דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
מנחות פרק ראשון כל המנחות
(מנחות ב,א)
משנה:
כל המנחות
שנקמצו שלא לשמן (כגון שהתנדב מנחת מרחשת, והביאה
וקמצה הכהן ואמר "הריני קומץ לשם מחבת") – כשירות (וקומצן
נקטר ושיריהן נאכלין), אלא שלא
עלו לבעלים לשם חובה (דלא יצא ידי נדרו, וצריך להביא
אחרת לשם מרחשת) –
חוץ ממנחת חוטא
(כגון ההיא דמטמא מקדש, דכתיב בויקרא [ה,יא]
'ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו') ומנחת קנאות (מנחת
סוטה):
מנחת חוטא
ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן (שאם
קמצן שלא לשמן - כגון לשם נדבה, או נתן בכלי את הקומץ שלא לשמן, או הוליך או הקטיר
שלא לשמן, או חישב באחת מעבודות הללו "הריני עובד לשמו ושלא לשמו") או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן (באלו
שתי מנחות) – פסולות (ואין
שיריהן נאכלין; וטעמא מפרש בגמרא; והא דתנא 'או שלא לשמו ולשמו' - דלא תימא 'לשמו
ושלא לשמו' - הוא דפסולה: דתפיס לשון אחרון, אבל 'שלא לשמו ולשמו' – לא, קא משמע
לן ד'אף בתחלת דבריו אדם נתפס' אית לן);
כיצד 'לשמן
ושלא לשמן'?
לשם מנחת חוטא
ולשם מנחת נדבה;
'שלא לשמן
ולשמן'?
לשם מנחת נדבה
ולשם מנחת חוטא.
גמרא:
למה לי למיתנא
'אלא' (מדקתני 'אלא' משמע דכל דינה
כמנחה כשירה אלא זה בלבד)? ליתני
'ולא עלו לבעלים לשם חובה'?
הא קא משמע לן: לבעלים - הוא דלא עלו לשום חובה, הא
מנחה גופה כשרה, ואסור לשנויי (בה שינוי
אחר, כגון: אם עבר וקמצה שלא לשמה - אסור לתת קומץ בכלי שלא לשמה), כדרבא, דאמר רבא: 'עולה ששחטה שלא לשמה - אסור
לזרוק דמה שלא לשמה' - איבעית אימא סברא, ואיבעית אימא קרא:
איבעית אימא סברא:
משום דמשני בה כל הני - לישני בה וניזיל;
ואיבעית אימא
קרא: (דברים כג,כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ליי'
אלהיך נדבה [אשר דברת בפיך]; 'נדבה' (בתמיה)? (והא) נדר הוא (דכתיב 'כאשר
נדרת') - קרי ליה 'נדר' וקרי ליה 'נדבה'!? אלא אם כמה שנדרת -
עשית (לשמה) יהא נדר (כלומר:
יצאת ידי נדרך), ואם לאו
- יהא נדבה (ויביא אחרת לנדרו).
(מנחות ב,ב)
ונדבה - מי שרי
לשנויי בה (והכתיב '[ו]אם זבח
שלמים קרבנו' (ויקרא ג,א): שתהא
זביחה לשם שלמים)?
