העיקרי

שתי לידות של אברהם

"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"

תהילים פרק קי"ט פסוק י"ח

פרדס – פשט, רמז, דרוש, סוד

הטקסט המודגש מהווה ציטוט מתוך המקורות

פרדס – הפשט → הרמז → הדרוש → הסוד

הגר״א

אברהם ואחיו

מבוא

קודם כל עלינו להבין מהו הפירוש של השם אברהם. הרי ידוע, כי כל השמות המוזכרים בתורה, משמעותם התגלמות של

כח הבורא. לתורה ישנה תכונה מיוחדת אחת: יש בה שני חלקים: החלק החיצוני (הסיפור הפשוט, ההיסטוריה, המצוות)

והחלק הפנימי, שמסתיר בתוכו את העולם הרוחני, הנסתר מעינינו, ומתגלה לעיני המקובלים הגדולים,

שהראשון מביניהם היה אברהם אבינו.

את הפירוש של השם אברהם מגלה לנו ספר הזהר הקדוש¹. תא חזי (ת"ח- "בוא ורא" – ארמית),

המילה בראשית בנויה משתי מילים: "ברא" ו"שית"(שש - בארמית), *אשר ברא היא מילה סתומה שמורה.

שמפתח סוגר ואינו פותח. ובעוד שמפתח סוגר במלה ברא, לא היה העולם, ולא נתקיים, ותהו היה מחפה על הכל. והזיז הבורא את האות אלף מהמקום השלישי והאחרון במילה "ברא" למקום השני (בתוך אותה המילה),

והעולם שקע בבאר. וכשתהו זה שלט, לא היה העולם, ולא נתקיים.

ומי הוציא את העולם מתוך הבאר? ומתי פתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשיית תולדות.

ולמי היה המפתח?

הוא כשבא אברהם, שהוא סוד החסד. ככתוב², אלא תולדות השמיים והארץ בהבראם, ולמדנו, אל תקרא בהבראם, אלא באברהם (שינוי של סדר האותיות).

ואז, מה שהיה סתום במילה ברא התגלה בעזרת הצירופים ברא – באר – אבר... ויצא העמוד העושה תולדות,

אבר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו, כי מספר שש (שית בארמית) עומד כנגד אות ויו,

שהיא אות השלישית של השם המפורש י-ה-ו-ה. ידוע, כי כל אות של השם י-ה-ו-ה היא בעלת ייעוד מיוחד וגימטריה משלה, כאשר אנחנו כותבים את השם הויה במילוים שונים.

האות השלישית (ויו) אחראית על התולדות, על היווצרותם והתפתחותם של דורות של בני האדם.

לאות השלישית הזו ישנם ארבעה שמות נפלאים: "תפארת", "זעיר אנפין (ז"א)", "הקדוש ברוך הוא",

"שמש (חמה)" ועוד שם נוסף, שעומד כנגד גימטריה 45 (מ"ה) של השם י-ה-ו-ה במילוי אלפין³.

כל אות של האלף בית העברי ניתן לכתוב בצורתה "המלאה" במספר צורות. למשל, אם ניקח את האות ה’,

ניתן לכתבה בצורה הבא – "הי", וגם בצורה הבא - "הא", וגם כצירוף של שתי אותיות ה’ - "הה".

זאת אומרת, שמילוי של י-ה-ו-ה דאלפין זה כתיב "מלא" של כל אות של השם הויה ב"מילוי" של אות א’

(במידה וניתן לעשות זאת), דהיינו – יוד-הא-ואו-הא. גימטריה של כל האותיות בצירוף זה היא – 45 .

כי כאשר התעוררו האותיות (שתי האותיות הראשונות אלה של השם הויה - יוד והי), בחפצם להגיע לשלמות, הוציאו אות ם’ (אז הן בנו יחד את האות מם סופית). ואז נוצרו שני הצירופים: צירוף של מם סופית ויוד (מ"י) וצירוף של מם סופית והי (מ"ה). מי ברא אלה (ישעיהו פרק מ’), המילה "אלה" מתיחסת לשתי האותיות האחרונות של השם י-ה-ו-ה. קבלנו את הרצף הבא: אלה – אלה"י – אלה"ים. ונשלם השם קדוש ונעשה הצירוף אלקים, על מנת להוליד ולשפוט את הדורות. האות ויו נקראת "בעל", ואילו שמה של אות האחרונה של השם הויה – "מלכות". וקוראים לאותיות האלו גם בשמות "שמש" ו"ירח". ולקח הקב"ה אותיות מ"ה ונתן באב"ר ונעשה הצירוף אברהם.

הגימטריה של ההשגחה העליונה - מ"י – 50 (נון) = מם (40) + יוד (10). בהתאם לכלל אתב"ש** את האות העשירית יוד ניתן להחליף באות השלוש-עשרה מ"ם . ומפני שהאות יוד (10) חוזרת על עצמה חמש פעמים, פועל יוצא מכך, שההשגחה העליונה מלאה באור דחכמה, מכיוון שהאות יוד היא האות הראשונה של י-ה-ו-ה. למספר 10 ניתן לקרוא בשם "המספר החכם", וזאת בגלל שהמספר מסדר את כל האותיות בסדר העשרוני – סדר לוגריתמי הדוק של מספרים ואותיות⁴.

והמילה מ"י רומזת לחמישים שערי בינה, אשר מלכות אמורה לעבור דרכן בתהליך התיקון שלה.

ולה בעצמה קוראים בשם "השער החמישים", כאילו שהתחשק לה פתאום להדמות לאות הי הראשונה של השם י-ה-ו-ה.

למילים "אלהים" ו"הטבע" ישנם אותו ערך המספרי, והוא שווה 86 (פ"ו⁵).

האלהים מהווה התגלמות של כל הטבע, שסובבת את בני האדם, ולכך מרמז הפסוק "אין עוד מלבדו"!

1. התאריכים הבלתי מובנים

ובכן, התברר לנו, כי לאברהם אבינו ישנם תכונות של "האבר הקדוש" ושל האות ויו משם הויה.

במידה ונרצה להביט על הפן האנושי של אברהם, על הבן-אדם העצום שבתוכו, כדאי לשים לב על העובדה, שהגימטריה של המילה "אדם", אשר חפץ להידמות ("אדמה") לבורא, היא 45 (מ"ה⁶). את אותה הגימטריה בדיוק נותן שם י-ה-ו-ה במילוי אלפין, כאשר המילוי הזה נמצא ברמה של אות ויו של השם י-ה-ו-ה. פועל יוצא מכך הוא, שלכל הפירושים של שם "אברהם" ניתן להוסיף עוד פירוש אחד: אברהם הוא האדם, אשר קיבל מהבורא כנפיים (אברה, מלשון אבר), ובדומה לציפור היה מרחף מעל העולם, אבל גבוה מכל הכוכבים!

כי המילה "אברה" לא באה מלשון "אבר" בלבד, אלא פירושה גם "כנף של ציפור" בעברית העתיקה.

