נזיר דף סד

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף סד

המשך פרק תשיעי 'הכותים אין להם

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר סג,ב)

כיצד? ירד [לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה – טמא]:

צפה - אינה מטמאה לענין שרץ (כלומר: אף על גב דטומאת מת צפה מטמאה בספק מגע, כדתנן: 'ונמצא מת צף על פני המים' - לענין שרץ מיהא אינה חשובה לטמא מספק: שאם שרץ צף על פני המים, ספק נגע בו ספק לא נגע בו - ספקו טהור), דתניא: 'ספק טומאה צפה (כלומר: טומאה צפה, והוא ספק אם נגע בה אם לא נגע בה) בין (שהיא צפה במים ש)בכלים, בין (במים ש)בקרקע – טהורה;

רבי שמעון אומר: בכלים טמאה, בקרקע טהורה'.

(נזיר סד,א)

מאי טעמא דתנא קמא?

אמר רבי יצחק בר אבודימי: כתיב [ויקרא יא,מג: אל תשקצו את נפשתיכם] בכל השרץ השורץ [ולא תטמאו בהם ונטמתם בם]* (דמשמע:) כל מקום שהוא שורץ (טמא, ואפילו צף); וכתיב [ויקרא יא,מא: וכל השרץ השרץ] על הארץ [שקץ הוא, לא יאכל] (דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף) - הא כיצד? - ודאי מגעו (נגע בטומאה – בכל מקום שהוא: בין במים בין בקרקע) – טמא; (הא) ספק מגעו (ספק נגע כגון לאחר שנמצא צף על פני המים) – (הרי זה) טהור (בין שנמצא צף במים שבכלים, או במים שבקרקע - דספק מגע צף לעולם טהור).

[* אבל פסוק זה מדבר לא במגע נבלוה משמונה שרצים, אלא באכילת כל השרצים! אולי לכן רבי שמעון אינו מקבל את דברי תנא.]

ורבי שמעון – מאי טעמא?

אמר עולא: כתיב (ויקרא יא,לו) אך מעין [ובור מקוה מים יהיה טהור; ונגע בנבלתם יטמא] (דמשמע דצפה בקרקע טהור), וכתיב 'יטמא': הא כיצד? - צפה בכלים – (ספיקו) טמא, בקרקע - (ספיקו) טהור.

תנו רבנן: 'כל הניטלין והנגררין (בין טומאת שרץ בין טומאת נבילה, ובשעת זחילתן או נטילתן או גרירתן ספק נגע בהן אדם וכלים) - ספיקן טמא, מפני שהן כמונחין (שכל הנגרר והניטל - כמו שהן מונחין דמי, והוי כספק טומאה ברשות היחיד - דספיקו טמא, דגמרינן מסוטה (סוטה כח,ב) דכתיב בה 'ונסתרה והיא נטמאה' [במדבר ה,יג]); והנזרקין (אבל אם היו נזרקין: דבשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים, ספק לא נגע) - ספיקן טהור (דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא, אלא כטומאה צפה דמיא), חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה, [וכל דבר] שמטמא מלמעלה כלמטה' (כלומר: חוץ מכזית מן המת שזרק על גבי אדם או טהרות, ובין שזרק טהרות על כזית מן המת, או האדם עצמו דלג עליו, וספק הוא אם האהיל עליו - שספיקו טמא, לפי שמטמא מלמעלה כלמטה, הואיל והוא מטמא שלא בנגיעה, כגון על ידי אהל; והאי דתני 'והמאהיל על פני טומאה', דלא צריך למיתני אלא חוץ מכזית מן המת והמאהיל עליו) - לאיתויי זב וזבה (שמטמא נמי מלמעלה כלמטה - באבן מסמא: שאם ישב זב על האבן שעל הכלים ועל האדם שהן בתוך הבור תחת האבן - נטמא האדם והכלים, כמו במגע עצמו; וכן אם הזב מלמטה והטהור יושב לו על אבן מסמא).

