נזיר דף סו

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף סו

סיום פרק תשיעי 'הכותים אין להם

וסיום המסכת

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר סה,ב)

משנה:

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה (עד שלא ראה שתי ראיות): במאכל ובמשתה (מחמת רוב אכילה ושתיה; הדרכים האמורים כאן מביאים האדם לידי זיבה) במשא ובקפיצה ובחולי ובמראה (שראה שד או דבר אחר ונפחד מחמתו, והוי אונס, ואמר מר (נדה לה,א) 'מבשרו' [ויקרא טו,ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו, טמא הוא] - ולא מחמת אונסו) ובהירהור;

משנזקק לזיבה (שכבר ראה שתי ראיות) - (שוב) אין בודקין אותו: אונסו וספיקו ושכבת זרעו (הכל) טמאים (מחמת זיבה, דאי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה), שרגלים לדבר (שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש[YH1] ).

המכה את חבירו ואמדוהו למיתה, והקל ממה שהיה, לאחר מכאן הכביד ומת – חייב.

רבי נחמיה אומר: פטור, שרגלים לדבר (שלא בא מחמת הכאה, הואיל ומתחילה היקל ממה שהיה).

גמרא:

מנא הני מילי (דמשנזקק לטומאת זיבה שוב אין בודקין אותו)?

אמר רבי נתן: אמר קרא [ויקרא טו,לג והדוה בנדתה] והזב את זובו [לזכר ולנקבה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה] - לראיה שלישית איתקש לנקיבה (אחר שאמר הכתוב שתי זיבות: 'זב' 'זובו' - הקיש הכתוב זכר לנקבה לראיה שלישית, לומר לך: מה נקבה, דלא כתיב בה 'מבשרה' - ואפילו מאונסה, הויא טמאה, אף זכר: כיון שראה שתי פעמים, שנזקק לטומאת שבעה - אפילו ראה את השלישית באונס, כיון דחזא שתי פעמים שלא באונס - הוי טמא ומייתי קרבן).

והתניא: 'רבי אליעזר אומר: בשלישית בודקין אותו (מפני הקרבן: שאם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס - אינו מביא קרבן), ברביעית אין בודקין אותו'? (כלומר: כיון שראה שלש שלא באונס וראה את הרביעית בתוך ימי ספרו, ואפילו אם היא באונס - אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא, אלא סותרין את הכל כדמפרש במסכת נדה בפרק 'בנות כותים' (לה,א) !?)

אלא ב'את'ים קמיפלגי: רבי אליעזר דריש 'את'ים ('הזב' - חדא, 'את' – תרתי, 'זובו' – תלתא, ולרביעית איתקש לנקיבה, דמטמאה אפילו באונס), ורבנן לא דרשי 'את'ים.

אונסו וספיקו [ושכבת זרעו טמאים]:

(נזיר סו,א)

אמר רבא: לא תימא (דהאי ספיקו דאמר שמטמא) ספק חזא ספק לא חזא (דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא, דמשום הכי לא מוקמינן עליה טומאה, לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה, אם כבר [אף על פי שכבר] התחיל למנות ימי ספרו, כדכתיב 'וספר לו שבעת ימים לטהרתו' [ויקרא טו,יג]), אלא ודאי חזא: (ומיהו) ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראייה; כיון שנזקק לטומאה - ספיקו טמא.

שכבת זרעו טמאה [שרגלים לדבר]:

למאי?: אילימא למגע - מי גרע (שכבת זרע דזב) משכבת זרע דטהור ([במשא, אבל] דטמא במגע, כדאמר מר (נדה מג,ב) [ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש] או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע - 'או' לרבות את הנוגע)?

אלא זרעו של זב מטמא במשא.

מאן שמעת להא דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא?

אילימא האי תנא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: שכבת זרעו של זב אינו מטמא במשא, ורבי יהושע אומר: מטמא במשא, לפי שאי אפשר לה בלא ציחצוחי זיבה'!

אפילו רבי יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה, אבל בעיניה לא אמר.

אלא אמר רב אדא בר אהבה: (מאי הא דקאמר ד'שכבת זרעו טמא'?) לומר שאין תולין בה (דלאחר שנזקק לטומאה, אם ראה קרי וראה זיבה - אין אותה זיבה כקרי, כי ההיא דתנן במסכת זבין (פ"ב מ"ג): הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת).

תוספות ד"ה אילימא האי תנא דתניא כו' אפילו רבי יהושע לא קאמר אלא בצחצוחי זיבה אבל בעיניה לא - ושכבת זרע דמתניתין משמע דאף בעיניה,

אלא אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה, דבמסכת זבין (פ"ב מ"ג) תנן: 'הרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת' שהקרי פוטר זיבה הבא לאחריה כל מעת לעת, אבל משנזקק לטומאה - אז לא תפטור השכבת זרע את הזיבה הבא אחריה.