אברהם זכה להוספה של אות הי האלוהית לשמו הראשוני רק בגיל 99. לא בגיל 52, אחרי שעזב את עבודת האלילים, ולא בגיל 58, אחרי שהגיע למדרגה הראשונית בהשגת הבורא, ולא בגיל 75, אחרי שהשיג את מדרגת "נצח" ("נצחון"), אלא עברו מאז עוד 10 שנים, וזכה אברהם בגיל 85 לברית אש.

למרות שאברהם עבר לארץ כנען בגיל 75, ברית אש נערך בינו לבין הבורא רק בגיל 85. כך האירוע הזה מתואר בתורה: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה⁷". אם נוציא את שתי אותיות האמצעיות במילה "בראשית", המילה הראשונה של התורה, אז ניתן לקבל צירוף "ברית אש".

ועברו מאז עוד 14 שנים, ורק אז זכה אברם להוספה של אות הקדושה הי לשמו: "וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם".

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ⁸.

על משמעותם של המספרים, עליהם דיברנו בפרק זה, נדבר עוד בהמשך.

התחלת הדרך

על תחילת דרכו של אברהם התורה אינה כותבת בהרחבה ובצורה ברורה לחלוטין. אלו דברי ספר הבראשית⁹,

הספר הראשון של החומש: "וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.

וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי,

וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ,

וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".

התורה מספרת לנו, שאברהם נולד בעיר אור בארץ "כשדים" (בעברית), "כלדאי" (בארמית). השם "כשדים" ניתן לפרש כ"יודעי כוכבים, הדומים לאלים (כ-שדי)". כמובן שגם אברהם עצמו היה ידען גדול בכוכבים, ויחד עם זאת, הוא היה הבן-אדם הראשון עלי אדמות, שהפיץ את הידיעה על דבר קיומו של הבורא. באותו הזמן שמו של אברהם היה שונה, כולם קראו לו בשם אברם. חרן היתה עיר בצפון מסופוטמיה (ארם נהרים). אם נחליף את האותיות של מילה "בארם", אזי ניתן לראות כי אברם בא "בארם" וראה שם אנשי רם (אנשים בעלי גאווה). מילה "חרן" באה מלשון "חרה" ("חרה אפו ב-"),

וזה מצביע על מצב של כעס ותסכול שהיו אז לאברהם אבינו.

קטע מספר הבראשית, שקראנו מקודם, מעמיד בפנינו שאלות רבות. אחת מהשאלות הללו היא:

"האם תרח חיתן את הנכדות היתומות שלו עם דודיהן, אברם ונחור?"

השם "יסכה" מופיע בתורה רק פעם אחת, ולא כתוב בתורה "כי לקח את יסכה ואת מלכה". חכמינו ז"ל מפרשים את שמה של יסכה ,בתו הקטנה של הרן, בתור "הוא יראה, הוא ימלוך", והמסקנה המתבקשת מכך היא, שיסכה –

אינה אלא כינוי של "שרי גברתי". הטענה הזאת, אומנם, מעמידה בפנינו את הבעיה הרצינית ביותר,

הקשורה לגיל של הכלות. עצם הבעיה נובע מכך, שאברם היה מבוגר משרי אישתו בעשר שנים בלבד.

1. השגתו של רבי לוי

חכמנו ז"ל, המסתכלים עלינו מתוך עולם הנצחי, העולם, שאין בו זמן, מראים לנו (בדומה לתורתנו הקדושה) את התמונות, שלא ניתן להבינם באופו חד-משמעי. גם במקרה שלנו ישנה משמעות נסתרת לסיפור, המגלה את תכונותיו המיוחדות של אברהם, התכונות, שמשוות אותו לאות ויו של השם הויה. על כך מדבר מדרש רבא¹⁰ (פרשת נח, סעיף י"ד):

"... אברם היה גדול מנחור בשנה אחת. ונחור היה גדול מהרן בשנה אחת. נמצא הרן גדול מאברהם בשתי –

שנים שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה. הרן מוליד לו' שנים ואברם אינו מוליד אתמהא (תמוה הדבר).

ותהי שרי עקרה וגו'. אמר רבי לוי בכל מקום שנאמר אין לה הוה לה (כן היה לה).

ותהי שרה עקרה אין לה ולד הוה לה (היה לה).

וה' פקד את שרה..."

מהי כוונתו של רבי לוי? הרי ,כידוע לנו מספרי הקבלה ומהתלמוד, מכיוון שהעולם הפיזי מהווה מעין העתק של העולם הרוחני, היכולת של פריה ורביה אצל בני-האדם קיימת החל מגיל תשע שנים בלבד. כוונתו של רבי לוי הייתה, שמספר 6 (גיל של שש שנים) מצביע על איזושהי תכונה של אברהם, שנמצאת גם אצל אות ויו של השם הויה. והמסקנה המתבקשת מכאן היא, שלאברהם אכן יהיו תולדות בעתיד!

אבל אנחנו מצדנו חייבים לשאול: "לאיזה מטרה הבורא יצר מין תקדים שכזה? מהי התועלת, מהו הלימוד,

שבא מכאן לכל האנושות?"

ובנוסף אברם גם אומר לאבימלך:" וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה"¹¹.

אז מדוע שלא נאמין לזה?

על מנת לקבל את התשובה הנכונה נשתמש בשיטת "פרדס" – לכתחילה יש לראות את סוד, אחרי זה – דרוש,

לאחר מכן – רמז, ורק אז ניתן לראות את הנסתר, את האור הפשוט.

נניח, ששש שנים - זהו רמז.

שימו לב לכך, שהשם "הרן" דומה מאוד למילה "הרה", ואז את האות האחרונה של השם "הרן" (אות נון סופית) ניתן לראות בתור סיומת של המילה. פועל יוצא מכך הוא, שהרן הוא המומחה הצעיר ביותר עלי אדמות בהריונות בין קטינים?!

אבל אם שרי לא הייתה בתו של הרן, זה יוצר בפנינו מצב חדש, ומהמצב הזה נובעות שבע מסקנות חשובות.

בואו ונשווה את הערכים המספרים של מילים "הרן" ו"הרה". הערך המספרי של האות נון סופית בשם "הרן" הוא 50,

והערך המספרי של האות ה' האחרונה במילה "הרה" הוא 5. 50/5 = 10

עכשיו יש לפנינו ארבע רמזים: 6 שנים, מספר 50, ספרה 5 ומספר 10!

להלן ניתן לראות את שבע המסקנות החשובות, שהזכרנו עליהם מקודם:

1. השם הרן מרמז לא על ההריונות (הרה) של בנותיו, אלא על ההריון של אשת אברם, שרי. וזאת מפני שהשם – ה’ בעתיד ישנה את שמם (של אברם ושרי) על ידי הוספה של האות ה’ האלוהית. הוא גם יקח את אות החכמה (יוד - משם שרי), וזה יביא לכך,שבהתאם לבקשתה של שרה אברהם יעשה "מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק", כדי ששרה תוכל להניק את התינוקות הזרים¹².

