דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות ב,ב)
<סימן: עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף קדשי קדשים קדשים
קלים>
אלא מעתה (כיון
דמחשבה הגלויה לכל לא פסלה), עולת העוף (עולת
העוף נעשית למעלה מחוט הסיקרא, כדתניא בתורת כהנים [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ז משנה ד, בשנוי
לשון]: ''ומלק' 'והקטיר'
'ונמצה' [ויקרא
א,טו]: מה הקטרה בראשו של מזבח - אף מליקה בראשו של מזבח'; ומיצוי
נמי - בהאי קרא כתיב; וחטאת העוף – למטה, והכי מפרש בשחיטת קדשים [מסכת
זבחים] בפרק 'קדשי קדשים' (דף סה.)) שמלקה למעלה משום חטאת העוף – תרַצה (תעלה
לשם חובה): מעשיה מוכיחין
עליה דעולת העוף היא, דאי חטאת העוף היא - למטה הוי עביד לה (אלמה
תנן בשחיטת קדשים בפרק 'קדשי קדשים' (דף סד:) דלא עלתה)?!
אטו חטאת העוף
למעלה מי ליתא? האמר מר (בפרק 'קדשי קדשים' (דף
סג.)): 'מליקה (לחטאת
העוף) בכל מקום במזבח
כשרה' (והויא לה 'מחשבה דלא מינכרא'; משום הכי תנן דלא עלתה)!?
עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף תרצה:
מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא (עולת העוף
- הכשירה במיצוי, דכתיב (ויקרא א,טו) 'ונמצה
דמו על קיר המזבח'; חטאת העוף - הזאה תחילה, ואחר כך מיצוי, דכתיב 'והזה
מדם החטאת וגו' והנשאר בדם ימצה וגו'
(ויקרא ה,ט)), דאי חטאת העוף היא - למטה הוה עביד לה והזאה הוה עביד
לה (כדכתיב (ויקרא ה,ט) 'על
קיר' ומפרש בתורת כהנים: זה קיר התחתון)!?
(מנחות ג,א)
אמרי (אינשי): (ודאי חטאת
היא,) דילמא מיצוי
דבתר הזאה הוא ('הזאה': אוחז בגוף העוף ומעלה
ומוריד בכח, והדם ניתז מעצמו; 'מיצוי': סוחט בין אצבעותיו, ונצוק הדם הולך למרחוק), (והאי
דקעביד לה למעלה -) דאמר מר:
'מיצה דמה בכל מקום במזבח – כשירה;
חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף – תרצה, דמעשיה
מוכיחין עליה דחטאת עוף היא, דאי עולת העוף היא - למעלה הוה עביד לה, ומיצוי הוה
עביד ליה!
הכי נמי (דודאי
מודה רבי שמעון בה דכשירה), אלא 'לפי שאין המנחות דומות לזבחים' [בברייתא
בראש דף ב,ב] קאמר: לזבחים ולא
לעופות (דודאי לעופות דומין, דעופות עלו לשם חובה, כגון חטאת
העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף).
קדשי קדשים ששחטן בצפון לשם קדשים קלים לירצו: מעשיהן
מוכיחין עליהן דקדשי קדשים נינהו, דאי קדשים קלים - בדרום הוה עביד להו?
אימור דאמר רחמנא
'אף בדרום' (דלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת ואשם
ועולה, דכתיב בעולה 'על ירך המזבח צפונה' (ויקרא
א,יא) וכתיב בחטאת 'במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת'
(ויקרא ו,יח) וכן באשם); בדרום ולא בצפון מי אמר? דתנן [זבחים
פ"ה משניות ו,ז,ח]: '[קדשים
קלים] שחיטתן בכל מקום בעזרה'.
קדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים – לירצו: מעשיהן
מוכיחין עליהן דקדשים קלים נינהו, דאי קדשי קדשים - בצפון הוה עביד להו!?
אמרי: קדשי קדשים
נינהו, ומיעבר הוא דעבר ושחט להו בדרום.
אי הכי - מחבת
לשם מרחשת נמי: האי דקא קמיץ לה – "למרחשת" (כלומר:
לשם מרחשת) אמר; האי -
במרחשת נדר, והא דמייתי לה במחבת - דמרחשת היא, ומעבר הוא דעבר ואתייה במחבת!?
התם כי נמי במרחשת
נדר, כי מייתי לה במחבת - מחבת הויא (ומידע ידעי
דמכזב), כדתנן [מנחות
פ"יב מ"ב]: 'האומר
"הרי עלי במחבת" והביא במרחשת, "במרחשת" והביא במחבת, מה שהביא
הביא וידי נדרו לא יצא'!
