דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך נדרים פרק
ראשון 'כל כנויי נדרים'
נדרים דף ה
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים ד,ב)
האומר לחבירו:
'מודר אני [ממך' 'מופרשני ממך' 'מרוחקני ממך' 'שאני אוכל לך' 'שאני טועם
לך' – אסור; 'מנודה אני לך': - רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר]:
אמר שמואל:
בכולן (בכל הני דקתני במתניתין: 'מודר אני ממך' 'מופרשני ממך' וכו'
- לא הוי נדר) עד שיאמר 'שאני אוכל
לך' 'שאני טועם לך' (לא מיתסר באותו דבר [כלומר: בדיבור סתמי
בלי לומר ממה, כגון: מלאכול או מלטעום – אין בכך נדר]).
מיתיבי: '"מודר
אני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור;
"שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – הרי זה אסור"'? הכי
קתני (כלומר חיסורי מיחסרא): במה דברים אמורים (דאסור כי אמר 'מודר אני')? באומר (נמי) "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך".
והתניא איפכא (דלא
מצית אמרת 'במה דברים אמורים?'): '"שאני
אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מודרני ממך"
ו"מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור'!?
תני הכי (דהכי
קתני: "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם"): וכבר אמר (מעיקרא) "מודרני (ממך)" (אסור; אבל אמר "שאני אוכל
לך" בלבד, או "מודרני ממך" - אינו אסור אלא אם כן אמר לתרוייהו,
דהיינו נדר גמור).
אי הכי היינו (נמי) רישא (דקתני "מודרני
ממך" בברייתא קמא)!? ועוד: (אי
הכי הוא, כדתרצת) 'אסור' 'אסור' (תרי
זימני אסור) למה ליה למתני?
אלא (הכי) אמר שמואל: טעמא דאמר (נמי) "שאני אוכל לך" "שאני טועם
לך" - הוא (דאיהו)
דאסור (בלבד, דמתניתין - בנודר בלבד קאמר דאסור, דקתני 'אסור') וחבירו מותר;
(נדרים ה,א)
אבל אמר "מודרני הימך" לחודיה (דלא אמר "שאני אוכל לך") - שניהן אסורין (דכיון דאמר "שאני אוכל לך" - משמע דאסר נפשיה
בלבד, שאינו אוכל מחבירו; אבל כי אמר "מודרני הימך" סתם - משמע דמדיר
נמי חבריה מיניה מכל וכל), כי הא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: "מודרני הימך" - שניהן אסורין.
תנן (בפרק
השותפין (פ"ה
מ"ד; לקמן מז,ב)): '"הריני
עליך חרם" - המודר אסור' (והא הכא - דלא אמר
"שאני אוכל לך חרם", ולא הוי אסור אלא המודר, ולא שניהן).
אבל מדיר לא?
כגון דפריש (בהדיא) "ואת עלי לא";
"את
עלי חרם" - הנודר אסור;
אבל מודר לא?
כגון דפריש "ואנא עלך לא";
אבל סתמא (דלא פריש "ואת עלי לא") מאי?: שניהן אסורים? הא מדקתני סיפא '"הריני
עליך ואת עלי" - שניהן אסורין' - הדין הוא דשניהם אסורין (דאמר
בפירוש "הריני עליך ואת עלי"), הא סתמא (אבל סתמא - דאמר "הריני עליך", ולא אמר "ואת עלי") - הוא אסור וחברו מותר (לא הוו
שניהן אסורין אלא חד בלבד)!
אלא הכי אתמר
דרבי יוסי ברבי חנינא (אמר רבי יוסי ברבי חנינא): "מודר אני לך" - שניהם אסורין; "מודרני
הימך" - הוא אסור וחברו מותר (דהיינו כמתניתין הריני עליך חרם
וכו').
והא מתניתין,
דקתני "( מודרני) הימך" (בכולן,
אם כל אחד ואחד "שאני אוכל", דאהכי איהו אסור וחבירו מותר,
אבל אמר "מודרני הימך" בלבד ולא אמר "שאני אוכל" שניהן אסורין
והיינו דלא כרבי יוסי ברבי חנינא)
ואוקימנא למתניתין לשמואל 'בכולן (אם כל אחד ואחד –) עד שיאמר "שאני טועם לך" "ושאני
אוכל לך" - הוא דאסור וחברו מותר (דאהכי איהו אסור
וחבירו מותר), אבל ב"מודרני
הימך" - שניהם אסורין!?
אלא מעיקרא
דשמואל הכי איתמר (הכי מחרץ לה למתניתין, ולא כדאוקימנא דתיקשי לרבי
יוסי): טעמא דאמר "שאני אוכל
לך" ו"שאני טועם לך" - הוא דאין הוא אסור אלא באכילה, הא
"מודרני ממך" (דלא מפרש כלום - ודאי מכולה מילתא מדיר, ואסור אפילו
בהנאה) - אסור אפילו בהנאה!
