עיקרי

אברהם ואיצטגנינוּת

או "וילכו שניהם יחדו"

כה אמר יהוה - אֶל-דּ㡾רֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם, אַל-תֵּחָתּוּ כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה:

ירמיהו י: ב:

1.

אנחנו כבר בארנו את תאריכי החיים של אברהם אבינו במאמר "שתי לידות של אברהם אבינו".

מלכות שהחליטה לתקן עצמה נולדה בעולם הזה בשנת 2000 לפי לוח־שנה העברית

כי נקראת מלכות בשם בון ב"ן 52.

"ובכן, דרכו של אברהם לצמרת נראה כך: 52 ← 58 ← 75 ← 85 ← 99:

התעוררות הנקודה שבתוך הלב בשנת 2000, בגיל 52 וחיפוש אחרי מקור הרוע במשך 6 שנים לאחר מכן,

מדרגה הראשונה בהתחיל להשיג את חכמה הנסתרת, בגיל 58,

עליה הדרגתית עד לרמה של אות פ במשך 17 שנה,

קבלת "אישור כניסה" לארץ ישראל, בגיל 75,

עליה עד ל"גדר" של היכל המלך בעוד 10 שנים ולכרות "ברית אש", בגיל 85,

סוף התהליך - פתיחה של כל 50 שערי בינה במשך 14 שנים

ופגישה עם מלך מלכי המלכים בגיל 99".

בגיל 85 הוא זכה את "ברית אש" עם הבורא על זה כתוב בתורה, בראשית טו.

התורה מתחילה ממלה בראשית. במלה הזו מצופן המידע למען מה

הבורא ברא את היקום, -

למען לכרות "ברית אש" עם אברהם. בראשית ← ברית אש.

המספר 85 נכתב באותיות כך, 85 = 80 ~ פ + 5 ~ ה, פ״ה, זאת אומרת שניפתח את הפה של אברהם,

כדי להגיד לאנושות שהבורא ברא את עולמו "בשלושים ושתים נתיבות מליאות חכמה".

כענין הזה שם על לבו. המספר שלושים ושתים רשום באותיות כל"ב, כמה לב.

ל"ב(32) = ל'(30) + ב'(2) = י'(10) + כ"ב(22), כ'(20) + ב'(2).

2.

והנה כמה קטעים מ־״ספר יצירה" שלו. ¹

"פ"א

מ"ב

עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד. שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:"

"פ"ב.

מ"ג

עשרים ושתים אותיות יסוד. חקקן בקול, חצבן ברוח, קבען בפה בחמשה מקומות.

אחה"ע בגרון.

גיכ"ק בחיך.

דטלנ"ת בלשון.

זסשר"צ בשינים.

בומ"פ בשפתים:"

"פ"ג.

מ"א

שלש אמות אמ"ש יסודן.

כף זכות מ וכף חובה ש, ולשון חק א מכריע בינתים:

מ"ד

שלש אמות אמ"ש בעולמ. אויר, מים, אש.

שמים נבראו מאש. וארץ נבראת ממים. ואויר – מרוח מכריע בינתים:"

"פ"ד.

מ"א

שבע כפולות. בג"ד כפר"ת, מתנהגות בשתי לשונות בּ ב, גּ ג, דּ ד, כּ כ, פּ פ, רּ ר, תּ ת.

תבנית רך וקשה, גבור וחלש:

מ"ו

שבע כפולות. בג"ד כפר"ת יסוד. חקקן, חצבן, צרפן, שקלן, והמירן וצר בהם

שבעה כוכבים בעןלם, שבעה ימים בשנה, שבעה שערים בנפש זכר ונקבה:

מ"ז

שבעה כוכבים בעולם. שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, בוכב, לבנה.

שבעה ימים בשנה – שבעת ימי השבוע.

שבעה שערים בנפש זכר ונקבה – שתי עינים, אזנים, שני נקבי האף ופה:"

"פ"ה.

מ"ד

שנים עשר מזלות בעולם.

טלה ה, שור ו, תאומים ז, סרטן ח,

אריה ט, בתולה י, מאזנים ל, עקרב נ,

קשת ס, גדי ע, דלי צ, דגים ק."