2. סודו של מספר 10 בכך, שאברם מבוגר משרי בדיוק ב-10 שנים. והם ביחד יוצרים את הברית המושלם, פרצוף, מפני שמספר 10 - זהו מספר של חכמה (יוד), מספר, שמסדר את כל המספרים לפי הסדר העשרוני⁴. כמו כן, ניתן גם לציין, שהפסוקים, בהם אברם ושרי מקבלים את שמותיהם החדשים, נמצאים זה מזה במרחק של 10 (מספרים הסידורים של הפסוקים בתוך התנ"ך הם חמש וחמש-עשרה)⁸.

3. מתוך המבוא הובן כי אברהם נושא בתוכו את תכונותיו של "האבר הקדוש, ז"א (זעיר אנפין)", אשר מוליד את התולדות. והמסקנה המתבקשת מכך היא, שלאברהם (בעתיד) אכן יהיו תולדות. וישנם גם שלוש עדויות לכך, שלשרי, אישתו, יהיו תולדות גם:

א. שווי הצורה בין אברהם לשורשו הרוחני, ז"א.

ב. השם "הרן", שדומה למילה "הרה" (הריון).

ג. מספר "עשר", שמייצג את הברית המושלמת.

וזאת הייתה כוונתו של רבי לוי, כאשר אמר: "בכל מקום שנאמר אין לה הוה לה (היה לה)".

4. שמה של בתו הקטנה של הרן - <יסכה. פירוש של השם "יסכה" זה "הוא יראה", ובגלל שמדובר כאן בלשון זכר, אנחנו רואים בכך את הרמז לתכונותיו העתידיות של אברהם.

5. המספר 50 בא לרמז על החמישים שערי בינה, שבעתיד לבוא ייפתחו בפני אברהם אבינו.

6. סודו של מספר 6 (שש השנים) הוא בכך, שבתום שש השנים הללו אברם ישיג את הדרגה הראשונה בחכמת הנסתר (ח"ן, תורת הקבלה) - מדע, שמטרתה ללמד את בני האדם כיצד לקבל, אבל על כך אנחנו עוד נדבר בהמשך.

7. והנה רואים אנו, כי שמותם של הרן ויסכה התפוגגו, התמוססו לגמרי בתוך תכונותיהם של אברם ושרי. האם זה לא דבר מפליא? אכן הוא הדבר! אבל גם על העניין הזה אנחנו עוד נדבר בהמשך.

נספח א’

1. הקדמת ספר הזהר, בראשית, עמ׳ ו – ז. מוסד הרב קוק, הדפסה שביעית

ספר הזהר עם פירוש הסולם מאת בעל, הסולם א, אותיות מ"א – מ"ח, ע׳. נ"ה – ס"ד.

2. בראשית פרק ב פסוק ד

3. יוד = (י - 10 + ו - 6 + ד - 4 = 20) +

אות ה במילוי של אלף – (ה - 5 + א - 1 = 6) +

אות ו' במילוי של אלף (ו – 6 + א – 1 + ו – 6 = 13) +

אות ה' במילוי של אלף – (ה - 5 + א - 1 = 6) = 45 – מ"ה

אותיות וערכן המספרי

10^0*N=1*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

ט	ח	ז	ו	ה	ד	ג	ב	א
9	8	7	6	5	4	3	2	1

10^1*N=10*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

צ

פ

ע

ס

נ

מ

ל

כ

י

10^2*N=100*N, משתנה N מקבל ערך מ-1 עד 9

ץ

ף

ן

ם

ך

ת

ש

ר

ק

המספרים כפופים לחוק הלוגריתמים לפיו

log [A*B* C*...] = log A+ log B + log C + ...

כאן הערך המספרי של כל אות ניתן לראותו ככפל של מספרים הפשוטים:

1- א, 2- ב, 3 - ג, 5 - ה, 7 – ז.

כל "אות - מספר" ניתן לחלק באות אלף, כאשר מאחורי האות עומד הבורא בכבודו ובעצמו

(log 1 = 0). הם מקושרים זה בזה בעזרת לוגריתמים של הערכים המספריים שלהם. למשל,

Log (6 = 1*2*3 ~ ו) = 0 + log (2 ~ ב) + log(3 ~ ג)

אות ויו כאן מכילה בתוכה את התכונות של האותיות בית וגימל.

5. 5. הגימטריה של המילה "אלהים": א - 1 + ל – 30 + ה – 5 + י – 10 + מ – 40 = 86 – פ"ו.

הגימטריה של המילה "הטבע": ה – 5 + ט – 9 + ב – 2 + ע – 70 = 86 – פ"ו.

6. הגימטריה של המילה "אדם": א -1 + ד – 4 + מ – 40 = 45 – מ"ה

6. 7. בראשית פרק ט"ו פסוק י"ז

7. 8. בראשית פרק י"ז פסוקים ה, ט"ו

8. 9. בראשית פרשת נח פרק י"א פסוקים כ"ז – ל"א

9. 10. מדרש רבא על פרשת נח סעיף י"ד

10. 11. בראשית פרק כ פסוק י"ב

11. 12. בראשית פרק כ"א פסוק ח.

12. הקדמת ספר הזוהר. עמ׳ כ – כא.

13. הסולם א, הקדמת ספר הזוהר, אות׳ קעד - קעט, עמ׳ קעא – קעו.

14.

הערות

** לפי כלל אתב"ש לכל אות של אלף-בית העברי ישנה אות מחליפה, והמספרים הסידורים של האותיות הללו הם אותם המספרים, עבור אות אחת – מהתחלה, ועבור מחליפה – מהסוף. לדוגמא, אות אלף – היא האות הראשונה (מהתחלה),ואילו אות תיו – הראשונה, אבל מהסוף. לפי הכלל ניתן להחליף בין האותיות הללו.

2. אברהם ניצל מכבשן האש, מותו של הרן

לפי תורת הקבלה, לאחר מותו של גוף האדם הנשמה מתגלגלת לתוך גוף אחר. נשמת האדם חייבת להתגלגל כל עוד לא סיימה את תהליך התיקון שלה ולא הגיע לשווי צורה המלא עם הבורא, אשר אוהב ומטיב לכל נבראיו. הגלגולים הללו אמורים להימשך עד שהנשמה תשיג "כִּי-טוֹב" הוא!

ואין כאן אפילו צל של ספק, שכאשר הנשמות של אברהם ושני אחיו, נחור והרן, היו בעולמנו זה בתוך גופם, הרן עזב את העולם והתגלגל שוב הרבה לפני אחיו. לאברהם לא היו בנים במשך תקופה ארוכה מאוד, והדבר גרם לאברהם אבינו סבל גדול. הניסיון הזה של אברהם, הבדיקה הזאת לחוזק אמונתו, נמשכה 85 שנים, החל מאותו היום, כאשר בשנת 2000

(לפי לוח העברי), בגיל 52, הוא החליט לעזוב את עבודת האלילים, ונגמר בעקידה של בנו האהוב, יצחק,

כאשר מלאך י-ה-ו-ה עצר בידו¹.