ודילמא אמר
"זו להביא במחבת" והביא במרחשת, כדתנן [בהשך המשנה
שם]: '"זו להביא
במחבת" והביא במרחשת, "במרחשת" והביא במחבת - הרי זו פסולה' (כלומר:
אכתי לא מינכרא: דסברי קושטא קאמר, דלשום מרחשת נדר, ומיעבר עבר ואתייה במחבת, ודקא
אמרת 'כיון דאתייה במחבת -מחבת הויא'
איכא למימר: לא היא, דדילמא "מנחה זו אביא במרחשת" אמר, דתו לא מצי
לשנוייה למחבת)?
לרבנן (דאמרי
'הרי זה פסולה') - הכי נמי
(דאיכא למימר ולמיפרך הכי); (ואנן כרבי
שמעון קמיירי:) לרבי שמעון:
כיון דאמר רבי שמעון (התם) '(האומר
"הרי עלי במחבת" והביא במרחשת -) אף ידי נדרו יצא' אלמא קביעותא דמנא ולא כלום הוא, ולא שנא
אמר "זו" ולא שנא אמר "עלי" (הילכך:
כי אתייה במחבת - מחבת הויא, וכי קמץ לה לשום מרחשת - מחשבה דמינכרא הויא; אבל גבי
זבחים איכא למימר 'מיעבר עבר ושחטינהו בדרום'; ואי קשיא גבי חטאת העוף לישני ליה הכי,
דסברי עולת העוף הוא, ומיעבר עבר - הא ליכא למיפרך: דתרי איסורי לא מחזקינן
ליה: חדא דעביד ליה הזאה, ועוד דקא עביד ליה למטה).
אלא מעתה [שמחשבה
הסותרת את המעשה אינה נחשבת] עולה ששחט
לשם חטאת תרצה, דהאי (עולה) זכר והאי (וחטאת) נקבה?
כיון דאיכא שעיר
נשיא, דזכר הוא - לא ידיע.
אמר ("הריני
שוחטה) לשם חטאת יחיד"
- מאי איכא למימר
ותו [כאן
הגמרא שואלת שאלה נוספת, שמהתשובה לשאלה זו – תהיה גם תשובה לשאלה לעיל]: חטאת יחיד (נקבה
היא, והביא נקבה לעזרה) ששחטה לשם
עולה תרצה, דחטאת נקבה ועולה זכר (מאי איכא למימר)?
מיכסיא באליה (מיכסיא
נקבות דרחל באליה בזנבה, ולא ידיעה).
התינח היכא דאייתי
כבשה, אייתי שעירה (דאין לה זנב) מאי איכא למימר?
אלא: בין זכרים
לנקבות לאו אדעתייהו דאינשי.
פסח ששחטו לשם
אשם לירצי, דהאי בן שנה והאי בן שתים!?
כיון דאיכא אשם
נזיר ואשם מצורע (אשם נזיר ומצורע. כתיב בהו 'כבש'
וכל כבש - בן שנה הוא [במסכת פרה (פ"א מ"ג)]) - לא פסיקא ליה.
אמר "לשום
אשם גזילות" ו"לשום אשם מעילות" (אשם
גזילות דכתיב בויקרא 'והשיב את הגזילה אשר גזל וגו' (ויקרא
ה,כג) ואת
אשמו יביא וגו' (ויקרא ה,כה), ואשם מעילות
- בני שתי שנים נינהו, דכתיב בהו 'איל' (ויקרא
ה,טז)) - מאי איכא למימר?
ותו: אשם גזילות
ואשם מעילות (דאיתנהו בדינייהו בני שתי שנים; אשם
אינו בא אלא מן הכבשים) ששחטן
לשום פסח – לירצו, דפסח בן שנה והני בן שתי שנים!?
אלא בין בן שנה
לבין בן שתי שנים לאו אדעתייהו דאינשי: דאיכא בן שנה דמיחזי כבן שתים ואיכא בן שתים
דמיחזי כבן שנה!
עגל ופר. חטאת כגון פר כהן משיח ששחטו לשם פסח ואשם שאין
באין אלא מן הצאן לירצו:
שעיר ששחטו לשום
אשם – לירצי, דהאי צמר (אשם = כבשים - יש לו צמר) והאי (ושעיר -
אין לו צמר אלא) שיער (בעלמא,
ודבר גלוי לכל הוא)!?
אמרי: דיכרא אוכמא
הוא (סברי: איל שחור הוא; ולהכי נקט 'אוכמא' דסתם שעירים - שחורים
הן);
עגל ופר ששחטן לשום
פסח ואשם לירצו, דעגל ופר בפסח ואשם ליכא!?
אין הכי נמי,
(מנחות ג,ב)
ומאי 'זבחים'[בברייתא
בראש דף ב,ב: שאין המנחות דומות לזבחים]? - רוב זבחים [אבל
בזבחים שבהם המעשה ניכר – אין מחשבה פוסלת לפי רבי שמעון].