- אברהם מבליט כאן שיש קשר הישר

החד־משמעותי לכל מעשרים שתים אותיות

של לשון הקודש עם רכיבים החשובים

של העולם שלנו, שיש

ארבעה יסודות הפשוטים שהם

אויר א, מים מ, אש ש, ארץ או עפר

ושבעה כוכבים לכת

שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה

ושני עשר מזלות.

כל אלה הם מערכת של איצטגנינוּת, שאברהם היה בקי באותה.

השגה שלו את הבורא התחילה אחרי שהשיג מדע איצטגנינוּת. בזאת גדלותה שלה.

אנחנו צריכים להבין שמדע הגשמי, מדע איצטגנינוּת היה בשבילו שלב הכרחי להכנס ברוחניות.

ואברהם הוא רכש עדע את האיצטגנינוּת בשלימות.

הכוכבים לכת חזו לו גורל הרע, אבל איך האדם יכול לשנות אותו?!

אז הבורא שלח את המלאך אל אברהם והביש אותו על דבר הכריעה לפני פסולים.

ויהי ויספור אברהם את המספר של יסודות החשובים בעולם ששולטים על חיי כדור הארץ,

והנה נמצאו כוחות האלה כ"ב(22) יחידות שהבורא ברא אותם.

מהם היו ז'(7) שהתנהגו בעיני הצופה כאנשים ששתו יין ואיבדו הליכה הגבורה והקשה, אלא החלשה והרכה, - זו התנהגות של כוכבים לכת ברקיע. על זה אומרים "נכנס יין, יצא סוד".

שימו לב, גימטריה של מילה יין היא י'(10) + י'(10) + נ'(50) = ע'(70),

גימטריה של מילה סוד היא ס'(60) + ו'(6) + ד'(4) = ע'(70).

הבורא הכין איצטגנינוּת לשימוש ע'(70) אומות היקריות.

אברהם היה בתוכן אבל הוציא אותו הבורא מהן.

לכן אברהם הפעיל כ"ב(22) אותיות היסודות.

אבל צריכים עוד ה'(5) אותיות נוספות כדי שתבנית תיהיה בשלימות פי שלושה,

לכל נתיב של מבטא בפה, "קבען בפה בחמשה מקומות" (פ"ב, מ"ג).

כ"ב(22) + ה'(5) = כ"ז(27) = ג'(3)*ג'(3)*ג'(3)*א'(1), כאן המספר א'(1) הוא רוח של הבורא.

הרי הבורא ברא עולמים שלו בשלימות פי שלושה.

וזו שלוש סידרות של מספרים ואותיות תחת ניהול של המספר י'(10) והאות של חכמה י.

"בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות", הוא ברא את עולמו.

ל"ב(32) = י'(10) + כ"ב(22)

10^0* N = 1*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

ט	ח	ז	ו	ה	ד	ג	ב	א
9	8	7	6	5	4	3	2	1

10^1*N = 10*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

צ

פ

ע

ס

נ

מ

ל

כ

י

10^2*N = 100*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

ץ

ף

ן

ם

ך

ת

ש

ר

ק

איצטגנינוּת ניפתחה בעולם הזה קודם מחכמת הקבלה, חכמת הקבלה ניבנה על בסיס איצטגנינוּת ביגיעות

של אברהם וצאצאים שלו ברצונם כדי לצאת מהשפעת כוכבים לכת, כדי להדמות להבורא בבחינת

אהבת נבראים ולהשפיע אותם.

3.

מדע הגשמי איצטגנינוּת לא היה הדומה למדעים האחרים הגשמים, כי הוא חקר מושאים שהם חוץ כדור הארץ

אלא מעל אותו. איצטגנינוּת גילתה שיש בהם כוחות של הכפייה המאלצים כל הנבראים על פני הארץ,

מכל עישבה עד האדם.

כוכבים, כוכבים לכת, שביטים, לקוי־חמה, לקוי־לבנה...

משמעות של מלה כוכב פשוטה: הבורא בשם יהוה, ברא עולמו בעשרים ושתים כ"ב(22) אותיות

או ב־כ"ב כוחות.

גימטריה של השם יהוה, היא י'(10) + ה'(5) + ו'(6) + ה'(5) = כ"ו(26).

מקבצים את הגימטריה כ"ו(26) והמספר האותיות כ"ב.

כ"ו(26), כ"ב(22) ← כוכב.

וגימטריה של מלה כוכב, היא כ"ו(26) + כ"ב(22) = מ"ח(48),

מ'(40), ח'(8). מ'(40), ח'(8) ← מח.– כוכבים הם מח בעולמו!