כתוב בתורה²: "וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים”.

מהו הסוד, שמסתתר מאחורי המילים הללו? איזו תעלומה מתחבאת מאחורי מותו של אחיו הצעיר של אברהם?

אנחנו כבר ראינו, שלתורה ישנה תכונה מיוחדת אחת, יש לה את החלק החיצוני, דהיינו הסיפור והמצוות, ואת החלק הפנימי, שמתאר את הנסתר מעינינו, את העולם הרוחני.

נשתמש שוב בכלל "פרדס": קודם עלינו לראות את הסוד, לאחר מכן – דרוש, אחרי זה – רמז,

ואז מתגלה הסוד ("רז" בגימטריה "אור" - הערת המתרגם) בצורה של האור הפשוט.

מדרש רבא על פרשת נח³ מספר לנו כיצד מצא הרן את מותו. על כך מספר "רבי חייא בר בריה דרב אדא דיפו"

(רבי חייא בר בריה בשם רב אדא מיפו). הסיפור בשם "אברהם ניצל מכבשן האש, מותו של הרן" הוא סיפור לא קל באותה המידה כמו הסיפור המתרחש בפרק "אברהם ואחיו", אשר מספר על הרן, שהוליד את בתו הראשונה בגיל שש,

ואת בתו השניה - שנה לאחר מכן.

מחברי המדרש מתארים לנו תמונות, אותם ראו ברוח הקודש, בשפה פשוטה, לעתים בארמית, ופעמים בעברית⁵. לבני האדם אין כרגע אבר יעיל יותר לתפיסת המציאות מהעין האנושית, ולכן את המידע המירבי ניתן להעביר באמצעות אותיות ומספרים.

את הפירוש של רבי חייא אני אחלק לארבע חלקים, מעין ארבע מערכות של מחזה מסתורי אחד. "המחזה" מהוה דרמה האמיתית אודות תחילת הקריסה של האמונה באלילים ועבודה זרה. אנחנו, מצדנו,

ננסה למצוא בטקסטים הללו את הרמזים הנסתרים.

מערכה א’

אברם וקונה

תרח עובד צלמים היה (תרח היה מייצר פסלים של אלילים). חד זמן נפיק לאתר (פעם אחד יצא מביתו). הושיב לאברהם מוכר תחתיו (והשאיר את אברהם למכור במקומו). הוה אתי בר אינש בעי דיזבן (והיה ובא איש אחד - קונה) והוה א"ל בר כמה שנין את (והיה ושאל אותו: "בן כמה אתה?"). והוה א"ל בר חמשין או שיתין (וענה לו: "בן חמישים או שישים"). והוה א"ל ווי ליה לההוא גברא דהוה בר שיתין ובעי למסגד לבר יומי (ואמר לו: " אוי לאותו האיש, שהוא בן שישים ומשתחווה לדבר בן יום אחד"). והוה מתבייש והולך לו (והתבייש האיש והלך ממנו).

הטקסט המקורי בנוי בצורה כזאת, שממנו לא ניתן להבין בצורה ברורה, מיהו השואל ומיהו העונה.

וכתוב במאמר "ענין ב’ מלאכים⁴" של רבי ברוך אשלג זצ"ל בשם אביו, רבי יהודה אשלג זצ"ל, בעל פירוש "הסולם" לספר הזהר: "ענין ב’ מלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך רע (שבת קיט:). מלאך טוב נקרא ימין שע"י האדם מתקרב לעבודת ה’, וזה נקרא ימין מקרבת. ומלאך רע הוא בחינת שמאל מרחקת, היינו שמביא לאדם מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא. שכשהאדם מתגבר על הרע ומקרב עצמו לה’, זאת אומרת שכל פעם הוא הולך

ומתגבר על הרע ומדבק את עצמו לה’. נמצא שע"י שניהם התקרב לדביקות ה’. היינו ששניהם עשו תפקיד אחד,

שגרמו להביא אותו לדביקות ה’".

האם בקטע הזה ישנם רמזים הנסתרים לזהותו של הקונה? קודם כל עלינו לבדוק,

האם תחת שם "הקונה" מסתתר המלאך המקרב. במידה ותשובה תהיה "כן", אזי נוכל להבין בברור,

מיהו השואל ומיהו הנשאל. וגם נקבל את התשובה לשאלה: "האם אברהם באותו הזמן היה בן חמישים פלוס?"

כיצד נבדוק את זה? בואו ונראה את הגימטריה של מילה "מלאך".

אות מם - 40 + למד -30 + אלף – 1 + כף – 20 = 91, גימטריה של מילה "מלאך" היא 91.

בואו נשווה את הגימטריה שחישבנו כעת לגימטריה של "יזבן והוה" (מודגש בתוך הטקסט בעזרת קו תחתון).

יוד - 10 + זיין - 7 + ב - 2 + נון - 50 + שני ווים - 2*6 + שני אותיות הי - 2*5 = 91. שני הגימטריות שוות!

זאת אומרת, שבקטע הנ"ל אכן ישנו רמז לכך, שתחת זהותו של הקונה, שבא לאברהם, מסתתרת דמותו של מלאך.

ומהו מלאך? מלאך מהווה כח רוחני, שמשפיע באופן מסוים על נשמתו ומודעותו של האדם. והכח הרוחני זה, שבא

לאברהם, היה הכח המקרב.

ובכן, אנחנו גילינו את העדויות הבאות אודות:

· העבודה הרוחנית הפנימית של אברהם מול מלאך, אשר היה מבייש את אבי האבות על עצם סגידתו לאלילים. ולאחר מכן, אברהם לקח על עצמו את תפקידו של המלאך, ותחת סכנת המוות התחיל לבייש את הקונים, שהיו באים לחנות של אביו,

· על דבר סגידתם לאלילים.

· האם בכך מסתתרת התשובה לכפילות של המצב, בו אין אנחנו מבינים, מיהו השואל ומיהו הנשאל?

· גילו של אברהם דאז (בין חמישים לשישים).

מערכה ב’

עת לעשות

חד זמן אתא חד איתתא טעינה בידה חדא פינך דסולת (פעם אחת אישה אחת באה אליו (לאברם) עם כלי גדול של סולת). אמרה ליה הא לך קרב קודמיהון ( אמרה לו: "לך ותקריב את זה להם" (לפסלי האלילים)). קם נסיב בוקלסא בידיה ותבריהון לכולהון פסיליא ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון (קם (אברם), לקח בידו את האַלָה ושבר את כל הפסלים, והכניס את האלה בידו של אליל אחד הגדול מכולם). כיון דאתא אבוה א"ל מאן עביד להון כדין ( וכאשר בא אביו (תרח) אמר לו (לאברם): "מי עשה כל זה?") א"ל מה נכפר מינך (השיב לו: "איך אנקה את שמי בפניך?") אתת חדא איתתא טעינה לה חדא פינך דסולת (באה אישה אחת עם כלי של סולת) ואמרת לי הא לך קריב קודמיהון קריבת לקדמיהון (ואמרה לי: "תקריב להם", והקרבתי). הוה דין אמר אנא איכול קדמאי (והיה כך, זה (אחד מהאלילים) אמר: "אני אוכל ראשון") ודין אמר אנא איכול קדמאי (וההוא אמר (פסל אחר), שהוא יאוכל הראשון) קם הדין רבה דהוה ביניהון נסב בוקלסא ותברינון (וקם הגדול מבינם, לקח את האלה ושיבר אותם) א"ל מה אתה מפלה בי וידעין אנון (אמר לו (תרח לאברם): "מדוע אתה משפיל אותי? מה הם יודעים? (דהיינו, האם הם מסוגלים לעשות כל מה שאמרת?)) א"ל ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר (אמר לו (השיב לו אברם): "ואם לא היה כך, אז שאוזניך ישמעו מה שפיך מדבר") נסביה ומסריה לנמרוד (לקח אותו (תרח את אברם) ומסר לנמרוד(לשפוטו)).

