דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים;
הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
נזיר דף סג
המשך פרק תשיעי 'הכותים אין להם
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
משנה:
נזיר שגילח (תגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו) ונודע לו (אחר שגילח) שהוא טמא (בטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת,
בין שנטמא לאחר מלאת, בו ביום, [כלומר: שנטמא] קודם שהביא קרבנותיו ושגילח):
אם טומאה ידועה (היתה בשעה שנטמא) – (הרי זה) סותר (את הכל), (אבל אם לא נטמא עד לאחר
הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה [ולפני שגלח] - אינו סותר אלא שבעה, כדתנן בפרק
'שלשה מינין' (לעיל
פ"ו מ"יא דף מז,א):
'מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל - שבעה סותר
ותו לא),
ואם טומאת תהום - אינו סותר.
אם עד שלא גילח (נודע לו שנטמא, בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת) - בין כך
ובין כך (בין
בטומאה ידועה בין בטומאת התהום) – סותר (את הכל).
כיצד (היא
טומאת התהום שאינו סותר)?
(אם נטמא
בטומאת מת ו)ירד לטבול במערה (ביום שביעי שלו), ו(לאחר שיצא משם )נמצא מת (שהוא) צף על פי (על פני המים שבפתח) המערה (והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול) – טמא (אין זו טומאת התהום, דאפילו אם לא
נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר – הרי זה טמא וסותר את
הכל);
(אבל אם) נמצא [המת] משוקע
בקרקע המערה (שבשעה
שנכנס לא היה צף - בזו יש חילוק: פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא): ירד להקר
(כשנכנס
לשם ולא נכנס בה אלא להקר, ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה) – (הרי זה) טהור (דזו היא טומאת התהום), (אבל ירד לשם) ליטהר מטומאת
מת (ואחר כך
נודע לו ואפילו לאחר גילוח) – (הרי זה) טמא (וסותר את הכל אף על פי שהיא טומאת התהום), שחזקת
טמא – טמא (העמידו
בחזקת טמא), וחזקת טהור (יורד לשם בחזקת טהור) - טהור, שרגלים לדבר (כלומר: שהדברים נראין כך: דטהור
העמד על חזקתו, וטמא על חזקתו, ותיהוי חזקת טהור – טהור, וחזקת טמא - טמא).
גמרא:
מנא הני מילי [הקולא
של טומאת התהום]?
אמר רבי אלעזר [בן
פדת]: דאמר
קרא: (במדבר
ו,ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום [וטמא ראש נזרו, וגלח ראשו ביום
טהרתו, ביום השביעי יגלחנו] 'עליו' - במחוורת לו (בברורה לו, כגון טומאה ידועה –
סותר, אבל לא על טומאה שאינה ידועה לו).
ריש לקיש אמר: אמר קרא (גבי עושה פסח): [במדבר ט,י: דבר אל בני ישראל לאמר: איש איש] כי
יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה [לכם
או לדרתיכם ועשה פסח לה'] – כי דרך: מה דרך בגלוי - אף כל בגלוי (לאפוקי טומאת התהום, דלא; והוא
הדין לנזיר: דבכל מקום נזיר ועושה פסח כי הדדי נינהו).
ואלא הדתניא [תוספתא זבין פ"ב סוף משנה ט [צוקרמאנדל]]: 'איזוהי
טומאת התהום? כל שאינו מכירה אחד בסוף העולם; אבל מַכִּירה אחד בסוף העולם - אין
זו טומאת התהום'; בשלמא למאן דאמר 'כי דרך (דבגלוי)' – שפיר (דכיון דאחד מכירה בסוף העולם -
הוי גלוי), אלא למאן דאמר במחוורת לו - כי מכירה אחד בסוף העולם
מאי הוי (אמאי הוי
טמא? והא אינה מחוורת לו)? ותו (בין למאן דאמר במחוורת לו בין
למאן דאמר כי דרך, כיון דמדאורייתא טומאת התהום הותרה גביה): הא דתניא
[שם, ראש
משנה ח] 'המוצא מת מושכב לרחבה של דרך: בתרומה טמא, בנזיר
ובעשיית פסח טהור' מאי שנא (גבי
תרומה דהוי טמא, וגבי נזיר ועושה פסח דהוי טהור)? אלא
טומאת התהום גמרא גמירי לה (דאינה
מטמאה; והכי גמירי לה: דלנזיר ועושה פסח בלבד אינה מטמאה, אבל לתרומה לא גמרינן
הילכתא, ומשום הכי הוי טמא).