בעי רמי בר חמא[1]: מת בכלי, וכלי צף על פני המים (ויודע ודאי שלא האהיל עליו, אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו) מהו? (גבי מתניתין מאי טעמא חיישינן לטומאה צפה? דהתם איכא למיחש שמא האהיל עליו, אבל הכא דידוע הוא לו שלא האהיל עליו, אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע - מהו? מי אמרינן) בתר כלי אזלינן (וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא)? או בתר מיתא אזלינן (ומת מיהא אזיל וצף על פני המים אגב הכלי, וספיקו טהור)? אם תמצי לומר (כיון דמת עצמו לא הוי צף על פני המים הוא) בתר כלי אזלינן (וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא) – [כזית מן ה]מת (המונח) על גבי שרץ (ושרץ צף על פני המים) מהו? כיון דהאי (דשרץ) טומאת ערב והאי (ומת) טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא (וספק מגעו טמא)? או דילמא (הא) טומאה סמיכתא (עבה) היא (וכיון דצף שרץ - כצף מת דמי, מיהא כאילו מת אזיל וצף על פני המים אגב הכלי וספק מגעו טהור)? ואם תמצי לומר (כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת שבעה) כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא, ו(ספיקו) טמא ודאי - שרץ (צף) על גבי נבלה ונבלה צפה מהו (והוא הדין נמי לנבילה על גבי השרץ, אלא האי דקמיבעיא ליה הכי: דשיעורא דשרץ - דהוה כעדשה - קאי על שיעורא דנבילה - דהוי בכזית, ולאו שיעורא דנבילה על גבי שיעורא דשרץ)? כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון טומאה סמיכתא היא? או דילמא האי כזית והאי כעדשה (כיון דהאי בכזית והאי בכעדשה כמאן דמנח בכלי דמי וספק מגעו טמא)? (ואם תימצי לומר דשרץ ונבילה נמי: כיון דהאי שיעוריה בכזית והאי שיעוריה בכעדשה, כמאן דמחתא בכלי דמי, וספק מגעו בשרץ טמא) - שרץ על גבי שרץ מהו? הני ודאי חד שיעורא נינהו? או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא? ואם תימצי לומר שרץ על גבי שרץ - כיון דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי (וספק מגעו העליון על גבי שרץ ספיקו טמא) - שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? (מי אמרינן) כיון דנימוחה הויא ליה משקה (ושרץ צף על גביו, וספק מגעו טהור, דכמאן דצף על פני המים דמי)? או דלמא האי אוכלא הוא (הוה ליה כמאן דמונח על גביו, וכמו דמונח על גבי קרקע דמי, דספק מגעו טמא)? ואם תימצי לומר (הכא, כיון) דאוכלא הוא (ולא שוו שיעורייהו אהדדי, דהאי בכזית והאי בכעדשה - כמאן דמנח על גבי כלים דמי) - שרץ על גבי שכבת זרע (ושכבת זרע צף על פני המים) מהו (מי אמרינן הואיל ושכבת זרע לאו אוכלא הוא – הוה ליה כמשקה, והוה שרץ צף וספיקו טהור)? ואם תימצי לומר כיון דמיתעקרא (מבשרו של אדם ממש, ולא דמי לשאר משקה שבתוכו, כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו) הוה ליה (שכבת זרע) כי אוכלא (דסמיך הוא) - שרץ על גבי מי חטאת ומי חטאת צפין על גבי המים (ומי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבהן) – מהו (מי הוי כאוכלא או דילמא משקה הוי, והוי כשרץ צף וספיקו טהור)?

לא ידעינן, תיקו!

(נזיר סד,ב)

אמר רב המנונא: נזיר ועושה פסח (שנטמאו בטומאת מת והוזה עליהן בשלישי ובשביעי) שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהן (ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות טהרה) – טהורים (ואף על גב דנטמאו בשביעי שלהן).

מאי טעמא?

דלא אלימא טומאת התהום למיסתר (הואיל וכבר עבר ונטהר לכשנטמא בטומאת התהום).

מתיב רבא: [למדנו לעיל במשנה סג,א] 'ירד (לטבול ו)ליטהר מטומאת המת (ונמצא מת משוקע בקרקע המערה) - טמא, שחזקת טמא טמא שחזקת טהור טהור' (והכא נמי: כיון דהוי בחזקת טמא בשביעית שלו כשנטמא בקבר התהום לפי שעדיין לא גילח תגלחת טומאה דנזירות, ולא העריב שמשו, דתגלחת - לאחר ביאת מים הוא, כדאמרינן לעיל בפרק 'שלשה מינין' (מד,ב), מוקמינן ליה על חזקתו ולהוי טמא).