הקטע הזה ממדרש רבא מביא אותנו למחשבה, שאישה, שבאה לאברהם הפעם, בדומה ל"קונה", שבא לאברהם מקודם, יכולה גם להיות מלאך, אבל הפעם מלאך עם "יד שמאל מרחקת".

אנחנו פשוט חייבים לבדוק את האפשרות הזאת!

בואו ונראה מה כתוב אודות האישה במקור הארמי. "חד זמן אתא חד איתתא" (פעם אחד באה אישה אחת), ועתה נחשב את הגימטריה של הצירוף הארמי המודגש בקו תחתון:

(אלף – 1 + תיו – 400 + אלף – 1) +

(ח – 8 + דלת – 4) +

(אלף – 1 + יוד – 10 + תיו – 400 + תיו – 400 + אלף – 1) = 402 + 12 + 812 = 1226 – זוהי גימטריה של צירוף אתא חד איתתא (באה אישה אחת).

בואו ונשווה את הגימטריה שקבלנו לחישובים של צירופי המילים, אשר מכילים בתוכם את מילה (יד) "מרחקת". ואלו הם:

א. "קו שמאל מרחקת":

(קוף – 100 + ויו – 6) +

(שין – 300 + מם – 40 + אלף – 1 + למד – 30) +

(מם – 40 + ריש – 200 + חיט – 8 + קוף – 100 + תיו – 400) = 106 + 371 + 748 = 1225

ב. "באה בחינת מרחקת":

(בית – 2 + אלף – 1 + הי – 5) +

(בית – 2 + חיט – 8 + יוד – 10 + נון – 50 + תיו – 400) +

(מם – 40 + ריש – 200 + חיט – 8 + קוף – 100 + תיו – 400) = 8 + 470 + 748 = 1226

ובכן, מכיוון שצירוף "אתא חד איתתא" נותן בגימטריה 1226, אותו הגימטריה שיש גם לצירופים "קו שמאל מרחקת"( 1225, עם הכולל – 1226) ו"באה בחינת מרחקת" (1226 בדיוק), קבלנו כאן ההוכחה ברורה וכפולה בכך, שהאישה, שבאה לאברהם, נושאת את כל התכונות של מלאך מקו שמאל . וזאת התאמה מדויקת לחלוטין.

ומכך ניתן להסיק כי מלאכי טוב ורע עשו עבודה טובה על מנת לתקן את אברהם אבינו. וכמו כן, אנחנו גם רואים, באיזו מיומנות רבה מעבירים לנו חכמנו את הרמזים הנסתרים!

מערכה ג’

ויכוח בין אברם לנמרוד

א"ל נסגוד לנורא (אמר לו (נמרוד לאברם): "תסגוד לאש!"). א"ל אברהם ונסגוד למיא דמטפין נורא ( אמר לו אברהם (אם כך) תסגוד למים, הרי הם מכבים את האש). א"ל נמרוד נסגוד למיא (אמר נמרוד (לאברם): " תסגוד למים!"). א"ל אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא (אמר לו (אברם): "אם כן, אז תסגוד לענן, שנושא בתוכו את המים"). א"ל נסגוד לעננא (אמר לו (נמרוד לאברם): "תסגוד לענן!"). א"ל אם כן נסגוד לרוחא דמבדר עננא (אמר לו (אברם): "אם כן, אז תסגוד לרוח, שמפזר את העננים"). א"ל נסגוד לרוחא (אמר (נמרוד לאברם): "תסגוד לרוח!"). א"ל ונסגוד לבר אינשא דסביל רוחא (אמר לו (אברם): "ותסגוד לבן-אדם, שעומד ברוח". מילה "רוח" כאן גם במובן הפיזי וגם במובן הרוחני). א"ל מילין את משתעי אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו (אמר (נמרוד לאברם): "מהן כל המילים שלך? אני סוגד לאש, והנני זורק אותך בתוכו, שיבוא אלוהים, שאתה משתחוה לו, ויצילך ממנו").

כך מתאר רבי חייא את תהליך ההזדככות של אברהם אבינו מן הזוהמה של עבודת האלילים.

פתח רבי שמעון ואמר: "...יש אש אוכלת אש, דהיינו שאוכלת אותה ומשמידה אותה. בגין דאית אשא תקיפא מאשא ואוקמוה, משום שיש אש שהיא חזקה יותר מאש רגילה..."⁵

והאש מולידה את "האש שבלב", דהיינו רצונו של אדם להדבק באורו של בורא. אברהם היה הראשון, שפגש את האש, "שהוא אינו שורף ואינו מכלה"⁵. ולאחר מכן עלה משה רבנו להר סיני לקבל את לוחות הברית ונגע בה, באש הזאת.

"וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"⁶.

בן עזי, חתנו של חכם וצדיק רבי עקיבא, ידע איך למשוך את האש . הוא התדבק באש זו עד כדי כך, שנפרד מאישתו, ולאחר זמן קצר נפרד גם מהחיים.

מתוך מדרש רבה על שיר השירים⁷:

"בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו. אזלון ואמרון לרבי עקיבא (באו ואמרו לרבי עקיבא) ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו. הלך אצלו (רבי עקיבא לבן עזי) ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך.

אמר לו הן (כן). אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק? אמר לו, לאו (לא) אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן.

וכי עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין? הה"ד (דברים ד', יא') "וההר בוער באש".

מערכה ד’

גורלו המר של גוף הרן

הוה תמן (והיה שם) הרן קאים פלוג ( הרן עמד קרוע לחצאים והרהר לעצמו) אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא ואם נצח נמרוד אנא אמר דנמרוד אנא ( מה קורה בנפשי? אם ינצח אברהם, אגיד, שאני בעד אברהם, ואם ינצח נמרוד, אזי אגיד, שאני בעד נמרוד) כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול אמרין ליה דמאן את אמר להון מן אברהם אנא (כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, שאלו את הרן: " בעד מי אתה?" ואמר הוא: " אני של אברהם") נטלוהו והשליכוהו לאור ונכמרו בני מעיו(לקחו אותו וזרקו לתוך האש, ונשרף) ויצא ומת על פני תרח אביו.