שנים עשר מזלות שהם לא עולים על אופק בגובה אלא מחלקים את הרקיע חלק כחלק על שנים עשר חלקים,

שכתוב עליהם בספר "ספר יצירה", פ"ה, מאת אברהם. יחד עם זאת בעקבות שכדור הארץ מסתובב סביב ציר שלו בעשרים וארבע שעה, לכן כל המזל עולה על הרקיע לשעתים במשך זו עשרים וארבע שעה,

לכל מקום על הכדור.

על רקע הזה בהתאם ממערך של כוכבים לכת זה בזה, עושים הורוסקופים.

שם בינלאומי איצטגנינות היא אסטרוגיה, נסתרתי והשארתי לכם סתר שיש ארבעה יסודות הפשטים –

ארץ, אויר, מיים, אש, שהם יצרו שלושה משולשים שוה צילעות באלה שנים עשר מזלות,

ג'(3)*ד'(4) = י"ב(12).

ארץ: שור, בתולה, גדי. אויר: תאומים, מאזנים, דלי. מיים: סרטן, עקרב, דגים. אש: אריה, קשת, טלה.

ויש שלושה ריבועים שהם קושרים לעונות שבתוך שנה. בתחילה כל עונות עומדים מזלות הראשים,

באמצע כל עונות עומדים מזלות הקבועים, בסוף כל עונות עומדים מזלות החליפים. התחילה עונה הראשונה

מיום השוה באביב. כתוב בתורה:  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: - שמות יב: ב:

חודש הזה – ניסן.

בעתיקות סברו שכוכב הלכת שבתאי עם מחזור 28 שנה, שהולך על רקיע האיטי מכל שיבעה כוכבים לכת,

שומר סודות מהעליון, וכאשר הוא "פוגש" על דרכו עם צדק, מוסר לו את המידע החדש,

ואחר כך צדק מוריד את המידע בשרשרת של כוכבים לכת הנישארים עד כדור הארץ.

השילוב של שבתאי ו צדק אורע פעם אחת בערך 19.8 שנה.

החידוש של מידע נודד לאורך העיגול של מזלות בדרך סימנים הראשים, הקבועים, החליפים.

קודם החידוש קורה למשולש האחד בכל הסימני אותו בכיון של מחוג השאון בעוד 59.44 שנה,

אחר כך החידוש ממשיך בקרב המשולש השני בכיון של מחוג השאון, ואחר כך - בשלישי ואחר כך – ברביעי,

זה קח זמן בערך 237.77 שנה, וניחסכת 2.22 שנים יחסית ל240 שנה.

אחר כך תנועה הזאת זזה בריבוי השני וניחסכת עוד פעם 2.22 שנים, ואחר כך – בריבוי השלישי.

בעוד 720 שנה ניחסכת שליש מ־20 שנה, ובעוד 2160 שנה ניחסכת שילוב האחד - 20 שנה.

זאת אומרת שבעוד 2160 שנה נוצרת מחזור עם שילוב האחד הנוסף.

מחזור הזה נקרא תקופה הנבואית, תקופה הנבואית הבאה מתחילה יחסית להקודמה עם זיזה למזל האחד

דרכו מחוג השעון.

אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, המלך דוד והנביאים, גרו בתקופה הנבואית טלה.

היא התחילה לפני המבול בעוד 235 שנה כאשר נח הצדיק היה בגיל 365 שנה.

וסיימה היא בשנת 180 לפני הספירה ערב המרד של יהודים נגד שלטון היונים מתחת ניהול החשמונאים.

אחר כך היתה התקופה דגים. היא סיימה בלילה בינאר א' ב שנת 1981 והגיעה התקופה דלי,

אנחנו עומדים בימי תחילה שלה.

4.

בתורה איננה מצוה שאסור להתעסק באיצטגנינות. על דבר איצטגנינות התורה רק רומזת בדו־שיח בין הבורא ואברהם, כאשר אברהם התלונן שלא נתן בן בשלילו. "וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּה:" – בראשית טו, ז':ּ

הרי המלה אוּר רומזת על מלה הארמית אורתא – התחילת לילה, והמלה כשדי רומזת שכשדי,

הוא כמה שׁדי. הוא – איצטגנין.

ז"א הוֹצֵאתִיךָ מהשפעת כוכבים אכן לא תאמין להם.