רבא אמר [לישב
הסתירה בדברי רבי שמעון]: לא קשיא: כאן
בקומץ מנחה לשום מנחה (מחבת לשם מרחשת עלו), כאן בקומץ מנחה לשום זבח: מנחה לשום מנחה: (ויקרא
ו,ז) וזאת תורת המנחה [הקרב
אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח]
- תורה אחת לכל המנחות; מנחה לשום זבח – 'וזאת תורת המנחה וזבח' לא כתיב.
והא תנא 'מפני
שמעשיה מוכיחין עליה' קאמר (הילכך: מנחה
לשם זבח נמי ליתכשר)?
הכי קאמר: אף על
גב דמחשבה דלא מינכרא היא (אף על פי שאין
המנחות דומות לזבחים, דאף על גב דהקומץ מחבת לשם מרחשת - מחשבה דלא מינכרא שיהיה
כן היא, אלא ודאי ניכר שאינו כן - דהא מעשיה מוכיחים) (- איכא למימר) ותיפסל (דודאי סבירא
לן מחשבה הגלויה לכל שהוא מכזב, כל שכן שהיא פסולה) – (אפילו הכי
עלו, דכתיב) 'וזאת תורת המנחה': תורה אחת לכל המנחות (הא
לא מינכרא - לא דמי לההוא דלעיל).
(רבא ורב אשי סבירא להו דמחשבה הגלויה
לכל שהוא מכזב - כל שכן שפוסלת, והכי מתרצי לקמן: אדרבה מחשבה דמינכרא שהיא שקר
פסל רחמנא, שמא יאמרו מותר לשנות בקרבנות!)
(כיון דאמרינן מחשבה דלא מינכרא שהוא
שקר לא חמירא ממחשבה דמינכרא -) ומאי 'אבל בזבחים אינו כן' (מאי
'אבל בזבחים אינו כן', דמשמע התם: דין הוא דלא עלו משום דשחיטה אחת לכולן; הא כל שכן
דדין הוא דעלו, דמחשבה דלא מינכר שהוא שקר היא)?
אף על גב דשחיטה
אחת לכולן (ואיכא למימר דתעלה לשם חובה: דהא ליכא למיגזר 'שמא
יאמרו מותר לשנות בזבחים') - (אפילו הכי
לא עלו, ד)'וזאת תורת המנחה
וזבח' לא כתיב (דליהוי משמע 'תורה אחת לכל המנחות ותורה
אחת לכל הזבחים).
אלא מעתה: חטאת
חלב ששחטה לשם חטאת דם, לשום חטאת עבודת כוכבים, לשום חטאת נזיר, לשום חטאת מצורע
- תהא כשירה, ותרצה <(לשם חובה אלמה תנן בזבחים (פ"א
מ"א; דף ב.) 'חוץ מן הפסח ומן החטאת'), דאמר רחמנא (ויקרא
ו,יח) [דבר אל
אהרן ואל בניו לאמר] וזאת
תורת החטאת [במקום
אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא] - תורה אחת לכל חטאות!?
לרבי שמעון - הכי
נמי; [לרבנן (דלית להו 'זאת תורת')] הא אמר רבא: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, לשום
חטאת עבודת כוכבים – כשירה (ולא עקר
מינה שם חטאת - עלתה לבעלים); לשם חטאת נזיר, לשם חטאת מצורע – פסולה, דהני - עולות
[בהדייהו] נינהו (ואיכא למימר לשם עולת נזיר שחט, ונמצאת חטאת שלא לשמה
כשירה להקריב; לישנא אחרינא:
'עולות נינהו' [בלי המילה 'בהדייהו'], ואין
באין על חטא אלא להכשיר, ולא חשיבי כחו כחטאת; ויש
דמפרשים 'עולות נינהו': שטעונים נסכים כעולה, מה שאין כן בשאר חטאות; ולא עיקר
הוא: תינח חטאת מצורע, כדאמרינן בפרק 'שתי מדות' (לקמן דף
צ:) דטעונה נסכים, אבל חטאת נזיר לא טעונה נסכים).
רב אחא בריה דרבא
מתני ליה לכולהו לפסולא (אפילו חטאת חלב ששחט לשם חטאת דם -
פסולה מלהקריב): [ויקרא
ד,לג] [וסמך
את ידו על ראש החטאת] ושחט
אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה] - לשם אותו חטאת.
רב אשי אמר: לא
קשיא (דרבי שמעון אדרבי שמעון): כאן בקומץ מחבת "לשום מרחשת", כאן בקומץ
מנחת מחבת "לשום מנחת מרחשת": מחבת "לשום מרחשת" - במנא קא
מחשב, ומחשבה במנא לא פסלה; מנחת מחבת "לשום מנחת מרחשת": במנחה דפסלה בה
מחשבה קא מחשב.