אמר לו אברהם להרן: "תברח איתי!"

אבל כנראה שהרן היה מושפע בצורה מאוד חזק מההתגלות שהייתה לאחיו הגדול. הוה תמן (והיה שם)...

אבל הוא מסר לאברם את תכונתו (תכונה של נון סופית) ונשאר בגדר של הֵר, הר – "הרהר"

(והרהר לעצמו מה עליו להחליט),

אבל בסופו של דבר הכריז על עצמו כעל ממשיך דרכו של אברהם. "נטלוהו והשליכוהו לאור ונכמרו בני מעיו

(לקחו אותו וזרקו לתוך האש, ונשרף) ויצא ומת על פני תרח אביו"...

מערכה ה’

הבריחה

והיה אחרי הדברים האלו, "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ;

וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם".

ברצוני להוסיף על כך מספר מילים.

המשך הסיפור של יסכה אינו חשוב עבורנו כלל, היות והיא כבר עשתה את שלה.

אברהם ניסה להחדיר את האמונה בבורא עולם לתוך ליבו של לוט, אחיינו, אשר נותר יתום, אך ללא הצלחה. פירוש של השם "לוט" בתרגום מארמית זה "קילל". לאמונה השלמה זכה רק בנו של אברהם – יצחק. ואילו נשמתו של הרן התגלגלה לתוך העובר, שהיה בתוך שרה אימנו, לתוך בנה יצחק.

גימטריה של שם "הרן": ה -5 + ר – 200 + נ – 50 = 225

גימטריה של שם "יצחק": י – 10 + צ – 90 + ח – 8 + ק – 100 = 208

יצחק ואיל הם חלק מהסיפור על "עקידת יצחק".¹

גימטריה של מילה "איל": א - 1 + י – 10 + ל - 30 = 41.

גימטריה של הצירוף "יצחק ואיל" היא: 208 + 41 + ו – 6 – 255!

והמסקנה, שניתן להבין מכל החישובים הנ"ל היא, שזאת אכן נשמתו של הרן, שהתגלגלה לתוך גופו של יצחק.

נספח ב’

1. בראשית, פרשת וירא, פרק כ"ב, פסוקים א – י"ט

2. בראשית, פרשת נח, פרק י"א, פסוק כ"ח

3. מדרש רבה על פרשת נח, אות יג

4. ספר "שמעתי", עמ׳ קל"ב, מאמר ק"ז

5. ספר הזהר א, עמ׳ ק׳ – ק"א, מוסד הרב קוק הד׳ ז;

מאמר "שלהובא דסלקא", כרך ב של הסולם, נא תסתכל עמ׳ קנג, אות רנ"ה

6. שמות, פרשת כי תשא, פרק ל"ד, פסוק ל

7. מסכת "שיר השירים רבה", פרשה א', פיסקא נב'

5. לידתו הראשונה של אברהם

כפי שאתם ודאי יודעים, לוח השנה העברי התחיל את צעדו לפני 5766 שנה. נקודות הציון של הלוח הן תאריכי החיים של צדיקינו ז"ל, החל מאדם הראשון ועד לאבותינו הקדושים. ואילו הספירה "החדשה" התחילה לפני 2006 שנים, ומה שהתרחש עד לאותה נקודת הזמן נהוג לקרוא בשם "לפני הספירה".

במרוצת החיים, החל מימי הקדם ועד הלום, ישנם שני תאריכים מיוחדים, הקשורים להולדתו של אברהם ולהולדתה של חכמת הקבלה.

נח, הצדיק שמוכר לנו מהתורה, ואשר שרד במבול, נפטר בשנת 2006 לפי הספירה היהודית. בשנת 1948 נולד אברהם אבינו. עד למותו של נח היו עוד 58 שנה.

מספר 58 בשיטת מיספור היהודית נראה כנ"ח (נח – מלשון שקט, מנוחה) - אלו הם השקט והשלווה, שנח יביא לעולם. מה שאנחנו רואים כאן, זה לא צירוף מקרים פשוט, אלא רמז לסוד כמוס גדול אחד.

הטבלה, שאתם רואים כאן, מכילה את תאריכי החיים של האבות בהתאם לנתונים, שמעניקה לנו התורה¹.

טבלה 1

	שמות האבות	תאריכי החיים של האבות
1	אָדָם	0 – 930 (930)
2	שֵׁת	130 – 1042 (912)
3	אֱנוֹשׁ	235 – 1140 (905)
4	קֵינָן	325 – 1235 (910)
5	מַהֲלַלְאֵל	395 – 1290 (895)
6	יֶרֶד	460 – 1422 (962)
7	חֲנוֹך	622 – 987 (365)
8	מְתוּשֶׁלַח	687 – 1656 (969) נפטר לפני תחילת המבול
9	לֶמֶך	874 – 1651 (777)
10	נֹחַ	1056 – 2006 (950)
11	שֵׁם	1558 – 2158 (600)
12	אַרְפַּכְשַׁדַ	1658 – 2096 (438)
13	שֶׁלַח	1693 – 2126 (433)
14	עֵבֶר	1723 – 2187 (464)
15	פֶּלֶג	1757 – 1996 (239)
16	רְעוּ	1787 – 2026 (239)
17	שְׂרוּג	1819 – 2049 (230)
18	נָחוֹר	1849 – 1997 (148)
19	תֶּרַח	1878 – 2083 (205)
20	אַבְרָהָם	1948 – 2123 (175)

כל עוד בן-אדם חי לגילו מתווספים שנות חייו, אבל את ה-58 שנים האחרונות של נח אנחנו סופרים יחסית ללידתו

של אברהם, ולכן שנים הללו הלכו ומעטו, ויש לנו כאן מעין ספירה לאחור, הספירה, שהפוכה לזרם הזמן.

אם אנחנו כבר מדברים כאן על מצב ההפוך, בואו ונהפוך את האותיות בשם "נח". בגלל שח"ן - זה קיצור ידוע,

ראשי תיבות של "חכמה נסתרת", דהיינו תורת הקבלה, אז ניתן להכריז על השנה האחרונה של נח, על שנת 2006,

כעל שנת לידה של תורת הקבלה. וזאת גם בהתחשב בעובדה, שהמקובל הראשון, אברהם אבינו, נולד בשנת 1948,

58 (נ"ח) שנים לפני פטירתו של נח.

בגיל 2006 (לפי הספירה החדשה) עולמנו זה יצא ממצב של "נח" ונכנס לעידן החדש של ההתפתחות. בשנת 1754

"לפני ספירה החדשה" לאברהם אבינו מילאו 58 שנה.

ועד כמה שהדבר לא נראה מפליא, אבל מאחורי כל המספרים והתאריכים של התנ"ך מסתתרים סודות עצומים.

יבוא הזמן, וכל רזי התורה יתגלו, זהו הדבר, שמחזק את אמונתנו בעצם קיומו של הבורא.

