נזיר דף סה

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף סה

המשך פרק תשיעי 'הכותים אין להם

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר סד,ב)

משנה:

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו (ולא יושב ולא ראשו בין ירכותיו ולא הרוג) - נוטלו ואת תפוסתו (ומפנו למקום אחר, ואינו חושש שיש כאן במקום הזה שום מת אחר, ומותר לו להלך בכל מקום);

(וכן אם מצא) שנים: נוטלן ואת תפוסתן;

(אבל אם) מצא שלשה: אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה (אם יש בין ראשון לשני מתחילת ארבע לסוף ארבע, דהיינו לרוחב המערה, או שהן מושכבין בתוך שמונה במדת אורך המערה: שהאחד בתחילת אחד והשלישי בסוף שמונה, דהכי קא מוקים לה אליבא דרבנן ורבי שמעון בפרק 'המוכר פירות' (בבא בתרא קב,א)) - הרי זו שכונת קברות (וקנו מקומן - ואף על פי שאין שם [מרחב] כראוי, כדגרסינן התם: שנפתח לתוכו כוכין, ששוכבין מיכן לאורך המערה, דאיתרמויי איתרמי, דלא הספיקו לקבור שם אלא הללו שלשה מתים, והואיל וזו שכונת קברות - יש לחוש שמא נעשו כאן שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן, וחצר באמצע, שהוא שש על שש):

(נזיר סה,א)

[המשך המשנה]

בודק הימנו ולהלן עשרים אמה (וצריך שיהא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שהיא כמנין שני מערות והחצר שביניהם; והתם מתרגם לה רב ששת בריה דרב אידי אליבא דרבי שמעון דאמר פותח בה שתי מערות של שש על שמונה, דחדא מנייהו בנפלי; ואידך מוקים לה כרבנן, דאמרי שאין אורך המערה אלא ארבע אמות על שש אמות, ותמני סרי [שלש פעמים שש] הוא דהויין, וקא מוקים לה דחדא מנייהו באלכסונה, והויין להו עשרים; והתם פרישית לכולה מילתא דמתניתין דהכא).

מצא אחד בסוף (בתוך) עשרים אמה - בודק הימנו ולהלן עשרים אמה (משום דאיכא למימר שכונת קברות היא זו), שרגלים לדבר (שהיא שכונת קברות: מדאשכח שלשה בתוך עשרים אמה שיש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, ועכשיו מצא אחד בתוך עשרים, ולא אמרינן אתרמויי איתרמי דלא נקבר שם אלא אחד): שאילו תחילה מצאו (שאילו זה יחידי, אם מצאו מתחילה) - נוטלו ואת תפוסתו (היה רשאי לפנותו למקום אחר; אבל עכשיו שמצא שלשה בתוך עשרים, ואחד בסוף עשרים - יש לומר שהיא שכונת קברות[YH1] ).

גמרא:

אמר רב יהודה: (דהא דתנן: מצא שלשה מתים מושכבין כדרכן, דקנו מקומן ויש להן שכונת קברות:) 'מצא' - פרט למצוי (שאם היה יודע קודם לכן שאחד מהן נקבר לשם אין זו שכונת קברות ונוטלן ואת תפוסתן ומותר לו לפנותן למקום אחר שלא קנו מקומן), 'מת' - פרט להרוג (שאם מצא אחד מגוייד או שלשתן מגויידין, אמרינן דהכי איתרמי: שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות, ולא מחזקינן ליה כשכונת קברות אלא נוטלן ואת תפוסתן), 'מושכב' - פרט ליושב (שאם מצאן יושבין, הואיל ואין מושכבין כשאר מתים - נוטלן ואת תפוסתן), 'כדרכו' - פרט לשראשו מונח בין ירכותיו (שאם מצא אחד מהם ראשו מונח לו בין ירכותיו אמרינן דהכי איתרמי שנזרק לשם).

תני עולא בר חנינא [תוספתא אהלות פ"טז ה"ב [צוקרמאנדל]]: 'מת שחסר - אין לו תפוסה (שנוטלו בלא תפוסתו) ולא שכונת קברות (שאם חסר אחד מאותן שלשה - אין להם שכונת קברות, דלא קנו מקומן)';

וכל הני - מאי טעמא לא (מאי טעמא לא הוי שכונת קברות)? (בשלמא אחד מצוי - דהכי הוא דגמירי דבעינן שלשה ידועין או שלשה שמצאן תחילה, כדאמרינן לקמן; אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו או חסר, הואיל ושלשתן מצאם תחילה שיש להן שכונת קברות – מאי טעמא לא?)