אם עד שלא גילח [(נודע
לו שנטמא, בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת) - בין כך ובין כך (בין בטומאה ידועה בין בטומאת
התהום) – סותר]:
מאן תנא (דאם
נודע לו קודם גילוח - אף על פי שהביא קרבנותיו - סותר)?
אמר רבי יוחנן: רבי אליעזר היא, דאמר (בפרק 'שלשה מינין' (לעיל מו,א)): תגלחת מעכבת ('ואחר ישתה הנזיר יין' [במדבר ו,כ] - אחר מעשים כולן - דברי רבי אליעזר [ספרי במדבר סוף פסקא כד], דכיון דעדיין לא גילח - כמי
שנודע לו בתוך מלאת דמי, וסותר את הכל; דאי לרבנן, כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים
שוב אינו סותר).
בעי רמי בר חמא: נטמא (בטומאת התהום) בתוך מלאת
ונודע לו לאחר מלאת (קודם
הבאת קרבנותיו וקודם גילוח) – מהו? בתר ידיעה אזלינן, וידיעה אחר מלאת היא (כלומר: מי אמרינן דהא דגמרינן
דטומאת התהום אינה סותרת היכא דידיעה הויא לאחר מלאת - אפילו היכא דנטמא בימי
מלאת)? או לא (דילמא
כיון דנטמא בימי מלאת - אף על גב דנודע לו לאחר מלאת ואפילו לאחר הבאת קרבנותיו -
לא אמרינן דטומאת התהום הותרה לו)?
ולמאי [נפקא מינה]? למיסתר (וסותר [אם
לא הולכים בתר ידיעה]).
(ולרמי בר
חמא, דקמיבעיא ליה הכי - לא שמיעא ליה מתניתין, ואמטו להכי קמיבעיא ליה הכי אי
סותר או אינו סותר כלל[YH1];)
(נזיר סג,ב)
אמר רבא: תא שמע (מדקתני מתניתין): 'אם (נודע לו) עד שלא
גילח - בין כך ובין כך (בין
טומאת התהום בין טומאה ידועה) סותר' (ואוקימנא לה למתניתין כרבי
אליעזר, וקחזינא מיהא דקפסיק ואמר: כל אימת דאיטמי, בין בתוך ימי מלאת בין
לאחר ימי מלאת - דסותר) - היכי דמי: אי דאיתידע ליה בתוך מלאת - צריכא
למימר (דסותר)? (בתמיה!) אלא לאו (שמע מינה דאיתידע ליה) לאחר מלאת
(וקאמר
דסותר)! שמע מינה (דבתר טומאה דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן)!
ועדיין תיבעי לך: (כיון דלאחר מלאת קאי) כולו סותר (כיון דניטמא בתוך ימי מלאת סותר
את כולן)? או (דילמא) שבעה סותר
(ותו לא)?
למאן (קמיבעיא
לך)?: אילימא לרבנן: (וקודם הבאת קרבנותיו) פשיטא דכולו סותר, ואי לרבי
אליעזר (וקודם
תגלחת, הא שמעינן ליה דאמר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (לעיל טז,ב)): כל אחר מלאת - שבעה סותר!
אמר לך (רמי
בר חמא): (לעולם
אליבא דרבי אליעזר קמיבעיא לי, והכי קמיבעיא לי:) הני מילי (דלאחר מלאת שבעה סותר ותו לא): כי נטמא
אחר מלאת, והאי (כיון
דניטמא) לפני מלאת הוא (מודי בה רבי אליעזר דבתר טומאה - דהות בתוך ימי מלאת -
אזלינן)? או דילמא שאני הכא (כיון) דידיעה
אחר מלאת היא (שכבר
הביא קרבנותיו, ושבעה הוא דסותר ותו לא), ומינה (הא) קתני: בין
כך ובין כך סותר, ולא קמיפלגי (שמע
מינה)! (כלומר:
ותיפשוט ליה ממתניתין גופיה: דמדקתני 'בין כך ובין כך סותר', ולא קמפליג
בין דניטמא קודם מלאת בין לאחר מלאת, דהא מתניתין - כל אימת דניטמא במשמע,
ואוקימנא לה כרבי אליעזר דאמר 'כל לאחר מלאת שבעה סותר ותו לא' – שמע מינה נמי
דאפילו היכא דניטמא בתוך מלאת - כיון דידיעה לאחר מלאת הוא - דשבעה סותר ותו לא).