שימו לב על שני "צירופי המקרים", לשני "יובלות"

א. תאריך הלידה של אברהם אבינו – זה שנת 1948 לפי ספירה היהודית,

ב. ואילו מדינת ישראל הוקמה גם בשנת 1948, אבל לפי הספירה החדשה.

ג. שנת הלידה של תורת הקבלה – זה שנת 2006 לפי ספירה היהודית, וזוהי שנה הנוכחית לפי ספירה החדשה.

מכאן ניתן להסיק, שבגלל שבשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל, אז פועל יוצא מכך הוא, שבשנת 2006 התחילה הפצה נמרצת של חכמת הקבלה לכל העולם!

הבורא מגלה נס חדש, המוצפן בתוך התורה!

הכנות לקראת לידת הקבלה

כדאי לשים לב לעובדה הבאה: בסופן של אלפיים השנים הראשונות התחילו של שש שנים המיוחדות במינן. אלו שששת השנים היו מעין שער, התחלה של האלפיים השנים השניות, כאשר בסיומן נולד המקובל הראשון, אברהם אבינו. ואלו הן ששת השנים, עליהן מרמז רבי לוי! במילים אחרות, הגיע הזמן ללידתה של חכמת הקבלה ולהתגלות של כח הבורא לכל האנושות. וזאת במיוחד לאור העובדה, שלמספר שש ישנה תכונה נפלאה אחת. 6 = 3 + 3 = 2*3. זהו הבורא, הבונה את המערכת של שלושת הקווים, שבעזרתה, בעזרת הסולם הנפלא הזה, כל האנושות תוכל לחזור בחזרה למלך העולם.

להלן ניתן לראות את התרשים המפושט של הבריאה.

אנו רואים, כי הבורא הכין את הכל להתגלות של תורת הקבלה לקראת האלף השלישי בכך, שיצר את כל התנאים ללידתו של המקובל הראשון בעולם, אברהם אבינו.

מספר 6 הוא המספר, שעומד כנגד אות ויו של שמו החשוב ביותר של הבורא, י-ה-ו-ה. תפקידה של האות ויו בתוך השם 'הויה' זה להיות ערוץ להפצת אור הבורא לכל העולם. וזוהי הסיבה לכך, שיש לה שמות הנוספים: "הקדוש ברוך הוא", "זעיר אנפין" וכו’. חיבור, ברית של המספרים עשר ושש

( 10*6 = 60 ), במילים אחרות, ברית של אות החכמה (יוד) ו"זעיר אנפין" (אות ויו) מביא להולדתה את האות סמך (גימטריה – 60).

במידה ובן-אדם בונה לעצמו "מסך" של מקובל, אזי הבורא תמיד יהיה לעזרו. סמך ומסך פועלים כאמצעי עזר (תמיכה) לניהול כמות האור (מילוי, תענוג), אשר כל אחד מאיתנו מקבל מהבורא. וזה נובע מהעובדה כי הערך המספרי של סמך ומסך הוא אותו מספר עבור שניהם (היות והם בנוים מאותן האותיות).

ס- 60 + מ- 40 + כ – 20 = 120, זאת אומרת, שמצד אחד יש תמיכה (סֶמֶך), אבל ישנו גם את הצד האפל (סטן – שטן). מילת "סטן" נותנת בגימטריה מספר 119 (שביחד עם הכולל שווה 120). ההפרש הקטן הזה בא להגיד לנו דבר חשוב: יצר הרע הוא חלש במעט ( במספר 1) מיצר הטוב, ולכן ביום מן הימים בני האדם יצליחו לכבוש את יצרם ולנצח.

כדאי לציין גם, שמתוך הבירור שלנו נובע כי י-ה-ו-ה (בגימטריה – 26) נותן תמיכה לכל "הטבע" (86),

מכיוון שתמיכה = סֶמֶך (ס’ = 60), ובגלל ש- 26+ 60 = 86.

כמו כן, הוא גם עושה בה (בתוך הטבע) תולדות ומשפט ("אלהים", שהוא מידת הדין = 86).

6. לידתו השניה של אברהם

תורת הקבלה מחלקת את הזמן, המוקצב לקיום העולם, לשלושה חלקים שווים, כל חלק בן 2000 שנה.

החלק הראשון היה מעין מבוא לחלקים הבאים אחריו. האירוע החשוב ביותר של אותה התקופה היה המבול, שבא כתוצאה מכך ש"הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ". כעבור עוד 200 שנה הייתה הפרדת השפות (מגדל בבל). בסיומה של התקופה נולד אברהם אבינו.

החלק השני – זהו זמן של מתן תורה, אברהם אבינו בונה קבוצה רוחנית קבלית על בסיס של אהבה הדדית בין איש לרעהו ושאיפה להידמות לבורא. בנו של יצחק, יעקב , זוכה לשם ישראל. "ישר אל" - דרך ישירה אל ה’ - " כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים

וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל"² .לאחר כ- 400 שנה הקבוצה הקבלית, שהוקמה על ידי אברהם אבינו, הופכת לעם הנבחר,

לעם ישראל ("הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"³)... התחלת הגלות: גלות בבל, גלות מצריים. הגלות הראשונה נמשכה 70 שנה. עם ישראל "נפל" לתוך הגלות מכיוון שלא הצליח לשמור על הרמה הראויה בעבודה הרוחנית, בעבודת ה’.

החלק השלישי – "נפילה" השניה של עם ישראל וגלות ארוכת תווך במשך כמעט 2000 שנה, חזרה לארץ המובטחת,

חזרה לאורו של הבורא. וזה יהיה העם, שיחזיר את כל העולם אל הבורא.

לידתו השניה של אברהם ... אני קורא במושג זה לתקופת חייו של אברהם, החל מגיל 52 בשנת 2000,

כאשר הוא עזב את עבודת האלילים. זו הייתה ההתחלה של דרך הקשה. באותה התקופה אברם היה

במצב של "הסתר כפול", ולא היה מצליח להצדיק את מעשיו של הבורא, שיצר, לכאורה, את העולם האכזר הזה. לאחר מכן, אברהם עלה לדרגה של להסתר פנים רגיל והמשיך בחיפושיו אחרי האור,

עד שבשנת 2006 (השנה שבה נפטר נח), בגיל 58 לחייו, זכה אברהם למדרגה הראשונה בהשגת חכמת הקבלה.

מדוע אברהם התעכב בחרן ולא הגיע ישירות לארץ ישראל, מדוע היה עיכוב של 17 שנה?

התשובה לכך מסתתרת בהבנתו של אברהם אבינו בצורך קיום של 27 (27 = 1*9*3) אותיות. כל אות של לשון הקודש אברהם היה משיג במשך שנה שלמה. כך הוא התקדם בהשגתו מהאות הראשונה, אלף, והגיע לאות השבע-עשרה (פ"ה). באותו השנה לאברהם אבינו מילאו 75 שנה. האות פ"ה מתחילה את המילה "פדות", היא עומדת כנגד רמת ההשגה בשם "נצח" ("נצחון"), אבל אין כאן עדיין נצחון מלא, כל עוד מעכבים "פשעים" (חטאים). אבל יחד עם זה, הרשות להיכנס לארץ ישראל כבר ניתנה!