המלה איצטגנינוּת ניקשרת עם שתי מלים הפעלים הסתיג [סוג] ו־הסיג [נסג].

קודם הבורא הסתיג מאנשים, ואחר כך אנשים התחילו לבנות את המגדל הבבל כדי להסיג את העליון.

אבל האות נ נפלה ולא הצליחו. כנודע האות נ היא נ'(50) שערי חכמה. לנחמה קיבלו מדע איצטגנינוּת.

גימטריה של מלה רצון היא 346, גם כן גימטריה של מלה שמו היא 346.

והנה יש שתי דרכים לנצל את הרצון:

לשם עצמו או לשם נחת רוח להבורא.

התלמוד והמדרשים מאשרים שרק עבודת האדם בתורה ומצות יכולה לתת תענג להבורא.

בכמה מקומות תלמוד מאשר שהיו ויכוחים בין חז"ל על דבר התפיסת העם היחידי־סגולה והתפיסת גורליות, עכו"ם, שאין אפשרות להחליף גורל של אדם.

למשל במסכת "שבת" קנ"ו, א, ב חז"ל היו בויכוחים על איך להתיחס לאיצטגנינוּת:

מ־קנ"ו, א׳

"איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל".

בשעת לידת האדם מזל מחכים, מזל מעשיר גם לישראל.אמנם אם האדם מגיע למצב "ישר אל",

גורל שלו משנה.

"רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל, וילך רבי יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן: מניין שאין מזל לישראל?

שנאמר (ירמיהו י: ב:) 'כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו

כי יחתו הגוים מהמה': הם יחתו ולא ישראל".

"ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה: אמר רב 'מניין שאין מזל לישראל?' –

שנאמר (בראשית טו, ה) 'ויוצא אותו החוצה'. אמר אברם לפני הקב"ה רבש"ע

(בראשית טו, ג) 'בן ביתי יורש אותי'.

אמר לו, לא (בראשית טו, ד) 'כי אם אשר יצא ממעיך'. אמר לפניו רבש"ע

'נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן'.

אמר לו 'צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל, מאי דעתיך?! '

קנו,ב גמרא 

שעומד צדק במערב? מהדרנא ומוקמינא לו במזרח והיינו דכתיב (ישעיהו מא: ב:)

'מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו".

סיפור האחרון אפשר לקחת כעידות שחיו חכמינו שעדעו את האיצטנינות על רמת המקצוע.

אברהם לא היה בדוד בטעם הזה. (כוכב הלכת צדק שולט על בחינה של לידה בנים ובנות.)

ומדשמואל גם, אין מזל לישראל. דשמואל ואבלט היו יושבים והיו הולכים אותם אנשים לאגמא.

א"ל אבלט לשמואל: 'זה גברא הולך ולא אתי, טריק לו חיויא נחש ומיית. א"ל שמואל אי בר ישראל הוא הלך ובא'. אדיתבי, ההולך ובא. קם אבלט שדיה לטוניה אשכח ביה נחש דפסיק ושדי בתרתי גובי. א"ל שמואל 'מאי עבדת?' א"ל 'כל יומא היה אוספים לחם בהדי הדדי ואכלינן, עכשיו היה כאן חד מינן דלא היה לו לחם.

היה עומד מביש, אמרתי לו, אני עומד ואוסף לחם כשהגעתי אצלו, עשיתי עצמי בשבילי, שנטלתי אותו,

כדי שלא ליכסיף'. א"ל מצוה עבדת נפק שמואל ודרש (משלי י, ב)

'וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה'.

"ומדשמואל נָמי גם, אין מזל לישראל. דשמואל ואבלט הוו היו יתבי יושבים והוו היו קאזלי הולכים הנך אותם אינשי לאגמא. א"ל אבלט לשמואל 'האי זה גברא אזיל הולך ולא אתי בא טריק ליה לו חיויא נחש ומיית'.

א"ל שמואל 'אי בר ישראל הוא אזיל ואתי'. אדיתבי, הזה ישבו, אזיל ההולך ואתי בא.

קם אבלט שדיה שידה, לטוניה למשאו אשכח מצא ביה בו חיויא נחש דפסיק ושדי משליך בתרתי שתים גובי חתיכות.

א"ל שמואל 'מאי עבדת עשית?' א"ל 'כל יומא הוה היה מרמינן אוספים ריפתא לחם. בהדי עם הדדי חוזרים ואכלינן.