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר: (היינו טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת זרע: דאמרינן) איידי חולשא (שנחלש מזיבה ראשונה - שכבר נזקק לטומאת זיבה) הוא דחזי (נמי להך זיבה, ולא מחמת קרי; אבל היכא דלא נזקק לטומאה וראה קרי - היינו טעמא דתלינן את הזיבה בקרי, ואינו מטמא כל מעת לעת: משום דלאו ע"י חולשא הוא דחזא, דהא אכתי לא נזקק לזיבה)!

אמר ליה רבא: והתנן (במסכת זבין): 'גר שנתגייר - מטמא מיד בזיבה' (עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר - מטמא בזיבה מיד; ותני עלה בברייתא: במה דברים אמורים? בזמן שנתגייר מהול. והא הכא דליכא חולשא, ואפילו הכי לא תלינן את הזיבה בקרי, והוי טמא מיד)!?

אמר ליה: (כיון דמקבל עליו עול מצות -) אין לך חולי גדול מזה (ולא חולי ממש קאמר, דאי חולי ממש - לא הוי מטמא בזיבה, שזו אחד משבע דרכים שבבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו! אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא, שכן זיבה באה מבשר מת, ולא מחמת קרי).

אלא תנאי היא (אדלעיל קאי: דהא דדחינן לעיל: מאן שמעת ליה דקאמר 'שכבת זרעו מטמא במשא? רבי יהושע היא', ואמר עלה: ואפילו רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה - איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב), דתניא: 'שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת (לאחר שראה זיבה); ורבי יוסי אומר: יומו (יומו בלבד שראה בו זיבה, אם ראה קרי - תולין את הקרי בזיבה, ומטמא במשא אותו היום בלבד, אבל מכאן ולהבא – לא; ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב).

במאי קמיפלגי? בדשמואל (ובכי האי דשמואל קמיפלגי), דשמואל רמי: כתיב (דברים כג,יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה [ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה [(פסוק יב) והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה]; אלמא מדשני בדיבוריה - שמע מינה דבטומאת קרי קאמר) וכתיב 'לפנות ערב ירחץ במים'; מאן דאמר 'מעת לעת' (מטמא שכבת זרע של זב) דייק 'מלפנות ערב' (דמשמע שני ערבים: 'לפנות' חד ערב משמע, כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו,ד), והאי דכתיב 'ערב' - היינו נמי ערב אחרינא, והוי משמע דכתיב ביה 'מערב ועד ערב' לומר לך: מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא, דהכי נמי תניא לה בסיפרא: 'והיה לפנות ערב ירחץ במים' - מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת) ואידך דייק 'מקרה לילה' (דמשמע עד לילה מטמא במשא, כי זיבה, דהיינו יומו).

ומאן דאמר 'מלפנות ערב' - הכתיב 'מקרה לילה'?

אמר ליה: אורחא דקרי למתיא בליליא (כשמהרהר על משכבו ודבר הכתוב בהווה).

משנה:

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי (כך דברי רבי נהוראי), שנאמר: [שמואל א א,יא: ותדר נדר ותאמר יקוק צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליקוק כל ימי חייו] ומורה לא יעלה על ראשו; נאמר בשמשון 'ומורה' [שופטים יג,ה: כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן; והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים] ונאמר בשמואל 'ומורה' [שמואל א א,יא: ותדר נדר ותאמר יקוק צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליקוק כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו]: מה 'מורה' האמורה בשמשון – נזיר (דכתיב: כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן), אף 'מורה' האמורה בשמואל – נזיר.

אמר רבי יוסי: והלא אין 'מורה' [מורא?] אלא של בשר ודם?

אמר ליה רבי נהוראי: והלא כבר נאמר (שמואל א טז,ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני [ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ה' באתי] - שכבר היה עליו מורא של בשר ודם.

גמרא:

אמר ליה רב לחייא בריה:

(נזיר סו,ב)

חטוף (כוס של ברכה) ובריך (ברכת זימון: שתהא מקיים לברך על הכוס ברכת זימון);

וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך.

למימרא דמברך עדיף? והתניא: 'רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך!? ואמר לו רבי נהוראי: השמים! (בשבועה, על שם 'וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם' (דניאל יב,ז)) כך הוא (שהעונה אמן גדול מן המברך)! תדע: שהרי גוליירים (חלשין) מתגרין במלחמה (תחלה) ו(אחר כך)גבורים (באין ו)נוצחין (אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך, ומנצח: לומר שהעונה אמן משובח מן המברך).

תנאי היא (דאיכא למאן דאמר דעונה אמן משובח מן המברך ואית דאמר שהמברך משובח), דתניא: 'אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע (דקרא שנאמר (תהלים לד,ד) 'גדלו לה' אתי' – ברכה, 'ונרוממה שמו יחדיו' - אמן), אלא שממהרין (ליתן שכר) למברך תחילה'.

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיהו נד,יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

הדרן עלך הכותים אין להם נזירות

וסליקא לה מסכת נזיר!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com