אמרינן: דילמא עובד כוכבים הוא (דאיתרמי ואיקבר להכא, ועובד כוכבים אינו עולה מן המנין, ולא פש להו אלא תרי! ותנן: מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן; משום הכי לא קנו מקומן).

מצא שנים: ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה - אין להן תפוסה (דעובדי כוכבים הם שנקברים כך; וכן אם הן שלשה, ושנים מהן נקברים כענין הזה) ולא שכונת קברות;

מצא שלשה: האחד (מהללו שלשה מתים) ידוע (כבר), ושנים (נמצאו עכשיו) תחילה, או ~~שנים~~ אחד (מהן עכשיו) תחילה (הוא מצוי) ושנים ידועים - אין להם תפוסה ואין להם שכונת קברות;

מעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים ידועין ואחד תחילה וביקש לעשותן שכונת קברות (דקנו מקומן);

אמר לו רבי עקיבא: כל שיגעת - לריק יגעת; לא אמרו 'שכונת קברות' אלא לשלשה ידועין או לשלשה (שמצאן) תחילה (שלא היו ידועין קודם לכן דהכי הוא דגמירי אבל באידך גיסא לא).

נוטלן ואת תפוסתן:

היכי דמי 'תפוסה'?

אמר רב יהודה: אמר קרא [בראשית מז,ל: ושכבתי עם אבתי] ונשאתני ממצרים [וקברתני בקברתם, ויאמר: אנכי אעשה כדברך]: טול עמי (מעפר מצרים).

וכמה שיעור תפוסה?

פירש רבי אלעזר ~~<ברבי צדוק>~~: נוטל עפר תיחוח (שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת), וחופר בבתולה (בבתולת קרקע) שלש אצבעות (דאמרינן כשיעור שלש אצבעות נבלע בקרקע).

מיתיבי: 'וכמה שיעור תפוסה? פירש רבי אלעזר ברבי צדוק: נוטל את הקיסמין (של נסרים שנעשו מן הארון כשהרקיבו; ואמרי לה קיסמין של עצי בשמים, כדכתיב באסא בדברי הימים (ב' טז,יד): וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים) ואת הקססות (קוזזות של אדמה שנדבקו מן הדם ומן המוהל, שקורין בלישטי"ט בלע"ז), וזורק את הוודאין (דבר שהוא ודאי לו שאינו מן המת, שלא יחוש להן משום טומאה) ומניח את הספיקות (שיהא מפנן למקום אחד, דחוששין להן משום טומאה), והשאר (דברים שהן מן המת וקיסמין) מצטרף לרוב בנינו של מת (דאהל) ולרובע עצמות למלא תרווד רקב (ודקא אמר לעיל בפרק 'כהן גדול ונזיר' (נא,א): 'נקבר בארון של עץ אין לו רקב' - הני מילי בעיניה, אבל ~~(לא)~~ לאיצטרופי לאחריני שנקברו ערומים בארון של שיש - מצטרף).

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'וכמה שיעור תפוסה? - אמר רבי יוחנן משום בן עזאי: נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות.'

בודק הימנו:

(נזיר סה,ב)

אמר רבא: בדק ופנה (בדק ומצא מת ופינהו ממקומו, כדתנן 'נוטלו ואת תפוסתו'), בדק ופנה (נמי לשני, כדתנן: 'מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן', ולבתר הכי), בדק ואשכח (שמצא שלישי) - לא האי מפַני ליה גבי הנך תרי, ולא הני תרי (מפַני להון) לגבי האי חד (דמחזקינן בשכונת קברות [נ"ל כוונתו: שאין עושים שכונת קברות, משום שפינו את הקודמים כהלכה]).

איכא דאמרי אמר רבא: כיון שנתנה רשות לפנות - מפנה להון [גם את השלישי, שהרי כעת יש רק אחד].

ולישוינהו שכונת קברות?

אמר ריש לקיש: עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל.

([נ"ל לישנא אחרינא:] והכי פירושו: אמר רבא: כיון שניתנה רשות לפנות להן כשמצא את השנים, כדתנן: 'מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן' - מפני להו להאי שלישי; ואמאי מפני ללהו? לישוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומן ויחזיקו לאותו מקום כאילו עדיין יש שם מערות אחרות סביבותיו ולא יכנסו עושי טהרות לשם כדי שלא יאהילו על הטומאה?