אי הכי - (למה
ליה אפושי למימריה כולי האי?) לימא
שמואל הכי: ואם לא אמר אלא "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך"
אין אסור אלא באכילה (ואם לא אמר "שאני אוכל לך" - דלא אמר אלא
"מודרני הימך" - אסור אפילו בהנאה).
אלא הכי איתמר (אמר
שמואל): טעמא - דאמר "שאני
אוכל לך" ו"שאני טועם לך" (דכיון דאמר בפירוש אכילה
אסור) - הוא דאסור, אבל (אבל
לא אמר בפירוש 'אכילה') [אלא
אמר] אמר "מודרני הימך" -
לא משמע דאמר אסור (לא אסור למיכל מדידיה); מאי טעמא? (דדילמא הא דאמר) "מודר אני ממך" – (אדיבוריה
קאמר, דלא מישתעי בהדיה) "לא
משתעינא בהדך" משמע (אבל לא למיכל מיניה); (וכן כי אמר) "מופרשני ממך" (דלא אמר
שאני אוכל) - דלא עבידנא עמך משא
ומתן משמע (דדילמא ממשא ומתן קא פריש מיניה); "מרוחקני ממך" דלא קאימנא בארבע אמות דילך
משמע (נמי דלא ליקרב בארבע אמות דיליה משמע, ולא דמדיר מאכילתו).
(נדרים ה,ב)
לימא קסבר
שמואל 'ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים' (דהכא, הואיל ולא אמר ממש
'שאני אוכל לך' - אמרינן לא מוכחא מילתא דבאכילה קאמר ולא מיתסר באכילה)?
אִין! שמואל
מוקים לה למתניתין כרבי יהודה, דאמר 'ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים', דתנן (גיטין
ט,ג): 'גופו של גט: 'הרי את
מותרת לכל אדם'; רבי יהודה אומר 'ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת
שבוקין'' (דקסבר: אי לא כתב ביה ממש 'ודין' - לאו מוכחא מילתא
דבהאי גיטא מגרש לה, דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים).
אמאי דחיק
שמואל לאוקומה למתניתין כרבי יהודה? לוקמה כרבנן אף על גב דאין ידים מוכיחות (לימא:
אף על גב דקאמר 'מודר אני ממך' או 'מרוחק אני ממך' לחודיה אסור באכילה, ואף על גב
דלא אמר 'שאני אוכל לך', דידים שאין מוכיחות הויין ידים, כרבנן, דאמרי 'לא צריך
למיכתב בגט אלא 'הרי את מותרת לכל אדם')?!
אמר רבא:
מתניתין קשיתיה (דלא מצי לאוקמה כרבנן): אמאי תאני "שאני אוכל לך", "שאני
טועם לך"? ליתני "שאני אוכל" "שאני טועם"? שמע
מינה בעינן ידים מוכיחות (למה לי למימר 'לך'? אלא להכי קתני
'לך': דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, ואי קתני 'שאני אוכל' בלבד, ולא
קאמר 'לך' - לא הוא משמע דמודר מחבירו, דבעינן ידים מוכיחות; וכי אמר נמי 'מודרני'
ולא אמר 'שאני אוכל לך' - לא משמע דבאכילה קאמר, אלא דלא מישתעינא בהדך).
איתמר: ידים
שאין מוכיחות: אביי אמר: הוויין ידים; ורבא אמר: לא הוויין ידים.
אמר רבא: רבי
אידי אסברה לי: אמר קרא (במדבר ו,ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם: איש או אשה כי יפלא לנדר נדר]
נזיר להזיר לה' - מקיש ידות נזירות (כדאמרינן
לעיל דמ'להזיר' נפקא ידות נזירות) לנזירות: מה נזירות בהפלאה (דבעינן
שיפרש לנזירות, דכתיב 'כי יפליא' (במדבר
ו,ב)) - אף ידות
נזירות בהפלאה (נמי בעינן שיפרש לדיבורו, דאי לא מפרש - לא הוי כלום,
דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים).
לימא בפלוגתא
דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי, דתנן [גיטין ט,ג]: 'גופו של גט: 'הרי את מותרת לכל אדם'; רבי
יהודה אומר: 'ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין וגט פטורין ואיגרת שבוקין''.
אביי דאמר כרבנן, ורבא דאמר כרבי יהודה?
אמר לך אביי:
אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה 'בעינן ידים מוכיחות' אלא
גבי גט, דבעינן כריתות (שכורת בינו לבינה דבעינן שיפסיק לדיבורו) וליכא; אבל בעלמא מי שמעת ליה?
ורבא אמר: אנא
דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט:
(נדרים ו,א)
דאין אדם מגרש את אשת חבירו (דאי כתב 'הרי
את מותרת לכל אדם' - משמע דלאשתו קאמר, דאשת איניש דעלמא אינו מגרש, ומוכחא מילתא,
ושפיר מגרש);
אבל בעלמא (דאי אפשר למימר הכי) מי שמעת להו ([ולכן] בעינן ידים
מוכיחות)?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com