|
גודלה של להקה בבר נע בין 2 ל-20 פרטים. ראש המשפחה והמנהיג של הלהקה הוא גורילה בוגר כסוף-גב. הוא מכונה כך על שם השיער הכסוף שעל גבו, אחורי צווארו ולפעמים גם עורף ראשו. כל זכר עם גדילתו גבו הופך והולך בהדרגה לאפור. בשנתו העשירית צבע הכסף מגיע לכיסוי מלא פחות או יותר והחל משלב זה הוא בשל ליטול את ראשות המשפחה, אם כי לא תמיד זה "הולך" כל כך פשוט וחלק, בייחוד בתנאי שבי.
|
|
|
כסוף הגב הוא מנהיגה של להקתו תמיד ומכל הבחינות. אם הוא קם ממקומו ומתחיל לנוע, להקתו תלך בעקבותיו. הוא מחזיק אותם יחדיו באמצעות נהמות מהירות וחדות, שלרוב נשמעות רק באוזניהם. הוא לא מוכרח להיות בראש כשהחבורה פזורה מסביב ועסוקה באכילה, אבל כשזזים ונאים הוא תמיד בראש הטור.
|
|
בתוך הלהקה עצמה קיימת הירארכיה ברורה, הודות להיירארכיה המוצקה פחות או יותר נמנעים הרבה סכסוכים ואי-שקט בתוך הלהקה. ואכן להקת גורילות עושה בהחלט רושם שקט ורגוע, אם אך אינה מופרעת ונפחדת מבחוץ; כמו גם מפני חוקרים שמנסים לצפות בה, עד אשר היא מתרגלת אל החוקר. בדרך כלל מתייחסים הגורילות ביחס של חיבה "משפחתית" זה לזה, ולפחות באדיבות ובהתחשבות. אפילו כסוף-הגב החזק והרציני יגלה לא-אחת עדינות וסבלנות כלפי תינוקות וזאטוטים
|
|
|
אחד הדברים הידועים לכול בקשר לגורילה הוא תיפוף החזה שלו לתיפוף החזה מטרות שונות, ולא רק איום. קודם כל זוהי דרך לסמן מקום הימצאות. כאשר כסוף הגב משמיע את התיפוף, הוא ייענה מייד על ידי תיפוף מקביל אם ראש משפחה אחרת מצוי בסביבה. בצורה זו הם יכולים למנוע מראש מפגש שעלול אולי להיות לא נעים. במילים אחרות: הכוונה כאן היא ההיפך מאיום. לעתים התיפוף של חבר להקה הוא מעין הצהרת זהות, כאומר: "אני כאן"; "אני גורילה"; "אני אחד מכם", וכדומה. במקרים כאלה רוב, או כל חברי הלהקה האחרים יענו בתיפוף גם הם. |
|
|
|