לימא מתניתין -
דלא כרבי שמעון, דתניא [תופסתא מנחות פ"א מ"א]: 'רבי שמעון אומר: כל המנחות (ואפילו
מנחת חוטא) שנקמצו שלא
לשמן – כשירות, ועלו לבעלים לשם חובה: שאין המנחות דומות לזבחים (דבזבחים
- מודינא דלא עלו
הניחא לרב אשי,
דאמר: כאן בקומץ מחבת לשום מרחשת, כאן בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת, מתניתין -
מנחה לשום מנחה היא (הניחא לרב אשי דמתרץ לקמן: כי רמינן
דרבי שמעון דאמר בדוכתא אחריתי אדרבי שמעון דהכא, ומתרץ להו רב אשי: דהא דאמר רבי
שמעון 'עלו' - באומר "הריני קומץ מחבת לשם מרחשת": דכיון דלא אדכר שמה
דמנחה אלא שמה דמנא - דברי רוח בעלמא נינהו; והא דקאמר רבי שמעון בעלמא דלא עלו -
כגון דאידכר שמה דמנחה, [לפי שיטה זו] איכא
לאוקומה מתניתין כרבי שמעון: דמתניתין דאידכר שמה דמנחה, כדמפרש 'שלא לשמו ולשמו':
"לשם מנחת נדבה" "לשם מנחת חוטא"); אלא לרבה ורבא (דמשנו
לה בטעמי אחריני כדמפרש לקמן) - מאי איכא למימר? וכי תימא (מתניתין
מיתוקמא כרבי שמעון) כדקא
משני רבה (לקמן לטעמיה דרבי שמעון): כאן (הא דאמר
רבי שמעון 'עלו') בשינוי
קדש (כגון: מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת, דמעשיה מוכיחין שהוא
מכזב), כאן (והא
דאמר 'לא עלו') בשינוי
בעלים (כגון: שהביאה ראובן וקמצה כהן לשם שמעון: דליכא מעשה
מוכיח אי דראובן היא אי דשמעון), הא מתניתין - שינוי קודש הוא, דקתני (דלא
עלו, דקתני) 'כיצד לשמן
ושלא לשמן? - "לשום מנחת חוטא" ו"לשום מנחת נדבה" (כגון
שקמץ מנחת חוטא לשם מנחת חוטא ולשם נדבה)'; ואי נמי כדקא משני רבא (לטעמא
דרבי שמעון): 'כאן (דהא
דאמר 'עלו') בקומץ מנחה לשום
מנחה (בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת, משום דכתיב '[ו]זאת
תורת המנחה' (ויקרא ו,ז) תורה אחת לכל המנחות), כאן (והא דקתני
'לא עלו') בקומץ מנחה לשום
זבח' (ולקמן פריך בקומץ לשם זבח - לתכשר נמי: דהא 'מעשיה
מוכיחין עליה' קאמר! ומשני לה לקמן (דף ג.)), הא מתניתין - מנחה לשום מנחה היא, דקתני 'שלא
לשמן ולשמן: לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא'. (והא
דנקט לאקשויי במתניתין משלא לשמן - הוא הדין דמצי לאקשויי לשמן ושלא לשמן,
כדאקשינן לרבה, אלא כי סידרא דמתניתין נקיט ואזיל.)
אלא לרבה ורבא
מחוורתא מתניתין דלא כרבי שמעון, ורמי דרבי שמעון אדרבי שמעון, דתניא: 'רבי שמעון
אומר: [ויקרא ו,י] [לא
תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי] קדש
קדשים היא כחטאת וכאשם; (במנחה
כתיב, וקרי לה 'חטאת' ו'אשם' - הא כיצד?:) יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם: מנחת חוטא הרי היא כחטאת (דקיימא
לן (זבחים דף ב.) 'כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן –
כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן פסח וחטאת' שפסולין לגמרי; ובפרק קמא
דזבחים מפרש טעמא דפסח, ולקמן מפרש טעמא דחטאת), לפיכך: קמצה שלא לשמה – פסולה, כחטאת; מנחת
נדבה הרי היא כאשם, לפיכך: קמצה שלא לשמה – כשירה, וכאשם: מה אשם כשר ואינו מרצה (לא
עלו לשם חובה; דבזבחים - רבי שמעון מודה, כדקתני לעיל) - אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצה' (וקשיא
דרבי שמעון אדרבי שמעון, בין במנחת חוטא ובין במנחת נדבה)!?
אמר רבה: לא
קשיא: כאן [עלה לבעלים] בשינוי קודש (כדפרישית לעיל), כאן [לא עלה לבעלים] בשינוי בעלים.