האידנא עכשיו הוה איכא כאן חד מינן דלא הוה ליה לו ריפתא לחם. הוה היה קא עומד מיכסף מביש. אמינא אמרתי להו לו אנא אני, קאימנא אני עומד וארמינא ואוסף (לחם) כי מטאי כשהגיעתי לגביה אצמו,

שואי עשיתי נפשאי עצמי כמאן בשבילי, דשקילי שנטלתי מיניה אותו, כי היכי כדי דלא ליכסיף מביש'.

א"ל 'מצוה עבדת עשית'.

נפק שמואל ודרש, (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה."

ומדרבי עקיבה נמי גם, אין מזל לישראל. דר"ע הויא ליה לו ברתא בת.

אמרי ליה כלדאי כלדים = כשדים: ההוא יומא ביום דעיילה הכניסה לבי גננא לחפה, טריק לה חיויא נחש ומיתא ותמות. הוה היה דאיגא דאג אמילתא דבר הנמלך טובא מאוד. ההוא יומא באותו יום שקלתה לקח למכבנתא לתכשיט לשערות (סיכה) דצתא נעץ בגודא בכותל. איתרמי אירע איתיב ישב בעיניה דחיויא דנחש. לצפרא בבוקר כי קא כשעמד שקלה נטל לה, הוה היה קא עמד סריך נאחז ואתי בא חיויא נחש בתרה אחריה. אמר לה אבוה 'מאי עבדת עשית'? אמרה ליה לו

'בפניא בערב אתא בא עני, אקרא מבצק אבבא על שער, והוו היו טרידי טרודים כולי כל עלמא העולם בסעודתא וליכא אין דשמעיה, קאימנא קמתי, שקלתי לריסתנאי מנת המאכל, דיהבית נתתיו לי, יהבתיה נתתי ניהליה לו'.

אמר לה 'מצוה עבדת עשית'.

נפק ר"ע ודרש: 'וצדקה תציל ממות', ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.״

- מזלות הגידו לרבי עקיבה שבאותו יום הוא צריך משהו לעשות.

"ומדרבי נחמן בר יצחק נמי , אין מזל לישראל, דאימיה דר"נ בר יצחק אמרי לה כלדאי:

בריך בניך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא

ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה:"

ספר הזוהר נקרא את איצטגנינות בשם ברייתות שמבארים סדרי חכמת הקבלה ע"פ שמות מחכמות חיצוניות.

בעל הסולם חילק אמ הטקסט של ספר הזוהר על מאמרים קטנוים מאוד והמאמרים חילק על אותיות,

תירגם אותן מארמית לעברית וסיפק בפירושים בתוך האותיות.

יחס של מחברי הספר הזה לאיצטגנינות ביטא במאמר "ז' רקיעים וז' ככבי לכת'' ².

יחס הזה מתבטא בזה שלא כדי לאדם לעבוד באיצטגנינות אלא בחכמת לקבל הפנימית.

הפירוש של בעל הסולם מודגש למטה בקורסיב.

"אות י"ג

ר' יהודה אמר, קב"ה שמים אקרי נקרא שהוא ז"א, ובגין ומשום דאקרי נקרא שמים, כל אינון הם, אלו הרקיעים,

דאתכלילן בשמא דא זאת, כד כאשר מתחברן כחדא, אקרו שמים, ואקרו שמא דקב"ה. מאן מי אינון הם רקיעים?.

שבעה אינון. כמה דתנינן שלמדנו: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, ערבות.

ובאגדתא בדרשה דבי של רב המנונא סבא, הכי כך תנינן למדנו.

ר' יצחק אמר 'הני אלו ברייתי דבי של רב המנונא סבא הכי כך,

וסגיאין רבים אינון הם, בכל הני אלו גווני מינים.

