
לימא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל: המפקיר עבדו - יצא
לחירות, ואינו צריך גט שיחרור: רבי מאיר (דאומר לא ישתה ביין) אית ליה דשמואל (דאמר כיון שהפקירו רבו - יצא
לחירות, והכא נמי דברח - יצא לחירות, ולא ישתה ביין, וצריך לו להשלים
נזירות, כדקתני במתניתין), רבי יוסי (דאמר 'ישתה') לית ליה
דשמואל (דאכתי
ברשות רבו קאי, ולאו כל כמיניה שלא לשתות, משום דקמכחיש, ואיכא הרעה לרבו)?
לא! דכולי עלמא אית להו דשמואל (והיכא דהפקירו יצא לחירות, אלא הכא כיון דלא הפקירו אלא שברח מאליו - לא יצא לחירות כלל, וברשות רביה קאי; והכא בהא קמיפלגי:) אלא מאן דאמר 'ישתה' - סבר (כיון) סוף סוף מיהדר הדר ואתי גביה לישתי חמרא (בכל היכא דאיתיה) כי היכי דלא ליכחוש (ולא ליהוי פסידא לרביה); ולמאן דאמר 'לא ישתה' - סבר (אף על גב דלאו כמפקיר עבדו דמי - אפילו הכי לא ישתה, משום דקנסינן ליה לעבדיה, ד)ליהוי ליה צערא כי היכי דליהדר גביה (דאי קאי ליה גביה - כפי ליה למישתי חמרא, והלכך אמרינן ליה דלא לישתי כל זמן שהוא בורח מפני רבו בשביל שהוא תקנת רבו, ולדברי הכל בתר תקנתיה אזלינן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן
- רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי&quoot;י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com