דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

תחילת מסכת נדרים

נדרים דף ב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

הקדמה:

רקע למסכת נדרים:

לא על ענין יש מסכת; מדוע על ענין זה יש מסכת?

א. היו רגילים להישבע, וחכמים ביקשו להמעיט בשבועות למיניהם:

גיטין לה,א: בשני דרב קילי נדרי (קלים היו נדרים בעיניהם לעבור עליהם, הלכך לא סמכינן אנדרה לאגבוייה).

אפילו בזמן הגמרא השתמשו לשון שבועה:

בבא מציעא פה,א: אמר ליה [בנו של רבי אלעזר ברבי שמעון, שיצא לתרבות רעה, והוחזר ללמוד על ידי רבי יהודה הנשיא]: מומי עזובה דא (בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך).

דוגמאות לנדרים עתיקים:

בנביאים:

יפתח הגלעדי

סנהדרין קי,ב: ר"א אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר (תהלים נ,ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (והיינו דור המדבר, שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כד,ה) 'ויזבחו זבחים שלמים' וכתיב (שם, פסוק ח) 'ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם'); אלא מה אני מקיים 'אשר נשבעתי באפי'? - באפי נשבעתי, וחוזרני בי (והיינו 'אשר נשבעתי באפי': מפני כעסי נשבעתי, ומתחרט אני).

מעשה בית חורון:

משום מעשה דבית חורון, דתנן [נדרים פ"ה מ"ה, דף מח,א] מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה והיה משיא בנו (והיה חפץ לזמן את אביו לסעודתו), ואמר לחבירו: הרי חצר וסעודה נתונין לך במתנה, ואינן לפניך [אלא כדי] שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה (ובמסכת נדרים מתרצינן אפילו היכא דקא אמר ליה "הרי הן לפניך ויבא אבא ויאכל עמנו: נמי מיירי, ואפילו הכי לא הויא מתנה, דמכל מקום מוכיח דבשביל שיאכל אביו הוא עושה, ולא נתכוין לתת לו מתנה גמורה; וקאמרינן התם דכללא דסיפא קאתי לאתויי דקתני 'כל מתנה שאינה כו').

אמר לו: אם שלי הן - הרי הן מוקדשין לשמים!

אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים!!

אמר לו: לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשו (שעל ידי שאני מקבל מתנה שלך, והיא אינה מתנה, נמצאתם חוטאין ונהנה זה משל זה, וקעבריתו א'לא יחל')!

(הכי גרסינן:) אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת - אינה מתנה.

נדרים פרק ראשון ב,א 'כל כינויי'

משנה:

משנה:

כל כינויי נדרים כנדרים,

וחרמים כחרמים,

ושבועות כשבועות,

ונזירות כנזירות.

(כל כנויי נדרים כנדרים, דעיקר נדר דכתיב בתורה: (במדבר ל,ג) 'איש כי ידור נדר': דאמר "קרבן שאני אוכל לך" או "קרבן ששאני נהנה לך"; ואם אמר בלשון אחר - בכינוי נדר, כדקתני לקמן: "קונם שאני נהנה לך" או "קונם שאיני נהנה לך" - דאם כינה לקרבן בהני לשונות - נמי מיתסר בהו בנדרים, כמו שאסור גבי קרבן; וכן כנויי חרמים כחרמים, וכן כנויי שבועות כו' מפרש לקמן).

האומר לחברו "מודרני ממך" (כלומר "הרי עלי כנדר מה שאני נהנה ממך"); (או אמר ליה) "מופרשני ממך" (בהאי לשון); (או אמר) "מרוחקני ממך (מרוחק אני ממך)" (דמשמע דמיתסר נפשיה ולא מיתהני מיניה)' (וכל הני, כיון דלא מפרש ממש לנדר: דלא מידכר ביה שום לשון קרבן - הויין 'ידות') ("מנודה אני לך" - כמו שאם היה בנידוי, דאסור ליה לישא וליתן בהדיה - כך אסר נפשיה עליה) "שאני אוכל לך", "שאני טועם לך" – אסור;

"מנודה אני לך": - רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר (דאסור נמי, דענין נדר הוא; ולא בריר ליה).

(נדרים ב,ב)

גמרא:

'כל כינויי נדרים כנדרים' - מאי שנא גבי נזיר דלא קתני להו לכולהו, ומאי שנא גבי נדרים דקתני לכולהו (דהתם קתני 'כל כנויי נזירות' ותו לא מידי, ולא קתני לכל הני דנדרים ושבועות)?

משום דנדר ושבועה כתיבי גבי הדדי (כל נדר וכל שבועות איסר [במדבר ל,יד]) - תני תרתין; וכיון דתני תרתין - תני לכולהו (וכיון דאגב דקתני שבועות - קתני לכולהו).