אות י"ד

כמה דתנינן שלמדנו, אר"ש, תנינן למדנו, באינון בהם, ברייתי ברייתות, דלגבי יגבה דכל הני אלו שבעין שבעים

כתרין ספירות דמלך. לקבליהון מקבילים כנגדם שוויין עשו ז' רקיעין וז' ככביא כוכבים דרהטין שרצים ואזלין והולכים,

וקרי וקוראים לון אותם שמהן שמןת כשמהן השמיים. ואע"ג אע"פ דשוויין עושים כלהו כולם כסאי כיסוי דרקיעין,

דשבעה ככביא, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, בוכב, לבנה. ושוין עושים אלין אלו ז' ספירות העליונים,

לקביל אלין שמות הכוכבים ברצונם, בכסויא לכסות דמילין הדברים. דהיינו כנגד אינון אלו דכתיב שכתוב בהם

(ישעיה מז, יג) 'יַעַמְדוּ-נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הברו (הֹבְרֵי) שָׁמַיִם, הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים'. כלהו כולם מילין הדברים מתכסיין

מכסים בשמות ההם, ואע"ג אע"פ דלאו אורחי בדרכי דאורייתא – התורה. ואנן אני בתר אחר אורחין דאורייתא,

קא אזלינן אנו הולכים בדרכי דאורייתא. (בראשית כו, יח)

'וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו'. כמה דמליל מילל קב"ה, אזלינן הולכים אנו,

ובהדיה ובידו אזלינן אנו הולכים. כמה דכתיב 'והלכת בדרכיו'.

ר"ש היה מתרעם על אותם הברייתות, המבארים סדרי חכמת הקבלה ע"פ שמות מחכמות חיצוניות.

ולא ע"פ שמות שבתורה ובשיר השירים, כדרכו של רבי שמעון."

אמנם ע"פ מחשבת הבריאה של הבורא, קודם נפתחה איצטגנינות בעולם הזה ואחר כך נפתחה חכמת הקבלה.

והמקובל הראשון, שהוא אברהם, היה מוכרח לדעת את איצטגנינות. אחרי "יש מאין" נגלה לו "יש מיש"!

5.

נביט על דרכו אברהם מגיל 99 שנה עד גיל 137 שנה.

בגיל 99 שנה הוא ביצע את הצווי לעשות למול, ברית מילה לכל ביתו, (בראשית יז, יג)

' והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם.'

אז הבורא השם – ה המיר שמותם הזוג, אברם ושׂרי, הוסיף את האות ה בשמותם אברהם ושרה,

אבל לקח משמה את האות של חכמה י, כדי לתת אותה לשם בנה יצחק, ככתוב,

'ותאמר שרה, צחק עשה לי אלהים, כל השמע יצחק־לי:' - בראשי㬊 יז: יג:

כדי להוכיח כולם שיצחק באמת בן שלה, היא היניקה בנים זרים, זאת היתה ביום נגמל את יצחק כאשר

עשה אברהם משתה גדול בבקשה שלה.

שרה אבדה חכמה הגדולה שהיתה לה, לעומת זאת היא ילדה בן!

הבה נפתח פרק התורה "לך לך".

"טו  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי, כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ:

טז  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

יז  וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:

יח  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹהִים, 'לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ':" – בראשית יז: טו – יח:

'לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ'

בתגובה של אַבְרָהָם על הבטחה שתלד שרה את בנה, אנחנו יכולים לראות רמז,

שלפי את איצטגנינות שלו החדשה, הוא ירצח את הבנו. זאת אמרת כאשר נפל על־פנין ויצחק

ויעש מהר בשכל את איצטגנינות שלו החדשה, וידע ממנה שירצח את יִּצְחָק אשר אהב.

אמנם הבורא הבורא המשיך את השיחה:

"יט  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ,

לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:" – בראשית יז: יט:

שיהיה בסדר.

ועברה שנה אחת והנה ילדה שרה את יִּצְחָק לאַבְרָהָם, ואיצטגנינות של יִּצְחָק אישרה שהוא יערג מידי אבא.

קשה לגור לאבא עם חזות הזאת, אבל הבורא הבטיח לו והוא הושיע את אַבְרָהָם מכבשן האש!

זאת אמרת שיש תיקוה שרצח לא יהיה. אַבְרָהָם החליט שעם בנו ירכוש את האמונה החזקה והשלומה בהבורא,

אז הבורא יושיע גם אותו.

עברו שלושים שבע שנה מלידה של יִּצְחָק. ויהי

" ב  וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:" - בראשית כב: ב:

ויחזק וילך לבציע אַבְרָהָם.

"ז  וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה:

ח  וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו: "

- בראשית כב: ז – ח:

קיוה אַבְרָהָם על הצלה את בנו, שהבורא יהוה הרחם הציל. והניסוי הזה בלתי־צפוי ליִּצְחָק,

אבל הוא סמך על אמונה אביו. קשר ביניהם היה שאין לנתקו.