[לפי
זה איזה קרבנות מביא בסוף, אם בכלל? או רק מגלח? או מביא של נזיר טהור – והרי כבר
הביא? או של נזיר טמא – ויהא עוד חייב של נזיר טהור? או עכשיו יביא של נזיר טמא,
ובסוף השבעה של נזיר טהור פעם נוספת?]
לישנא
אחרינא: אמר רבא ת"ש ולרבא לית ליה דרבי יוחנן דמוקים לה למתניתין
כרבי אליעזר ולא כרבנן, דקסבר רבא מתניתין נמי מיתוקמא כרבנן, דמודו רבנן גבי
טומאת התהום, דאף על גב דבעלמא תגלחת לא מעכבא - לגבי טומאת התהום חשיבא: שאם
נודע לו עד שלא גילח קפסיק ותני בין דנטמא לפני מלאת בין לאחר
מלאת, דאם נודע לו לאחר מלאת קודם גילוח, אף על גב דהביא קרבנותיו – סותר, דבזו
מודו רבנן לרבי אליעזר: דתגלחת הויא חשובה לענין טומאת התהום; ושמע מינה דסותר.
ועדיין
תיבעי לך כו' אמר
לך רמי בר חמא: לעולם אליבא דרבי אליעזר קמיבעיא ליה, והכי קמיבעי ליה: הני
מילי דאמר רבי אליעזר דאינו סותר אלא שבעה: היכא דנטמא נמי לאחר מלאת, והא
כיון דנטמא לפני מלאת מודי להו לרבנן דסותר את כולן, דכמאן דנודע בתוך מלאת
דמי? או דילמא שאני הכא דכיון דידיעה ליתא אלא לאחר מלאת -
שבעה הוא סותר ותו לא.
ומינה איכא למישמע מינה: דהא קתני
'בין כך ובין כך סותר' וקא משמע מתניתין לא שנא בין היכא דנטמא לפני מלאת
להיכא דנטמא לאחר מלאת, דסותר את כולן ולא מיפלגי בה רבי אליזר ורבנן – שמע
מינה דלרבי אליעזר נמי: כיון דטומאה הוה בימי מלאת - דסותר את הכל.
תנו רבנן[1] [המשך הדיון בברייתא שהובאה לעיל (תוספתא זבים פ"ב מ"ה)]: 'המוצא מת (טמון בדרך בתבן או בצרורות) מוטל
לרחבה של דרך (אין לו מקום לעבור אלא עליו, ובשעה
שהולך עליו לא הכיר בו שהוא תחתיו): לתרומה (לענין אכילת תרומה) טמא,
ובנזיר ובעושה פסח - טהור (ואינו
צריך לעשות פסח שני; ובכל אלו שאמרו דבנזיר ועושה פסח טהור - כשנודע לו לאחר שעשה
פסחו, אבל נודע לו קודם שעשה פסחו – הרי זה טמא, ונדחה לפסח שני; והכי מפורש עלה
בתוספתא בברייתא דמסכת נזיר (פ"ו) ושל פסחים (פ"ו));
במה דברים אמורים? שאין לו מקום לעבור, אבל יש לו
מקום (רחב) לעבור (שלא על המת) - אף
לתרומה (לענין
אכילת תרומה) טהור;
במה דברים אמורים? שמצאו שלם, אבל משובר או מפורק
- אפילו אין מקום לעבור חיישינן שמא בין פרקקין עבר;
ובקבר - אפילו משובר ומפורק טמא, מפני שקבר
מצרפו;
במה דברים אמורים (דמהלך בין פרקין טהור)? במהלך
ברגליו, אבל טעון או רכוב – טמא, לפי שמהלך ברגליו אפשר לו (שיכול לכוין ולפסוע בנתים) שלא
יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל, (אבל) טעון
או רכוב (טמא
בתרומה, לפי ש)אי אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל (אבל לנזיר ועושה פסח לעולם טהור,
דהכי גמירי לה בטומאת התהום; והאי דכתוב בספרים 'אבל טעטון או רכובאפילו בנזיר ועושה
פסח טמא' - טעות הוא);
במה דברים אמורים? בטומאת התהום, אבל טומאה (שהיתה) ידועה (לשום אדם) -
שלשתן טמאים (ואפילו
נזיר ועושה פסח ועושה [או עושה] פסח שני, ואע"פ שכבר עשו [אנשים אחרים] פסחים בפסח ראשון);
ואיזו היא טומאת התהום?