על תכונותם של אותיות של אלף-בית העברי נכתב בספר הזהר, במאמר "אותיות דרב המנונא סבא"⁴.

בתאריך הבא, בגיל 85 (75 + 10), הבורא ערך עם אברהם "ברית אש"⁵, כפי שהסברנו מקודם. זה קרה אחרי שאברהם הגיע להבנה מלאה של כל 27 האותיות של אלף-בית העברי. ואז זכה אברהם למדרגה בשם "אהבה".

והגיע לגדר גבוה של מלך מלכי המלכים, לשער הראשון.

והיה כי הוציא מנרתיקו את מזכרת יקרת ערך על אחיו הרן, אותו הוא אהב אהבת נפש, מזכרת על אחיו, שהיה גם ראשון מבין חסידיו, הוציא אברהם את האות נון סופית היקרה, ובידו היא הפכה למפתח ( כי באמת צורתה של אות ן’ מזכירה לנו בצורתה את מפתח). ופתח אברהם בזה אחר זה כל 50 (נ’) שערי בינה במשך 14 שנה.

ואז פגש אברהם את מלך מלכי המלכים, וזכה לנשיקה במצחו. והיה אברהם אז בן תשעים ותשע לחייו!

והסוד הוא, כי האות הארבע-עשרה מתוך 27 אותיות של אלף-בית העברי היא אות נון.

27 = 1*3*9 = 1*3*3*3 = 1*3³ – וזוהי הקובייה המושלמת, אשר בנויה מ-27 (3*3*3 ) קוביות הקטנות, ובתוך כל אחת מהן נמצאת אות של אלף-בית העברי. הקוביה המרכזית (13-1-13) זוהי קוביה של אות הארבע-עשרה (נון),

שעומדת כנגד "נ’ (50) שערי בינה".

ובכן, דרכו של אברהם לצמרת נראה כך: 52 - 58 - 75 - 85 - 99:

התעוררות הנקודה שבתוך הלב (בגיל 52 בשנת 2000) וחיפוש אחרי מקור הרוע במשך 6 שנים לאחר מכן,

מדרגה הראשונה בהשגת חכמה הנסתרת (גיל 58),

עליה הדרגתית עד לרמה של אות פ"ה במשך 17 שנה, קבלת "אישור כניסה" לארץ ישראל (גיל 75),

עליה עד ל"גדר" של המלך (עוד 10 שנים) ו"ברית אש" בגיל 85,

סוף התהליך - פתיחה של כל 50 שערי בינה במשך 14 שנים ופגישה עם מלך מלכי המלכים בגיל 99.

והיה עוד תאריך החשוב בחיי אברהם כאשר הגיע אל חרן בגילו 70 שנה.

נודע שמחשבון של תאריכים יציאתו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ממִצְרָיִם היתה בשנת 2448,

והולד אברהם בגילו 100 שנה את יצחק בשנת 2048 לפני 400 שנה מאותו תאריך יציאתו.

וכתוב בתורה: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: - שנות י"ב, מ.

לכן עד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה מתאים לתאריך 2018 שנה בגילו אברהם 70 שנה: 100 – 30 = 70.

ואברהם נצטוה צווי מהקב"ה ללכת מחרן לארץ כנען "לך, לך" בעד חמש שנים בגילו 75, וכתוב שאברהם עם בית אביו

"וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". – בראשית י"א, ל"א.

ז"א שהם הגיעו עַד-חָרָן בשנת 2018 וַיֵּשְׁבוּ שָׁם במשך חמש שנים עד שאברהם נצטוה צווי "לך, לך".

משנת 2018 התחיל חשבון שנקרא יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם כי כינוי מִצְרָיִם רומז על מלה מִצַר!

חכמה הנסתרה התחילה להיגלות לו מאות אלף א בגילו 58 שנה בשנת 2006, מני אז עברו שתים עשרה שנה

עד בשנת 2018 בגילו 70 שנה, והוא כבר עלה בהשגה את חכמה הנסתרה עד רמת המדרגה של אות למד ל,

שהיא השנים עשר באלפבית, אכן הוא הגיע לרמת האות ל בשנת 2018. מני אז היא לימד כל אחד שחפץ ללמוד, 

וזאת אותה האות ל שבמלה בצלם, כלומר צדיק לימד ממש, ככתוב:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: – בראשית א, כ"ז.

כן, אברהם היה בְּצֶלֶם אֱלֹהִים ממש.

ואם נספור מתאריך הלידה השני של אברהם, דהיינו מגיל 52, ונוסיף לזה עוד 85 שנה (גילו של אברהם בעת הברית בין הבתרים) נגיע לברית האש השניה של אברהם, בגיל 137, וזהו התאריך של "יצחק ואיל".

"...ואברהם לא היה שלם עד עתה, שנתעטר לעשות דין ולתקן הדין במקומו. פירוש. כי אין הערת החכמה אלא בקו שמאל, וע"כ מטרם שאברהם נכלל ביצחק שהוא קו שמאל, לא היה שלם, שהיה מחוסר הארת החכמה,

ועל ידי מעשה העקדה נכלל ביצחק ונתעטר על ידו בהארת החכמה ונשתלם"⁶.

אין ביכולתו של אברהם להגיע לשלמות מבלי שבנו, יצחק, גם יגיע לאותה השלמות!

יצחק בן 37 לחייו... מספר 37 מצביע על שלמות של הבריאה. 37 = 10 + 27 – שלמות בחכמה ושלמות באותיות, כדי שיצליח לקרוא את ספר השמים.

אבל השלמות האמיתית באה עם הופעתו של יעקב, בעל הקו האמצעי, אשר בו כלולים כל הקווים. ורק אז הצליחו האבות לבנות את "המרכבה"² המושלמת.

נספח ג’

1. בראשית פרק ה, פסוקים א – ל"ב; בראשית פרק י"א, פסוקים י – כ"ו

2. בראשית, פרשת וישלח, פרק ל"ב, פסוק כ"ט

זה אומר, שיעקב בנה את הקו האמצעי עם תמיכה (סֶמֶך) של הבורא, עם מסך ואור חוזר, המוחזר למקורו⁴.

3. במדבר, פרשת בלק, פרק כ"ג, פסוק ט

4. ספר הזהר, בראשית, עמ׳ ד׳ – ה׳.

פירוש הסולם א, מאמר "אותיות דרב המנונא סבא" עמ׳ לב – נג, אות׳ כב - לט

5. בראשית פרק ט"ו פסוק י"ז

6. ספר הזהר, בראשית, פרשת וירא, עמ׳ רלח – רלט:

פירוש הסולם ב, עמ׳ קמו – קמט, אות׳ תפח – תצד, מאמר "והאלקים נסה את אברהם"

***

2006

אנו עוזבים את החשיכה בדרך אל האור!!!

באהבה חזקה פי חמש

ה׳

חיים

העיקרי