אמר ליה אביי:
מכדי מחשבה דפסל רחמנא (במנחה) - הקישא היא (דאיתקיש
רחמנא מנחה לזבחים, כדכתיב (ויקרא ו,י) 'קדש
קדשים היא כחטאת וכאשם': מה זבחים פסלה בה מחשבה, כדכתיב (שם
ז,יח) 'המקריב אותו לא יחשב' - אף
מנחה נמי:)? מה לי שינוי
קודש מה לי שינוי בעלים?
אמר ליה:
'מעשיה מוכיחין' דקאמר רבי שמעון - סברא היא, דרבי שמעון דריש טעמא דקרא: מחשבה
דלא מינכרא (אם מכזב ואם לאו) פסל רחמנא (דחשיב
לה מחשבה), מחשבה דמינכרא (לכל
שהוא מכזב) לא פסל רחמנא (לא
הוי מחשבה: הך מחשבה דקדשים - הוצאת דיבור בפה הוא, כדאמרינן בבבא מציעא (מד.):
'על כל דבר פשע' [שמות
כב,ח] - לחייב על המחשבה כמעשה; דאי לאו מוציאו בפה - מחשבתו למאי
נחייב לה)?
<סימן: עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף קדשי קדשים
קדשים קלים>
אלא מעתה (כיון
דמחשבה הגלויה לכל לא פסלה), עולת העוף (עולת
העוף נעשית למעלה מחוט הסיקרא, כדתניא בתורת כהנים [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ז משנה ד, בשנוי
לשון]: ''ומלק' 'והקטיר'
'ונמצה' [ויקרא א,טו]:
מה הקטרה בראשו של מזבח - אף מליקה בראשו של מזבח'; ומיצוי נמי - בהאי קרא כתיב;
וחטאת העוף – למטה, והכי מפרש בשחיטת קדשים [מסכת זבחים] בפרק 'קדשי קדשים' (דף סה.)) שמלקה למעלה משום חטאת העוף – תרַצה (תעלה
לשם חובה): מעשיה מוכיחין עליה
דעולת העוף היא, דאי חטאת העוף היא - למטה הוי עביד לה (אלמה
תנן בשחיטת קדשים בפרק 'קדשי קדשים' (דף סד:) דלא עלתה)?!
אטו חטאת העוף
למעלה מי ליתא? האמר מר (בפרק 'קדשי קדשים' (דף
סג.)): 'מליקה (לחטאת
העוף) בכל מקום במזבח
כשרה' (והויא לה 'מחשבה דלא מינכרא'; משום הכי תנן דלא עלתה)!?
עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף
תרצה: מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא (עולת העוף
- הכשירה במיצוי, דכתיב (ויקרא א,טו) 'ונמצה
דמו על קיר המזבח'; חטאת העוף - הזאה תחילה, ואחר כך מיצוי, דכתיב 'והזה
מדם החטאת וגו' והנשאר בדם ימצה וגו'
(ויקרא ה,ט)), דאי חטאת העוף היא - למטה הוה עביד לה והזאה הוה עביד לה (כדכתיב
(ויקרא ה,ט) 'על קיר'
ומפרש בתורת כהנים: זה קיר התחתון)!?
(מנחות ג,א)
אמרי (אינשי): (ודאי חטאת
היא,) דילמא מיצוי
דבתר הזאה הוא ('הזאה': אוחז בגוף העוף ומעלה
ומוריד בכח, והדם ניתז מעצמו; 'מיצוי': סוחט בין אצבעותיו, ונצוק הדם הולך למרחוק), (והאי
דקעביד לה למעלה -) דאמר מר:
'מיצה דמה בכל מקום במזבח – כשירה;
חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף – תרצה, דמעשיה מוכיחין
עליה דחטאת עוף היא, דאי עולת העוף היא - למעלה הוה עביד לה, ומיצוי הוה עביד ליה!
הכי נמי (דודאי
מודה רבי שמעון בה דכשירה), אלא 'לפי שאין המנחות דומות לזבחים' [בברייתא
בראש דף ב,ב] קאמר: לזבחים ולא לעופות
(דודאי לעופות דומין, דעופות עלו לשם חובה, כגון חטאת העוף
שהזה דמה למטה לשם עולת העוף).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות
CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.