"י  וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ:

יא  וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי:

יב  וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה,

וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי:

יג  וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו;

וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:" – בראשית כב: י – יג:

התאמתה התקוה של אַבְרָהָם שהבורא לא ישקור אלא יבצע כל שהבטיח לו.

לכן משמעות של ניסוי הזה לאַבְרָהָם היתה, האם הוא חינך את יִּצְחָק באמונה השלומה בהקב"ה.

והם הצליחו. אי אפשר להיות בשלמות אַבְרָהָם לבלתי להיות בשלמות בנו יִּצְחָק, היורש האמונה.

וזה היה ניסוי האחרון העשירי של אַבְרָהָם.

יִּצְחָק היה בגיל 37 שמה. מספר הזה מצביע על שלמות גמרי של נברא.

37 = 10(י) + 27(22 אותיות יסודות + 5 סופיות = 27 = 3*3*3*1) – שלמות בחכמה י ושלמות אותיות,

כדי שנבראים לקרוא ספר השמיים, ספר התורה.

אחרי הצלה הנפלאה אבא ובנו קיבלו הורוסקופים חדשים.

יח  וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: – בראשית כב: יח:

והתברר שיִּצְחָק התנהג עם עומץ־לבו כגיבור, הוא הסכים למות משום שהבורא החליט כך.

הוא באמת היה הולם את הברית עולם, אולם הבורא עוד לא נגלה לו.

ספר הזוהר מודיע שאחר כך ששרה היניקה בנים זרים ביום הגמל את־יצחק

כאשר "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל", בגלל זה

"והקב"ה צוה להקריב את יצחק לקרבן.

ונגזר על שרה שתמות על צער בנה. כל הצער ההוא גרם, מה שלא נתן משהו לעניים.

פירוש, כי עקדת יצחק היתה לתקןן עצם המלכות. ומיתת שרה היתה מסבת האורות הגדולים

שהמשיכה כמהה"כ 'צחוק עשה לי אלהים' (באותו יום היה בתוכה עין־אי־אכזב של חלב),

שהם הפריעו לתיקון המלכות". ³

המלכות הזו – כולה האנושות.

והיה בניסוי את אברהם משמעות הסודית. מספר הזוהר אנחנו יודעים למה בהתורה כתוב (בראשית כב: א)

"וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלהִים, נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם",

"אַתָּה־הוּא מַלְכִּי אֱלהִים; צַוֵּה, יְשׁוּעוֹת יַעֲקב" (תהלים מד, ה),

במקום "נסה את־יצחק"? ⁴

רבי שמעון אמר

"ואם כתוב וַיְהִי, אע"פ שאינו כתוב "בימי" (וַיְהִי בימי אמרפל מלך־שנער), נמצא בו גם כן טופס של צער.

וַיְהִי אחר, פירושו, אחר מדרגה התחתונה של מדרגות העליונות דאצילות, ומי היא,

היא דברים, דהיינו מלכות, כמו שאתה אומר, לא איש דְּבָרִים אנכי."

"וְהָאֱלקִים, נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם, שבא משם ממשתה גדול היצר הרע לקטרג לפני הקב"ה, וגם כן נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם".

"ואַבְרָהָם לא היה שלם עד עתה שנתעטר לעשות דין ולתקן, הדין במקומו. פירוש.

אין האורת החכמה אלא בקו שמאל, וע"כ מטרם שאַבְרָהָם נכלל ביצחק שהוא קו שמאל, לא היה שלם,

שהיה מחוסר הארת החכמה, ועל ידי מעשה העקדה נכלל ביצחק ונתעטר על ידו בהארת החכמה ונשתלם. "

שימו לב! עברו פ"ה (85) שנה מזמן הלידה השנית של אַבְרָהָם בשנת אלפיים לספירה יהודית

שהוא היה בן ב"ן (52) והתאכזב בפסלים. 52 + 85 = 137.

מלכות נקראת ב"ן. זאת אומרת, שאַבְרָהָם בגיל 52 הוא סימן שאנושות משנת אלפיים מעוררת לכוונה ישר אל.

יצחק היה בן 37 שנה כאשר קיבל הורוסקוף החדש. תאריך הזה הוא התאריך לידה השנית שלו,

ועברו עוד פ"ה 85 שנה, הגיע לגיל 122 שנה. 37 + 85 = 122.