אמר ריש לקיש: עילא וכו': כלומר כשניתנה רשות לפנות בשלא מצא אלא אחד ושנים - כי הדר ומצא להך שלישי מפני ליה גבייהו כדי לטהר את המקום הזה, שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהו כהנים ועושי ~~פסח~~ טהרות מותרים להלך לשם.)

בדק מעשרים אמה ולא מצא - מאי? (מי אמרינן כיון דלא מצא אלא הנך שלשה - אתרמויי אתרמו דאיתקבור להכא, ולא קנו מקומן? או דלמא כיון דשלשה הן - מחזקינן ליה בשכונת קברות ואסור לפנותן?)

אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב: שכונת קברות.

מאי טעמא?

אמר ריש לקיש: עילא (צלע של מתים; דמתרגמינן צלע 'עילא' [בראשית ב,כב] [באונקלוס שלנו: עלעא]) מצאו וטיהרו את ארץ ישראל (כלומר: אף על פי שאין כאן אלא הללו שלשה קברים - אמרינן זו היא שכונת קברות של עיר, ושאר סביבות העיר טהור).

משנה:

כל ספק נגעים בתחילה - טהור, עד שלא נזקק לטומאה; משנזקק לטומאה - ספקו טמא.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: [ויקרא יג,נט: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור] לטהרו או לטמאו': הואיל ופתח [בו] הכתוב בטהרה תחילה.

אי הכי אפילו משנזקק לטומאה נמי ספקו טהור?

אלא כי איתמר דרב יהודה אמר רב - אהא איתמר [נגעים פ"ד מ"יא]: 'אם בהרת קדמה לשער לבן – טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור; ספק – טמא. ורבי יהושע אמר: כיהה.'

מאי 'כיהה'?

אמר רב יהודה: כיהה וטהור.

ודילמא כיהה וטמא?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: 'לטהרו או לטמאו': הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה.

משנה:

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה (עד שלא ראה שתי ראיות): במאכל ובמשתה (מחמת רוב אכילה ושתיה; הדרכים האמורים כאן מביאים האדם לידי זיבה) במשא ובקפיצה ובחולי ובמראה (שראה שד או דבר אחר ונפחד מחמתו, והוי אונס, ואמר מר (נדה לה,א) 'מבשרו' [ויקרא טו,ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו, טמא הוא] - ולא מחמת אונסו) ובהירהור;

משנזקק לזיבה (שכבר ראה שתי ראיות) - (שוב) אין בודקין אותו: אונסו וספיקו ושכבת זרעו (הכל) טמאים (מחמת זיבה, דאי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה), שרגלים לדבר (שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש[YH2] ).

המכה את חבירו ואמדוהו למיתה, והקל ממה שהיה, לאחר מכאן הכביד ומת – חייב.

רבי נחמיה אומר: פטור, שרגלים לדבר (שלא בא מחמת הכאה, הואיל ומתחילה היקל ממה שהיה).

גמרא:

מנא הני מילי (דמשנזקק לטומאת זיבה שוב אין בודקין אותו)?

אמר רבי נתן: אמר קרא [ויקרא טו,לג והדוה בנדתה] והזב את זובו [לזכר ולנקבה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה] - לראיה שלישית איתקש לנקיבה (אחר שאמר הכתוב שתי זיבות: 'זב' 'זובו' - הקיש הכתוב זכר לנקבה לראיה שלישית, לומר לך: מה נקבה, דלא כתיב בה 'מבשרה' - ואפילו מאונסה, הויא טמאה, אף זכר: כיון שראה שתי פעמים, שנזקק לטומאת שבעה - אפילו ראה את השלישית באונס, כיון דחזא שתי פעמים שלא באונס - הוי טמא ומייתי קרבן).

והתניא: 'רבי אליעזר אומר: בשלישית בודקין אותו (מפני הקרבן: שאם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס - אינו מביא קרבן), ברביעית אין בודקין אותו'? (כלומר: כיון שראה שלש שלא באונס וראה את הרביעית בתוך ימי ספרו, ואפילו אם היא באונס - אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא, אלא סותרין את הכל כדמפרש במסכת נדה בפרק 'בנות כותים' (לה,א) !?)

אלא ב'את'ים קמיפלגי: רבי אליעזר דריש 'את'ים ('הזב' - חדא, 'את' – תרתי, 'זובו' – תלתא, ולרביעית איתקש לנקיבה, דמטמאה אפילו באונס), ורבנן לא דרשי 'את'ים.

אונסו וספיקו [ושכבת זרעו טמאים]:

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com