אמר ליה [רב המנונא]: מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת (דכיון דנטמא ביום שביעי שלו קודם תגלחת – דטמא, ואפילו כי לא נודע לו עד לאחר גילוח דטהרה, אבל לעושה פסח – דלא מחוסר ולא כלום, והוי בחזקת טהור כי נטמא בקבר התהום, ומספיקא לא מחתינן ליה טומאה, כדתנן: 'שחזקת טהור - טהור')

אמר ליה רבא: אף אנא מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום;

אמר ליה אביי: (עושה פסח נמי, ביום שביעי שלו) והא מחוסר הערב שמש (וקאמר דחזקת טמא טמא)!?

אמר ליה: שימשא ממילא ערבא (וכלא מחוסר ולא כלום דמי).

ואף אביי הדר ביה (דאמר: הערב שמש לאו חסרון הוא, דשימשא ממילא ערבא), דתניא: '(ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת וגו') [אם ילדה ולד נוסף לאחר] יום מלאת [וטרם הביאה קרבנות יולדת] – תביא [על כל לידה ולידה], [אבל אם הלידה של הולד הנוסף] תוך מלאת - לא תביא (אם חזרה והפילה ביום מלאת לזכר, דהיינו ביום ארבעים ואחד לזכר, ויום שמונים ואחד לנקבה - תביא שתי קרבנות; אבל על אותו שילדה בתוך מלאת - לא תביא, דאמר קרא 'זאת תורת היולדת': התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה שמביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים, ואין השיור עליה חובה); (שאם ילדה נקבה בתוך שמונים ולאחר שעברו שמונים דראשונה חזרה וילדה נקבה בתוך שמונים של שניה) יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת (שתביא קרבן על הראשונה ועל השלישית לפי שהוא לאחר מלאת של ראשונה) ותיפטר משתיהן? תלמוד לומר (ויקרא יב,ו) ובמלאת ימי טהרה [לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן] (ובמלאת - דמשמע כל זמן שילדה ביום מלאת, בשעה שראויה להביא בה קרבן) - ביום מלאת תביא (תתחייב בקרבן על שתיהן), (אבל) תוך מלאת - לא תביא (וזו - הואיל והיא בתוך מלאת של שניה - לא תביא)'.

אמר רב כהנא: (כלומר ואמר רב כהנא עלה דההיא) שאני הכא (בלידה דלאחר מלאת: מאי טעמא לא מחייבא לאיתויי עלה קרבן? - משום) דמחסרא קרבן (דכל חדא וחדא דמתילדא לה הויא בשעה שאינה ראויה להביא בה קרבן).

(ומותבינן עלה: דההיא) התם נמי (ביום מלאת לשמונים ואחד - אמאי מייתא קרבן? הא) מחסרא הערב שמש (שהרי היא צריכה להיות חוזרת וטובלת בו ביום - אף על פי שכבר טבלה לבסוף י"ד מחמת לידה - כדי להתירה לאכול בקדשים, כדתנן במסכת חגיגה בפרק 'חומר בקודש' (כא,א) שהאונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש וצריכין הערב שמש, דהיינו 'טבול יום ארוך': שאף על פי שטבלה לסוף י"ד אינה אוכלת בקדשים עד סוף שמונים ואחד, וצריכה הערב שמש)?

אמר ליה אביי: (האיך חסרון דמיעל שימשא לאו שמיה חסרון ד)שימשא ממילא ערבא (והוי לה שעה הראויה להביא בה קרבן - משום הכי אמר דביום מלאת תביא; והא מילתא דאביי ורב כהנא - לא שמיעא לן היכא איתא).