והא תנא 'מפני
שמעשיה מוכיחין עליה' קאמר (ואפילו מנחת
מחבת לשם מנחת מרחשת נמי תהא עולה לשם חובה, דהא מעשיה מוכיחין)?
הכי קאמר: אף על
גב דמחשבה דלא מינכר היא, ותיפסל (כלומר: דהא
מעשיה מוכיחין - גריעותא היא: דמחשבה דמינכרא שהיא שקר פסל רחמנא, שמא יאמרו מותר
לשנות; והכי קאמרינן: אף על פי שהמנחה אינה דומה לזבחים: דבמנחה - אף על גב דמעשיה
מוכיחין - ואיכא למימר דמיפסלא במחשבה דלא מינכרא כמות שהוא אומר היא, אלא ודאי
ניכר שאינו כך - אפילו הכי כשירה היכא דלא אידכר שם מנחה);
ומאי 'אבל בזבחים
אינו כן' (כדפרשינן לעיל לטעמא דרבא)?
אף על גב דשחיטה
אחת לכולן, זריקה אחת לכולן, קבלה אחת לכולן – בזביחה דפסלה ביה מחשבה קא מחשב.
אמר ליה רב אחא
בריה דרבא לרב אשי: חרבה משום בלולה (דקתני דעלו) אמאי אמר רבי שמעון (כלומר:
מאי טעמא אומר עלו? הא ודאי מחשב במנחה: דהא ליכא הכא מנא)?
אמר ליה: לשום בילה
בעלמא (כיון דלא אידכר בהדיא "מנחת חריבה לשם מנחת
בלולה" - דברי רוח בעלמא נינהו, כמאן דאמר "הריני קומץ לשם דבר אחר
בלול").
אי הכי (בזבחים,
דמודה רבי שמעון דלא עלו) - לשום שלמים
נמי: לשום שלמים בעלמא (אמאי מודה? כי שחיט עולה לשם שלמים
- תעלה לשם חובה, דהכי קאמר: "עולה זו אני שוחט לשם: לעשות שלום בין קוני
לביני")?
הכי? השתא: התם,
זבח גופה איקרי 'שלמים', דכתיב (ויקרא ז,לג) המקריב
את דם השלמים [ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה], (ויקרא ז,יד) [והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה
לה' לכהן] הזורק את דם השלמים [לו
יהיה]; הכא - מנחה גופה, מי איקרי
'בלולה'? (ויקרא ז,י) וכל מנחה בלולה בשמן [וחרבה לכל
בני אהרן תהיה איש כאחיו] כתיב:
'בלולה בשמן' איקרי, 'בלולה' סתמא - לא איקרי.
כולהו כרבה לא אמרי,
דאדרבה: מחשבה דמנכרא (שהוא מכזב) פסל רחמנא (שלא
יאמרו 'מותר לשנות ולעבור על עבודת קרבנו');
כרבא לא אמרי:
'וזאת תורת' לא משמע להו (דקשיא
להו 'וזאת תורת החטאת' (ויקרא
ו,יח), דלא אשכחן דאכשר רבי שמעון חטאת חלב לשם חטאת נזיר);
כרב אשי לא אמרי
משום קושיא דרב אחא בריה דרבא (חריבה לשם
בלולה; ואף על גב דשני ליה - לא מיסתבר האי שנויא, ד'בלולה' סתם - נמי היינו מנחה);
מילתא דפשיטא ליה
לרבה להאי גיסא (דמחשבה שאינה גלויה פסלה לה, ולא הגלויה) ולרבא להאי גיסא (דמחשבה
הגלויה כל שכן דפסלה) - מיבעיא
ליה לרב הושעיא, דבעי רב הושעיא - ואמרי לה בעא מיניה רב הושעיא מרבי אסי: מנחה
לשום זבח (מיבעיא לרבי אושעיא)
(מנחות ד,א)
מה לי אמר רבי שמעון?
טעמא דרבי שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה, והא מחשבה דמינכרא הוא? או דילמא
טעמא דרבי שמעון משום דכתיב (ויקרא ו,ז) וזאת
תורת המנחה [הקרב אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח] – 'וזבח' לא כתיב?
אמר ליה: כלום הגענו
לסוף דעתו של רבי שמעון?
כרבה לא משני ליה
משום קושיא דאביי ('מה לי שינוי קודש כו'; ושינויא דשני
ליה - לא מסתבר ליה, דכל שכן דמחשבה דמינכרא שהוא מכזב פסל רחמנא, שלא יאמרו 'מותר
לשנות בקרבנות'); כרבא לא
משני ליה משום קושיא 'וזאת תורת
החטאת'; כרב אשי לא משני ליה משום
קושיא דרב אחא בריה דרבא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.