ובגיל הזה נשארו לאמו שרה עוד חמש שנים לחיות מכל 127, שנקבעו לה.

ואחו ישמעאל – נשארה רק שנה אחת לחיות מכל 137, שנקבעו לו.

באותו יום החליט יצחק לברך מיד את הבכור עשו. והיה איש הזה כולו שער מלידתו,

שסוד עיקרו - באותן אותיות רשע.

לבן ברך את יעקב, והנה נפתח פה השלישי כאשר הגיע יצחק לגיל 122, פה של יעקב בן 62 ש.

יעקב יגע בשני קוים, ויצר קו אמצעי.

ועברו עוד פ"ה 85 שנה, ויעקב - ישראל, בן 147, נתן ברכות לכל מי שנים עשר בנים לפני מותו.

" יְהוּדָה, אַתָּה. יוֹדוּךָ אַחֶיךָ־־יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ": - בראשית מצ: ח:

"וַיְבָרֶךְ אוֹתָם־־אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ".

ארבע ברכות העקביות קושרות עם "ברית אש" וארבעה פיות.

אנחנו רואים שכל תאריכים סביב אבותנו צוררים בקשר החזק מאוד.

יחסית לחדש המולד של אַבְרָהָם אפשר להסיק מסקנה שחודש הזה הוא תשרי, שמזל מאזנים ל,

כי אַבְרָהָם היה לא מרוצה ולא פעם אחת על פעולות אשתו, ופיקפק איך לנהוג.

גם אח הקטון שלו הרן פיקפק לנוס עם אַבְרָהָם עם לא, ושלכוהו בכבשן, גופו נשרף,

ונפשו עשה גלגול, שיכנו בבנו אַבְרָהָם ביצחק, כנראה משוואה של גימטריות.

גימטריה של שם הרן היא ה׳ + ר׳ + ן׳ = רנ"ה (255).

גימטריה של שם יצחק היא י׳ + צ׳ + ח׳ + ק׳ = ר"ח (208).

גימטריה של מלה איל, ששותף עם יצחק בקרבנו אותו, היא א׳ + י׳ + ל׳ = מ"א (41).

וגימטריה של "יצחק ואיל" היא ר"ח (208) + ו׳ + מ"א (41) = רנ"ה (255)!

רבנים שלנו ניסחו הכלל, שאם איש או אשה או ילד חולה קשה, אז מישהו קרוב הולך אל בית כנסת,

מקום דומם דקדושה, ומבקש לקרוא תפילה על שם הנוסף.

בתורת שמות מנצלים שם אברהם (חיי 175), שם יצחק (חיי 180), שם יעקב (חיי 147) ושם חיים.

מתחשב שגורלו החולה משנה מיד לטובתו או לרעתו לפי מיקום של שבעת כוכבים לכת.

זה מולד חדש.

ואני מודה מאוד לשני אנשים על דבר שותפים בגורלי.

לרבי מיכאל לייטמן על תמיכה לפני ניתוח השלישי על ראשי בשנת תשס"א.

לרע טוב מר ארון פרדקין על טירחה כדי להיות אני חיים אלכס.

מראה מקום

המיוחד לאברהם אבינו ע"ה, ירושלים תש"נ, פרקים א׳, ב׳, ג׳, ד׳, ה׳. 1. ספר יצירה,

.2 ספר הזהר ג׳, דברים, האזינו, עמ׳ תקע"ג מוסד הרב קוק, הדפסה שביעית.

ספר הזהר עם פירוש הסולם מאת בעל הסולם ט׳, פרשת האזינו, מאמר "ז׳ רקיעין וז׳ ככבי לכת",

אות׳ יג – יח.

3. ספר הזהר, הקדמת, עמ׳ כ – כא.

ספר הזהר עם פירוש הסולם מאת בעל הסולם א׳, הקדמת, מאמר "חדי במועדיא ולא יהיב למסכני",

עמ׳ קעא – קעו, אות׳ קעד – קעט.

4. ספר הזהר, ברארית, וירא, עמ׳ רלח – רלט.

ספר הזהר עם פירוש הסולם מאת בעל הסולם ב׳, פרשת וירא, מאמר "והאלהים נסה את אברהם",

עמ׳ קמה – קמט, אות׳ תפד – תצד.

באהבה כפולה חמש

חיים

עיקרי