משנה:

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו (ולא יושב ולא ראשו בין ירכותיו ולא הרוג) - נוטלו ואת תפוסתו (ומפנו למקום אחר, ואינו חושש שיש כאן במקום הזה שום מת אחר, ומותר לו להלך בכל מקום);

(וכן אם מצא) שנים: נוטלן ואת תפוסתן;

(אבל אם) מצא שלשה: אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה (אם יש בין ראשון לשני מתחילת ארבע לסוף ארבע, דהיינו לרוחב המערה, או שהן מושכבין בתוך שמונה במדת אורך המערה: שהאחד בתחילת אחד והשלישי בסוף שמונה, דהכי קא מוקים לה אליבא דרבנן ורבי שמעון בפרק 'המוכר פירות' (בבא בתרא קב,א)) - הרי זו שכונת קברות (וקנו מקומן - ואף על פי שאין שם [מרחב] כראוי, כדגרסינן התם: שנפתח לתוכו כוכין, ששוכבין מיכן לאורך המערה, דאיתרמויי איתרמי, דלא הספיקו לקבור שם אלא הללו שלשה מתים, והואיל וזו שכונת קברות - יש לחוש שמא נעשו כאן שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן, וחצר באמצע, שהוא שש על שש):

(נזיר סה,א)

[המשך המשנה]

בודק הימנו ולהלן עשרים אמה (וצריך שיהא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שהיא כמנין שני מערות והחצר שביניהם; והתם מתרגם לה רב ששת בריה דרב אידי אליבא דרבי שמעון דאמר פותח בה שתי מערות של שש על שמונה, דחדא מנייהו בנפלי; ואידך מוקים לה כרבנן, דאמרי שאין אורך המערה אלא ארבע אמות על שש אמות, ותמני סרי [שלש פעמים שש] הוא דהויין, וקא מוקים לה דחדא מנייהו באלכסונה, והויין להו עשרים; והתם פרישית לכולה מילתא דמתניתין דהכא).

מצא אחד בסוף (בתוך) עשרים אמה - בודק הימנו ולהלן עשרים אמה (משום דאיכא למימר שכונת קברות היא זו), שרגלים לדבר (שהיא שכונת קברות: מדאשכח שלשה בתוך עשרים אמה שיש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, ועכשיו מצא אחד בתוך עשרים, ולא אמרינן אתרמויי איתרמי דלא נקבר שם אלא אחד): שאילו תחילה מצאו (שאילו זה יחידי, אם מצאו מתחילה) - נוטלו ואת תפוסתו (היה רשאי לפנותו למקום אחר; אבל עכשיו שמצא שלשה בתוך עשרים, ואחד בסוף עשרים - יש לומר שהיא שכונת קברות[YH1] ).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[1] ואין לפרש שרמי בר חמא חוקר לשיטתו של רבי שמעון שלמדנו לעיל: דתניא: 'ספק טומאה צפה (כלומר: טומאה צפה, והוא ספק אם נגע בה, אם לא נגע בה) בין (שהיא צפה במים ש)בכלים, בין (במים ש)בקרקע – טהורה;

רבי שמעון אומר: בכלים טמאה, בקרקע טהורה.'

כי אם כך מגיעים לידי סברות רחוקות:

אם על דברי רבי שמעון יהא כך:

בעי רמי בר חמא: מת בכלי, וכלי צף על פני המים – מהו? בתר כלי אזלינן [וטמא] או בתר מתיא [בקרקע] אזלינן [וטהורה]? אם תמצי לומר בתר כלי אזלינן [וטמא] - מת על גבי שרץ [ולפי רבי שמעון זהו כמו בקרקע, וטהורה] – מהו? כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא [וטמא]? או דילמא טומאה סמיכתא היא [וטהור? מדוע בסמיכתא יהא טהור? ראה להלן: פירוש 'טומאה סמיכתא' היא כבשה, שוקעת, כלומר: 'בקרקע' – טהורה לפי רבי שמעון]? ואת"ל כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא, וטמא ודאי [ומכאן שהפירוש של 'טומאה סמיכתא' כלומר טומאה כבדה, ששוקעת, ודינה כמו בקרקע וטהורה!], שרץ על גבי נבלה ונבלה צפה מהו? כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון טומאה סמיכתא היא? או דילמא האי כזית והאי כעדשה? שרץ על גבי שרץ - מהו? הני ודאי חד שיעורא נינהו? או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא? ואת"ל שרץ על גבי שרץ - כיון דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי, שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? כיון דנימוחה הויא ליה משקה? או דלמא האי אוכלא הוא? ואת"ל דאוכלא הוא, שרץ ע"ג שכבת זרע מהו? ואת"ל כיון דמיתעקרא הוה ליה כי אוכלא, שרץ ע"ג מי חטאת ומי חטאת צפין על גבי המים – מהו? לא ידעינן, תיקו!

אולם הריב"ן מפרש לפי המשנה.