כל שאין מכירה אחד בסוף העולם; מכירה אחד בסוף
העולם - אין זו טומאת התהום;
היה טמון בתבן או בצרורות - הרי זו טומאת התהום (דאפשר שלא הכיר בו אדם מעולם,
שהרי תבן יכול להתגלגל עליו על ידי רוח, וצרורות עשויין להתגלגל ממקום למקום); (אבל)
בַּיַמִּים, ובאפילה, ובנקיקי הסלעים (הואיל והן חלולין יכול אדם להסתכל בהן על ידי הדחק ואפשר
שאדם אחד מכיר בהן שהציץ בתוכו) - אין זו טומאת התהום;
ולא אמרו (שהותרה) טומאת
התהום אלא למת (לטומאת
מת) בלבד' (אבל לענין זב וזבה - לא).
כיצד? ירד [לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה – טמא]:
צפה - אינה מטמאה לענין שרץ (כלומר: אף על גב דטומאת מת צפה
מטמאה בספק מגע, כדתנן: 'ונמצא מת צף על פני המים' - לענין שרץ מיהא אינה
חשובה לטמא מספק: שאם שרץ צף על פני המים, ספק נגע בו ספק לא נגע בו - ספקו טהור), דתניא: 'ספק
טומאה צפה (כלומר:
טומאה צפה, והוא ספק אם נגע בה אם לא נגע בה) בין (שהיא צפה במים ש)בכלים,
בין (במים ש)בקרקע –
טהורה;
רבי שמעון אומר: בכלים טמאה, בקרקע טהורה'.
(נזיר סד,א)
מאי טעמא דתנא קמא?
אמר רבי יצחק בר אבודימי: כתיב [ויקרא יא,מג: אל תשקצו את נפשתיכם] בכל השרץ השורץ [ולא תטמאו בהם ונטמתם בם] (דמשמע:) כל מקום
שהוא שורץ (טמא,
ואפילו צף); וכתיב [ויקרא
יא,מא: וכל
השרץ השרץ] על הארץ [שקץ הוא, לא יאכל] (דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ
ולא צף) - הא כיצד? - ודאי מגעו (נגע בטומאה – בכל מקום שהוא: בין
במים בין בקרקע) – טמא; (הא) ספק מגעו (ספק נגע כגון לאחר שנמצא צף על פני המים) – (הרי זה) טהור (בין שנמצא צף במים שבכלים, או
במים שבקרקע - דספק מגע צף לעולם טהור).
ורבי שמעון – מאי טעמא?
אמר עולא: כתיב (ויקרא יא,לו) אך מעין [ובור מקוה מים יהיה טהור;
ונגע בנבלתם יטמא] (דמשמע דצפה בקרקע טהור), וכתיב 'יטמא': הא
כיצד? - צפה בכלים – (ספיקו) טמא,
בקרקע - (ספיקו)
טהור.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] תוספתא
זבים ב,ה:
המוצא מת מושכב לרחבה של דרך לנזיר ולעושה פסח טהור
ולתרומה טמא;
בד"א? שאין שם מקום לעבור, אבל יש שם מקום לעבור -
אף לתרומה טהור;
בד"א? במהלך ברגליו, אבל בטעון וברכוב טמא, שמהלך
ברגליו אפשר לו שלא ליגע ושלא יאהיל ושלא יסיט וא"א לו שלא ליגע ושלא להאהיל
ושלא יסיט – טמא, ובמרפק טהור.
בד"א? בטומאת התהום אבל בטומאה ידוע טמא.
אי זו היא טומאת התהום?
שלא הכיר בה אחד בסוף העולם, אבל הכיר בה אחד בסוף העולם
- אין זה טומאת התהום.
מצאו טמון בתבן או בעפר או בצרורות - הרי זו טומאת התהום.
אבל הנקבר במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים - אין זה קבר
התהום.
אין קבר התהום אלא של מת בלבד.
[YH1] לי נראה שרבא בתחילה לא ירד
לסוף דעתו של חבירו רמי בר חמא, ועומק שאלתו של רמי בר חמא מתבררת בהמשך. לחילופין
אפשר לומר שכוונת הריב"ן כשאמר "לא שמיעא ליה – הכוונה: לא סבירא ליה.