וליתני כינוי שבועות בתר נדרים (כדכתיבי, והדר ליתני לכולהו)?

איידי דתנא נדרים, דמיתסר חפצא עליה (דכי אמר "דבר זה עלי בקרבן" או "בחרם" - אסר ליה לחפץ עליו, ומשום הכי תני להו בהדי הדדי) - תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה, לאפוקי שבועה, דקאסר נפשיה מן חפצא (אבל כי אמר "שבועה שלא אוכל דבר זה" או "שאיני נהנה מדבר זה" - איהו לא אסר לחפצא עליה אלא נפשיה אסר מההוא חפצא).

פתח בכינויין [מלה חילופית ללשון נדר]: 'כל כנויי נדרים' ומפרש 'ידות' [לשון חסרה, נדר שלא הובע בשלמות] (לאלתר: 'מודר אני ממך' וכו', דהיינו ידות! ולכתחילה הוה ליה למתניתין לפרש כינויין כגון 'קונם', והדר ליתני ידות): האומר לחבירו "מודר אני ממך"? ותו (אכתי איכא למיפרך): 'ידות' אינשי [שכח להזכיר] (היכי שכחם התנא, דלא קתני 'וידות נדרים כנדרים')?

[לא שכח, להפך, התנא] איירי בהון (דודאי לא שכח להו לידות), וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'כל כינויי נדרים כנדרים, וידות נדרים כנדרים'.

וליפרוש (אכתי אי בכינויים איירי ברישא - ליפרוש נמי) כינויין ברישא (קודם דפריש ידות)!?

ההוא דסליק מיניה - ההוא מפרש ברישא (כגון ידות דסליק מינייהו ומפרש להו לאלתר ברישא), כדתנן [שבת פ"ב מ"א] 'במה מדליקין ובמה אין מדליקין (ונקיט) אין מדליקין (דסליק מיניה) כו' (וכן כל הני):

'במה טומנין ובמה אין טומנין - אין טומנין כו';

'במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה - תצא אשה';

וכל היכא דפתח לא מפרש ברישא? והתנן:

[בבא בתרא פ"ח מ"א] 'יש נוחלין ומנחילין, וחלין ולא מנחילין,ואלו נוחלין ומנחילין' (ומפרש ברישא אלו נוחלין ומנחילין)!

[יבמות פ"ט מ"א] 'יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן,מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן,ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן';

[מנחות פ"ה מ"ג] 'יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, ואלו טעונות שמן ולבונה';

[מנחות פ"ה מ"ה] 'יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה, תנופה ולא הגשה, ואלו טעונות הגשה';

[בכורות פ"ח מ"א] 'יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן, בכור לכהן ואין בכור לנחלה, ואיזהו בכור לנחלה ואין בכור לכהן'!

הלין (פתח ברישא) משום דאוושו ליה (קתני דיש נוחלין ומנחילין נפישין מהני דלא מנחילין, וכן כל הני משום הכי מפורש להו לאלתר אף על גב דפתח בהו ברישא; אבל הכא, גבי נדרים, וכן 'במה מדליקין', דלא נפישי ההוא דסליק מיניה) - מפרש ההוא דפתח ברישא.

(לשון אחר: 'אוושו' - דקתני ארבעה דברים, כגון 'יש נוחלין ומנחילין, נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, ולא נוחלין ולא מנחילין', וכן בכולהו: 'יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כו'' - הואיל ותני כל הני - מתחיל בההוא דפתח ברישא ומפרש יתיה, דאם ההיה מפרש בההוא דסליק מיניה ברישא - שמא ישכח את הראשונות; אלא פתח בראשון, ומפרש להו כסדרן; אבל היכא דלא אוושו, כגון הני: במה מדליקין וכו' - ליכא למיחש להו; ובמתניתין נמי ליכא למיחש דלא מפרש אלא כינויי, וידות והני חרמים ושבועות ונזיר - בהני ליכא למימר דאוושן, דהא לא צריך להו למיתני, אלא אגב גררא נסיב להו; ומשום הכי לא שכח לקמייתא, דלא צריך הכא כל כך, דלא הויא עיקר אלא כינוי וידות בלבד, וכמאן דלא תני להו לאחריני דמי.)

והא [שבת פ"ה מ"א] 'במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה', דלא אוושא, וקתני 'יוצא גמל'!?

(נדרים ג,א)

אלא לאו דווקא (הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא): זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא.

ואיבעית אימא: 'ידות' - איידי דאתיין מדרשא - מפרש להון ברישא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com